tag:blogger.com,1999:blog-2131671436133636682024-03-12T22:46:21.707-07:00יומן מרכז מורשת מנחם בגיןYMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.comBlogger354125tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-46097950113118321862020-04-06T04:26:00.000-07:002020-04-06T04:26:02.353-07:00ליל סדר פסח כמע לבד<div style="text-align: right;">
גם בבית הסוהר עשינו סדר. הוא היה בלתי מסודר בתכלית. </div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
לא היו מצות, לא היה יין. מרור, כמובן, היה לרוב. הא לחמא עניא. לחמא לא לחמא. אבל עניא. </div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
שתינו ארבע כוסות, כדין, לא כדת, מן המשקה המריר, הקרוי בבית הכלא המהפכני "קפה". השארנוהו מן הבוקר עד הלילה. קרבן פסח שכזה. </div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
לא הזמנו כל דכפין. איך יכנסו? העיקר, איך היו יוצאים? אך גם לא אמרנו, כי אין שואל ואין משיב. קושיות, יותר מארבע, הקשינו וניסינו להשיב. את אשר זכרנו מן ההגדה, אמרנו. </div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
ובאגדה האמנו. השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין, השתא הכא, הכא, לשנה הבאה בירושלים, בירושלים. </div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
(עתון חרות, י"ד ניסן התש"כ, 11 באפריל 1960)</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
^</div>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-48938540860937855242017-06-15T13:17:00.005-07:002017-06-15T13:17:56.291-07:00כבר ב- 1956 בגין מודיע שסיני לא חלק מארץ-ישראל<div style="text-align: right;">
רבים עדיין תוהים איך יכול היה מנחם בגין לוותר בקלות על חצי-האי סיני והתשובה היא שהוא מעולם לא ראה באזור כחלק של ארץ ישראל שזכות הקביעה שלעם היהודי מולדת היסטורית ובה בלבד היא תכונן מחדש הבית היהודי הלאומי חלה עליו</div>
<div style="text-align: right;">
והוכחה לכך היא בנאומו <a href="http://jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI/get/pdf.ashx?pdf=Y1ErhoKKyKMEU8pzZvimymM%3D">מה- 18 בנובמבר 1956 להלן בעיתון חרות</a></div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhuPYpkR2NfIaqc2Jt3jygWpUYNyWuy7uo5PNOcQsUV6qnSMZvjkYT3aMD7JlZzOhOivYIhXgWBvpKVuT9KFmP19toLc1poT8V2amHBpWY46TJD0ts34uUBNm47ERRkEMir2ykkqRHvfTU/s1600/%25D7%2591%25D7%2592%25D7%2599%25D7%259F+%25D7%25A1%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2599+18-11-56.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="460" data-original-width="212" height="640" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhuPYpkR2NfIaqc2Jt3jygWpUYNyWuy7uo5PNOcQsUV6qnSMZvjkYT3aMD7JlZzOhOivYIhXgWBvpKVuT9KFmP19toLc1poT8V2amHBpWY46TJD0ts34uUBNm47ERRkEMir2ykkqRHvfTU/s640/%25D7%2591%25D7%2592%25D7%2599%25D7%259F+%25D7%25A1%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2599+18-11-56.png" width="294" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
^</div>
<div style="text-align: center;">
<br /></div>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-91670698600170183452017-04-02T00:24:00.004-07:002017-04-02T00:24:52.916-07:00מנחם בגין מול שלטון דוד בן-גוריון 1960<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
כתבה חדשה של עפר אדרת</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
<a href="http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.3973395">הדיון היחיד בכנסת שהוגדר סודי ביותר: כשהימין קרא לראש הממשלה "מרות יחיד"</a></div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
פרוטוקול מ-1960, שנחשף בידי ארכיון הכנסת, מתעד את הישיבה היחידה בתולדות המליאה שנערכה בדלתיים סגורות וסווגה כסודית ביותר. על הפרק: ביקורת האופוזיציה על שלטון היחיד של בן גוריון, זלזולו בכנסת ופגיעתו בדמוקרטיה</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
31.03.2017 </div>
<div style="text-align: right;">
עופר אדרת </div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
פרוטוקול הדיון שהתקיים במליאת הכנסת ב–26 בדצמבר 1960 נראה במבט ראשון כמסמך רגיל, שמתעד עוד ישיבה שגרתית שנערכה בבית הנבחרים. מבט נוסף בו מגלה כי מדובר במסמך יוצא דופן. הכיתוב "סודי ביותר", שמתנוסס בראשו, הוא העדות לכך.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
"הדיון המדובר היה הראשון והיחיד אי פעם שבו נערכה ישיבת מליאת הכנסת בדלתיים סגורות והפרוטוקול שלה סווג כסודי ביותר", אומר ההיסטוריון ליאור בריכטה מאוניברסיטת חיפה. לפני כמה חודשים הוא פנה לארכיון הכנסת, וביקש לקבל לידיו את פרוטוקול הדיון החסוי. בכנסת פנו לארכיון המדינה וקיבלו אור ירוק לכך. "אלמלא פנייה זו, הפרוטוקול היה נותר חתום בארכיון הכנסת", אמרה ל"הארץ" מנהלת ארכיון הכנסת, אינדה נובומינסקי.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
עיון במסמך, ממרחק של כמעט 60 שנה, מגלה כי לא היתה כל סיבה להסתרתו מהציבור, והוא מעורר את השאלה כמה מסמכים מסווגים נוספים מוסתרים ללא צורך. "ממה נפשך? כלומר, על מה הרעש? למה כונסה ישיבת מליאת הכנסת בחשאיות מוחלטת של 120 ח"כים?", תוהה ההיסטוריון ד"ר ניר מן, יועץ היסטורי למוזיאון הכנסת, שמוקם בימים אלה.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
פרטים חדשים על פרשיות ביטחוניות או מדיניות עלומות אמנם לא ניתן למצוא בפרוטוקול הזה, אך בין שורותיו מסתתר עניין אחר, אקטואלי מאוד גם בימינו: טענות קשות שהפנתה האופוזיציה — שהיתה אז בצד הימני של המפה — נגד התנהלות הממשלה בראשות דוד בן גוריון, אותה כינתה "מרות יחיד". "האופוזיציה חשה בזלזול המופגן של בן גוריון כלפיה", אומר מן. אותו זלזול בא לידי ביטוי ב"התעלמות הבוטה של בן גוריון", כדבריו, אשר "שיקפה התייחסות מבטלת".</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
מדוע התקיים הדיון בדלתיים סגורות ותחת סיווג "סודי ביותר"? הסיבות לכך טכניות בעיקרן. מנחם בגין, ראש תנועת החרות, אשר לימים התמזגה בליכוד, חש שאינו מקבל תשובות מספקות לשאלותיו בענייני ביטחון, אותן הפנה לוועדת החוץ והביטחון. בניסיון לעקוף את הוועדה הוא ניסה לעשות תרגיל פרלמנטרי, ולהעביר את הדיון אל מליאת הכנסת. על הרקע הזה כונסה "ישיבה בדלתיים סגורות, על מנת להחליט אם לקיים את הדיון בדלתיים סגורות", כפי שנכתב בפרוטוקול הישיבה.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
הניסיון הזה נכשל לבסוף, אך חשיבותו בעצם קיומו, משום שהוא סיפק לאופוזיציה הזדמנות להביך את הקואליציה. "לעשות שריר ולתת פייט", מול הרשות המבצעת, כדברי מן, כדי להבהיר כי אינה שבעת רצון מהתנהלותו הכוחנית של בן גוריון.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
את הביקורת הקשה כלפי בן גוריון ביטא עמיתו של בגין, ח"כ אריה בן־אליעזר, ממייסדי ומראשי תנועת החרות. "מרותו של אדם יחיד על מוסדות השלטון במדינה, על מערך הביטחון והצבא, גם אם היחיד אזרח הנהו, אינה מרות אזרחית. מרות יחיד היא", אמר בפתח דבריו בדיון.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
בהמשך פירט כי לפי החוק, כמקובל במשטר דמוקרטי, הממשלה צריכה לשאת באחריות לפעולותיה בפני הכנסת, ולמסור לה דין וחשבון. אלא שבן גוריון, לדבריו, מצפצף על החוק הזה. "לעתים אין הממשלה מוסרת כלל דין וחשבון על פעולותיה, ולעתים מוסרת היא דין וחשבון שאינו תואם את האמת, מנוגד לעובדות", אמר.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
"מרות היחיד בשלטון המדינה היא אבסולוטית ומביאה להתכחשות לחוק, לפגיעה בכנסת ולירידת מעמדה של הממשלה", הוסיף. "הכנסת איננה יכולה, איננה רשאית, לוותר על זכותה הראשונית לקבל דין וחשבון על פעולות הממשלה, כפי שמצווה החוק... חובת הממשלה לדווח לכנסת על פעולותיה. תפקידה של הכנסת לפקח על פעולות הממשלה. זו רוח הדמוקרטיה, אין אחרת".</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
על הפרק, באותם ימים, עמדו כמה פרשיות ביטחוניות שהאופוזיציה ביקשה לקבל עליהן דין וחשבון מהממשלה, ללא הצלחה. בראשן פרשת לבון ("עסק הביש"), "פרשה נפתלת ועתירת תסבוכות, שטלטלה את המערכת הפוליטית, וסימנה את תהליך ירידת בן גוריון מהמפה הציבורית", כדברי מן. יום לפני ישיבת המליאה המסווגת החליטה הממשלה לזכות את פנחס לבון, שר הביטחון לשעבר, מהאשמות שנתן את ההוראה לעסק הביש ב–1954 — פעולת הטרור שביצעה ישראל במצרים בהסוואה.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
פרשה אחרת על סדר היום אז היתה ההתפטרות של הרמטכ"ל חיים לסקוב. גם עסקאות נשק בין ישראל לגרמניה הטרידו את מנוחתה של האופוזיציה.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
בהתייחסו להתנהלות הממשלה, המסתירה מידע מהכנסת, אמר בן־אליעזר: "שיטה זו מטעה את חברי הכנסת הנדרשים להביע את דעתם בהצבעה על נושאים ידועים. שיטה זו הנה הגורם הראשי המכין את הרקע, הנושא עמו חיידקים המולידים פרשיות כפרשת לבון".</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
בן גוריון לא התרגש מהביקורת. כשעלה לדוכן הנואמים, אמר: "חבר הכנסת בן־אליעזר צריך פעם להבין, שאין הוא הכנסת ואין הוא ועדת החוץ והביטחון, אלא רק אחד החברים. יכולים לקבל דעתו או לא לקבל דעתו, והוא לא יבוא לספר מעשיות".</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
בן גוריון אמר כי אם ההחלטות שקיבלו הממשלה והכנסת בנושאים השונים, "אינן נעימות לאדונים — זה עסקם". עוד הוסיף: "לא על כל הדברים, לא על כל הפרטים ולא על כל מעשי יומיום מוסרת הממשלה דו"ח לכנסת. יכולה הכנסת לתבוע מכל שר שימסור לה דו"ח על כל מה שהיא רוצה".</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
לבסוף אף שיגר עקיצה אל עבר בגין: "אדון בגין יודע סודות על ויכוחים שהיו בין סגן שר הביטחון או לא סגן שר הביטחון... אינני יודע מניין יש לו ידיעות אלו — משירות מ.ב?" (ראשי התיבות של מנחם בגין, פרפזה על ש.ב, השב"כ, ע"א).</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
לאחר עיון בפרוטוקול קובע ד"ר מן, כי על אף ההפסד הנקודתי לאופוזיציה — אשר לא הצליחה לקיים את הדיון המבוקש במליאה — היא נחלה ניצחון בכך שאחרי אותו דיון "לא בן גוריון ואף לא אחר הרהיב עוז לפקפק בכבודה של ועדת החוץ והביטחון ובמעמדן של ועדות הכנסת", כדבריו. "אירוע מיותם זה נותר באלמוניותו לכאורה, אולם חרף בדידותו המזהרת הוא הטביע חותם כתמרור דמוקרטי מובהק בתולדות כנסת ישראל".</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
עמיתתו, הדסה גרינברג־יעקב, מנהלת פרויקט ההקמה של מוזיאון הכנסת, מוסיפה כי הפרוטוקול הגנוז הזה יהיה חלק מאוסף המוזיאון שיקום בבניין הכנסת הישנה — בית פרומין בירושלים — ויציג את תולדות הכנסת בעשורים הראשונים<br />
<br />
^לקום המדינה, כולל דילמות שחלקן רלוונטיות גם היום.</div>
</div>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-83160734866130887632017-04-02T00:16:00.002-07:002017-04-02T00:23:17.697-07:00מי צווח?<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
וכך <a href="http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2729833">כתב</a> יצחק לאור</div>
<blockquote class="tr_bq" style="text-align: right;">
<br />
הראשון שעמד על צווחנותו של בגין היה ז'בוטינסקי. בוועידת בית"ר בפולין ב-1937, כאשר בגין קרא תיגר על המנהיג, אמר ז'בוטינסקי בתורו: "אנו סובלים שריקות מכונה, עגלה וכולי, והדבר מובן. ואולם, אין לסבול את חריקת הדלת, כי אין בה כל תועלת, אין בה צורך. גם הנאום, גם מחיאות הכפיים הם חריקת דלת שאין בה טעם ותועלת. אין בבית"ר מקום לפטפוט כזה... הדברים שנשמעו מפי האדון בגין הם חריקה כזאת וצריך לדכא באכזריות כל מיני חריקות כאלו"</blockquote>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
יפה עשה לאור</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
פתאום ז'בוטינסקי, בדרך כלל ה"פשיסט", הופך להיות המתורבת כדי לנגח את בגין</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
אז בגין לא צווח. אם היה מישהו שקצת הרים קול זה היה ישראל שייב (אלדד) באותו כינוס שאגב, נערך בשנת 1938</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
ולבסוף, ז'בוטינסקי הצביע בעד השינוי</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
אין אור ללאור שצווח בכתיבה</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
^</div>
</div>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-43037939702893869242017-02-18T23:48:00.005-08:002017-02-18T23:48:34.823-08:00בעקבות ציטטה של בגין בידי ח"כ עודה<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;">בדיון בכנסת ביום 22 בפברואר 2016 , <a href="https://www.youtube.com/watch?v=nd0CveovzVY">ח"כ איימן עודה ציטט</a> מפי דיון קודם בכנסת ב-21 במאי 1951 וניסה להקיש מהמציאות דאז והמקרה של "מחתרת ברית הקנאים"</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";"><a href="http://fs.knesset.gov.il/%5C20%5CPlenum%5C20_ptm_322039.doc">כדלהלן:</a></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";"><br /></span></div>
<blockquote class="tr_bq">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 11pt; line-height: 150%;">אדוני
השר, דיברת על המערך. אני רוצה לדבר אתך <a href="https://www.blogger.com/null" name="_ETM_Q2_638025">על מנחם בגין</a>,
ראש הממשלה <a href="https://www.blogger.com/null" name="_ETM_Q2_560229"></a>המיתולוגי של הליכוד, שאהוב על כל כך
הרבה אנשים בבית <a href="https://www.blogger.com/null" name="_ETM_Q2_562662"></a>הזה. הוא התנגד נחרצות לשימוש
במעצרים מינהליים. ב-21 במאי 1951 הוא הגיב בנאום <a href="https://www.blogger.com/null" name="_ETM_Q2_579381"></a>מעל
במה זו על הודעתו של השר שרת על הפעלת חוקי <a href="https://www.blogger.com/null" name="_ETM_Q2_581275"></a>חירום
ומעצר מינהלי כלפי חברי מחתרת "ברית הקנאים". כך אמר בגין – הוא אמר: לא
נכון. יש חוקים רודניים. יש חוקים בלתי מוסריים. יש חוקים נאציים, כך הוא אמר – יש
חוקים נאציים. אל תשאלו אותי מי קובע איזה חוק הוא נאצי ואיזה חוק הוא בלתי מוסרי.
החוק שהשתמשת בו הוא נאצי, הוא רודני, הוא בלתי מוסרי. וחוק בלתי מוסרי הוא גם
בלתי חוקי.</span></span></blockquote>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">בדקתי והנה הקטע שמתייחס לפרשת מעצרם של חברי ברית הקנאים. אבל שימו לב, בגין בעצם מצטט מדברי הסניגוריה של אנשי מפא"י על חברי ה"הגנה" וה"פלמ"ח" אשר הועמדו לדין כדי להצדיק המונח "נאצי".</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";">הנה:<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 115%; margin-bottom: 10.0pt; text-autospace: none;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt; line-height: 115%;">מנחם בגין (תנועת החרות): <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 115%; margin-bottom: 10.0pt; text-autospace: none;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt; line-height: 115%;">...</span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif";"> </span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt; line-height: 115%;">הרי פעולתכם איננה באה להבטיח את שלום
הציבור. המעשה
שעשיתם הוא מעשה טרור מחפיר, זדוני, המבזה את המדינה
הזאת יותר מכל הפשעים שאותו ארגון שאתה קורא לו "ברית קנאים" ביצע או
עומד לבצע, כי במדינת ישראל, כיום הזה, קיים מחנה ריכוז. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 115%; margin-bottom: 10.0pt; text-autospace: none;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt; line-height: 115%;">מ"מ ראש הממשלה מ. שרת: להגנת המדינה.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 115%; margin-bottom: 10.0pt; text-autospace: none;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt; line-height: 115%;">לא! לא להגנת המדינה - ולערעורו של בטחון המדינה
ולבזיון שמה. אין מחנות ריכוז המבטיחים את הגנת המדינה מחנה ריכוז מערער בטחונה
של כל מדינה. מעשי טרור של ממשלה גוררים מעשי טרור. הנסיון צריך ללמדכם. אנחנו
האנשים שנלחמנו בשלטון והסרנו את חוקיו, קראנו לנוער העברי להפר גם את הצווים
והפקודות שלבם, משום שהיה בהם שיתוף פעולה עם השלטון הבריטי. אנחנו קוראים לנוער
העברי לכבד את חוקי ישראל, לשמור את צווי הכנסת ואת החלטות הממשלה, המתקבלות על
יסוד חוקי הכנסת.
