הרצל מקוב על ההחלטה לאתר את שרידי האלטלנה

"הרצל מקוב, מדוע להוציא את שרידי האנייה אלטלנה מן המצולות דווקא כעת?"

שיחת היום

מאת אילן ליאור

שישים ושלוש שנה אחרי שהוטבעה, יוזמים משרד ראש הממשלה והמרכז למורשת מנחם בגין מבצע בניסיון למשות את שרידי אניית האצ"ל אלטלנה ממצולות הים, מול חופי תל אביב. צוללנים צפויים להתחיל בחיפושים אחר השרידים בתוך כמה שבועות. אם ייאתרו חלקים מהאנייה יפעלו להעלותם אל החוף ואחר כך ייעשה בהם שימוש להקמת אנדרטה. הרצל מקוב, ראש מרכז מורשת מנחם בגין, הוא ממובילי היוזמה.

הרצל מקוב, אחרי 63 שנה הגיע הזמן להוציא את השלדים מהארון?

"בהחלט כן. יכול להיות שמזמן הגיע הזמן, אבל ההזדמנות היא היום כיוון שהממשלה החליטה על פרויקט מורשת. אנחנו חושבים שזה חלק מהמיתוסים, האתוסים שמלווים את הקמת מדינת ישראל".

למה העליתם דווקא עכשיו את היוזמה?

"מבחינתנו, העניין של אלטלנה לא מת אף פעם. לפני שלוש שנים עשינו משט הצדעה של ספינות, לציון 60 שנה לאירוע. לא מזמן נקבעה אנדרטה מחודשת בחוף תל אביב בטיילת, מול המקום שבו זה אירע. כרגע אנחנו חושבים שיש הזדמנות לעשות את זה בעקבות ההחלטה של הממשלה להקצות כספים לאתרי מורשת".

מה המטרה של הוצאת האנייה מהמצולות? מה תעשו איתה?

"זה מותנה קודם כל במה אפשר יהיה להוציא. עברו למעלה מ-60 שנה ולא ברור באיזה מצב זה יהיה. הכוונה היא ליצור אנדרטה בעזרת החלקים שיימשו".

שווה להשקיע בזה כל כך הרבה אנרגיה וכסף?

"אנחנו לא יודעים עוד להגיד אם זה כל כך הרבה כסף. מדברים כרגע על 200-300 אלף שקל, זה לא סכום גדול להשקעה במונומנט כזה. אנחנו חושבים שהמסר - לא רק תיקון העוולות ההיסטורי - המסר לחברה הישראלית היום שעולה מאלטלנה, המסר שיצר מנחם בגין של 'מלחמת אחים לעולם לא' הוא מסר מאוד רלוונטי".

ראש הממשלה אמר השבוע שהלקח מפרשת אלטלנה הוא הצורך באחדות בעם. אתה לא חושש שהוצאת האנייה תשיג בדיוק את המטרה ההפוכה ותעורר שוב ויכוח והאשמות?

"לא. אני חושב שזה היתרון של הזמן שעבר, כבר אין האשמות. מצד אחד לא יאמרו שמדובר על ניסיון לפוטש, ומצד שני הכאב על אובדן החיים ועל הפגיעה שהיתה הוא כבר כזה שזה יאפשר לראות את העתיד ולא את העבר".

אתה מזדהה עם המודעה שפרסם משרד הביטחון לקראת טקס האזכרה שלפיה אנשי אלטלנה נרצחו?

היום, אחרי 63 שנים, לא הייתי משתמש במונח הזה. אבל אני חושב שבהחלט זה לא מופרך לומר אותו".

למה לא היית משתמש בו?

"משום הרצון שלא באמת לפתוח את הפצעים האלה".

אתה עוד כועס על מה שקרה?

"יש בי כאב, כבר לא כעס. הכאב נובע מכמה מישורים. המישור הראשון והמשמעותי ביותר זה אובדן של חיים. הכאב הנוסף הוא על אובדן כלי המלחמה, כלי הנשק, שהיו יכולים לשרת את מדינת ישראל ההולכת וקמה אז. בשל חוסר האמון שהיה אז, זה הלך לאבדון. הכאב הנוסף האחרון הוא באמת על רמת האי אמון ששררה אז בין החלקים השונים של הציבור שבמידה רבה הביאה לטרגדיה הזאת".

