בגין, בן-גוריון ו...היטלר

בתגובה לרשימה "מורשת אבות" במדורו של תום שגב, "שיעור בהיסטוריה" (22.6.2012)

קובע מר תום שגב ש"גם מדינאים גדולים אומרים לא אחת דברי שטות ודמגוגיה" ומתייחס לדוד בן-גוריון ומנחם בגין אשר השנה, משרד החינוך החליט שהתלמידים יתרכזו בשני ציונים אלה, ראשי ממשלה ושרי בטחון, וילמדו תכונותיהם המנהיגותיות. שגב חושב ששר החינוך גדעון סער עוד יצטער על הבחירה. בין יתר הדברים שכותב ברשימה שגב, הוא מציין שבגין ובן-גוריון "נהגו להשוות זה את זה להיטלר".

מוכר לנו ממכתבו של בן-גוריון לחיים גורי מה-14 במאי 1963 בו כתב את המשפט הידוע: "בגין הוא טיפוס היטלריסטי". ויש גם את הקריקטורה שהתפרסמה ב"דבר" ביום 14 בינואר 1952 המציג את דמותו של בגים, בצללית, מאחרוי חלון שבור בהצדעת מועל-יד. ובשנות ה- 30, מורו של בגין, זאב ז'בוטינסקי, היה ל"ולאדימיר היטלר" בפי בן-גוריון. אך גם אם כינה בגין את יריבו "חוליגאן" באותו דיון על השילומים ב- 1952, ובשביל זה הורחק מן הכנסת למשך שלשה חדשים, דומני שלא בגין השתמש בכינוי "היטלר" אף פעם אחת. ונזכור שהיה זה בגין שביקש לקדם את בן-גוריון ערב מלחמת ששת הימים לעמדת שר הבטחון ואף ישבו יחד בקפה במלון "המלך דוד" בתיווכו של עזר וייצמן.

ואם יש למר שגב מקור, שיגלה לנו. אחרת נצטרך להסיק שלא רק מנהיגים עוסקים בדמגוגיה אלא לפעמים, חוקרים ועיתונאים.

^

תום שגב כועס על בגין...ועל בן-גוריון

מתוך רשימה של תום שגב ב"הארץ":-

גם לבגין יש חלק באסונם הלאומי של הפלסטינים... חלק מהתלמידים הערבים יהיו רשאים להשתתף בבחירות הבאות ובהקשר זה כדאי שיכירו את מה שהבטיח בן-גוריון לאזרחיה הערבים של ישראל: שוויון מלא, למעט חוק השבות. ערבי אף יוכל להיבחר לנשיא המדינה, הכריז בן-גוריון. אך בשנות ה-50 הוא כפה על האוכלוסייה הערבית את עוולות הממשל הצבאי. הנה יסוד לשיחה על ההבדל בין מה שפוליטיקאים אומרים לבין מה שהם עושים. מנחם בגין אימץ את הליברליזם של זאב ז'בוטינסקי, אשר שר על בני הארץ כמו היו אחים, "בן ערב בן נצרת ובני". בגין התנגד לממשל הצבאי ולימים החזיר את סיני למצרים, תמורת שלום. זה היה אותו בגין שחלם על "ארץ ישראל השלמה" ונתן תנופה גדולה לתנועת המתנחלים בגדה. בתקופת מסוימת גם בן-גוריון חלם על "ארץ ישראל השלמה". הנה כי כן, אין כיום שני פוליטיקאים רלוונטיים יותר מבן-גוריון ובגין, ועוד נותר לתלמידים להתעניין ביחסים בין השניים: הם נהגו להשוות זה את זה להיטלר. הנה עוד נושא הראוי מאוד להוראה, בבתי ספר יהודיים וערביים כאחד: גם מדינאים גדולים אומרים לא אחת דברי שטות ודמגוגיה.

^

הרב יצחק הלוי הרצוג על האצ"ל

מתוך גנזך המדינה

ב.1 'הבלגה או תגובה': הרב הרצוג וארגוני הפורשים

הרב הרצוג נכנס לתפקידו בעיצומו של 'המרד הערבי', שהחל באפריל 1936 ונמשך לסירוגין עד שלהי 1939. האירועים הקשים והנפגעים הרבים בקרב האוכלוסייה היהודית הביאו את ארגון האצ"ל לפתוח בסתיו 1937 בשורה של פעולות טרור נגדי כלפי האוכלוסייה הערבית. מעשי האצ"ל נעשו תוך הפרת המרות של הנהגת 'היישוב', שדגלה במדיניות של הבלגה ונקיטת פעולות הגנתיות בלבד, והנחתה את ארגון ה'הגנה' להימנע בכל דרך מפגיעה בחפים מפשע. הפולמוס 'הבלגה או תגובה' הסעיר את היישוב והרבנים הראשיים הביעו תמיכה במדיניות ההבלגה וחתמו על כרוז ציבורי שהוכתר בשם 'לא תרצח' וגינה במילים חריפות את פעולות הנקמה של האצ"ל. בכינוס של הנהגת הוועד הלאומי ונציגי רשויות מקומיות ביולי 1938 הביע הרב הרצוג התנגדות אישית חריפה לפעולות האצ"ל, הגדיר אותן 'דרך רשעי הגויים' ותיאר אותן כמעשי רצח של חפים מפשע, הפסולים מבחינה מוסרית ודתית (תעודה מס' 21).

גם בשנות הארבעים החזיק הרב הרצוג באותה עמדה והתנגד למעשי הטרור של 'ארגוני הפורשים', האצ"ל והלח"י נגד השלטון הבריטי. הוא חבר אל הראשון לציון, הרב הראשי הספרדי בן-ציון מאיר חי עוזיאל ויחד פרסמו כרוז הפונה 'לארגונים הפורשים' שבו הביעו התנגדות חריפה לפעולותיהם וקראו להם לחדול מהן: 'הדרך אשר אתם הולכים בה פסולה היא, אסורה היא באיסור חמור מאוד מדין תורתנו הקדושה, פיגול היא מבחינת מוסר היהדות, מבאישה היא את ריחנו, משמיצה היא את יהדותנו בין העמים, והיא מוליכה את ישובנו להרס ולאבדון...", כתבו הרבנים (תעודה מס' 22).

עם זאת, בינואר 1945 שלחו שני הרבנים הראשיים מכתב לרב הראשי למצרים, ובו ביקשו ממנו לפעול למען חנינה לאנשי לח"י אליהו חכים ואליהו בית-צורי, שנידונו למוות במצרים על רצח הלורד מוין, אם כי את מעשה התנקשות עצמו כינו 'תועבה' (תעודה מס' 23). מכתב זה נותן ביטוי לפעולות שנקט הרב הרצוג כדי לסייע לאסירי המחתרות מטעמים הומניטריים למרות התנגדותו לפעולותיהם

^