אנחנו מזהירים אתכם מפני הדרך הנלוזה הזאת. עשיתם
דבר חמור ביותר: פתחתם מחנה ריכוז בישראל! <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 115%; margin-bottom: 10.0pt; text-autospace: none;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt; line-height: 115%;">מ"מ ראש הממשלה מ. שרת: <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 115%; margin-bottom: 10.0pt; text-autospace: none;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt; line-height: 115%;">לא תבחר בין חוק לחוק: כל חוק הוא חוק. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 115%; margin-bottom: 10.0pt; text-autospace: none;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt; line-height: 115%;">מנחם בגין (תנועת החרות): <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 115%; margin-bottom: 10.0pt; text-autospace: none;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt; line-height: 115%;">לא נכון! ישנם חוקים רודניים, ישנם חוקים בלתי
מוסריים, <u>ישנם חוקים נאציים</u> (קריאה מספסלי מפא"י: אתה קובע זאת?) <o:p></o:p></span></div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 115%; margin-bottom: 10.0pt; text-autospace: none;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt; line-height: 115%;">אני קובע שהיועץ המשפטי שלך אמר בפני בית דין
בריטי כי חוקי החירום שבהם השתמשת לא נחקקו כמותם אפילו בגרמניה הנאצית. אל תשאל
אותי מי קובע איזה חוק הוא נאצי ואיזה חוק הוא בלתי מוסרי, <u>החוק שהשתמשת בו
הוא נאצי</u>, הוא רודני, הוא בלתי מוסרי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt; line-height: 115%;"><span dir="LTR"></span>;</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt; line-height: 115%;"><span dir="RTL"></span> וחוק בלתי
מוסרי הוא גם בלתי חוקי. על כן המעצר הוא בלתי חוקי
והצוו שלכם הוא שרירותי. לא היתה לכם כל זכות לעשות זאת, כאשר קיימת כנסת, כאשר
קיים בית דין, כאשר יש בידכם כל מערכת חקירה. למר, פתחתם מחנה ריכוז ? אתה, מר שרת, בא
לחפות על כשלונותיך כשר החוץ על ידי ז'סטות של יד
חזקה כממלא מקום שר הבטחון.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 115%; margin-bottom: 10.0pt; text-autospace: none;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt; line-height: 115%;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 115%; margin-bottom: 10.0pt; text-autospace: none;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; font-size: 10.0pt; line-height: 115%;">^</span></div>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-33836922536344155782017-02-18T23:29:00.000-08:002017-02-18T23:29:00.020-08:00ספר חדש על בגין: "הצודקים והנרדפים"<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
על ספר חדש על מנחם בגין </div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span dir="LTR"><o:p><br /></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE">ספרים עיון</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><a href="http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.3869257">"הצודקים והנרדפים": מי היה ז'בוטינסקישל בגין</a></span><a href="http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.3869257"><span lang="HE"><o:p></o:p></span></a></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE">בספר זה מתואר כיצד מנחם בגין ושותפיו להנהגת חרות
לשו את דמותו של האב המייסד של התנועה הרוויזיוניסטית בדרכם משולי הפוליטיקה אל
השלטון</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
רפי מן, 17.02.2017 </div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE">בנובמבר 1960 נפתחה במכון ז'בוטינסקי תערוכה לציון
80 שנה להולדת מייסדה ומנהיגה של התנועה הרוויזיוניסטית. בפינה שהוקדשה לחפציו
האישיים של זאב ז'בוטינסקי הונחו גם התפילין שנמצאו בעיזבונו. בנו, ערי
ז'בוטינסקי, תבע לסלק פריט זה מהתצוגה. אביו, כך אמר, לא השתמש בתפילין. אחרי דיון
קצר נענתה דרישתו.</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE">הוויכוח על התפילין שיקף מאבק משמעותי הרבה יותר,
שבמרכזו לא היו רק שאלת מקומה של הדת היהודית בדרכו של ז'בוטינסקי, אלא גם אופן
עיצוב דמותו בזיכרון הציבורי. לצד ז'בוטינסקי של המשפחה היתה גם הדמות ששימשה
כחומר ביד היוצר למנחם בגין בבואו לבנות את חרות, מפלגתם של יוצאי האצ"ל.
בגין הניף את תמונתו של ז'בוטינסקי כחלק ממיצובה הרוויזיוניסטי של מפלגתו והתפילין
התאימו לשאיפתו לשוות ממד יהודי מובהק לתנועה, בין היתר כדי לחזק את החיבור בינה
לציבור המזרחי בישראל.</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE">ז'בוטינסקי לא סיים את תפקידו ההיסטורי גם לאחר
שהלך לעולמו ביום קיץ לוהט ב–1940, בביקור במחנה של תנועת בית"ר באזור ניו
יורק. בקרב מאמיניו ותומכיו נותרה דמותו חיה ופועמת עוד עשורים רבים אחר כך. בראש
העמוד הראשון של "המשקיף", יומון המפלגה הרוויזיוניסטית בארץ ישראל,
נכללה מדי יום השורה "בהשתתפותו הקבועה של זאב ז'בוטינסקי", גם בשנים
שכבר היה טמון בבית העלמין ניו מונטיפיורי בלונג איילנד.</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE">מנחם בגין, כותבת אופירה גראוויס קובלסקי בספרה
"הצודקים והנרדפים", נטל על עצמו משימה מורכבת כשהקים את חרות ערב
הבחירות לאסיפה המכוננת. הוא ביקש להציג מפלגה צעירה ולוחמת שתתבסס על הארגון
הצבאי הלאומי ועל מורשתו ותהיה שונה מהמפלגה הרוויזיוניסטית של ימי המנדט, שגם היא
התמודדה באותה מערכת בחירות. מנגד הוא ביקש לאמץ כמה מסמליה המובהקים של מפלגה זו
— ובראשם דמותו של ז'בוטינסקי כאב המייסד, גם אם זו הוצנעה בפרסומי אצ"ל בימי
המחתרת.</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE">לכן הרבתה תנועת החרות באזכור השם ז'בוטינסקי
ב–1948 ובשנים הבאות, ובפרסומיה צוטטו תכופות קטעים משיריו וממשנתו. שימוש בולט,
לעתים מוגזם, נעשה בתמונותיו האיקוניות באירועי המפלגה, בעיקר בשנותיה הראשונות.
"בגין הקפיד להופיע כשברקע נמצאת תמונתו של ז'בוטינסקי כדי להציב משוואה
נראית לעין בלא צורך בתוספת מילולית", כותבת גראוויס קובלסקי. "כך נוצר
ההקשר הפנים־תנועתי שז'בוטינסקי, תנועת החרות ובגין חד הם" (עמ' 189). למשימה
זו גויסו גם חלק מבני משפחת ז'בוטינסקי, שהוזמנו למלא תפקיד טקסי בולט בחלק
מכינוסי חרות. משום כך גם שולב הבן ערי ברשימת חרות לאסיפה המכוננת, אבל עם הזמן
לא מצא בה את מקומו ופרש.</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE">ז'בוטינסקי היה נחוץ לבגין כסמל בעיקר בשנים
הראשונות שלאחר ייסוד המפלגה, כאשר זו חיפשה לגיטימציה ציבורית. במחקרה מצאה
הכותבת כי עם השנים התכווצה תמונת ז'בוטינסקי על הבמה בכינוסי חרות. ב–1969 כבר
מוקם ז'בוטינסקי לצדו של הרצל, שניהם בתמונות קטנות יותר מאשר בעבר.</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE">היחס לז'בוטינסקי והדרך שבה לשו את דמותו בהתאם
לצרכים המשתנים של המפלגה הוא רק מרכיב משמעותי ומאיר עיניים אחד מרבים בספרה של
גראוויס קובלסקי. הספר מוקדש לדרך שבה עוצבה ונבנתה דמותה של תנועת החרות באמצעות
מיתוסים, סמלים וטקסים. הוא מבוסס על עבודת דוקטורט בהנחיית פרופ' יחיעם ויץ —
ההיסטוריון הבולט של תנועת החרות — ופרופ' מעוז עזריהו. במבוא לספר מציינת המחברת
כי למרות ההפרדה המקובלת במדע המדינה בין ראיית תהליכים פוליטיים כמאבקי כוח
רציונליים לבין השימוש האמוציונלי במיתוסים ובסמלים הנתפשים כתעמולה, לאלה האחרונים
דווקא יש משקל משמעותי בפוליטיקה. לכן היא מפרקת לגורמים מהלכים שונים שנקט בגין
בתחום המיתוסים והסמלים ומצביעה על השימושים שעשה בהם כדי להתמודד עם מפלגות
יריבות, לגייס תמיכה ציבורית ובעיקר לפלס את הדרך משולי המחנה אל מרכז המפה
הפוליטית.</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE">בגין השכיל להשתמש בנחיתותה של חרות כקבוצה שנודתה
על ידי הממסד השולט — "בלי חרות ומק"י" — כמנוף אידיאולוגי. הוא
הפך אותה לדגל שהעניק לחברים ולמצביעים אמונה בעצמם, בצדקת דרכם, בכבוד המגיע להם.
באותה נשימה גם ידע לטעת בהם את המוטיבציה של החשים שהם נרדפים על לא עוול בכפם.</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE">תחת מטריית "הצודקים והנרדפים", כשמו של
הספר, יכלו להסתופף לא רק יוצאי אצ"ל, שחשו מודרים מהפנתיאון הלאומי לאחר
מלחמת העצמאות. היה שם מקום לקבוצות נוספות, שבגין ועמיתיו היטיבו לזהות, ובראשן
בני עדות המזרח, עוד לפני גלי העלייה הגדולה ממדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה.</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE">כרוזים של תנועת החרות מאותן שנים הציגו את יוצאי
עדות המזרח כמי שהודרו מתהילת מלחמת השחרור, שההשתתפות בה היתה באותם ימים מרכיב
חשוב בהון הסימבולי של אזרחי המדינה החדשה. בכרוז שכותרתו "אל אחינו, יוצאי
צפון אפריקה" נכללו המשפטים הבאים: "בשדה הקרב על שחרור המולדת נטלו חלק
שמנה וסולתה של היישוב, בלי הבדל מוצא ועדה. בגליל ובנגב, על הרי יהודה ובשפלת
החוף, הקריבו את עצמם רבים מבני צפון אפריקה, תרמו את חייהם לעצמאות ישראל וסללו
את הדרך לעלייה המונית... עד היום טרם ניתנה ליהודי צפון אפריקה שהשתקעו בישראל הזדמנות
להיהפך לאזרחים מלאים במדינה".</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE">בפרסומים שונים הודגש גם חלקם המשמעותי של המזרחים
בקרב לוחמי אצ"ל, בעיקר בירושלים. כדי להדק את הקשר עמם העלתה חרות על סדר
היום, בין היתר, את מצוקתם של היהודים שנותרו בארצות ערב, בטרם החלה העלייה
ההמונית משם. למרכיב הדתי היה חלק חשוב בפנייה לקבוצת אוכלוסייה זו, שרבים בתוכה
היו דתיים או מסורתיים. לשם כך נעשה שימוש במסגרת של תנועת אחדות ישראל, שבה היו
חברים רוויזיוניסטים שומרי מסורת.</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE">קבוצה מוחלשת נוספת שחרות פנתה אליה באופן מודע
היתה הנשים. חלק מהכרזות של חרות במערכת הבחירות לאסיפה המכוננת הופנו אליהן,
ולדברי גראוויס קובלסקי היה בכך חידוש: בבחירות לכנסת הראשונה פנתה חרות לנשים
בטרמינולוגיה שהיתה מנוגדת לדימוי החברתי שלהן ולקודים החברתיים המקובלים. באחת
הכרזות שלה, לדוגמה, עלה הצורך להגן על הנשים מפני ניסיונות להשכיח את תרומתן
להקמת המדינה. "אשה עברייה — בל יאבד חלקך במלחמת השחרור", נכתב בכרוז.
"בל תומעט דמותך במדינה. הירשמי לתנועת החרות". אסתר רזיאל־נאור הועברה
אל קדמת הבמה לא רק מכיוון שהיתה אחותו של דוד רזיאל, מפקד האצ"ל, אלא גם כדי
להדגיש את הממד המגדרי, תוך הבלטת העובדה שהיתה חברת הפיקוד העליון של המחתרת.</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE">הספר משרטט את המסע האטי שעשתה חרות ממערכת בחירות
אחת לשנייה ומציג נקודות ציון בתהליך שבו הלכה התנועה ויצאה מבידודה. דוגמה לכך
היא השתתפותם של נציגי מפלגות אחרות בוועידות של חרות, שחלקם אף בירכו את באי
הכנס, ואף יותר מכך הכבוד שחלקו לה שגרירים זרים בנוכחותם. הוועידות הללו, כמו
במפלגות אחרות, היו טקסים רבי חשיבות. נקודת הסיום של הספר היא זו שבה חשה התנועה
כי התקבלה סוף סוף אל הפנתיאון הלאומי: העלאת עצמותיו של ז'בוטינסקי ארצה והטמנתן
בהר הרצל בקיץ 1964.</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE">פרק שלם מוקדש בספר למגעים שקדמו לאירוע הזה,
ולדיונים על אופיו, כדי להבטיח שיהיה זה טקס ראוי למורשתו של ז'בוטינסקי וישקף את
מורשת "ההדר הבית"רי" של תנועתו. ככל הידוע, לא היה מנהיג ציוני
אחר שייחס תפקיד כה מרכזי לטקס — "הצרמוניה" — לא רק באירועים חגיגיים
אלא גם בחיי יום־יום. כך כתב המנהיג הרוויזיוניסטי ב–1938: "הנוער
הארץ־ישראלי, בפרט תלמידי בתי הספר, עושה בכללו רושם מדאיב של גסות וולגארית: הוא
ביטל בחייו את המושג של 'צרמוניה' — עלינו להקימו לתחייה. כי הצרמוניה היא היא
התכונה המבדילה בין פרא לבן תרבות. למדו את אנשי בית"ר צרמוניה של חיי
יום־יום — למדו אותם להלביש תפארת על כל הכהונות הכי בנאליות של החיים, לצעוד
לתפארת, לדבר ולצחוק ולאכול בתפארת". הטקסיות, הצרמוניות בלשון ז'בוטינסקי,
מילאה על כן תפקיד חשוב בניתוב דרכו של בגין מפיקוד על מחתרת קטנה אל ראשות הממשלה
ב–1977.</span><span lang="HE"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE">^</span></div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-1127050338263524712015-12-13T03:48:00.001-08:002015-12-13T03:48:12.168-08:00אתרי זכרון למנחם בגין בבריסק<div style="text-align: right;">
<a href="http://onegshabbat.blogspot.co.il/2015/11/blog-post_6.html">הבלוג שפירסם פרופ' דוד אסף</a> על ביקור בבריסק ובאתרי זכרון של מנחם בגין</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
^</div>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-9834897077470935492015-11-11T12:29:00.002-08:002015-11-11T12:29:49.160-08:00האם בגין הרס את כלכלת ישראל?<div style="text-align: right;">
דעות</div>
<div style="text-align: right;">
<a href="http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2773217">בגין דווקא היה שמאלני</a></div>
<div style="text-align: right;">
אבי שילון </div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
כשפרופ' דני גוטווין ניתח ב"מגש הכסף" — הסדרה של דורון צברי ואמיר בן דוד ששודרה באחרונה בערוץ 8 — את תולדות הכלכלה הישראלית, הוא הציג את מנחם בגין כאדריכל ההרס המכוון של מדינת הרווחה. כצפוי, ממרכז מורשת בגין שוגרה למועצת הכבלים תלונה בגין "הנראטיב השקרי".</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
בקדנציה של בגין אכן נעשה הצעד הראשון והמכריע לשינוי דיוקנה הכלכלי־החברתי של ישראל. ואולם, התזה המבריקה של גוטווין עושה חסד עם בגין כשהיא מתארת את הנהגתו הכלכלית כנובעת מתוכנית מחושבת. למעשה, יחסית לרוב ראשי הממשלה שכיהנו כאן, בגין נטה דווקא שמאלה מבחינה כלכלית.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
אצל דוד בן־גוריון הוכפף הסוציאליזם לאינטרס הממלכתי. בערוב ימיו אף הציע לאסור בחוק שביתות מורים ורופאים. חניכו שמעון פרס הוא שאחראי למחיקתו האירונית של המונח סוציאליזם ממצע "רשימת פועלי ישראל" (רפ"י). האופן שבו סיכל יצחק רבין, בנה של "רוזה האדומה", את הצעת אברהם שוחט להטיל מס על רווחי הון הלם את נטיית לבו. על הסוציאליזם של אהוד ברק ואהוד אולמרט מיותר לדבר. לא במקרה אריאל שרון, שגדל בבית פרו־ליברלי, גיבה את בנימין נתניהו כשר האוצר.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
לעומת זאת, בגין התעקש להגדיר את חרות כ"תנועתו של האדם העמל". באחד מכנסי הבחירות אף הכריז: "יש לקחת אמצעים מהעשירים לטובת העניים". כשהשתומם מהעדר מחיאות הכפיים, הסב יוחנן בדר את תשומת לבו לכך שאוהדיו נחרדו מההד הקומוניסטי שנשמע בדבריו. בגין נזהר מלשוב על הצהרתו, אך הסיסמה שהציג עם עלייתו לשלטון, "להיטיב עם העם", היתה גלגול של השקפותיו המוקדמות.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
על רקע המאבק ההיסטורי בין תנועת העבודה לרוויזיוניסטים, אימוץ עמדה סוציאל־דמוקרטית נתפשה אפוא בעיניו כבלתי אפשרית. בגין התייחס לסוציאליזם כאל מושג פוליטי/מפלגתי. מסיבות דומות תמך בתוכנית שהציג שר האוצר שמחה ארליך — לא משום שירד למשמעותה הכלכלית־החברתית, אלא כי זיהה בה ביטוי לרעיונות הרוויזיוניסטיים של ליברליזם וחירות הפרט.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
בשלב מסוים, הבין בגין, ש"המהפך הכלכלי" מאפשר להחזיק דולרים, אך פוגע בחלשים. הוא התנגד להצעת ארליך לבטל חלק מהסובסידיות, והתנגד גם לקיצוצים שרצה לבצע שר האוצר יגאל הורביץ. בדיעבד טען הכלכלן מילטון פרידמן, מיועצי הממשלה, שהאינפלציה וכישלון התוכנית הכלכלית נבעו, בין היתר, מחוסר העקביות של בגין.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
גוטווין צודק, אפוא, באבחנתו העקרונית ביחס להשפעת "המהפך" על המצב הכלכלי־החברתי גם בימינו. אך בתוך הנראטיב הזה היה בגין מנהיג תועה — לא אסטרטג. כשדפוס מנהיגות דומה הוביל להסתבכות במלחמת לבנון — הוא הודה שאינו יכול עוד.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
^</div>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-52259348659977142642015-11-06T03:17:00.001-08:002015-11-06T03:17:08.315-08:00לא חשוב מי ירה ראשון<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
"לא חשוב מי יירה את היריה הראשונה. התעמולה וההסברה בידינו. אנחנו נשכנע את הציבור שאתם פתחתם ראשונים באש".</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
מתוך רשימה זו של מנחם רהט:
<a href="http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/14122">ילקוט הכזבים</a></div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<blockquote class="tr_bq" style="text-align: right;">
<br />
לפני 71 שנה ושבוע בדיוק, ב-31 באוקטובר 1944, אימצה הנהגת השמאל ביישוב, את העיקרון הנלוז, שכל שקר, גס ככל שיהיה, אם יחזרו עליו שוב ושוב, יתקבע בתודעת הבריות כאמת לאמיתה.