במודעה לא נכתב מי היו הרוצחים. אתה יכול להצביע עליהם?

"האחריות היא של ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון. אין פה שאלה. יש להצטער על ההתלהבות של חלק מהאנשים שהיו מעורבים במילוי פקודתו".

מבחינתך האיש מאחורי הרצח הוא ראש הממשלה דאז?

"אני לא השתמשתי במלה רצח, אבל האיש שעומד מאחורי הטרגדיה הזאת ונושא באחריות לה הוא דוד בן גוריון".

ששים שנה ליסוד בית החולים כפר שאול על אדמות דיר יאסין

בית החולים שהוקם על שטח דיר יאסין מציג את המקום כ"כפר ערבי נטוש"

בהזמנה ליום עיון של בית החולים כפר שאול מתואר הכפר כ"אוצר של ממש לשירותי

הבריאות". בהנהלת בית החולים אמרו כי לא הזכירו את הטבח שהתרחש במקום, כי ניסו שלא לעורר פולמוס

מאת עקיבא אלדר

"בפאתי ירושלים, רחוק מהעין ניצב בשיממונו כפר ערבי נטוש, דיר יאסין; אוצר של ממש לשירותי הבריאות והרווחה המחפשים אכסניה למאות מהנזקקים להחלמה גופנית ונפשית". כך תוארו קורותיו של הכפר הערבי, שבו רצחו לוחמי האצ"ל כמאה מתושביו, בהזמנה ליום עיון לציון 60 שנה לבית החולים הממשלתי לבריאות הנפש כפר שאול, שהוקם על אדמות הכפר. למרגלות תמונתו של אחד מבתי האבן ה"נטושים" שמשמשים את בית החולים, מסופר כי "בתוך זמן קצר מוקם במקום 'כפר עבודה' מוגן המיועד למגורים זמניים, הכשרה מקצועית וטיפול גופני ונפשי".

על ההזמנה לאירוע "כפר שאול - אתמול, היום, מחר" שיתקיים בסוף החודש בבית מורשת בגין, חתום ד"ר אלכסנדר טייטלבאום, יו"ר סניף ירושלים של איגוד הפסיכיאטריה בישראל ומנהל מחלקה בביה"ח כפר שאול. בין המברכים בטקס, סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן וראש עיריית ירושלים, ניר ברקת. ח"כ רחל אדטו וד"ר גד לובין, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות.

במענה למכתב ששלח ד"ר יהודה אברמוביץ, מנהל מחלקה בבי"ח באר יעקב, לד"ר טייטלבאום, במחאה על הכחשת הטבח בדיר יאסין כתבה הנהלת בית החולים כי "בית החולים החליט, לאחר מחשבה ארוכה, 'לדלג' מעל המשוכה הזו ולא להיכנס לפולמוס. ביה"ח בחר, למיטב שיקוליו, להיות 'חכם' ולא 'צודק' במקרה זה, כאשר ברור לנו שיש שיטענו מי כנגד החוכמה ומי כנגד הצודק".

בהתייחסות ישירה לתיאור קורותיו של דיר יאסין נאמר במכתב כי "זהו לנו יום חג; דיר יאסין אוזכר בהקדמה ובכך יצאנו ידי חובת הצדק ההיסטורי". ההנהלה מציינת כי חינוך רפואי, טיפול הגון ומחקר המוח אינם מחייבים בהכרח "חיטוט" בפצעים, וכי לעתים התבונה מחייבת שלא להיכנס למקומות שמהם אנו עלולים לצאת במצב רע יותר מאשר נכנסנו אליו, בבחינת "הימנע מלהרע". ההנהלה הביעה תקווה שד"ר אברמוביץ ישתתף באירוע. ד"ר אברמוביץ אמר ל"הארץ" כי הוא אמור להיות בחו"ל באותו יום, אך אילו היה בארץ היה מדיר רגליו מהמקום מסלידה ומחאה על ההתעלמות של המארגנים מסיפורו האמיתי של דיר יאסין.

