.על אף היחסים הקרירים ונטולי ההערכה ההדדית ששררו בין מנחם בגין ליצחק שמיר, העברת הירושה הייתה תהליך טבעי ובלתי נמנע אברהם תירושאי שם בסוף שנות ה-70 של המאה שעברה, בבית קפה ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב, אמר לי רוני מילוא, אז ח"כ צעיר בליכוד, שיצחק שמיר, יו"ר הכנסת, יהיה ראש הממשלה אחרי מנחם בגין. צחקתי לו בפנים ואמרתי שהוא מדבר שטויות. בתוך שנים ספורות התברר שאני הוא המדבר שטויות, ושמיר התמנה לראש הממשלה. ובכל זאת ניתן לומר שהוא היה ראש הממשלה המקרי ביותר בתולדות ישראל. לאחר ניצחון הליכוד בבחירות 77' ציפה שמיר להתמנות לשר בממשלה. אולם בגין דחק אותו, למורת רוחו, לתפקיד יו"ר הכנסת ובוודאי לא ראה בו את יורשו בבוא הזמן (היו שטענו שמשקעי העבר מימי המחתרות גרמו לכך). זה נראה כתפקידו הממלכתי הראשון והאחרון של שמיר, אבל הוא עשה את הבלתי ייאמן. סייעו לו, שלא במודע, ארבעה אנשים: משה דיין שהתפטר מתפקיד שר החוץ באוקטובר 79', ויגאל ידין, משה ארנס ויוסף בורג שסירבו, כל אחד מנימוקיו הוא, להצעת בגין להחליפו.לקח לבגין כחמישה חודשים, שבהם כיהן הוא עצמו כמ"מ שר החוץ, להציע את התפקיד לשמיר - וזה חטף את ההצעה בשתי ידיים. כך נכנס למסלול המוליך לצמרת. וכשבגין אמר באוגוסט 83' "אינני יכול עוד", שמיר כבר היה שם כמועמד כמעט טבעי לירושה. דומה שגם לאחר שבנה לעצמו מעמד כשר החוץ, וגם לאחר פרישת שר הביטחון עזר ויצמן, מספר 2 בליכוד, לא ראה בגין בשמיר את יורשו. הוא העדיף בתקופה מסוימת את יעקב מרידור, קודמו וסגנו בפיקוד האצ"ל. שמיר אף נאלץ להתמודד על ההנהגה מול דוד לוי, שהכריז על עצמו בפומבי כממשיכו של בגין, ומאוחר יותר גם מול שרון. מנהיג אפור, נוקשה, יבשושי בחירת שמיר לראש הממשלה באוקטובר 83' הייתה מעין מהפך מספר 2 של הליכוד. יורשו של בגין היה היפוכו המוחלט של קודמו.במקום בגין הכריזמטי, הרטוריקן המזהיר והתיאטרלי סוחף ההמונים, מצאו עצמם לפתע הליכודניקים מנהיג אפור, נוקשה, יבשושי, מסוגר ונעדר ג'סטות, שכוחו בהחלט לא מנהיגות מסוג חדש, שכללה חוסר נכונות לוויתורים כלשהם בכל הנוגע לארץ ישראל והמשפט "שלום תמורת שלום", שקסם לרבים בליכוד ובימין (מה שלא הפריע להם להפיל את שמיר ב-92'). יחסי בגין-שמיר לא היו בדיוק סיפור אהבה. רחוק מכך. אפשר ללמוד מהמסופר לעיל מה חשב בגין על מי שהיה ליורשו, והסתייגותו של שמיר מהסכם השלום עם מצרים הרעה את היחסים עוד יותר.בספרו "סיכומו של דבר" (1994) אפשר לקרוא מה חשב שמיר על התנהלותו ומנהיגותו של קודמו הנערץ. וכך הוא כותב שם: "בגין הרבה לתת את דעתו על צורה, על הדר, על מחוות טקסיות, ואילו אני חשבתי כי לכל הדברים האלה אין חשיבות (...) נטיית הציבור כלפיו, טיב מגעיו עם הציבור, ראייתו את עצמו כפי שהשתקפה בתגובות שעורר - כל הדברים האלה היו חשובים לו במידה אדירה. בדומה לשחקן תיאטרון, הוא שאב כוח, אפילו השראה, מתרועות הידד וממחיאות כפיים (...) לא הייתי מעריך נלהב של נאומיו המפורסמים. לעתים קרובות חשבתי שהם עמוסים בפאתוס ובהטעמות יתר. לא ראיתי בעין יפה את היענותו לחנופה וקיוויתי, בלי תוחלת, שייגמל מתשוקתו העזה לפופולריות". חד וחלק. אי אפשר להגדיר טוב יותר את היחסים ואת ההבדלים בין שני המנהיגים
Wednesday, July 4, 2012
על שמיר ועל בגין ועל שניהם
Tuesday, July 3, 2012
מה היה בגין אומר?