שיטת כזב זו אומצה בידי אליהו גולומב, ממנהיגי השמאל ומראשי ההגנה, כשנועד לפגישה לפני 71 שנה עם מפקד האצ"ל מנחם בגין. באווירה המתוחה דרש גולומב, שאצ"ל יחדל מפעילותו נגד הבריטים. בגין סירב. גולומב המשיך בלשון איומים: הסירוב, הזהיר, יחולל מלחמת אחים "שתביא להשמדתכם". בגין הרים גבה, ותהה אם גולומב מעוניין במלחמת אחים בשירות הבריטים, שהיו אז אוהדי הערבים ועושי דברו של המופתי. גולומב: "לא תם חשוב מי יירה את היריה הראשונה. התעמולה וההסברה בידינו. אנחנו נשכנע את הציבור שאתם פתח<span style="text-align: left;"> </span></blockquote>
<blockquote class="tr_bq" style="text-align: right;">
ראשונים באש". הנה לנו, ב-18 מלים, האם-אמא של תורת המניפולציה הנפסדת...</blockquote>
</div>
^YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-11221348950460963552015-06-27T22:09:00.000-07:002015-06-27T22:09:15.775-07:00בני בגין מצטט מנחם בגין על זכויות האדם<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
<a href="http://www.zepo.co.il/katava.asp?NewsID=28209&CatID=7">ח''כ בני בגין באוניברסיטת חיפה: ''השלטון אינו מעניק זכויות אזרח.''</a> </div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
ח''כ בני בגין באוניברסיטת חיפה: ''השלטון אינו מעניק זכויות אזרח. הן הוענקו לו על ידי בוראו, הן איתו תמיד ובכל מצב, והשלטון אינו רשאי לשלול אותן''<br />
<br />
"לא בנדיבות אנו נוהגים – זוהי חובתנו", הוסיף בטקס הסיום של בוגרי התואר הראשון של הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה "א<u>ציין כי אבי ומורי, ותנועת החרות שעמד בראשה, התנגדו נחרצות להפרת זכויות של כל אזרח</u>".
"השלטון אינו מעניק זכויות אזרח. הן הוענקו לו על ידי בוראו, הן איתו תמיד ובכל מצב, והשלטון אינו רשאי לשלול אותן", כך אמר הערב (יום ה') ח"כ בני בגין בטקס הסיום של בוגרי התואר הראשון בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה. </div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
עוד הוסיף ח"כ בגין כי, "אם הריבון לא מבין זאת, יש לחזק את הכלים המגבילים אותו".
ח"כ בגין פתח דבריו באמירה כי ממשלות מוקמות בכדי לקיים את זכויות האזרח של האזרחים שלהן, אולם אמיתות אלה, שאמורות להיות מובנות מאליהן, אינן כאלה בישראל של השנים האחרונות. הוא יצא בחריפות נגד מה שהוא כינה, "סיסמא ישנה, שכאילו נשמעת הגיונית וקמה לאחרונה לתחייה" והיא שאין זכויות ללא חובות. "סיסמא זו מכוונת בעיקר כנגד אזרחי ישראל הערבים והיא מקשה מאוד על היחסים בין יהודים וערבים. אציין כי אבי ומורי, ותנועת החרות שעמד בראשה, התנגדו נחרצות להפרת זכויות של כל אזרח, גם בתואנה של בטחון האומה", אמר, כשהוא מזכיר שאביו, ראש הממשל וראש תנועת הליכוד מנחם בגין ז"ל התנגד למשטר הצבאי, שפגע בזכויות הציבור הערבי.
לדבריו של ח"כ בגין, דווקא בגלל שאנחנו חיים במדינת הלאום של העם היהודי, בה יש רוב לעם היהודי, חלות על הרוב היהודי זכויות, מעצם היותו רוב, "להושיט יד תמיד, ליזום ולפעול בעקביות למימוש שוויון זכויות לכל אזרחי ארץ ישראל". </div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
הוא ציין כי הוא ער לעובדה שישנם מצעים פוליטיים או תוכניות ועמדות השוללות את היותה של ישראל מדינת העם היהודי ורוצות לשנות מציאות זו ולהפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה, אבל פעילויות אלה אינן פותרות את הרוב היהודי מעשייה מתמדת לכינון זכויות אזרח שוות. "לא בנדיבות אנו נוהגים – זוהי חובתנו".
"ישנה סברה שטוענת שמכיוון שהכנסת מייצגת את העם והממשלה מייצגת, אם כך, את רצון העם, יש היתר לחוקק איזה חוקים שרוצים. השאלה היא האם לריבון מותר בכלל לפגוע בזכויות היחיד או המיעוט? גם אם היחיד עומד לבדו כנגד כל החברה, אין זכות לריבון לפגוע בזכויותיו. אם הריבון לא מבין זאת, יש לחזק את הכלים המגבילים אותו", אמר והתייחס לחשיבות של בג"צ ככלי שתפקידו להגביל את השרירות של הרוב. לדבריו, יש לקיים את החלטות בג"צ בכל עת, גם כשחושבים שהן שגויות. </div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
"בג"צ חופשי, שמקיימים את פסיקותיו הוא המבחן לחברה שיש בה חרות. ולכן יש לחזק ולשמור עליו".
בסוף דבריו אמר ח"כ בגין כי הגיש לפני מספר ימים הצעת חוק "מדינת ישראל", שבה באחד הסעיפים כתוב בתחילתו כי ישראל היא מדינת העם היהודי ובסופו שהיא תקיים שיוויון זכויות לכל אזרחיה. "שני חלקי המשפט חיוניים יחדיו, והם לא נמצאים כיום בספר החוקים", אמר.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
25/6/2015<br />
<br />
ועוד מקור<br />
<br />
<div class="blackTahoma LTRLang" style="margin: 0px; padding-bottom: 0px; padding-left: 0px; padding-right: 0px; padding-top: 0px;">
<span class="LTRLang"><span class="Grey13StrongTXTTahoma" id="ctl00_ContentMain_UcArticle1_lblHead2"><b><span style="color: #3f3f3f;"><a href="http://www.news1.co.il/Archive/001-D-366044-00.html">ח"כ בני בגין: "השלטון אינו מעניק זכויות אזרח ואינו רשאי לשלול אותן. לא בנדיבות אנו נוהגים - זוהי חובתנו"</a></span></b></span></span>
</div>
<table border="0" cellpadding="0" cellspacing="0">
<tbody>
<tr>
<td height="5"></td></tr>
</tbody></table>
<table bgcolor="#eeeeee" border="0" cellpadding="0" cellspacing="0">
<tbody></tbody></table>
<table border="0" cellpadding="0" cellspacing="0">
<tbody>
<tr>
<td height="5"></td></tr>
</tbody></table>
<table border="0" cellpadding="0" cellspacing="0" style="width: 259px;">
<tbody></tbody></table>
<div class="blackTahoma LTRLang" style="padding: 0px;">
</div>
<table border="0" cellpadding="0" cellspacing="0">
<tbody>
<tr>
<td height="5"></td></tr>
</tbody></table>
<div align="center">
▪ ▪ ▪</div>
<span class="blackTahomaNEW LTRLang" id="ctl00_ContentMain_UcArticle1_lblArticleContent">
</span>
<br />
<br />
<br />
<div class="LTRLang">
יממה אחרי המתקפה במליאת הכנסת של סגן שר הפנים <a class="TagInArt" href="http://www.news1.co.il/TagsSearchResults.aspx?TagID=8756">ירון מזוז</a>
נגד חברי הכנסת הערבים, מביע עמיתו לסיעת הליכוד, חבר הכנסת <a class="TagInArt" href="http://www.news1.co.il/TagsSearchResults.aspx?TagID=1231">בני בגין</a>
עמדה שונה בתכלית. "השלטון אינו מעניק זכויות אזרח. הן הוענקו לו על-ידי בוראו, הן
איתו תמיד ובכל מצב, והשלטון אינו רשאי לשלול אותן. אם הריבון לא מבין זאת, יש לחזק
את הכלים המגבילים אותו". <br /><br />בגין, שנאם בטקס הסיום של בוגרי התואר הראשון
בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה, פתח דבריו באמירה כי ממשלות מוקמות כדי לקיים
את זכויות האזרח של האזרחים שלהן, אולם אמיתות אלה, שאמורות להיות מובנות מאליהן,
אינן כאלה בישראל של השנים האחרונות. הוא יצא בחריפות נגד מה שהוא כינה, "סיסמה
ישנה, שכאילו נשמעת הגיונית וקמה לאחרונה לתחייה", והיא שאין זכויות ללא חובות.
"סיסמה זו מכוונת בעיקר כנגד אזרחי ישראל הערבים, והיא מקשה מאוד על היחסים בין
יהודים וערבים". הוא לא שכח להזכיר את אביו <a class="TagInArt" href="http://www.news1.co.il/TagsSearchResults.aspx?TagID=8377">מנחם בגין</a>,
ואמר: "אציין כי אבי ומורי, ותנועת החרות שעמד בראשה, התנגדו נחרצות להפרת זכויות
של כל אזרח, גם בתואנה של ביטחון האומה". הוא הזכיר שאביו, ראש הממשלה וראש תנועת
הליכוד התנגד למשטר הצבאי, שפגע בזכויות הציבור הערבי. <br /><br />לדברי בגין, דווקא
בגלל שאנחנו חיים במדינת הלאום של העם היהודי, בה יש רוב לעם היהודי, חלות על הרוב
היהודי זכויות, מעצם היותו רוב, "להושיט יד תמיד, ליזום ולפעול בעקביות למימוש
שוויון זכויות לכל אזרחי ארץ ישראל". <br />הוא ציין כי הוא ער לעובדה שישנם מצעים
פוליטיים או תוכניות ועמדות השוללות את היותה של ישראל מדינת העם היהודי ורוצות
לשנות מציאות זו ולהפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה, אבל פעילויות אלה אינן פוטרות
את הרוב היהודי מעשייה מתמדת לכינון זכויות אזרח שוות. "לא בנדיבות אנו נוהגים -
זוהי חובתנו". <br /><br />"ישנה סברה שטוענת שמכיוון שהכנסת מייצגת את העם והממשלה
מייצגת, אם כך, את רצון העם, יש היתר לחוקק איזה חוקים שרוצים. השאלה היא האם
לריבון מותר בכלל לפגוע בזכויות היחיד או המיעוט? גם אם היחיד עומד לבדו כנגד כל
החברה, אין זכות לריבון לפגוע בזכויותיו. אם הריבון לא מבין זאת, יש לחזק את הכלים
המגבילים אותו", אמר והתייחס לחשיבות של בג"ץ ככלי שתפקידו להגביל את השרירות של
הרוב. לדבריו, יש לקיים את החלטות בג"ץ בכל עת, גם כשחושבים שהן שגויות. "בג"ץ
חופשי, שמקיימים את פסיקותיו הוא המבחן לחברה שיש בה חרות. ולכן יש לחזק ולשמור
עליו". <br /><br />בסוף דבריו, אמר ח"כ בגין כי הגיש לפני מספר ימים הצעת חוק "מדינת
ישראל", שבה באחד הסעיפים כתוב בתחילתו כי ישראל היא מדינת העם היהודי ובסופו שהיא
תקיים שוויון זכויות לכל אזרחיה. "שני חלקי המשפט חיוניים יחדיו, והם לא נמצאים
כיום בספר החוקים", דבריו.</div>
<div class="LTRLang">
<br /></div>
<div class="LTRLang">
^</div>
</div>
</div>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-76715509059934350842015-03-15T01:08:00.003-07:002015-03-15T01:08:51.870-07:00ייערך השבוע כנס על מאמצי בנות הברית להצלת יהודים בזמן השואה<div style="text-align: right;">
מרכז בגין מארח כנס אקדמי על פועלן של בנות הברית בסוגיית הצלת יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה.</div>
<div style="text-align: right;">
<a href="http://www.alliedpowersholocaust.org/">אתר הכנס</a>.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
נציין כמה הרצאות תחשובות</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div>
<div style="text-align: right;">
יום שני 16 במרץ, 2015 בשעה 19:00: פרופ' רפאל מאדוף, </div>
<div style="text-align: right;">
המכון לחקר השואה על שם ע"ש ווימן, וושינגטון, ארה"ב</div>
<div style="text-align: right;">
"יהדות וציונות בעיניי הנשיא פרנקלין.ד. רוזוולט: חידושים ומחלוקות". פרופ' מדוף מומחה לנושא של תגובת ארה"ב לשואה בוחן את תפקידו של רוזוולט בזמן מלחמת העולם השנייה אל מול הידיעות על שואת יהודי אירופה. פרופ' מדוף מנתח את תפישותיו הבעייתיות של רוזוולט כלפי היהודים והציונות והביטוי שקיבלו תפישות אלו בהחלטותיו למנוע את פתיחת שערי ארה"ב לפליטים היהודים המנסים לברוח ממכונת ההשמדה הגרמנית ולדחיית כל בקשה לנסות ולהפעיל את צבא ארה"ב על מנת לשבש את מכונת ההשמדה הנאצית.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
יום רביעי, 18 במרץ, 20159:00-9:50 , פרופ' לורל ליף, אוניברסיטת נורת'איסטרן, ארה"ב</div>
<div style="text-align: right;">
"הסבר או תירוץ: הערכת הפחדים מגל אנטישמית בעקבות תגובה אמריקאית </div>
<div style="text-align: right;">
כלפי השואה". פרופ' לורל ליף המתמחה בחקר השיח של האליטות בארה"ב והקהילה היהודית תדון בתירוץ של "עליית האנטישמיות" בו השתמש הממשל האמריקאי כלפי הדרישות שהופנו כלפיו לפתוח את השערים לפליטים היהודים מחד וכלפי הדרישות להפנות חלק ממשאבי הצבא על מנת לפגוע במסילות הרכבת המובילות יהודים למחנות ההשמדה. אותו תירוץ היה גם נפוץ בקרב הקהילה היהודית בארה"ב על מנת להצדיק את רפיון התגובה שלהם כלפי הממשל ואי פעילותם בנושא. פרופ' ליף מראה כי הנימוק בעליית האנטישמיות היה חשש אמיתי בקרב הקהילה היהודית דבר שמנע ממנה פעילות אמיתית אך שימש כתרוץ בקרב הממשל האמריקאי.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
13:30-14:30 יום רביעי, 18 במרץ, 2015 פרופ' קנט וורל,אוניברסיטת רדפורד</div>
<div style="text-align: right;">
"רחוק, מסובך, אך מעשי? האם יכלו בעלות הברית להפציץ את אושוויץ?". פרופ' וורל הוא אחד ההיסטוריונים הצבאיים המובילים בארה"ב ושימש כמרצה במכללות המובילות של צבא ארה"ב בנושא של מלחמות אוויר וחיל האוויר על תיפקודו במערכות השונות של ארה"ב והוא בעצמו שירת כטייס קרב בצבא ארה"ב. פרופ' וורל מנתח בפעם הראשונה את היכולת המבצעית של חילות האוויר של בעלות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה והאם באמת היה ביכולתם להפציץ את מחנות ההשמדה הגרמניים ואת הדרכיים אליהם כל זאת מפרספקטיבה צבאית ויכולת מבצעית אל מול המטלות האחרות שהוטלו עליהן.</div>
</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
^</div>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-53837793264797027382014-12-28T04:16:00.000-08:002014-12-28T04:16:00.479-08:00הבן של ליבוביץ על בגין<div style="text-align: right;">
<a href="http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2521726">לבני והרצוג, לימדו מבגין</a></div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
אליה ליבוביץ</div>
<div style="text-align: right;">
27.12.2014 </div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
ביום 25 בספטמבר 1997 ביקש אהוד ברק סליחה בשם מפלגת העבודה לדורותיה ובשמו שלו, על "הפגיעה ההיסטורית" בעדות המזרח. למחרת פשטו להקות של סוקרים על הציבור בישראל במטרה למדוד את הגידול הצפוי, בעקבות הנאום הדרמטי, בהצבעה עתידית של בני יוצאי ארצות המזרח למפלגתו של ברק "ישראל אחת".