"אני מניח שידוע לכם כי דיר יאסין היה עד 1948 כפר בפאתי ירושלים שהתפרסם במה שלימים נודע כ'טבח דיר יאסין', אירוע שבו נרצחו בין 100 ל-120 גברים, נשים וילדים על ידי לוחמי האצ"ל", כתב אברמוביץ. "אירוע זה הפך לסמל בזיכרון הקולקטיבי הפלסטיני וגרם לתושבים ערבים רבים לברוח מבתיהם בפחד מהכוחות הישראליים, ובהמשך להפוך לפליטים. אירוע זה הוא פצע פתוח ביחסי שני העמים... אין זכר לכל אלה בדברים הכתובים בהזמנה".

בהמשך כתב הפסיכיאטר הבכיר: "כאנשי בריאות הנפש אנחנו שוקדים על הגברת המודעות אצל האוכלוסיות שבהן אנחנו מטפלים, אנחנו נאבקים בהכחשות, מעודדים את הפונים להיוועץ בנו להיות אמיצים ואחראים למצבם. להיות נאמנים וישרים עם ההיסטוריה האישית שלהם. האם לא היה ראוי על כן, במלאות 60 שנה לביה"ח כפר שאול, להזכיר את העבר ואת הכאב של האחר, ולהסתכל ביושר בעבר המשותף? האם אפשר באמת לבנות חינוך רפואי הגון, טיפול הגון בסבל נפשי ומחקר מוח הגון המבוססים כולם על התעלמות והכחשה של כאב השכן?".

 

יוסי שריד על בגין ושמיר

בהארץ

הגם בגין ושמיר בטרוריסטים

עינו של אמיר אורן נתעכבה על המודעה מטעם משרד הביטחון: חללי אלטלנה מוגדרים בה כ"נרצחים". ואין נרצחים בלי רוצחים - הלא הם בן-גוריון ויצחק רבין.

האזכרה נערכה השבוע בנוכחות המשפחה הלוחמת וממשיכי דרכה. מלת הסתייגות לא נשמעה, גם לא מפי ראש הממשלה. רק לפני שבועיים הם נרעשו למשמע השוואה שערכתי, בתיקון ליל שבועות ב"צוותא", בין מנחם בגין ויצחק שמיר ליאסר ערפאת - הם כמוהו נגועים בטרור. "השריד הזה ירד מהפסים", הגיבו.

אנלוגיות היסטוריות אינן חביבות עלי במיוחד. דין המשווה כדין המשנה - ידו על התחתונה, כי תמיד יימצאו ההבדלים.

אבל השגיאה המתודולוגית שלי אינה מתקנת את הביוגרפיה שלהם. רבים העומדים בראש תנועות לשחרור לאומי אימצו שיטות התנגדות אלימות וחסרות הבחנה, שסופות תמימים עם רשעים, אזרחים עם חיילים וזורעות במזיד בהלה כללית. צריך להצטער, לא צריך להתכחש, ולמשכתבים אל תהיה תקווה. לימים הפכו הטרוריסטים למנהיגים לגיטימיים, לנשיאים ולראשי ממשלות; ובגין ושמיר בכלל זה.

ב. מיכאל הפנה פעם את תשומת הלב לספר "דברי הימים למלחמת השחרור", שנכתב על ידי בעלי דבר מיוצאי אצ"ל ולח"י, ומתבסס על מסמכים מארכיוני צה"ל ואצ"ל, ממכון ז'בוטינסקי וממוזיאון בית"ר. המחברים זיכו בתודתם את א.צ. גרינברג, אבא אחימאיר, ארתור שיק, שמואל שניצר ושמואל תמיר; דברי פתיחה וסיכום מאת ישראל אלדד שייב.