^
Saturday, June 30, 2012
בגין, בן-גוריון ו...היטלר
בתגובה לרשימה "מורשת אבות" במדורו של תום שגב, "שיעור בהיסטוריה" (22.6.2012)
קובע מר תום שגב ש"גם מדינאים גדולים אומרים לא אחת דברי שטות ודמגוגיה" ומתייחס לדוד בן-גוריון ומנחם בגין אשר השנה, משרד החינוך החליט שהתלמידים יתרכזו בשני ציונים אלה, ראשי ממשלה ושרי בטחון, וילמדו תכונותיהם המנהיגותיות. שגב חושב ששר החינוך גדעון סער עוד יצטער על הבחירה.
בין יתר הדברים שכותב ברשימה שגב, הוא מציין שבגין ובן-גוריון "נהגו להשוות זה את זה להיטלר".
מוכר לנו ממכתבו של בן-גוריון לחיים גורי מה-14 במאי 1963 בו כתב את המשפט הידוע: "בגין הוא טיפוס היטלריסטי". ויש גם את הקריקטורה שהתפרסמה ב"דבר" ביום 14 בינואר 1952 המציג את דמותו של בגים, בצללית, מאחרוי חלון שבור בהצדעת מועל-יד. ובשנות ה- 30, מורו של בגין, זאב ז'בוטינסקי, היה ל"ולאדימיר היטלר" בפי בן-גוריון. אך גם אם כינה בגין את יריבו "חוליגאן" באותו דיון על השילומים ב- 1952, ובשביל זה הורחק מן הכנסת למשך שלשה חדשים, דומני שלא בגין השתמש בכינוי "היטלר" אף פעם אחת. ונזכור שהיה זה בגין שביקש לקדם את בן-גוריון ערב מלחמת ששת הימים לעמדת שר הבטחון ואף ישבו יחד בקפה במלון "המלך דוד" בתיווכו של עזר וייצמן.
ואם יש למר שגב מקור, שיגלה לנו. אחרת נצטרך להסיק שלא רק מנהיגים עוסקים בדמגוגיה אלא לפעמים, חוקרים ועיתונאים.
^
Labels:
דוד בן-גוריון,
היטלר,
זאב ז'בוטינסקי,
מנחם בגין,
תום שגב
Sunday, June 24, 2012
תום שגב כועס על בגין...ועל בן-גוריון
גם לבגין יש חלק באסונם הלאומי של הפלסטינים... חלק מהתלמידים הערבים יהיו רשאים להשתתף בבחירות הבאות ובהקשר זה כדאי שיכירו את מה שהבטיח בן-גוריון לאזרחיה הערבים של ישראל: שוויון מלא, למעט חוק השבות. ערבי אף יוכל להיבחר לנשיא המדינה, הכריז בן-גוריון. אך בשנות ה-50 הוא כפה על האוכלוסייה הערבית את עוולות הממשל הצבאי. הנה יסוד לשיחה על ההבדל בין מה שפוליטיקאים אומרים לבין מה שהם עושים. מנחם בגין אימץ את הליברליזם של זאב ז'בוטינסקי, אשר שר על בני הארץ כמו היו אחים, "בן ערב בן נצרת ובני". בגין התנגד לממשל הצבאי ולימים החזיר את סיני למצרים, תמורת שלום. זה היה אותו בגין שחלם על "ארץ ישראל השלמה" ונתן תנופה גדולה לתנועת המתנחלים בגדה. בתקופת מסוימת גם בן-גוריון חלם על "ארץ ישראל השלמה". הנה כי כן, אין כיום שני פוליטיקאים רלוונטיים יותר מבן-גוריון ובגין, ועוד נותר לתלמידים להתעניין ביחסים בין השניים: הם נהגו להשוות זה את זה להיטלר. הנה עוד נושא הראוי מאוד להוראה, בבתי ספר יהודיים וערביים כאחד: גם מדינאים גדולים אומרים לא אחת דברי שטות ודמגוגיה.
^
Friday, June 22, 2012
הרב יצחק הלוי הרצוג על האצ"ל
הרב הרצוג נכנס לתפקידו בעיצומו של
'המרד הערבי', שהחל באפריל 1936 ונמשך לסירוגין עד שלהי
1939. האירועים הקשים והנפגעים הרבים בקרב האוכלוסייה היהודית הביאו את ארגון האצ"ל לפתוח בסתיו 1937 בשורה של פעולות טרור
נגדי כלפי האוכלוסייה הערבית. מעשי האצ"ל נעשו תוך הפרת המרות של הנהגת 'היישוב',
שדגלה במדיניות של הבלגה ונקיטת פעולות הגנתיות בלבד, והנחתה את ארגון ה'הגנה'
להימנע בכל דרך מפגיעה בחפים מפשע. הפולמוס 'הבלגה או תגובה' הסעיר את היישוב
והרבנים הראשיים הביעו תמיכה במדיניות ההבלגה וחתמו על כרוז ציבורי שהוכתר בשם 'לא
תרצח' וגינה במילים חריפות את פעולות הנקמה של האצ"ל. בכינוס של הנהגת הוועד הלאומי
ונציגי רשויות מקומיות ביולי 1938 הביע הרב הרצוג התנגדות אישית חריפה לפעולות
האצ"ל, הגדיר אותן 'דרך רשעי הגויים' ותיאר אותן כמעשי רצח של חפים מפשע, הפסולים
מבחינה מוסרית ודתית (תעודה
מס' 21).