האירוע המגוחך הזה מקפל בתוכו כבקליפת אגוז את אחת הטעויות הגורליות, שמאז המהפך הפוליטי של מנחם בגין בשנת 1977 נעשית על ידי מנהיגי מפלגות בישראל ועל ידי פרשנים פוליטיים ועיתונאים, בפרט אלה שמתיימרים להיות אופוזיציה במדינה. זוהי טעות, שבגין עצמו לא עשה במשך כל חייו הארוכים כאופוזיציונר. הימנעותו מטעות זו היא אחת הסיבות שזיכו אותו לבסוף בשלטון, ועם ישראל נענש מאז בחדירה עמוקה לקרבו של משנתו המדינית־לאומנית.
מה שבגין הבין, ומאז 1977 לא הבין שום מנהיג ישראלי אחר, הוא, שבהעדר קטסטרופה כמו מלחמה או אסון לאומי אחר, הזמן האופייני לשינויים ניכרים לעין בתהליכי יסוד מדיניים וחברתיים במדינה — אלה שנוגעים לקיומה הפיסי ו/או לשורשי תרבותה — נמדד בעשרות שנים. כשבגין התחיל את דרכו, עם הקמת המדינה, כמנהיג המפלגה הפוליטית חרות, הוא הפנים את העובדה, שבפרק הזמן שנמדד בין מערכת בחירות אחת לזאת שבאה בעקבותיה אין לו צל של סיכוי לזכות בשלטון, ובפרט לא לשנות את תרבות תנועת העבודה השלטת, מפא"י של אותן שנים.
לכן נטה בגין את אוהלו באופוזיציה ועבד ללא ליאות — לא בניסיונות נואלים להחליף את השליטים בקומבינציות קיקיוניות עם אנשים רודפי כבוד, שררה ומנעמי השלטון, אלא בהכנה יסודית, עקבית וסבלנית של דעת הקהל במדינה לקראת מהפך שאולי יתרחש אי פעם בעתיד. והמהפך אכן התחולל 29 שנים אחר כך, והוא התרחש לאחר קטסטרופה צבאית.
בעת הזאת עוסקת כל מדינת ישראל במשחק לאומי המכונה "קדם בחירות". החידון המרכזי הוא השאלה, אם באפריל 2015 תהיה במדינה ממשלת מרכז־שמאל, או ממשלת ימין־ימין קיצוני. אך בכל הרחש־בחש הרכילותי והתעמולתי הנוכחי, המפרנס בהרחבה את ענף הפרסום, חסר אלמנט אחד של פוליטיקה אמיתית. חסרה אופוזיציה למשטר הקיים. גורל מדינת ישראל תחת ממשלת יש עתיד־העבודה־מרצ־ש"ס לא יהיה שונה באופן מהותי מגורלה תחת ממשלת הליכוד־הבית היהודי־ישראל ביתנו־ש"ס.
התפקיד של אופוזיציה אמיתית בישראל, מדינה שהמשך קיומה מוטל בספק, איננו להחליף את ראש הממשלה או את המפלגות שבקואליציית השלטון. אופוזיציה צריכה לחתור לשינוי תפישה רדיקלי, ואם נקרא לילד בשמו — היא מוכרחה להסביר לאומה, כי אין קיום למדינת היהודים בעולם שבו אריאל היא עיר ישראלית בריבונות ישראלית. וכאן אריאל משמשת כסמל לכלל ההתנחלות הישראלית מעבר לקו הירוק, כולל היצור הלשוני שנקרא בשם "גושי ההתנחלות".
למנהיגי אופוזיציה אמיתית, גם אלה שמבינים כי ברירת הקיום הבסיסית של ישראל היא בין אריאל עיר עברית לבין ישראל מדינה עברית, אסור לשגות באשליות, כאילו אחרי מערכת בחירות מוצלחת, בעזרת מניפולציות ודילים פוליטיים גאוניים, הם יזכו לכוח פוליטי שיאפשר להם לבצע שינויים מהותיים בעמדות מדיניות הנוגעות לבסיס קיומה של המדינה. כפי שמוכיחות 50 השנים האחרונות, הרכבה או השתתפות בממשלה שמטרתה העיקרית המוצהרת איננה נסיגה מהשטחים בלא תנאי, ושאינה עושה שום צעד נראה לעין לקראת תהליך כזה, משדרות לאומה את המסר ההפוך. תלמיד התיכון בנהריה והתלמידה בקרית מלאכי מסיקים מכך, בצדק, שגם ה"אופוזיציה" מסכימה שמדינת ישראל יכולה ואף צריכה להתקיים בלא נסיגה. ומכאן, שכל דבר אחר שהם שומעים באוזן שמאל הוא תבוסתנות הגובלת בבגידה. לכן, בלא תלות בסיסמאות ובהכרזות ש"אופוזיציה" כזאת מפריחה באוויר, עצם ההשתתפות בשלטון היא תמיכה בכיבוש הישראלי.
בישראל כמו בבריטניה, אורוגוואי, ארצות הברית ואסטוניה, גורל המדינה אינו תלוי כלל בשאלה מי יהיו ראש הממשלה או הנשיא. אבל שלא כמו כל מדינות העולם, מדינת ישראל נמצאת בסיכון קיומי, ומאות, אלפים, או יותר, מאזרחיה חיים בצל איום ממשי על חייהם ורכושם. במציאות כזאת, תפקיד האופוזיציה איננו החלפת האיש שבראש המדינה, אלא עשיית מאמץ עילאי למזער את המכה העתידה לנחות על ישראל, זו שתביא את ממשלתה, כל ממשלה, לבצע את הנסיגה הבלתי נמנעת מהשטחים.
את זאת יכולה האופוזיציה לעשות רק על ידי קניית נפשות בציבור הישראלי להבנת הברירה המכאיבה. שכן ככל שיגדל מספר אזרחי ישראל שיפנימו את רצינותה בטרם פורענות, כך ממדי האסון שיביא למהפך האמיתי יוכלו להיות קטנים יותר.
הפעולה האופוזיציונית האמיתית היחידה היום בישראל היא לכן הצגה בפני הציבור, בהתמדה, בעקביות, בחוכמה ובלא יראה, של האמת — של התובנה האכזרית, שנסיגה מאריאל היא תנאי הכרחי להמשך קיומה של המדינה העברית. כל זאת על האופוזיציה לעשות חרף הנזק האלקטורלי שאמירה כזאת עלולה לגרום לה במערכת הבחירות. אופוזיציונר במדינת ישראל, אם הוא אמיתי, צריך להפנים את ההבנה, שבשנים הבאות של חייו הוא לא יהיה ראש, ואף לא שר בממשלת ישראל.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
^</div>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-30168050610190711272013-11-20T11:43:00.007-08:002013-11-20T11:43:59.528-08:00מבט היסטורי על מגרש מרכז מורשת בגין<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhkHpTDa92mr9FZaOjAQbFov981sfgo5tqfIVxse4dPbK2U3INhNUzWrJIylahoKJPzo3H1HAM5yuwgIJC2BjYBHdAED3Fmdx8pZSuRxq0b9RTjkaAPVRFTs_VyWxI0uKThZdgoiUgpiewn/s1600/begincenter1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="203" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhkHpTDa92mr9FZaOjAQbFov981sfgo5tqfIVxse4dPbK2U3INhNUzWrJIylahoKJPzo3H1HAM5yuwgIJC2BjYBHdAED3Fmdx8pZSuRxq0b9RTjkaAPVRFTs_VyWxI0uKThZdgoiUgpiewn/s320/begincenter1.jpg" width="320" /></a></div>
<br />
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj0QZhhize17otTpBiHD2He00lzKsxow3s1QLY0seRZLWDpSamoX8f7VEAwyWlLml-b2XPPDCl4SIyv1p_uARJw-CQWh1GvKLpjOyCdrrpzruUIs5vyWNyzxReWNtOsHLC4yVw8G-DVSazC/s1600/begincenter2.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="130" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj0QZhhize17otTpBiHD2He00lzKsxow3s1QLY0seRZLWDpSamoX8f7VEAwyWlLml-b2XPPDCl4SIyv1p_uARJw-CQWh1GvKLpjOyCdrrpzruUIs5vyWNyzxReWNtOsHLC4yVw8G-DVSazC/s320/begincenter2.png" width="320" /></a></div>
<br />
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhcr0fBqnMapqnbZOeSbzYkzTppR9O5ThA8cOgyuCBtWD9m001umiRlyB41vqx_XjYKjO3nG4_d4FtDFjBYnzWI2xbbaUZ0awSyW8Lp5rgLH3pmKOnHHiw0ESMS2Faou0C_AYN7hp0Fi7ZM/s1600/begincenter2+-+Copy.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="130" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhcr0fBqnMapqnbZOeSbzYkzTppR9O5ThA8cOgyuCBtWD9m001umiRlyB41vqx_XjYKjO3nG4_d4FtDFjBYnzWI2xbbaUZ0awSyW8Lp5rgLH3pmKOnHHiw0ESMS2Faou0C_AYN7hp0Fi7ZM/s320/begincenter2+-+Copy.png" width="320" /></a></div>
<br />
<br />
<a href="http://www.loc.gov/pictures/collection/matpc/item/mpc2004003267/PP/">מקור</a><br />
<br />
^YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-16552557412183376682013-11-14T06:13:00.000-08:002013-11-14T06:13:01.737-08:00בגין והמוסד המרכזי לביון של ארה"ב<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
<a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4453268,00.html">פורסם ב- YNET</a> </div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
ה-CIA לקרטר ב-1978: מנחם בגין פרובוקטור
סוכנות הביון האמריקנית פרסמה 1,400 מסמכים מסווגים מהמו"מ על הסכם השלום בין ישראל למצרים, בהם פרופילים אישיים על בגין וסאדאת שהוגשו לקרטר והתבססו על ציתותים אחריהם. </div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
"סאדאת רצה להיזכר כרודף שלום", נכתב במסמך שכותרתו "תסביך פרס נובל לשלום של סאדאת"
יצחק בן-חורין, וושינגטון
ציתותים ומעקבים אחר מנהיגים - גם בשנות השבעים ידעו עשו את זה לא פחות טוב מעכשיו: סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית, ה-CIA, התירה היום (יום ד') לפרסום 1,400 מסמכים מודיעיניים מסווגים שנוגעים להסכמי קמפ דיוויד שנחתמו ב-1978 בין מנהיגי ישראל ומצרים, מנחם בגין ואנואר סאדאת, בתיווכו של נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר.
המסמכים המסווגים שפורסמו כוללים פרופילים פוליטיים ואישיים על הנשיא המצרי וראש הממשלה הישראלי שקרטר קיבל לידיו לפני הפסגה שנמשכה 13 ימים במעון נופש של נשיא ארה"ב במדינת מרילנד. קרטר גם קיבל פרופיל שלישי שמשווה בין האישיות של שני המנהיגים וסגנון המשא ומתן שלהם.
בראיון שהעניק היום מאטלנטה אמר קרטר שהמסמכים שקיבל מסוכנות הביון האמריקנית סייעו לו להתכונן למשא ומתן שהסתיים בסופו של דבר בהסכם שלום היסטורי בין ישראל לבין מצרים, אחת מאויבותיה הגדולות ביותר בעולם הערבי.
"ניגודים הולכים וגדלים באישיות של בגין"
במסמכים ניתן למצוא גם תמלילים מדיונים של המועצה לביטחון לאומי ומסיכומים של פגישות בין גורמים אמריקניים, מצריים וישראליים. כל המסמכים שפורסמו נוגעים לתקופה שבין ינואר 1977 למרס 1979.
בפרופיל על בגין נכתב כי המנהיג הישראלי התעסק בפרטים ובדיוק ושה-CIA מצא באישיות שלו "ניגודים הולכים וגדלים". לחיזוק טענתה כתבה סוכנות הביון באחד ממסמכיה לקרטר על נטייתו הטבעית להעניק הצהרות פרובוקטיביות בתגובה לשאלות עיתונאים.
באשר לסאדאת, הדוחות שחיבר ה-CIA במהלך השנים על הנשיא המצרי ציינו שהוא מאוד רצה להיזכר כמי שרדף אחרי השלום והכותרת שנתנו לפרופיל עליו נקראה "תסביך פרס נובל לשלום של סאדאת".</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
"סינדרום ברברה וולטרס של סאדאת"
בהערכה קודמת שחיבר ה-CIA על סאדאת בשנת 1977 נכתב כי הייתה לו חיבה גדולה לפרסום שזכתה לכינוי "סינדרום ברברה וולטרס" של סאדאת. עוד נכתב על סאדאת כי הוא דאג מאוד למקום שיהיה לו בהיסטוריה ושהוא העסיק את עצמו רבות ב"תמונה הגדולה".
בארוחת צהריים אחת שערך קרטר בקמפ דיוויד לאחר פריצת דרך בשיחות המשא ומתן הוא אירח את הנשיא המצרי ורעייתו, מזכיר המדינה לשעבר הנרי קיסינג'ר (שייעץ לקרטר בשיחות) והדיפלומט האמריקני הרמן פרדריק אילטס, שכיהן בין היתר בתפקיד שגריר ארה"ב במצרים. אילטס חשף פרטים מארוחת הצהריים שהראו כיצד השתמש קרטר בחומר המודיעיני שקיבל על סאדאת. כך הוא סיפר:
"כבודו", אמר קיסינג'ר לנשיא המצרי והרים את כוס השתייה שלו. "לולא ראיית ההיסטוריה הרחבה שלך וסירובך להתעכב על כל פרט קטן, לעולם לא היינו מגיעים ליום הזה". סאדאת השיב לו: "לא, הנרי. זו הייתה יכולת המשא ומתן שלך שהביאה אותנו ליום הזה". קיסינג'ר לא ויתר ואמר בחזרה: "לא כבודו. זו הייתה היכולת שלך לחשוב במונחים אסטרטגיים ש...". בנקודה זו התערבה גברת סאדאת ואמרה בקול רם לשגריר אילטס: "אוי לא, הנה שוב זה מתחיל".
בביקור שערך במטה ה-CIA באוגוסט 1978 שאל קרטר את האנליסטים ואנשי המודיעין כיצד הם יכולים לעזור לו לפני פסגת קמפ דיוויד, שזמן קצר קודם לכן הוכרז על קיומה. על פי מסמך שחיבר ג'רולד פוסט מה-CIA, הנשיא האמריקני הדגיש שהוא רוצה במיוחד "לחפור באישיות של בגין וסאדאת".
אחד המסמכים מצביע על כך שה-CIA ביצע מעקב אחר בגין וסאדאת. נכתב בו בין היתר כי לשם עריכת פרופילים על מנהיגי ישראל ומצרים נדרש "מחקר רקע רציני כמו גם מעקב מתמשך אחר שני המנהיגים".
ה-CIA סירב אתמול לאשר אם בגין וסאדאת היו תחת מעקב לפני שיחות המשא ומתן בקמפ דיוויד. במסמך אחר נכתב כי המידע האישי על ראש הממשלה הישראלי ונשיא מצרים הגיע לידי סוכנות הביון האמריקנית משיחות עם גורמי ממשל וגורמים מהמגזר הפרטי שניהלו "קשרים אישיים משמעותיים" עם השניים.
אחת ההערכות היא שה-CIA ביצע מעקב אלקטרוני אחר בגין וסאדאת וצותת לשיחות שניהלו עם אנשיהם בחדרי חדרים.