קצרה היריעה מלפרט את כל הפעולות שעליהן נטלו הארגונים אחריות. להלן מקרים מייצגים בלבד: 4.11.1937 - 5 הרוגים, 8 פצועים ביריות על אוטובוס ברוממה; 16.7.38 - 10 הרוגים, 3 פצועים, ובהם 4 נשים ועוד נער וילדה, מפצצה בסל ירקות; 26.7.38 - 27 הרוגים, 46 פצועים מפצצה בשוק הערבי בחיפה; 29.5.39 - 5 הרוגים, 18 פצועים מהתפוצצות מוקשים בקולנוע "רקס" בירושלים, גם אשה וגבר יהודים נפצעו קשה; 20.6.39 - 78 הרוגים מפצצה בשוק הירקות בחיפה.

ולא הזכרנו את הזכור יותר: הפיצוץ במלון המלך דוד, הטבח בדיר יאסין, ההוצאות להורג של יהודים שנחשדו בשיתוף פעולה עם הכובש הזר (עשרה מקרים לפחות), ההתנקשות בחייהם של כמה מנציגי ממשלת-הוד-מלכותו-מלכותה ושל הקהילה הבינלאומית באזור ובארץ.

מסוף 1937 ועד לאמצע 1939 - בפחות משנתיים, הפיל הטרור של אצ"ל ולח"י 232 קורבנות בנפש ועוד 370 פצועים, גברים, נשים וטף. והכל לפי נתוני הספר הרשמי למחצה, שראה אור מחודש ב-1981 בסיוע משרד הביטחון.

את המספר המדויק של כל מאות ההרוגים בשנות הטרור - 1946-1948 - התקשיתי לחשב. המעוניין ברשימה המלאה ישיג את "דברי הימים למלחמת השחרור", ויעשה את החשבון בעצמו.

מעשה אבות סימן לבנים, וגם לאחר 1948 ו-1967 לא חדלו מעשי טרור יהודי. רבים מהטרוריסטים מתהלכים חופשי, ואלה שנתפסו והורשעו - זכו לחנינה.

כל עם מאמץ לחיקו את הטרוריסטים שלו, רואה בהם גיבורים. ואם יש מי שמרגישים בחילה, גם הם אינם פוסלים מחילה: ישראל, אף על פי שחטא - ישראל הוא.

אך עדיין נותרו מתי מעט, שכל הטרוריסטים בעולם, בלי הבדל גזע ודת, מוקצים בעיניהם מחמת אותה מידה של מיאוס, יהיו מניעיהם אשר יהיו. המטרה, לדעתם, אינה מקדשת את כל האמצעים, אבל אמצעים מטמאים מטרה.



מאמר דעות על האלטלנה

מוטי גולני | למשות את אלטלנה

מותר להניח, כי המבקשים למשות את אלטלנה ממצולות הים יהיו נאמנים, לפחות בעניין הזה, למורשת הרוויזיוניסטית שעל פיה עצם הדיבור הוא המעשה.

אבל בין אם יעלה הדבר בידם ובין אם לאו - לפנינו הזדמנות פז לחדד את הוויכוח על הסכנות האורבות לדמוקרטיה הישראלית בימים הללו, שבהם הולך ומתעצם כוחם של מי שרואים בה נטל ומשרד החינוך עוין בגלוי את העיסוק בה. חיוני היום להעלות על נס את החלטתו ההיסטורית של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון אז, להטביע את האונייה במקום המרכזי ביותר האפשרי, מול חופי תל אביב: למען יראו וייראו. את מי בדיוק ביקש בן-גוריון להרתיע וממה?

מלחמות אזרחים עקובות מדם היו נחלתן של מדינות לאום רבות שקמו ב-150 השנים האחרונות. זה לא קרה בישראל. מדוע? כלום נשקפה סכנה כזאת מכיוון הפורשים, בעיקר אצ"ל?

האמת היא שבן-גוריון לא חשש מאצ"ל, שכוחו היה דל ומגמת ההשתלבות במדינה החדשה גברה בתוכו באותה עת על הסירוב להכיר בריבונותה. בכל מקרה, התפרצות של מלחמת האחים לא היתה תלויה בהחלטת אצ"ל. זה סיפור שמנחם בגין וחסידיו טיפחו ומטפחים ללא בסיס. סירובו של אצ"ל להפקיד את הנשק בידי צה"ל, בידי המדינה, היה מרד שדוכא באש בתוך שעות ספורות אף שאצ"ל השיב מלחמה. לא קשה לשער מה היה קורה לארגון לו אנשיו היו מרחיבים את המרד אחרי חיסול האונייה. בגין הבין זאת היטב. הוא אף השכיל להפוך את חולשתו לכוח חיובי מגייס ולכלי להכרעת מתנגדי ההשתלבות בקרב אנשיו. הפרשה הזאת עומדת לזכותו.

