תוספת טעויות והערות לגבי הביוגרפיה של שילון

עז. בעמ' 143, מציין שילון כי בגין שלח כרטיס ברכה ובו החשיב כ'החמצה' את אי-ההגעה של כוחות צה"ל לירדן ואף לחצותו. ראוי היה, במחקר כזה, לציין כי אחרים, כגון יגאל אלון, חשבו כמוהו בנקודה זו ולהזכיר את הביטוי "בכייה לדורות".

עח. בעמ' 144, שילון רושם משפט זה: "לאחר הנאום שרו מאות המוזמנים, שהקשיבו לו [לבגין] בראשים מורכנים, את המנון בית"ר". יותר נכון היה לכתוב: "לאחר הנאום, שרו מאות המוזמנים את המנון בית"ר בראשים מורכנים" אחרת עלול מישהו לחשוב שגם לנאומו של בגין הקשיבו בראש מורכן.

עט. בעמ' 145, פגלין מצוטט אומר שבגין 'דופק אותו'. ראוי שיצויין מקור מתועד של אמירה כזו. ראוי היה, אולי, ששילון יציין שבמפ"ם, לא יצחק שדה או יגאל אלון, שווים במעמדם בפלמ"ח לזה של פגלין באצ"ל, אם לא יותר, זכו למקומות ריאליים ולדון בתופעה זו.

פ. באותו עמ' 145, רושם שילון "דחיקת פגלין מהמקום השני ברשימה עוררה מחלוקת" אך אין אנו מוצאים אסמכתא שאי-פעם פגלין היה במקום השני באיזה-שהוא פורום. בהתחשב בתפקידים שמילאו אנשים כמו חיים לנדאו, יעקב מרידור ואחרים, שילון מחוייב להבהיר נקודה זו מכיוון שכפי שהוא מודה, הקו של מחלוקת בגין-פגלין הוא ציר מרכזי בספרו. המקור לדרישתו של פגלין למקום שני הוא בעדות שרגא עליס. בספרו של וייץ, המצוטט לרוב אצל שילון, אין זכר לפרשה זו ואולם נושאים אחרים, חשובים לא פחות כגון הצטרפות אברהם ריקנאטי או אי-הצטרפות אליהו אלישר, זכו לדיון אצל ויץ ושילון פוסח אליהם.
מה עוד אלא ששילון פוסח על פרשה שיכולה, אולי, בידי חוקר מאומן, לשפוך אור על היחסים בין בגין לבין פגלין. הרי גידי נשלח לצרפת ושהה שם זמן ממושך אך כשבגין ביק לסיים את קיומו של האצ"ל באירופה, סירב גידי לפקודה לחזור ארצה ונשאר שם לעסוק בענייני מחתרת בניגוד לעמדתו של בגין עד לחוש נובמבר (ראה" תבין, "חזית שניה", עמ' 244 והלאה).

פא. בעמ' 147, מציין שילון שבגין, בישיבה בביתו כשבוע לאחר פרסום רשימת המועמדים לכנסת "היה קצר רוח ועצבני". אין הוא מציין מקור מתועד לקביעה זו כמו גם לקביעה שזאת היוותה "הפתעה" עבור הנאספים.

פב. בעמ' 147, כותב שילון "בדצמבר,, חודש לפני מועד הבחירות לאספת המחוקקים, יצא בגין לביקורו הראשון בחו"ל בתפקיד מנהיג לגיטימי".
בגין נחת בניו-יורק ב- 24 בנובמבר (ראה ידיעה על כך בעיתון "חרות" מ- 25.11 המצוטט אצל ויץ, "ממחתרת לוחמת למפלגה פוליטית", עמ' 180). הביקור תוכנן כבר מ- 30 בספטמבר (ראה ויץ, שם, עמ' 179).

פג. בהערה מס' 207 בנוגע לתוצאות הבחירות ב- 1949 בעמ' 149, הנמצאת בעמ' 484, מציין שילון כי בהשוואה לבחירות לקונגרס ב- 1946, שיעור המצביעים ל"חרות" היה קטן משיעור המצביעים להצה"ר. אין לו מקור לקביעה זו ויש לנחש שהיא נלקחה מספרו של ויץ (ראה עמ' 217). אין שילון מנתח נתון זה אך יש עדויות בספרי זכרונות שרבים מאנשי אחדות העבודה ואחרים שהיו כלואים עם אנשי המחתרת בלטרון ובאפריקה נתנו את קולם להצה"ר אז ב- 1946 אלא שהמצב הפוליטי השתנה.