סוכנות ה-CIA וקרטר יערכו היום סימפוזיון בספרייה הנשיאותית על שם ג'ימי קרטר באטלנטה. במהלך הסימפוזיון הם יתייחסו למעורבות של סוכנות הביון האמריקנית בהסכמי קמפ דיוויד.
</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
^</div>
</div>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-25459008738425593502013-10-31T11:47:00.001-07:002013-10-31T11:47:11.574-07:00בגין והדירה ברח' שינקין<div dir="ltr" style="text-align: right;" trbidi="on">
אחרי מות || <a href="http://www.haaretz.co.il/magazine/obit/1.2153785">האשה שהסתירה את בגין מתה בגיל 101 </a><br />
<br />
לוקה וקס, שנישאה למזכירו של ז'בוטינסקי, אירחה בדירתה בשינקין בתל אביב את צמרת האצ"ל וזכרה היטב את האקדחים והכסף שהוחלפו מתחת לשולחן בימי הסזון<br />
<br />
עופר אדרת
31.10.2013<br />
<br />
<blockquote class="tr_bq">
דירתה של משפחת וקס, ברחוב שינקין 74 בתל אביב, היתה מקום התכנסות ומקלט לחברי האצ"ל. בדירה התקיימו מפגשים רבים בין מנחם בגין לחבריו למפקדת הארגון, לעיתונאים ולמנהיגים נוספים.
בפגישות נכחו אנשי או"ם דוגמת אֶנְרִיקֶה פַבְּרֶגָט, חבר המשלחת המיוחדת של האו"ם שהציעה את תוכנית החלוקה ב-1947. גם יאיר שטרן ביקר שם, לפני הפילוג של האצ"ל והלח"י. לצד זאת, ביקרו בדירה אליהו לנקין, לימים מפקד האונייה "אלטלנה", חיים לנדאו, ממפקדי האצ"ל ולימים ח"כ ושר, ויעקב עמרמי, מלוחמי האצ"ל.<br />
<br />
"אני תמיד רואה את הספה הזו עם שני אקדחים. אקדח-אקדח. הם היו מביאים שני אקדחים והיו מקבלים בוחטה של כסף. כמו היום אני זוכרת. היו מביאים להם נשק, כאילו מוכרים נשק", סיפרה לוקה בראיון וידאו לסרט "פרשת הסרג'נטים" של פלג לוי, בהתייחסה לפגישות שקיימו בדירתה אנשי האצ"ל.
הישיבות נערכו סביב שולחן עץ עגול שרכשו בני הזוג ברחוב הרצל. בגין קרא לו "השולחן העגול". הם היו יושבים במטבח, לבושים במלוא בגדיהם, כדי שאם מישהו היה דופק בדלת, יוכלו לומר שהם בדרך החוצה. לוקה היתה מכניסה לבגין ולאורחיו את הכיבוד - תה וקוניאק. "בגין אהב התם חם, חזק ומתוק", אמרה. בגין נהג לעשן הרבה סיגריות. במשך עשרות שנים שמרו את החפיסות הריקות.
כחודשיים לפני תחילת הסזון, התקיימה בדירה פגישה בין משה סנה (ראש המפקדה הארצית של ההגנה) לבין בגין. מטרת הפגישה, שנערכה ביוזמתו של בן גוריון, הייתה לשכנע את בגין להפסיק את פעולות האצ"ל נגד השלטון הבריטי. הפגישה התנהלה באווירה ידידודית, נמשכה חמש שעות, אך לא הניבה תוצאות.<br />
<br />
"הם ישבו כאן לילה שלם... אחרי זה היו עוד הרבה פגישות”, סיפר ישראל וקס בראיון ל"מעריב" ב-1985.
לצד זאת, שימשה הדירה גם כתא תואר מחתרתי לאצ"ל. "היו זורקים לתיבה שלנו מכתבים עם סימון מיוחד - נקודה קטנה בצד - ואנחנו לא היינו נוגעים בהם. יום יום בשעה שלוש על השעון, היה מגיע אברהם (חיים לנדאו) ולוקח את הדואר", סיפרו בני הזוג.
כשיצא לאור הספר "המרד”, מחברו, מנחם בגין, נתן לבני הזוג וקס עותק מהודר עם כריכה דמוית עור חום, שעליה מתנוסס סמל האצ"ל. הוא גם כתב להם הקדשה בכתב ידו. בעמוד 381 של הספר כתב: "הפגישה התקיימה בביתו החם של ידידנו ישראל וקס".<br />
<br />
לוקה ובעלה, ישראל, עלו לארץ ישראל ב-1934 מפולין, שם הכירו. ישראל היה מזכירו של זאב ז'בוטינסקי ומילא תפקידים בתנועה הרביזיוניסטית בפולין. בזכותו, הפכה לוקה תומכת נלהבת של ז'בוטינסקי. בוורשה הכירו השניים את בגין. "בל'ג בעומר, היה טיול, שכל הבי"תרים והרויזיוניסטים נסעו. שם הכרתי את מנחם בגין... הוא היה אז סטודנט של הפקולטה למשפטים. בחור גבוה, רזה, נעים, מאוד מנומס. הנימוסים של הפולנים, של הג'נטלמן הפולני, עם הנשמה של היהודי הגדול", סיפרה בראיון וידאו ל"מרכז מנחם בגין".
לימים הסבירה לוקה, כי היא ובעלה לא נרתעו מהסיכון שבהפיכת דירתם למקלט של האצ"ל, כי לאחר שאיבדה את משפחתה בשואה כבר לא חששה מדבר.
לוקה ניצלה מהשואה ברגע האחרון. ב-1934 היא עלתה עם בעלה לארץ ישראל, שם נולד בנם עוזי.<br />
<br />
ב-1939, סמוך לפרוץ המלחמה, היא ביקרה את הוריה בלודז' כדי להראות להם את נכדם, שהיה אז בן השנתיים. עם פלישת הנאצים לפולין היא נלקחה לביקורות במשרדי הגסטאפו, בהיותה תושבת ארץ ישראל ובעלת דרכון בריטי. בסוף הצליחה, בדרך לא דרל, לצאת לברסלאו ומשם לווינה ובהמשך לעיר הנמל האיטלקית טריאסטה, משם הפליגה עם בנה לארץ ישראל.
לצד דירת המסתור שהעניקה לאצ"ל, לוקה סייעה לארגון גם בתפקידה כקשרית ושליחה. “הייתי נראית, כמו שאומרים, חנטרישית. עם כל מיני שמלות שלא מהעולם הזה. כמו 'גורנישט מיט גורנישט'. אז ידעו שאלי אף אחד לא ייגש. שלחו אותי להעביר פתקים, אמרו לי 'תלכי ליפו, מאחורי אבו גוש, יש ירקן ערבי...”, סיפרה בראיון לסרט "פרשת הסרג'נטים".<br />
... </blockquote>
.
</div>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-58034693428692085442013-09-11T23:37:00.001-07:002013-09-12T02:02:56.225-07:0030 שנה להתפטרותו של בגין - אסופת מכתבי תמיכהבעיתון <a href="http://www.israelhayom.co.il/article/116135">ישראל היום</a>:-<br />
<br />
<div>
<span style="line-height: 1.33em;">שלושים שנה לאחר </span><span style="line-height: 1.33em;">שמנחם בגין הודיע על התפטרותו מראשות הממשלה במילים "איני יכול עוד", בשבוע הבא יציג לראשונה מרכז המורשת על שמו שבירושלים אסופת מכתבים של אישים בכירים מהארץ ומהעולם שהביעו צער על כך. חלק מהכותבים אף הפצירו בבגין לחזור בו מהחלטתו להתפטר בעקבות אירועי מלחמת לבנון ופטירת רעייתו.</span></div>
<div>
<span style="line-height: 1.33em;"></span> </div>
<div>
כך, למשל, כתב נשיא ארה"ב לשעבר ריצ'רד ניקסון במכתב שנשלח לבגין, זמן קצר לאחר התפטרותו ב־15 בספטמבר, 1983: "חוץ מהפגישה שקיימתי איתך ב־1947 [1974?] בירושלים והפגישה בעת הלווייתו של סאדאת בקהיר, לא היתה לי הזכות להכירך טוב יותר, אבל תמיד כיבדתי אותך על האינטליגנציה, על האומץ ועל התעוזה שלך. אני בטוח כי היורש שלך יוכל להיכנס לנעליים הגדולות שהשארת מאחור". </div>
<div>
</div>
<div>
בכירים נוספים מארה"ב שיגרו לבגין מכתבים, ובהם הסנאטור ג'ון גלן, שהיה גם האסטרונאוט הראשון שהקיף את כדור הארץ. "לנוכח פרישתך אני כותב לך את הערכתי על 50 שנות שירותך למען העם היהודי ולמען ישראל", כתב, "מקומך בהיסטוריה מובטח לאור ההרואיות שלך במהלך חתימתך בקמפ דיוויד". הסנאטור דניאל קן איניווי, מגיבורי מלחמת העולם השנייה בצבא ארה"ב, ציין במכתבו: "אף על פי שיש אנשים שהתנהגו אליך ביד קשה, אני בטוח שתיכתב בדפי ההיסטוריה".</div>
<div>
</div>
<div>
גם בארץ לא נותרו אדישים לפרישת בגין, אולם אחד מהמכתבים המפתיעים שיוצגו הוא זה שכתב לבגין ח"כ לשעבר יוחנן בדר, מייסד תנועת החירות ואחד ממתנגדיו הגדולים. "תוצאות הבחירות עלולות לקבוע את המשך ההתנחלות...", הסביר בדר במכתבו, "בטוחני ששובך לראש התנועה ורשימתה ותרומתך במערכת הבחירות עשויים להכריע על תוצאותיהן. ואם כוחך איתך - תשוב!"</div>
<div>
</div>
<div>
מכתב מיוחד אחר שנשלח לבגין הוא של מירי נטף מצרפת, שכתבה: "אני בת 10 וטיילתי עם כיתתי בתל אביב. פתאום עיני קלטה אותך, מר בגין, וצרחתי מהתרגשות, ואתה ליטפת את ראשי, שאלת לשמי ונתת לי סוכרייה. זוהי תמונה שלא אשכח. היום אני בת 33. מר בגין, גם בשעות קשות אלה דמותך הדגולה אינה נשכחת... ממך למדתי שפשטות הינה חוכמה".</div>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-39583569650835627522013-05-04T14:16:00.002-07:002013-05-04T14:51:50.681-07:00ותודה ליפאנים של עזיבת הבריטים לטובת היהודים<!--[if gte mso 9]><xml>
<w:WordDocument>
<w:View>Normal</w:View>
<w:Zoom>0</w:Zoom>
<w:TrackMoves/>
<w:TrackFormatting/>
<w:PunctuationKerning/>
<w:ValidateAgainstSchemas/>
<w:SaveIfXMLInvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid>
<w:IgnoreMixedContent>false</w:IgnoreMixedContent>
<w:AlwaysShowPlaceholderText>false</w:AlwaysShowPlaceholderText>
<w:DoNotPromoteQF/>
<w:LidThemeOther>EN-US</w:LidThemeOther>
<w:LidThemeAsian>X-NONE</w:LidThemeAsian>
<w:LidThemeComplexScript>HE</w:LidThemeComplexScript>
<w:Compatibility>
<w:BreakWrappedTables/>
<w:SnapToGridInCell/>
<w:WrapTextWithPunct/>
<w:UseAsianBreakRules/>
<w:DontGrowAutofit/>
<w:SplitPgBreakAndParaMark/>
<w:DontVertAlignCellWithSp/>
<w:DontBreakConstrainedForcedTables/>
<w:DontVertAlignInTxbx/>
<w:Word11KerningPairs/>
<w:CachedColBalance/>
</w:Compatibility>
<w:BrowserLevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel>
<m:mathPr>
<m:mathFont m:val="Cambria Math"/>
<m:brkBin m:val="before"/>
<m:brkBinSub m:val="--"/>
<m:smallFrac m:val="off"/>
<m:dispDef/>
<m:lMargin m:val="0"/>
<m:rMargin m:val="0"/>
<m:defJc m:val="centerGroup"/>
<m:wrapIndent m:val="1440"/>
<m:intLim m:val="subSup"/>
<m:naryLim m:val="undOvr"/>
</m:mathPr></w:WordDocument>
</xml><![endif]--><br />
<!--[if gte mso 9]><xml>
<w:LatentStyles DefLockedState="false" DefUnhideWhenUsed="true"
DefSemiHidden="true" DefQFormat="false" DefPriority="99"
LatentStyleCount="267">
<w:LsdException Locked="false" Priority="0" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Normal"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="9" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="heading 1"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="9" QFormat="true" Name="heading 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="9" QFormat="true" Name="heading 3"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="9" QFormat="true" Name="heading 4"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="9" QFormat="true" Name="heading 5"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="9" QFormat="true" Name="heading 6"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="9" QFormat="true" Name="heading 7"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="9" QFormat="true" Name="heading 8"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="9" QFormat="true" Name="heading 9"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="39" Name="toc 1"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="39" Name="toc 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="39" Name="toc 3"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="39" Name="toc 4"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="39" Name="toc 5"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="39" Name="toc 6"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="39" Name="toc 7"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="39" Name="toc 8"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="39" Name="toc 9"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="35" QFormat="true" Name="caption"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="10" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Title"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="1" Name="Default Paragraph Font"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="11" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Subtitle"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="22" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Strong"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="20" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Emphasis"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="59" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Table Grid"/>
<w:LsdException Locked="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Placeholder Text"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="1" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="No Spacing"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="60" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light Shading"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="61" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light List"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="62" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light Grid"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="63" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 1"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="64" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="65" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 1"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="66" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="67" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 1"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="68" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="69" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 3"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="70" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Dark List"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="71" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Shading"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="72" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful List"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="73" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Grid"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="60" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light Shading Accent 1"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="61" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light List Accent 1"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="62" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light Grid Accent 1"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="63" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 1 Accent 1"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="64" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 2 Accent 1"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="65" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 1 Accent 1"/>
<w:LsdException Locked="false" UnhideWhenUsed="false" Name="Revision"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="34" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="List Paragraph"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="29" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Quote"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="30" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Intense Quote"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="66" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 2 Accent 1"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="67" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 1 Accent 1"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="68" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 2 Accent 1"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="69" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 3 Accent 1"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="70" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Dark List Accent 1"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="71" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Shading Accent 1"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="72" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful List Accent 1"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="73" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Grid Accent 1"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="60" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light Shading Accent 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="61" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light List Accent 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="62" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light Grid Accent 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="63" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 1 Accent 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="64" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 2 Accent 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="65" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 1 Accent 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="66" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 2 Accent 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="67" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 1 Accent 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="68" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 2 Accent 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="69" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 3 Accent 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="70" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Dark List Accent 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="71" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Shading Accent 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="72" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful List Accent 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="73" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Grid Accent 2"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="60" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light Shading Accent 3"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="61" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light List Accent 3"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="62" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light Grid Accent 3"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="63" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 1 Accent 3"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="64" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 2 Accent 3"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="65" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 1 Accent 3"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="66" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 2 Accent 3"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="67" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 1 Accent 3"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="68" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 2 Accent 3"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="69" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 3 Accent 3"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="70" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Dark List Accent 3"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="71" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Shading Accent 3"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="72" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful List Accent 3"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="73" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Grid Accent 3"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="60" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light Shading Accent 4"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="61" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light List Accent 4"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="62" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light Grid Accent 4"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="63" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 1 Accent 4"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="64" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 2 Accent 4"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="65" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 1 Accent 4"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="66" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 2 Accent 4"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="67" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 1 Accent 4"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="68" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 2 Accent 4"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="69" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 3 Accent 4"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="70" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Dark List Accent 4"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="71" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Shading Accent 4"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="72" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful List Accent 4"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="73" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Grid Accent 4"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="60" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light Shading Accent 5"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="61" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light List Accent 5"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="62" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light Grid Accent 5"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="63" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 1 Accent 5"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="64" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 2 Accent 5"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="65" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 1 Accent 5"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="66" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 2 Accent 5"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="67" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 1 Accent 5"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="68" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 2 Accent 5"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="69" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 3 Accent 5"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="70" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Dark List Accent 5"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="71" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Shading Accent 5"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="72" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful List Accent 5"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="73" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Grid Accent 5"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="60" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light Shading Accent 6"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="61" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light List Accent 6"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="62" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Light Grid Accent 6"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="63" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 1 Accent 6"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="64" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Shading 2 Accent 6"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="65" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 1 Accent 6"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="66" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium List 2 Accent 6"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="67" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 1 Accent 6"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="68" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 2 Accent 6"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="69" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Medium Grid 3 Accent 6"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="70" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Dark List Accent 6"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="71" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Shading Accent 6"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="72" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful List Accent 6"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="73" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" Name="Colorful Grid Accent 6"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="19" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Subtle Emphasis"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="21" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Intense Emphasis"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="31" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Subtle Reference"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="32" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Intense Reference"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="33" SemiHidden="false"
UnhideWhenUsed="false" QFormat="true" Name="Book Title"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="37" Name="Bibliography"/>
<w:LsdException Locked="false" Priority="39" QFormat="true" Name="TOC Heading"/>
</w:LatentStyles>
</xml><![endif]--><!--[if gte mso 10]>
<style>
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt;
mso-para-margin-top:0in;
mso-para-margin-right:0in;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0in;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-theme-font:minor-fareast;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;
mso-bidi-font-family:Arial;
mso-bidi-theme-font:minor-bidi;}
</style>
<![endif]-->
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<a href="http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.1990911"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">יובל נח הררי מציע נקודת מבט חדשה על גירוש הבריטיםמישראל</span></a></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">המאבק של היישוב היהודי באימפריה הבריטית היה רק
סיבה אחת לסיום הכיבוש והקמת המדינה היהודית. כדי להבין מי באמת סילק את הבריטים מארץ
ישראל כדאי להיזכר בהקשר ההיסטורי של קריסת הקולוניאליזם האירופי ובמעורבותם של היפנים
בסיפור</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span dir="LTR"><span style="mso-spacerun: yes;"> </span>12.04.2013</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<br />
<blockquote>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">אחד הסיפורים המכוננים בנראטיב הלאומי הישראלי הוא
סיפור המאבק באימפריה הבריטית. אוניות מעפילים רעועות מוקפות בספינות הוד מלכותו. פטריית
עשן מיתמרת מעל מלון המלך דוד. ליל הגשרים. השבת השחורה. כלא עכו. נערי חסמב”ה חומקים
באישון לילה בין פטרולים של חיילים סקוטים בחצאיות משובצות</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span>.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הסיפור כפי שהוא מסופר בדרך כלל יוצר את הרושם שההגנה,
האצ”ל והלח”י; דוד בן־גוריון, מנחם בגין, ויצחק שמיר - הם אלו שסילקו את הבריטים מארץ
ישראל וסללו את הדרך להקמת המדינה. אין ספק שסיפור המאבק של היישוב היהודי הקטן באימפריה
הבריטית האדירה הוא סיפור של תעוזה, חזון והקרבה יוצאי דופן. המאבק הזה נוהל על ידי
דור נפילים, שקשה לנו כיום לדמיין מול אילו מכשולים הוא עמד, ובאילו תעצומות נפש הוא
ניחן</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span></span></div>
</blockquote>
<br />
<blockquote>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span dir="LTR">.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<b><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">מבלי להמעיט ממסירותם ומאומץ לבם של אנשי המחתרות
והתנועה הציונית, האמת היא שמאמציהם היו תנאי הכרחי לסילוק הבריטים, אך לא תנאי מספיק.