הסיבה שבגינה הורה בן-גוריון להפגיז את אלטלנה היתה אחרת. במדינת ישראל שזה אך נולדה נקבעו באותם ימים תקדימים לדורות. שאלת מרותה של ממשלה אזרחית נבחרת על לובשי המדים נושאי הנשק לא היתה ברורה כלל וכלל. ראש הממשלה חשש דווקא מן המגמות שרווחו באותם ימים בשמאל האקטיביסטי, בעיקר במפ"ם על שני חלקיה - אחדות העבודה והשומר הצעיר. לצד העוינות למפא"י ולעומד בראשה היתה למפ"ם השפעה יוצאת דופן על כוחו הקרבי המרכזי של צה"ל באותם ימים, הפלמ"ח. כמו כן, רבים ממפקדיו הבכירים של הצבא באו מהחוגים הללו או נטו אליהם.

במפ"ם היו מודעים היטב למשמעות הפוליטית של הכוח הצבאי האיכותי שעמד לכאורה לרשותם. הם מעולם לא עשו בו שימוש. המשמעת שלהם היתה מופתית. אלא שבן-גוריון לא יכול היה לדעת זאת ביוני 1948. הוא נאלץ באותם ימים לבסס את מעמדו ואת מעמד ממשלתו מול מטה כללי לעומתי. הוויכוח בשאלה מאיזו מפלגה יבואו מפקדי החזיתות הטריד אותו ואת ממשלתו הרבה יותר מהשאלה מה יעשה אצ"ל.

הפגז שנורה על אלטלנה היה אפוא בעל חשיבות עקרונית עליונה: הוא הכריע סופית, נכון להיום לפחות, את השאלה מיהו מפקד הצבא בישראל, מי רשאי להכניס אליה נשק ומי נותן את הפקודה לירות, מתי ולאן. מטה הפלמ"ח פורק חודשים ספורים אחרי פרשת אלטלנה, ולא בלי קשר אליה. בוודאי, הקורבנות של צה"ל ושל אצ"ל באותו אירוע היו מיותרים. קשה למשפחותיהם ולחבריהם להשלים עם אובדנם, במיוחד בנסיבות הללו. תהיה זו נחמה פורתא אם נבין, שהפגז שנורה בפקודת ממשלתה האזרחית של ישראל הריבונית מנע מלחמות אחים אחרות בעתיד, שמחירן מי ישורנו.

פרופ' גולני מלמד בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה

האם ה"אלטלנה" תעלה?

המדינה רוצה למשות את אלטלנה מהמצולות

הממשלה תנסה לאתר את שרידי הספינה

מאת ברק רביד

משרד ראש הממשלה והמרכז למורשת בגין צפויים להוציא בשבועות הקרובים משלחת חיפוש תת-ימית, כדי לאתר את המקום שבו הוטבעו שרידי אניית האצ"ל "אלטלנה". ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר בטקס האזכרה להרוגי אלטלנה בתחילת השבוע, כי סיפורה של הספינה ישולב בתוכנית אתרי המורשת הלאומיים.

לדברי גורם בלשכת ראש הממשלה, ההצעה לנסות ולאתר את שרידי אלטלנה הגיעה למשרד ראש הממשלה מהמרכז למורשת בגין. ראש אגף תשתיות המורשת, ראובן פינסקי, ומזכיר הממשלה, צבי האוזר, התלהבו מהרעיון והעלו אותו בפני נתניהו, שבירך על כך.

לפרויקט יוקצו בשלב ראשון כ-200 אלף שקל, שיושקעו בשיגור משלחת חיפוש תת-ימי עם ציוד מיוחד לאיתור ספינות טבועות. המטרה בשלב הראשון היא לאתר את המקום שבו הוטבעו שרידי אלטלנה. לאחר מכן, ייבחנו כמה רעיונות להנצחת האנייה והסיפור סביבה, כגון הקמת אנדרטה בלב ים או משיית חלקים מהאנייה לשם הקמת אנדרטה על החוף. כיום קיימת אנדרטה קטנה לאלטלנה בטיילת בתל אביב.