גם בשנות הארבעים החזיק הרב הרצוג באותה עמדה והתנגד
למעשי הטרור של 'ארגוני הפורשים', האצ"ל והלח"י נגד השלטון הבריטי. הוא חבר אל הראשון לציון,
הרב הראשי הספרדי בן-ציון מאיר חי עוזיאל ויחד פרסמו כרוז הפונה
'לארגונים הפורשים' שבו הביעו התנגדות חריפה לפעולותיהם וקראו להם לחדול מהן: 'הדרך
אשר אתם הולכים בה פסולה היא, אסורה היא באיסור חמור מאוד מדין תורתנו הקדושה,
פיגול היא מבחינת מוסר היהדות, מבאישה היא את ריחנו, משמיצה היא את יהדותנו בין
העמים, והיא מוליכה את ישובנו להרס ולאבדון...", כתבו הרבנים (תעודה
מס' 22).
עם זאת, בינואר 1945 שלחו שני הרבנים הראשיים מכתב לרב
הראשי למצרים, ובו ביקשו ממנו לפעול למען חנינה לאנשי לח"י אליהו חכים ואליהו
בית-צורי, שנידונו למוות במצרים על רצח הלורד מוין, אם כי את מעשה התנקשות עצמו כינו
'תועבה' (תעודה
מס' 23). מכתב זה נותן ביטוי לפעולות שנקט הרב הרצוג כדי לסייע לאסירי
המחתרות מטעמים הומניטריים למרות התנגדותו לפעולותיהם
^
Thursday, May 24, 2012
שנת בגין ובן-גוריון במערכת החינוך
כמדי שנה- שר החינוך, גדעון סער, מכריז על הנושא המרכז בו תעסוק בהרחבה מערכת החינוך במהלך השנה. שנת הלימודים הבאה, תשע"ג, תעמוד בסימן לימוד מנהיגותם של ראשי הממשלה לשעבר, דוד בן גוריון ומנחם בגין, כך על פי החלטתו של שר החינוך.
בשנת הלימודים הבאה- תשע"ג- 2013- נציין 100 שנה להולדת מנחם בגין (1913) ו- 40 שנה למותו של דוד בן גוריון (1973). שר החינוך, גדעון סער: "העיסוק של התלמידים בחזונם ובפעילותם של שניים מגדולי המנהיגים של מדינת ישראל יאפשר היכרות מעמיקה עם אישים שהטביעו חותם על אופייה ודמותה של מדינת ישראל כמו גם עם אירועים היסטוריים בחיי מדינת ישראל".
"זו הזדמנות טובה עבור התלמידים ללמוד על ההיסטוריה של מדינת ישראל, ועל מנהיגות" אמר השר סער "התלמידים ילמדו על ההחלטות המשמעותיות שקיבלו מנהיגים אלה תוך הכרת מורכבות ההחלטות, שיקול הדעת ומערכת הערכים שהנחתה אותם".
לצורך גיבוש התכנית להטמעת הנושא השנתי במערכת החינוך מינה שר החינוך ועדת היגוי לה שותפים נציגי היחידות המקצועיות במשרד החינוך, נציגי מדרשת בן גוריון והמרכז למורשת מנחם בגין. התכנית שתגובש תשולב בתחומי הדעת ובתכניות החינוכיות הנלמדים במערכת החינוך במקצועות השונים.
במסגרת הפעילויות השונות בנושא מנהיגות מעצבת- חזון ומעש לאור דמותם של דוד בן גוריון ומנחם בגין התלמידים יעסקו בסוגיות השונות, ביניהן: חינוך למנהיגות: חזון ומעשה בחיי מנהיג. הבנת החשיבות של החזון והדרכים ליישומו, הבנת המורכבות של תהליך קבלת החלטות לאור מציאות משתנה. בן גוריון ובגין, מנהיגים פורצי דרך: חזונם לאור אירועים מכוננים וציוני דרך בהיסטוריה של מדינת ישראל. חשיבות הזיכרון של דמויות מופת במורשת הדורות המתאפיינים במחויבות לעם, לארץ ולמוסר הנביאים.
מה ניתן ללמוד ממנהיגותם של האישים: מחזונם, ממעשיהם ומהחלטותיהם הערכיות הפעילות במסגרת הנושא השנתי תהיה מגוונת ותכלול פעילויות לימודיות לצד פעילויות חווייתיות, לדוגמא: ימי שדה, סיורים באתרים ובמוזיאונים הקשורים לאישים: בית בן גוריון, שדה בוקר, מוזיאון בגין, מוזיאון האצ"ל וכו'. כמו כן יתקיימו פעילויות העשרה נוספות דוגמת צעדות בעקבות תחנות בחייהם של שני האישים ותחרות חיבורים ארצית.
^
Thursday, May 17, 2012
Subscribe to:
Posts (Atom)