מאבקו של היישוב היהודי היה פרק קטן בתוך סיפור גדול הרבה יותר - סיפור קריסתו של הקולוניאליזם
האירופי, והמעבר לעולם פוסט־קולוניאלי</span><span dir="LTR"></span></b><span dir="LTR"><b><span dir="LTR"></span></b> </span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span dir="LTR">.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">הקרבות המכריעים שסילקו את הבריטים מארץ ישראל אירעו
לא במלון המלך דוד, ולא בכלא עכו, אלא באמריצר, בהוואי ובסינגפור. באמצע המאה ה–20
שלטה האימפריה הבריטית לא רק בארץ ישראל, אלא בכרבע מכדור הארץ. הנכס החשוב ביותר שלה
היה הודו, על מאות מיליוני תושביה, ולצדה מליה (מלזיה של ימינו), על מטעי הגומי,
מכרות הבדיל ומרכזי התעשייה שלה; נמל סינגפור - המפתח לדרום מזרח אסיה; ובארות הנפט
של המפרץ הפרסי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span>.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ארץ ישראל היתה חשובה לבריטים בעיקר לצורך הגנה
על תעלת סואץ, שהיתה דרך המלך בין בריטניה לבין האימפריה האסייתית שלה. כל עוד שלטו
הבריטים בהודו, לא היתה להם שום כוונה לוותר על הארץ שבין הים לירדן, יעשו היהודים
והפלסטינים מה שיעשו. אלא שהאימפריה הבריטית עמדה בפני איום גדל והולך מצדה של התנועה
הלאומית ההודית בהנהגת גנדי ונהרו, אשר דרשה עצמאות להודו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span>.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">ב–7 בדצמבר 41’ הנחית אדמירל יאמאמוטו מתקפת פתע
קטלנית על הצי האמריקאי בנמל פרל הארבור שבהוואי, ושיתק את יכולת הפעולה של ארצות הברית
באוקיינוס השקט. בחודשים הבאים כבשו היפנים בסערה את הפיליפינים ואינדונזיה, גנרל יאמאשיטה
וחייליו נחתו במליה הבריטית, הביסו בקרב אחר קרב את צבא הוד מלכותו והטילו מצור על
סינגפור, “המצודה החזקה בעולם</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span>”.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">המצור נמשך רק שבוע ימים. הבריטים איבדו את הרצון
להילחם, וב–15 בפברואר 42’ נכנע גנרל פרסיוואל לגנרל יאמאשיטה, שנודע מאז בכינוי “הנמר
ממליה”. קרוב למאה אלף חיילים הלכו לשבי היפני. היתה זו התבוסה המשפילה ביותר בהיסטוריה
הבריטית. מסינגפור היפנים נעו מערבה, כבשו את בורמה, הפציצו את סרי לנקה והתדפקו על
שעריה של הודו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span>.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">האימפריה הבריטית היתה על הקרשים. כדי לשרוד, הבריטים
נזקקו לשני דברים: סיוע אמריקאי מסיבי ושקט תעשייתי בהודו...הוויתור הבריטי על הודו
היה נקודת השבר הפסיכולוגית של הקולוניאליזם האירופי. היתה זו הודאה בכך שבעולם שבו
תנועות לשחרור לאומי צצות תחת כל עץ רענן, ו”שמש העמים” המשופמת זורחת במוסקבה, האימפריות
הזקנות והמותשות של אירופה לא יוכלו להחזיק מעמד...כשוויתרו הבריטים על האימפריה שלהם
בהודו ובשאר רחבי אסיה, הם כבר לא היו צריכים להגן על הדרך להודו. ארץ ישראל איבדה
מחשיבותה, והבריטים שמחו לעזוב אותה לנפשה ולתת ליהודים ולפלסטינים להסתדר לבדם. היהודים
לקחו את כל הקרדיט על סילוק הבריטים לעצמם, אבל הם דומים במקצת לאותה נמלה שרכבה על
גבו של פיל, ואמרה לפיל “וואו! כמה רעש שאנחנו עושים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span>!”</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-ascii-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Calibri; mso-hansi-theme-font: minor-latin;">למה חשוב לדעת את כל זה? כדי להבין שהיהודים ומדינת
ישראל לא חיים בבועה מבודדת. גורלם שלוב בגורלו של העולם כולו, ונחרץ לא פעם אלפי קילומטרים
מכאן. בהחלט חשוב מה עושים היהודים, אבל הרבה פעמים חשוב לא פחות מה עושים ואומרים
הגויים. אולי מן הראוי היה להעמיד בגן העצמאות בירושלים פסל לכבודם של גנדי ונהרו
(ואפילו ג’ינה), או לפחות לקרוא על שמם רחוב? אני מניח שלא נקרא רחובות על שמם של
אדמירל יאמאמוטו וגנרל יאמאשיטה, אבל כדאי לזכור, שמגש הכסף המיתולוגי שעליו ניתנה
מדינת היהודים היה - לפחות בחלקו - מגש של סושי, דאל וצ’פאטי</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span></span></div>
</blockquote>
<br />
<div style="text-align: right;">
וראה<a href="http://benhateva.wordpress.com/2013/04/13/76287/"> תגובה זו</a> </div>
<blockquote>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span dir="LTR">...</span></div>
</blockquote>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-77431662868086321522013-04-18T12:23:00.002-07:002013-04-18T12:23:30.380-07:00על מפת מבצעי המחתרות בירושלים<a href="http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/11347">ביקורת</a><br />
<blockquote class="tr_bq">
<br />
הידעתם כי ב-1928 הרגו אנשי ארגון ההגנה בירושלים במקלות ממולאים בעופרת שני ערבים שהטרידו בנות יהודיות? האחד נהרג באזור מחנה שנלר והשני באזור גן הפעמון. מה יחסה של החברה הישראלית לפעולות שכאלה היום? ביום הכיפורים של שנת תר"צ (1930) תקע בשופר איש בית"ר, הרב משה צבי סגל, ברחבת הכותל המערבי לאחר תפילת נעילה ונעצר במקום בידי שוטרים בריטים. מה היה עולה בגורלו של אחד מנכדיו לו היה מעז ללחוש תפילה לא הרחק משם, בתוך מתחם הר הבית? הידעתם כי בדרך בית לחם ביצעה ההגנה פעולת תג מחיר, וכי האצ"ל עשה זאת ברחוב יפו, ברחוב ממילא ובמאה שערים?<br />
<br />הפרקליטות, אגב, פספסה סעיף נוסף בתקנות המנדטוריות לשעת חרום שבגינו אפשר לכלוא את הנאבקים בפינוי המאחזים. הם מחלקים חומר מחאה רב נגד פעולות הממשלה בנושא, בניגוד מוחלט לסעיף 96 לתקנות הקובע כי "לא יודפסו ולא יפורסמו בישראל שום הודעה, כרזה, חוברת או תעודה אחרת המכילים חומר שיש לו משמעות מדינית, אלא אם הושגה תחילה תעודת היתר חתומה בידי הממונה על המחוז"<br /><br />מרכז מורשת מנחם בגין הוציא זה לא מכבר את מפת הפעולות והמבצעים של ארגוני המחתרת בירושלים. המפה מתעדת את האירועים החל מפעולות ההגנה נגד פרעות הערבים בראשית 1920, דרך המלחמה בבריטים ופעולות הסזון ועד לפעולות ארגוני המחתרת ערב מלחמת השחרור. המפה מזמינה לסיור היסטורי בעיר, אך גם להרהורים רבים על מה שנשתנה מאז במאבק על הארץ ועל דמותה, ועל מה שלא נשתנה כלל. ההגנה למשל סיימה את פעולתה בירושלים באמצע שנות השלושים, עת החלו לפעול בעיר אנשי האצ"ל שפרשו מההגנה. ההגנה שבה להכות באויבי היישוב היהודי בירושלים רק ערב מלחמת השחרור. בינתיים היא הפנתה את משאביה לפעילות מסוג אחר. המפה מלמדת כי ברחוב עזה חטפו אנשי ההגנה את איש לח"י תיאודור פלאי ב-1944. את איש האצ"ל, חיים ביינארט, היא חטפה ב-1945 ליד רחוב אושיסקין. בבית הכנסת החורבה הכו אנשי ההגנה את בני משפחת שמש בית הכנסת במהלך חיפוש אחר נשק של הארגון הצבאי לאומי.<br /><br />אפשר להגיע עם המפה לרחוב דוד המלך וללמוד על פיצוץ האגף הדרומי של המלון בידי האצ"ל. הארגון הזהיר את הבריטים, אך הם לא פינו את הבניין ובהתפוצצות נהרגו 92 איש. אפשר להרחיק אל קצה רחוב מחלקי המים בקטמון, מקום בו עמד המלון הערבי סמירמיס שפוצץ בידי אנשי ההגנה. שם לא ניתנה אזהרה ועשרות ערבים נהרגו, ביניהם נשים וילדים. דבר פיצוץ מלון המלך דוד היה לכלי ניגוח נגד האצ"ל, בעוד פיצוץ מלון סמירמיס נשכח. ברחוב הלני המלכה התנקשו אנשי הפלמ"ח בחיי הקצין הבריטי ויליאם ברוס. פרסום פנימי שהפיצו לאחר מכן ניסה להסביר את ההבדל בין ההתנקשות הלגיטימית בברוס ובין 'הטרור האישי' של הארגונים האחרים. ליד הכנסייה הארמנית התנקשו אנשי הלח"י בחייו של קצין הבולשת הבריטית תומאס וילקין. אחרי מיטתו צעדו בין השאר נציג הסוכנות היהודית וחברתו שושנה בורכוב - בתו של דב בורכוב, ממייסדי מפלגות הפועלים הציוניות.</blockquote>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-73671379912851398272013-04-15T22:53:00.002-07:002013-04-15T22:53:18.603-07:00בגין ותאצ'רהנדון: שיחה בין ראשי הממשלה מנחם בגין ומרגרט תאצ'ר<br /><br /><br /><br />1. יהודה אבנר, בספרו "ראשי הממשלה", מדווח על שיחה בין מנחם בגין למרגרט תאצ'ר מנובמבר 1979, בה נוכח המחבר כרושם הסטנוגרמה.<br /><br /> תאצ'ר ארחה את בגין לארוחת צהרים ובשיחה השתתף גם שר החוץ הבריטי, הלורד קרינגטון.<br /><br /><br /><br />2. יהודה אבנר מדווח שהארוחה התנהלה למישרין, עד שקרינגטון התעמת לפתע עם בגין בנושא ההתנחלויות:<br /><br /><br /><br />"ההתנחלות שלכם מהווה מדיניות של התפשטות. לא מתונה. מחסום לשלום. ההתנחלויות נבנות על אדמה ערבית כבושה, גוזלות מן הפלסטינים את ארצם, מציתות ללא צורך את איבת הערבים המתונים, מנוגדות למשפט הבינלאומי – אמנת ג'נבה. ההתנחלויות סותרות את האינטרסים הבריטיים."<br /><br /><br /><br />3. על כך השיב לו בגין:<br /><br />"ההתנחלויות, אדוני, אינן מכשול לשלום. הערבים סרבו לעשות שלום לפני שהיתה התנחלות כלשהיא באיזה מקום שהוא. מעולם לא התקיימה שום ריבונות פלסטינית ערבית במחוזות המקראיים של יהודה ושומרון, היכן שמרבית ההתנחלויות החדשות ממוקמות, וממילא אמנת ג'נבה אינה חלה כאן. בנוסף אנחנו בונים את ההתנחלויות על אדמת מדינה שאינה בבעלות ערבית. בנייתן היא אימוץ ואישוש של זכויותינו ההיסטוריות הבסיסיות, שלא לדבר על חשיבותן הקריטית לביטחוננו הלאומי."<br /><br /><br /><br />4. אחר כך פנה בגין אל תאצ'ר:<br /><br />"גברתי ראש הממשלה, שר החוץ שלך מבטל את הזכויות ההיסטוריות של ארצי ומזלזל בצורכי הביטחון החיוניים שלנו. אם כן, אני אומר לך, מדוע ההתנחלויות הן חיוניות: כי אני מדבר על ארץ ישראל, ארץ שנגאלה ולא נכבשה; ומפני שבלי ההתנחלויות האלה ישראל עלולה להיות נתונה לחסדי מדינה פלסטינית, פרוסה לאורך ההרים השולטים של יהודה ושומרון. היינו חיים על זמן שאול. וכל אימת שאנו היהודים נתונים לאיום או מותקפים – אנחנו תמיד נשארים לבדנו. האם את זוכרת את 1944, איך באנו לבקש על חיינו והתחננו כאן, לפני הדלת הזאת בדיוק?"<br /><br /><br /><br />5. שאלה של תאצ'ר: "האם היה זה כשרציתם שנפציץ את אושוויץ?"<br /><br /><br /><br />בגין: "לא, מדאם, לא אושוויץ. אנחנו ביקשנו אתכם להפציץ את פסי הרכבת המוליכים אל אושוויץ. אייכמן שינע אל מותם 100,000 יהודים הונגרים לשבוע לאורך הקווים האלה לאושוויץ."<br /><br />כאן שיסע קרינגטון את בגין :"ומה הקשר בין זה להתנחלויות?" בגין: "לורד קרינגטון, אנא עשה טובה ואל תפסיק אותי בעיצומה של שיחה עם ראש ממשלתך.. כפי שאמרתי, כל אימת שאנחנו מאוימים או מותקפים, נוכל לסמוך רק על יהודים כמונו."<br /><br /><br /><br />תאצ'ר התערבה: "פיטר, אני חושבת שיש מקום להביע את צערך"... וקרינגטון הגיב: "נכון מאד, ראש הממשלה. איכשהו ארצך הקטנה, מר בגין, מעוררת קדחת רגשית גבוהה ומעלה את לחץ הדם, אם אפשר לומר כך"..<br /><br />בגין חייך: "ההיסטוריה של עמנו היא במידה רבה סיפור של התגוננות נגד התקפים של אי-רציונאליות והיסטריה. זה קורה בכל דור".YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-72382627529588449872013-04-14T00:09:00.000-07:002013-04-14T00:10:41.406-07:00מרד גטו ורשה: השתלטות הימין<span style="font-family: Georgia, "Times New Roman", serif;">ביום 7.4.2013, התפרסם מאמרה של שרון גבע, חוקרת תקופת השואה, ב"הארץ" בשם "הימין משתלט על מרד גטו ורשה" שמתחיל:
</span><br />
<span style="font-family: Georgia, "Times New Roman", serif;"></span><br />
<blockquote>
<span style="font-family: Georgia, "Times New Roman", serif;">במלאת 70 שנה למרד גטו ורשה צביה לובטקין, ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות, היתה מבכירי הלוחמים במרד גטו ורשה שפרץ ב 19 באפריל 1943, ערב פסח תש"ג. היא נולדה ב 1914 בעיירה ביטן בפולין. כשהיתה בת 16 הצטרפה לתנועת הנוער החלוצית "פרייהייט", ויצאה להכשרה. בגיל 19 השתתפה בסמינר המרכזי של "החלוץ" והיתה מיוזמי האיחוד של "פרייהייט" עם תנועת "החלוץ הצעיר". כשקמה התנועה המאוחדת עברה לוורשה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה עברה לביאליסטוק, והיתה פעילה במחתרת החלוצית. בדצמבר הוחלט להחזיר חבר מ"המרכז" של התנועה לשטח הכיבוש, והיא התנדבה למשימה. יחד עם חברה לחיים יצחק צוקרמן, בעת המרד סגנו של מרדכי אנילביץ,...