"אנחנו רוצים לשמר את המורשת והסיפור של האלטלנה ובמיוחד את הערכים שסביבו", אמר גורם בלשכת ראש הממשלה, "במיוחד חשוב לשמר כך את הערך של מניעת מלחמת אחים ושמירת האחדות בעם".

ביוני 1948 השתמשו אנשי האצ"ל בספינה אלטלנה להביא לישראל משלוח נשק גדול, שנועד לאנשי הארגון. לאחר שעגינת הספינה באזור כפר ויתקין סוכלה ע"י כוחות צה"ל, המשיכה אלטלנה לחופי תל אביב. לאחר שאנשי האצ"ל סירבו להסגיר את הנשק לצה"ל, הורה ראש הממשלה דוד בן גוריון להפגיז את האנייה. בחילופי האש באותו יום נהרגו 16 מאנשי האצ"ל ושלושה חיילי צה"ל.

האנייה עלתה באש וצפה על צדה כמה חודשים מול חופי תל אביב, עד שבן-גוריון הורה לחיל הים לגרור אותה מהחוף ולהטביע אותה בלב ים. לפי אחת הגרסאות, בן-גוריון אף הורה לפרק את אלטלנה לחלקים ולהטביע אותם בנפרד. להערכת הגורמים שעוסקים באיתור האנייה, היא שקועה במרחק של כ-10 קילומטרים מהחוף ובעומק כ-70 מטר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בטקס האזכרה השנתי להרוגי אלטלנה ביום ראשון, כי בדיעבד הוא סבור שהפקודה לירות על הספינה היתה "נמהרת ומוטעית", והוסיף כי "ייתכן שאחת הסיבות שניתנה היא חוסר ביטחון מספיק של הממשלה הצעירה בסמכותה, ומתוך חשדנות ואי אמון שלא היו במקומם, ואנחנו יודעים בדיעבד עד כמה לא היו במקומם".

מבצע "אל תעלה נא"

שרטון מול גורדון

מאת אמיר אורן

מתוך יומן המבצעים של חיל הים, סודי ביותר, 30.10.49, 15:20. אל: מבצעים. מאת: קצין המשמרת, ק-28, הפריגטה אח"י "מבטח": אלטלנה טובעה 15 מייל כיוון 289 מיפו, עומק 165 פאדום, הגדרת המקום 3206 53428. זמן גריניץ' 11:30. קורס 095. מצב הים שקט.

פאדום היא מידה ימית, לערך 183 ס"מ. מכאן שאלטלנה שקעה, ביום הטיבוע, לעומק של כ-300 מטרים. זה קרה שנה וחצי לאחר הקרב בין צה"ל לאצ"ל, שהתרחש ב-22 ביוני 1948, כאשר סיימה את הפלגתה בשרטון מול תל אביב, בין הרחובות פרישמן וגורדון. באותו יום בשנה שלאחר מכן נעשתה למקדש-מעט למנחם בגין ולתומכיו, באופן שהרתיח את ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון. בסיס יפו של חיל הים פירק מהאנייה חלקי מכ"ם, לשימושו, אך בן-גוריון קץ בעלייה לרגל. הוא מינה את נאמנו, האלוף שלמה שמיר, למפקד חיל הים, והנחה אותו לסלק את הגרוטאה בטרם תהפוך לאנדרטה. בן-גוריון המתין עד שבגין ייצא למסע ממושך באמריקה והורה לשמיר לבצע את הסילוק. המבצע הושלם באוקטובר 1949 ותועד. "שלחו מיד צלם של חיל הים עם צלמוניה קולנוע לבסיס יפו, שיתייצב שם בין 6 ל-7", הורה מפקד החיל לקצין המבצעים.

נתוני יומן המבצעים, שמיקמו את הטיבוע לערך מול נבי רובין, נמצאו בשעתם במסגרת עבודה לתואר דוקטור שערך אלוף-משנה במילואים דודו שי"ק, לשעבר סגן מפקד שייטת 13. הם עמדו לשמש סרט שתיכננו לפני כשש שנים מיכה פרידמן ואחרים, אך הפקתו הוקפאה כשלא נמצא לו מימון.

תת-אלוף רם רוטברג, מפקד השייטת לשעבר וכיום אחד משלושת המתמודדים על המינוי למפקד חיל הים, העריך אז כי ספינות החיל יוכלו לאתר את מיקומה המדויק של אלטלנה, למרות התזוזות בים ובקרקעיתו בששת העשורים שחלפו. קשה (או יקר) יותר להעלות אותה.

לדברי צוללן מנוסה, בעלי חברה הפועלת מתחת למים לאבטחת קידוחי גז ונפט ולהנחת כבלי סיבים אופטיים, "המיומנות קיימת בישראל. הבעייה העיקרית היא העומק. אם אלטלנה נמצאת על המדף היבשתי, רק 30 או 40 מטר מתחת למים, נוכל להגיע אליה בצלילה פשוטה, ואז תלוי כמה ימים יידרשו לנו לסרוק את המשבצת. אנחנו מדברים על מאות דולרים לצולל, כפול מספר צוללים, כפול מספר הימים. בעומק של יותר מ-200 מטר, כפי שאפשר להבין מיומן המבצעים, העלויות הופכות להיות אסטרונומיות. צריך להביא מקפריסין כלי מיוחד, שעולה 44 אלף דולר ליום".

הרבה פחות מכך - "סכום ידוע של כסף, וכמו כן חבילות עם חפצים יקרי ערך, אבנים טובות ותכשיטים וכמות של סמים מרדימים (נרקוטיים)" - היה בקופת אלטלנה, שנפרצה ושתוכנה נעלם עם השתלטות צה"ל עליה. הסכום נאמד ב-400 אלף פרנקים צרפתיים, 550 דולר ועוד "סכום ניכר של דולרים אמריקאים אשר רב החובל החזיק בקופתו עבור המנוח אברהם סטבסקי, שנחשד ברצח חיים ארלוזורוב וזוכה ממנו". חקירות בחיל הים, במטכ"ל ובמשרד הביטחון גילגלו את הכדור בלהטוטנות מגורם לגורם ומקצין לקצין. לבסוף מונה שמאי: "המהנדס קירשטיין נקבע לערוך אקספרטיזה מוסמכת באנייה "אלטלנה" על מנת למנוע סיבוכים", דיווח קצין המנהלה של חיל הים, אריה (לובה) אליאב, לשקולניק, הלוא הוא לוי אשכול.

פרקליטו של פיין לא הירפה, עד שלבן-גוריון נמאס, והוא הורה לשליש שר הביטחון, רב-סרן נחמיה ארגוב, למסור לתובע הכללי הראשי של צה"ל, רס"ן אברהם גורלי, את ההודעה הבאה, שנועדה לפרקליט: "האחראים לאנייה אחראים לפשע הכבד ביותר שנעשה למדינת ישראל, והאנייה הוחרמה". הפרקליט הנמען היה עורך דין מקס זליגמן, שמשרדו מייצג היום את הנאשם אהוד אולמרט.

יוסי שריד מביע דעה על מ' בגין וי' שמיר

שריד: בגין ושמיר טרוריסטים כמו ערפאת

שר החינוך לשעבר היה חלק מפאנל לחג השבועות במהלכו השווה את מנהיגי ישראל ליו"ר אש"ף. הקהל הגיב בזעם ודרש התנצלות – שריד סירב

 הפה הגדול של שר החינוך ויו"ר מרצ לשעבר יוסי שריד מצליח לסבך אותו שוב. בדיון לימודי לחג השבועות אמר שריד כי "מבחינתי מנחם בגין ויצחק שמיר הם לא פחות טרוריסטים מיאסר ערפאת", וזכה למחאה קולנית מהקהל.