</span><br />
<span style="font-family: Georgia, "Times New Roman", serif;"> </span></blockquote>
<span style="font-family: Georgia, "Times New Roman", serif;"></span><br />
<span style="font-family: Georgia, "Times New Roman", serif;">מכתב זה נשלח כתגובה:</span><br />
<span style="font-family: Georgia, "Times New Roman", serif;"></span><br />
<blockquote>
<span style="font-family: Georgia, "Times New Roman", serif;"> <span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Tahoma","sans-serif"; mso-ansi-language: EN-US; mso-bidi-language: HE; mso-fareast-font-family: Calibri; mso-fareast-language: EN-US; mso-fareast-theme-font: minor-latin;">בתגובה למאמר "שלא נשכח את העיקר" מאת שרון גבע ("הארץ",
8.4.2013)</span></span><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "Times New Roman","serif"; font-size: 13.5pt; mso-ansi-language: EN-US; mso-ascii-font-family: Georgia; mso-bidi-language: HE; mso-fareast-font-family: Calibri; mso-fareast-language: EN-US; mso-fareast-theme-font: minor-latin; mso-hansi-font-family: Georgia;"><br /><span style="font-family: Georgia, "Times New Roman", serif;">
</span></span></blockquote>
<span style="font-family: Georgia, "Times New Roman", serif;"></span><br />
<span style="font-family: Georgia, "Times New Roman", serif;">ד"ר שרון גבע נרתעת מגרימת עוול חדש בנושא הזכרון הקולקטיבי של מרד גטו
וורשה. לפחות היא מודה, במשתמע, שהיה עוול ישן אם כי היא איננה מסוגלת לכתוב
על כך במפורש.</span><br />
<blockquote class="tr_bq">
<span style="font-family: Georgia, "Times New Roman", serif;">הנסיון של אישי ונציגי התנועה הרביזיוניסטית להציל את חלקן של בית"ר
והצה"ר במרד ההוא קדם בהרבה למאמצים הברוכים של משה ארנס. ספרו של חיים
לזר, "מצדה של וורשה", יצא לאור עוד בשנת 1963 אך למרות שהיה מבוסס על
מסמכים, עדויות ותעודות, כולל, למשל, יומנו של מפקד מבצע דיכוי המרד שציין במפורש
את לחימתם של חברי בית"ר וגם התרשמותיו של עמנואל רינגלבאום על ביקורו במחסני
הנשק של אצ"י, הדור הקודם של חוקרים את אותה תקופה הצליחו להדיר את הספר ואת
המסר שבו, פעולה של ד"ר גבע ממשיכה בה. יש שיגידו שהעיקר הוא שמרדכי
אנילביץ, מפקד אי"ל, היה בית"רי בצעירותו ואולי הטענה שמרגיזה את שרון,
של ה"חצי-חצי", אכן נכונה. חלוקת האחריות קצת יותר קרובה לאיזון ממה
שמציגים, אם לא מבחינת מספר הלוחמים, אז מבחינת היוזמה והדרישה של מחנה ז'בוטינסקי
בדבר נחיצות המרד הרבה לפני שפרץ. אבל עדיין זה לא העיקר. העיקר הוא מדוע לא
היה אחדות לוחמת בגטו ומדוע מחנה השמאל דחו אותה.</span><br />
<span style="font-family: Georgia, "Times New Roman", serif;"></span><br />
<span style="font-family: Georgia, "Times New Roman", serif;">ישראל מידד</span><br />
<span style="font-family: Georgia, "Times New Roman", serif;">שילה</span></blockquote>
<span style="font-family: Georgia, "Times New Roman", serif;">
</span><br />
^<br />
<br />YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-74909754156115852142013-02-16T22:49:00.001-08:002013-02-16T22:49:40.598-08:00ישיבת הכנסת: דברים לזכרו של מנחם בגין, 13 פברואר 2013<div dir="ltr" style="text-align: right;" trbidi="on">
הישיבה הרביעית של הכנסת התשע-עשרה
יום רביעי, ג' באדר התשע"ג (13 בפברואר 2013)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
דברים לזכרו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, זיכרונו לברכה</div>
<div dir="ltr" style="text-align: right;" trbidi="on">
</div>
<div dir="ltr" style="text-align: right;" trbidi="on">
היו"ר בנימין בן-אליעזר:
אני מבקש לעשות הפסקה בנאומי בכורה. מכובדי, היום אנחנו מציינים 21 שנים לפטירתו של ראש הממשלה מנחם בגין זיכרונו לברכה, ואני מבקש לומר כמה דברים - - -
שלי יחימוביץ (העבודה):
איפה כל חברי הליכוד? מה קורה כאן? אנחנו נציין את יום השנה והם לא יהיו כאן?
היו"ר בנימין בן-אליעזר:
אנחנו מכבדים. אנחנו מכבדים.
שלי יחימוביץ (העבודה):
לא מספיק שצריך להזכיר להם את חמשת המ"מים שוב ושוב ושוב, גם צריך להזכיר להם את יום הזיכרון למותו של מנחם בגין?
היו"ר בנימין בן-אליעזר:
אני מודה לך, חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
אורי אורבך (הבית היהודי):
- - -
אופיר אקוניס:
- - -
מירי רגב (הליכוד ביתנו):
- - - לא צודקת - - -
שלי יחימוביץ (העבודה):
טוב שאתם כאן.
קריאה:
ממתינים רק לבני בגין.
זהבה גלאון (מרצ):
- - -
היו"ר בנימין בן-אליעזר:
מכובדי, תולדות חייו של מנחם בגין - - -
מירי רגב (הליכוד ביתנו):
- - - שום דבר - - -
היו"ר בנימין בן-אליעזר:
חברת הכנסת מירי רגב, אני מבקש לכבד את האירוע.
תולדות חייו של מנחם בגין עשירים ומרתקים, ואפשר לדבר עליהם שעות ארוכות, אבל אינני רוצה לדבר כאן על ההיסטוריה של האיש הדגול הזה אלא על מנחם בגין האדם, החלטותיו המרכזיות ומה אנחנו יכולים וחייבים ללמוד מהן לעת הזו.
אני עצמי לא נמניתי עם מחנהו הפוליטי של מנחם בגין, וראייתי את הפתרונות לסכסוך בארץ-ישראל שונה מזו שהייתה לבגין. יחד עם זאת, אני רואה ותמיד ראיתי במנחם בגין את אחד מהאבות המייסדים של מדינת ישראל ומהבולטים והחשובים ממנהיגיה, בשורה אחת עם דוד בן-גוריון ויצחק רבין.
מנחם בגין הוא איש של מילים גדולות, אבל גם איש של מעשים גדולים והחלטות היסטוריות, ואלה היו שזורים כחוט השני לכל אורך חייו הציבוריים. כמפקד האצ"ל הורה על ביצוע מאות פעולות נגד הבריטים בארץ-ישראל במטרה להחזיר את מולדת היהודים לידי היהודים. בגין איחד סביב מנהיגותו רבים מאוד מהיישוב בישראל, אשר נדבקו באמונתו הלוהטת והלכו אחריו ללא פקפוק בכל אשר החליט. גם אם רוב היישוב בישראל לא דגל בשיטותיו של בגין, אין מחלוקת כי לאצ"ל בפיקודו היה חלק חשוב ביותר בכינונה לבסוף של המדינה.
מנחם בגין אהב את ישראל עוד מצעירותו ואהב אף יותר את היהודים, חרד לגורלם ורצה באחדותם. וכך, כמפקד האצ"ל לאחר פרשת אלטלנה, כאשר אך כפסע היה שזו תוביל למלחמת אחים בארצנו, התעלה בגין על כל שיקול וכל רגש ובהחלטותיו ובמנהיגותו עצר את הסכנה הזו ומנע טרגדיה אשר מי יודע לאיזה קרע עמוק ומתמשך הייתה עלולה להוביל בקרב עמנו.
במשך שנים ארוכות ולא פשוטות עמד מנחם בגין בראש האופוזיציה בבית הזה. זה לא היה קל לו ולא לחברי הכנסת שלו ברשימת חרות, ובוודאי היה לו קשה במיוחד יחסו של בן-גוריון אליו, אבל גם במצב זה הפגין בגין את גדולתו כדמוקרט בכל רמ"ח איבריו וידע לנהל אופוזיציה אחראית שאף ידעה לעמוד לצידה של הממשלה בתקופות קשות ובוודאי בעתות מלחמה.
גם כראש האופוזיציה הפגין מנחם בגין מנהיגות וכריזמה יוצאי דופן, אשר סחפו אחריו המונים מאזרחי ישראל, צעירים ומבוגרים כאחד. בגין בלט במיוחד בעצרות ההמונים, שאליהן היו נוהרים המונים מכל חלקי מדינת ישראל. מנהיגות זו היא היא אשר הבקיעה לבסוף את השלטון ההיסטורי של מפלגת העבודה, המערך, למה שהפך למהפך בשנת 1977.
כראש ממשלה בלט מנחם בגין בשני תחומי חיינו המרכזיים – החברתי והמדיני. לבגין הייתה רגישות יוצאת דופן לחלשים שבעם, והוא שהוביל את הפרויקט החברתי הכל-כך חשוב של שיקום השכונות. העם ברובו הגדול אהב את בגין, אבל עבור החלשים שבעם הוא היה אבא של ממש.
מנחם בגין, שהיה ידוע כמיליטנט, הדהים את אזרחי ישראל ואת העולם כולו כאשר הגיע להסכם השלום עם נשיא מצרים, אנואר סאדאת, והסכים למחיר שבו זה היה כרוך – החזרת סיני כולו. ספק רב אם מנהיג אחר בימין היה מסוגל להעביר החלטה היסטורית כזאת, החלטה שהביאה לחזית שקטה עם מצרים וללא ספק חסכה לעמנו מלחמות נוספות וקורבנות נוספים.
מנחם בגין היה איש של ערכים ומצפון. הוא החליט על היציאה למלחמת שלום הגליל, מלחמת לבנון, כאשר האמין שזה הדבר ההכרחי לעשות להביא שקט לתושבי צפון הארץ, אך ההסתבכות בלבנון והנופלים הרבים במלחמה זו גבו גם מבגין מחיר כבד, עד שפרש מכהונתו לביתו באומרו: איני יכול עוד.
דרכינו נפגשו כמה פעמים. בפעם הראשונה, בשלהי 1967, מלחמת ששת הימים, עת שירתי כמג"ד שקד, לקחתי אותו לסיור לאורך התעלה. יצאנו מבלוזה ועברנו מוצב-מוצב, ותחת אש תופת סירב האיש לעצור ולחזור. לא היה מוצב שלא ביקר בו, לא היה לוחם שלא דיבר אתו, לא היה מפקד שבגין לא עודד אותו.
יותר מאוחר, בפעם השנייה, עת שירתי כמפקד יהודה ושומרון ב-1978–1982, ובפעם השלישית עת נקראתי על-ידו לחזור לתפקיד מתאם הפעולות בשטחים, אז זכיתי להכיר את האדם שבו. הדבר המדהים הוא כמה כשאתה עובד ליד האיש הזה אתה מתחיל להכיר את הרגישות שלו, את יחסו לחוק, את יחסו לכבוד האדם ואת יחסו אל העמים.
הייתי יכול להמשיך ולדבר במנחם בגין עוד רבות ונכבדות, אבל די במה שאמרתי לשקף מי היה האיש הזה. יש לכולנו מה ללמוד ממנחם בגין, הן בחמלה ורגישות חברתית והן בתעוזה מדינית.
אני מבקש להזמין את חבר הכנסת אופיר אקוניס לומר כמה דברים לזכרו של מנחם בגין.
אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי השרים, ראשית, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להודות לך. אני מודה לך על שנענית לבקשתי לציין במליאת הכנסת את יום השנה לפטירתו של מנחם בגין, ראש הממשלה השישי, שיחול מחר, ד' באדר.
הבית הזה, אדוני, הכנסת, היה ביתו. במשכן הזה הוא פעל בשירות העם 35 שנים ברציפות. באולם הזה, מעל הדוכן הזה, נשא את נאומיו הגדולים. מנחם בגין אהב את הכנסת, וגם לאחר שנבחר לתפקיד ראש הממשלה הקפיד להגיע לכאן בתדירות גבוהה.
הוא העריך וכיבד את הבית, ואני נרגש שהיום, לראשונה מאז נפטר ב-1992, הבית הזה, למעשה מליאת הכנסת, חברי הבית, מכבדים אותו. שוב, תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
ידידי, 21 שנים חלפו מאז נפטר מנחם בגין, ראש הממשלה השישי של ישראל. נדמה שהזמן שחולף לא רק שאינו מקהה את הגעגועים אליו, הוא רק מעצים אותם.
לא בכדי נבחר מנחם בגין שוב ושוב כראש הממשלה האהוב והמוערך ביותר. קובעים זאת משאלי דעת קהל שנערכים מעת לעת ובוחנים את יחסו של הציבור הישראלי לראשי המדינה בעבר. מנחם בגין, שהיה דחוי, לעתים שולי, בקרב חלקים מסוימים בציבור הישראלי במשך 29 שנותיו כראש האופוזיציה, התמיד והחזיק בתפיסותיו גם בימים קשים, גם בימים שבהם הותקף, לעתים באכזריות, על-ידי מתנגדיו. הוא המתין בסבלנות עד אשר קיבל בפתק הבוחר את אמון הציבור.
כאשר נבחר במאי 1977 לראשות הממשלה, לאחר שנות דור באופוזיציה ולאחר שכבר הוספד, אפילו בתוך מפלגתו, כבש מייד לבבות רבים. קשה לשכוח את כניסתו הצנועה למשרד ראש הממשלה ביום הראשון לכהונתו ואת התשובה הספונטנית על שאלת העיתונאים: באיזה סגנון אתה מתכוון להיות ראש ממשלה? והוא ענה בפשטות: בסגנון יהודי, טוב.
פועלו, אדוני היושב-ראש, כפי שציינת, היה עצום, וכדי לעמוד עליו נדרשים ימים ארוכים: החל מפיקודו על הארגון הצבאי הלאומי, שירותו בממשלת האחדות, שבימיה אוחדה ירושלים ושוחררו חבלי ארץ היסטוריים; פועלו לצדק חברתי אמיתי, שבא לידי ביטוי בזקיפת קומתן של עדות שלמות בישראל שעד בחירתו הודרו מהזרם המרכזי של הציבוריות הישראלית וזכו לכינוי המעליב כל כך, הבוטה כל כך, המתנשא משהו, "ישראל השנייה"; יחסו לדמוקרטיה, לזכויות אדם באשר הוא וכיבוד שלטון החוק.
אבל, אדוני היושב-ראש, שלוש החלטות דרמטיות במהלך חייו הציבוריים הפכו אותו למנהיג לאומי בעל שיעור קומה היסטורי. כדי לקבל כל אחת מהן נדרשת תכונה אחת שהופכת פוליטיקאי למנהיג – אומץ לב.
הראשונה – מניעת מלחמת אחים. זו הייתה – אם אינני טועה, חבר הכנסת לפיד התייחס לכך בנאומו הראשון – זו הייתה קרובה יותר מאי-פעם לאחר הטבעתה של אלטלנה מול חופי תל-אביב, ב-22 ביוני 1948. לימים יאמר מנחם בגין באחת מישיבות הממשלה של ממשלתו השנייה: "אחרי מותי אני מקווה שאזכר מעל הכול כמי שמנע מלחמת אחים. זה חשוב בעיני יותר מהפיקוד על המחתרת, מראשות הממשלה, מחוזה השלום ומחוק רמת-הגולן".
ההחלטה השנייה – חתימת חוזה השלום עם מצרים. כדי לחתום על ההסכם הזה, אדוני היושב-ראש, מנחם בגין היה זקוק להרבה אומץ. שנים התריעו מתנגדיו, מבית ומחוץ, שכאשר יעלה לשלטון תהיה חלילה מלחמה.
בגין, בעיקר מול גרעין תומכיו הבסיסי ביותר, שראו בנסיגה מסיני צעד המנוגד לתפיסת עולמו, הפגין אומץ והוביל את מדינת ישראל לשלום הראשון בתולדותיה.
ההחלטה השלישית היא כמובן הפצצת הכור בעיראק ב-1981. מנחם בגין ניצב מול התנגדות עזה של ראשי זרועות הביטחון, גם של ראש האופוזיציה דאז, שהמליצו לו לא לתת הוראה להשמדת הכור. הוא התייעץ, שמע, שקל והחליט: משמידים. כמנהיג, הוא זיהה את הסכנה ובחר להתמודד אתה. כבר היו בהיסטוריה העולמית עמים ומנהיגים שלא זיהו סכנות. גרוע מכך – היו כאלה שזיהו סכנות והעדיפו שלא להתמודד אתן. אבל בגין היה מנהיג מסוג אחר, והכריע.