שלשום בלילה נערך ליל לימוד לחג השבועות באולם צוותא בתל אביב. אחד הפנאלים נקרא "שיחה בשניים" וישבו בו העיתונאי עמית סגל מחדשות ערוץ 2 ויוסי שריד. השיחה עסקה בפרשנות כללית של התנ"ך ובתפישה יהודית וכשעברו השניים לשוחח על ערבות הדדית אמר שריד שהוא לא מרגיש קירבה גדולה במיוחד לכל היהודים.

בשלב כלשהו הוסיף שריד כי "מחבלים יהודים מרגיזים אותי יותר ממחבלים ערבים. הטרוריסט היהודי המנוול הזה אוחז ביד שלי ורוצה למשוך אותי יחד איתו בעוד שהערבי - מה לי ולו?". בהמשך השיחה הזכיר סגל לשריד את קשריו עם מנהיגי הפת"ח.

"אתה נהגת להיפגש עם טרוריסטים, יאסר ערפאת ומראוון ברגותי", ושריד ענה: "מבחינתי מנחם בגין ויצחק שמיר הם לא פחות טרוריסטים מיאסר ערפאת". למשמע הדברים, קמה באולם שהיה מלא מפה לפה מחאה קולנית. אחת הנשים ביקשה משריד לחזור בו, ושריד הגיב: "אם אני מצליח להרגיז - כנראה שאני עדיין בכושר".

אמש שריד לא חזר בו מהדברים. "אני לא יודע איך הגענו

מדיון על מגילת רות לעיסוק בנושא הזה", אמר בשיחה עם מעריב, "אבל בעיני כל טרוריסט יהודי וערבי הוא איש מגונה ולא חשובים לי הצידוקים שהוא מוצא לעצמו. כשעמית דיבר על יאסר ערפאת אמרתי שהוא איש שעמד בראש תנועה לשחרור לאומי. אני מכיר עוד אנשים שעמדו בראש תנועות שחרור לאומי. גם שמיר ובגין היו טרוריסטים. כל עם אוהב את הטרוריסטים שלו".

_______________

ונמצאת תגובה:

"יוסי שריד - חד בלשונו, קהה במחשבתו"

ח"כ עתניאל שנלר קורא להחרים את שר החינוך לשעבר יוסי שריד בעקבות דבריו, "ראוי להימנע מלהזמינו לאירועים בעלי אופי יהודי וציוני".

ח"כ עתניאל שנלר (קדימה) תוקף בחריפות את שר החינוך לשעבר יוסי שריד בעקבות דבריו הקשים נגד בגין ושמיר.

"דבריו של שריד על מנהיגי ישראל והשוואתם למנהיגי טרור מצביעים על אוטיזם כלפי מדינת ישראל, סמליה וערכיה. ראוי להימנע מלהזמינו לאירועים בעלי אופי יהודי וציוני, היות ובשנים האחרונות הוא מתרחק עד מאוד מערכים אלו".

שר החינוך לשעבר השתתף באירוע "שיחה לשניים" ב"צוותא" בתל אביב. במהלך השיחה אמר שריד: "מחבלים יהודים מרגיזים אותי יותר ממחבלים ערבים. הטרוריסט היהודי המנוול הזה אוחז ביד שלי ורוצה למשוך אותי יחד איתו בעוד שהערבי - מה לי ולו?".

שריד הוסיף "מבחינתי מנחם בגין ויצחק שמיר הם לא פחות טרוריסטים מיאסר ערפאת".

^

אורי אבנרי על פגישה אקראית עם מנחם בגין

כאן:

פעם הלכנו לצפות בסרט שעלילתו התרחשה בעיירה סלובאקית בימי השואה. זקנה בודדה (אידה קמינסקי) לא הבינה מה מתרחש סביבה. כאשר נקראו היהודים להתאסף לקראת שליחתם למחנות-המוות, השכנים נאלצו לעזור לה.  הגענו באיחור ומצאנו מקומות בחושך. בסוף, כאשר נדלקו האורות, קם מנחם בגין באחת השורות לפנינו. עיניו, האדומות מבכי, ננעלו בעיני רחל. כאילו היו לבדם בעולם, ניגש בגין ישר אליה, לקח את ראשה בין ידיו ונישק אותה על מצחה.