אדוני היושב-ראש, אלה הן שלוש החלטות מתקופות שונות בתולדותיה של האומה, שהרלוונטיות שלהן לימינו מופלאות בדמיונן. מורשתו של מנחם בגין, שהיא מגדלור של מנהיגות: מלחמת אחים, יהיה הוויכוח נוקב ככל שיהיה – לעולם לא; עשיית שלום כאשר מתייצב בצד השני מנהיג שרוצה בכך; זיהויה של סכנה אסטרטגית שמרחפת מעל שמי המזרח התיכון.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אלה הם ימים ראשונים של הכנסת התשע-עשרה. חברות וחברי הכנסת נושאים כאן נאומי בכורה נרגשים, מרגשים, לעתים נוקבים. לפני ארבע שנים לערך עמדתי על הדוכן הזה, באותו מעמד, ואמרתי שבכוונתי לפעול כאן ברוח משנתו של מנחם בגין, כפי שבאה לידי ביטוי בנאומו הראשון לאחר הכרזת המדינה. וכך אמר אז: "ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. לא תהיה רודנות - - - בל תהיה טפילות. בל יהיה ניצול".
"יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודיה - - - וצדק צדק תרדוף – צו עליון יקבע את יחסינו בין איש לחברו."
אדוני היושב-ראש, אפשר להסכים עם משנתו של מנחם בגין, אפשר לחלוק עליה, אבל קשה למצוא תיאור חד כל כך, בהיר ורהוט כל כך של התפקיד המוטל על נבחרי ציבור ושלוחיו. חברי הכנסת, בשלום כמו במלחמה, בשליחותו הציבורית מנהיג איננו אחד העם, הוא איננו פרשן. הוא נדרש להחליט, הוא נדרש לאומץ לב, הוא נדרש לרגישות. כזה היה מנחם בגין. יהי זכרו ברוך.
היו"ר בנימין בן-אליעזר:
אני מבקש להזמין את חבר הכנסת מאיר שטרית.
מאיר שטרית (התנועה):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את כל חברי הכנסת החדשים על נאום בכורתם ומאחל להם הצלחה – לכל אחד מהם הצלחה בתפקיד והצלחה למדינה כולה, כי הדבר תלוי באמת בנו, בחברי הכנסת. אנחנו מגיעים לפה לא בשביל שכל אחד יוכל להשיג כל מה שהוא רוצה אלא כדי לעשות שינוי, ואני מקווה באמת שכל אחד יתרום את החלק שלו לשינוי.
ברשותכם, אי-אפשר כמובן לשבת מן הצד ביום שבו מעלים את זכרו של מנחם בגין ולא להתייחס לכך. הכרתי את מנחם בגין בתור ראש עיר צעיר בן 25, כשנבחרתי לראשות מועצת יבנה. אחרי הבחירות פעם ראשונה פגשתי את מנחם בגין במצודת זאב בקומת ההנהלה. בן-ציון קשת, זיכרונו לברכה, הציג אותי בפניו. הוא היה אז ראש האגף המוניציפלי. חברי פה בחרות זוכרים את האנשים הללו. בישיבת ההנהלה בן-ציון קשת אמר: הנה, זה מאיר שטרית, שכבש את יבנה. הייתי אז ראש המועצה היחידי של חירות בישראל 1974. בגין קם ואמר: אתם רואים את הילד הזה? הוא אמר: בוא, בני. זה הביא לנו את יבנה וחכמיה. כך הכרתי את מנחם בגין בפעם הראשונה באופן אישי, אבל עבדתי אתו גם כחבר כנסת וממשלה בשתי ממשלות שלו, או ממשלה וחצי, וגם בהיותו באופוזיציה.
אני חושב שאי-אפשר שלא להתגעגע לדמות של מנחם בגין, אי-אפשר שלא לאהוב אותו. בגין קידש את המלחמה בעוני, ואני אומר את זה לחברי חירות דהיום. הכנסת שעברה לא הייתה לתפארתה של תנועת החירות, בעיני. הוא קידש את המלחמה בעוני, וכשנבחר לראשות הממשלה הוא גם קיים. הוא יזם את מפעל שיקום שכונות, שהביא ברכה רבה על הרבה מאוד אנשים בישראל, והוא באמת שינה את חייהם לטובה בצורה משמעותית ביותר.
לא רק זאת, אלא גם בתור ראש ממשלה הוא הראשון שפרץ את הגדר שבה שמו את יוצאי עדות המזרח בתור "פרענקים" תורנים; שר הדואר או שר המשטרה, אלו היו התפקידים המסורתיים שהיו לפני בגין. בגין, לדעתי, היה הראשון ששבר את הגדר הזאת ומינה שרים בתפקידים משמעותיים – את דוד לוי בתור שר השיכון, לאחר מכן שר החוץ, ועוד אחרים, ולאחר מכן את אוזן ואבוחצירא בתפקידים במשרדים משמעותיים.
הוא קידש את הדמוקרטיה ואת החוק. אני באמת לא מכיר דמוקרט כל כך אדוק בשמירת הדמוקרטיה כמו בגין. ואפילו שהייתה לו אוטוריטה פנטסטית, שקשה היה להיאבק או להילחם נגדו, גם בתוך התנועה או בתוך הסיעה – ואני זוכר מלחמות בוועידות חרות למיניהן – הוא שמר על כללים בצורה יסודית ודקדקנית, וכנ"ל את הדמוקרטיה כמנהיג, כראש מדינה. הגישה של "כל יחיד הוא מלך" של ז'בוטינסקי הייתה אור לרגליו. הוא לא היה מעלה על הדעת לעשות חוק שיחקור את ארגוני השמאל. לשמחתי, גם בנו הולך בעקבותיו, שייבדל לחיים ארוכים, בני בגין. גם בכנסת הזאת, כשהביאו את החוק לנסות לעשות ועדת חקירה לארגוני השמאל בכנסת, גם בנו הלך נגד זה. ובצדק, כי כך צריך לנהוג, כך נוהגת חרות, כך נהג ז'בוטינסקי. זוהי תורת הליכוד, שכל יחיד הוא מלך, ולפעמים שוכחים את זה.
הוא קידש את המנהיגות. כמה מנהיגים אתם מכירים שיכולים לקום ולהגיד: אנחנו שינינו את דעתנו? והדוגמה הבולטת ביותר היא, כמובן, הסכם השלום עם מצרים. אם מישהו היה מעלה בדעתו להציע להחזיר את סיני למצרים לפני הבחירות היה נמחק מחרות. ובגין, בהיותו ראש ממשלה, למרות שכל התעמולה הייתה שהפחידו את העם שהוא יכריז מלחמה ונלך בכובעי פלדה ובמקלטים, הוא ממש בשנה הראשונה כבר חתם על הסכם שלום עם הגדולה במדינות ערב. הוא שינה את דעתו כי הבין מה שמבינים כשמגיעים לכיסא הזה של ראש הממשלה: שאתה לא לבד על המגרש ושאתה תלוי בעולם, ואין לנו בררה אלא לנסות לחיות בשלום. הוא היה מוכן להחזיר את כל סיני, עם כל המשתמע מכך, בשביל להשיג הסכם שלום עם מדינה אחת. צריך לומר "שאפו" וכל הכבוד למנהיג שמקבל החלטה כזאת. אני אומר בצער, לכן אני מתגעגע למנהיג מסוג זה, שלא מפחד לקבל החלטות, ואנחנו זקוקים לזה היום אולי יותר מאשר בעבר, יותר מאשר בעבר. מצבנו הבין-לאומי היום הוא פחות טוב מאשר היה בעבר. אנחנו זקוקים למנהיגות כזאת.
הוא קידש את האחריות האישית. כמה מנהיגים אתם מכירים – כשעברנו את מלחמת לבנון וקרה מה שקרה, הוא פרש מהחיים הפוליטיים ולא רצה עוד. הסתגר בביתו כמעט עד סוף חייו, כמעט לא יצא מהבית. כמה אנשים לוקחים אחריות כזאת? הוא לקח. הוא לקח על כתפיו את האחריות, אפילו שלא תמיד הוא היה אחראי לכל דבר שנעשה באותו זמן, בשנת 1982. הוא לקח את האחריות על עצמו.
את הצניעות – אני זוכר את ביתו ברחוב רוזנבלום בתל-אביב עוד בהיותו באופוזיציה. בית שלושה חדרים - - -
אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):
רוזנבאום.
מאיר שטרית (התנועה):
רוזנבאום. בית שלושה חדרים. הייתי אצלו בבית פעם או פעמיים, בבית הקטן ההוא, ואחר כך כראש ממשלה, עם פרישתו.
את טיסותיו – כולם זוכרים את התמונה איך הוא קושר את הנעליים לעליזה בגין, זיכרונה לברכה, במטוס. הוא טס במחלקה הראשונה ב"אל על". טיסות של ראש ממשלה לא עלו 1.5 או 2 מיליון דולר. אני רוצה לומר, זה מקומם אותי ממש העניין הזה, שאנשים לא יכולים לטוס ב"אל על". אנחנו לא אמריקה ולא צריכים Air Force 1, לא 2Air Force ולא 3Air Force . זה בזבוז כסף מיותר, ובגין היה דוגמה קלאסית לכך. בגין, שמיר כשהיה ראש ממשלה, שר החוץ – טסו כולם בטיסות אזרחיות סדירות.
קבורתו – ביקש להיקבר ליד עולי הגרדום, כמי שהזדהה עם מאבקם להקמתה של המדינה הזאת.
והדבר האחרון, אי-אפשר שלא להתגעגע ליכולת הנאום שלו. היינו יושבים פה בכנסת אופוזיציה כקואליציה, שותים בצמא את דבריו, רואים את יכולת הנאום, שהייתה – מי שמכיר אותו מקרוב – מדוקדקת עד לתנועה הכי קטנה ועד לבדיחה או לחידוד או לכל דבר. זה פשוט לא יאומן היכולת שלו לרתק את הקהל בתפיסת עולם מאוד חכמה, פקחית, גם מצחיקה לפעמים, עם הומור ולעתים גם עם ירידה על אחרים, שהוא עשה את זה פעמים רבות על כמה אנשים פה בכנסת, ולשמחתם של רבים מחברי הכנסת.
אז אין לי אלא רק לומר, אדוני, ש"חבל על דאבדין ולא משתכחין". אני מתגעגע לבגין, אני מתגעגע למנהיגים בדמותו של בגין, וחבל, חבל, חבל, שתנועת החרות דהיום, שאני לא בטוח אם הוא היה מכיר אותה היום, אם הוא היה חוזר לחיים אם הוא היה מכיר אותה היום, חבל שתנועת החרות לא שומרת על העקרונות הללו, שהוא הלך לאורם.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
טוב שאתה מטיף לנו מוסר.
מאיר שטרית (התנועה):
דבר אחד בטוח, אם הוא היה עדיין בליכוד, אני בטח לא הייתי עוזב את הליכוד אף פעם.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
טוב לנו שאתה מטיף לנו מוסר במקום שהגעת אליו.
מאיר שטרית (התנועה):
אני חושב שכאשר תנועת הליכוד בבחירות האחרונות סילקה משורותיה את בני בגין ואת דן מרידור, ואת מיקי איתן - -
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
- - -
מאיר שטרית (התנועה):
- - ואת מיקי איתן, זה מראה לך מה קורה לתנועה הזאת, שאני חושב שז'בוטינסקי ובגין מתהפכים בקברם, חלילה וחס.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אתה זוכר בכלל באיזה תנועה אתה, מאיר?
מאיר שטרית (התנועה):
אז אני מאחל לעצמנו שיהיו לנו מנהיגים דומים לבגין, כי בגין היה באמת מנהיג – אחד הטובים שהיו בדורנו. תודה רבה.
היו"ר בנימין בן-אליעזר:
אני מודה לך. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת שמעון סולומון לומר כמה דברים לזכרו של מנחם בגין.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
בושה. לא מתבייש.
מאיר שטרית (התנועה):
להתבייש על מה? תתביישו אתם - - -
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
תתבייש. אתה מנצל דברים לזכר בגין כדי לתקוף חברי ליכוד. לא ראוי.
שמעון סולומון (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת יקרים, אני רוצה להאיר צד אחד שלא הוזכר, שהוא דבר חשוב מאוד עבור הקהילה, שבעצם מי שהחליט באופן פורמלי החלטה אמיצה, כשאני חייב לציין גם שהרב עובדיה יוסף פסק, אבל באופן מעשי מי שהחליט, והאמרה המפורסמת שלו, של: "הביאו לי את יהודי אתיופיה", כמו יציאת מצרים, זה מנחם בגין, שבזכותו – בלי לבטל את המאמץ האדיר וההקרבות הגדולות שהקרבנו בדרך, ההחלטה הפורמלית, האמיצה, כשלפני כן היו הרבה התמהמהויות, לא הייתה החלטה בעצם, ובשביל זה המשכנו בגלות.
ואני צריך לציין שזאת הזכות, ומנחם בגין, בקרב הקהילה, נחשב לאדם גדול. בכל בית היו שמים את התמונה שלו, והוא איש גדול בכל המובנים. תודה רבה.
היו"ר היו"ר בנימין בן-אליעזר:
אני מודה לך. אני בטוח שאם הוא היה שומע אותך נואם הוא היה גאה בך. תודה רבה. יש עוד מישהו?
</div>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-90327161263025360842013-02-16T22:43:00.000-08:002013-02-16T22:43:11.019-08:00הערכה על לבגין: 21 לאחר מותו<div style="text-align: right;">
א<a href="http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/436/865.html">ם בגין היה מתמודד היום בליכוד, ספק אם היה נבחר לכנסת</a></div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: right;">
על תרבות פוליטית אחרת, שמירת חירויות האזרח והאמונה בעליונות המשפט: במלאת 21 שנה לפטירתו של ראש הממשלה מנחם בגין</div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: right;">
שלום ירושלמי | 15/2/2013 </div>
<div style="text-align: right;">
<br />השבוע מלאו 21 שנים למותו של מנחם בגין, ראש הממשלה השישי. אתמול בצהריים עלו מוקירי זכרו לקברו בהר הזיתים. כמו בכל שנה, סביר להניח שגם הפעם היו שם ראש הממשלה והשרים הבכירים יחד עם בני המשפחה והאנשים שליוו את בגין לאורך שנים, בעיקר יחיאל קדישאי החביב, המזכיר המיתולוגי. </div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: right;">
"אנו פונים בקריאה נרגשת לאנשי המחנה הלאומי להגיע ולחלוק את הכבוד הראוי למקומם המדינה, ללוחם, למנהיג ולמתווה הדרך של תנועת הליכוד הלאומית, שהביאה לשלטון במדינת ישראל היהודית", נכתב בפאתוס אופייני בתזכורת ששלחו פעילי הליכוד בפייסבוק. </div>
<div style="text-align: right;">
מאז מנחם בגין הכרתי את כל ראשי הממשלה. סיקרתי את יצחק שמיר, שמעון פרס, יצחק רבין, בנימין נתניהו, אהוד ברק ואריאל שרון. החמצתי את בגין, למעט שיחת טלפון שניהלתי איתו לקראת בחירות 1984. בגין פרש בנסיבות טרגיות באוגוסט 1983 אחרי שהודיע כי "איני יכול עוד". </div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: right;">
היום ברור שהוא פרש בגלל המחדלים במלחמת לבנון הראשונה שעלו בחייהם של מאות חיילים צעירים. רציתי לשאול אז את ראש הממשלה איך יתקיימו הבחירות בלי הקריאה המפורסמת "בגין, בגין". ראש הממשלה הפורש לא רצה לשתף פעולה, אבל לא שכח להוסיף בסוף השיחה הקצרה "תודה רבה לך שהתקשרת". </div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: right;">
הנימוסים הללו היו תמיד יוצאי דופן. במציאות הפוליטית הגסה והמיוזעת מנחם בגין ייצג תרבות אחרת, רחוקה שנות אור מזו של מירי רגב, הדור החדש של הליכוד. הגינונים הפולניים ליוו אותו לאורך כל הדרך. גם את הזעם שלו הוא פרק באופן אלגנטי. </div>
<div style="text-align: right;">
הנה דוגמא לפתק ששיגר לאחד מחבריו, אחרי ישיבת מרכז סוערת של תנועת החירות בספטמבר 1966: "ראיתיך אמש בישיבת המרכז מוחא כף לנאום, שבקעה בו השנאה את ידידך. משום כך הריני להודיעך, כי לצערי לא אוכל עוד לראותך כידידי, אל תפנה אלי לא בכתב ולא בעל פה". </div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: right;">
בגין שאף להיות מנהיג אבסולוטי, וכך היה. הוא הגיע מפולין במהלך 1943, בגיל 30, אחרי ששירת בצבא הפולני וספג את דרכי ההתנהגות של התנועות הלאומיות שם, שחלקן היו אנטישמיות בעליל. </div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: right;">
מבחינתן (ומבחינתו) הלאומיות הייתה האינטרס העליון, והרחבת הגבולות הייתה מטרה מתמדת, עד שעשה את המהפך האישי וויתר על כל סיני תמורת השלום עם מצרים. לא רבים יודעים, אבל ב-1951, אחר שהמלך הירדני עבדאללה נרצח, קרא בגין לנצל את ההזדמנות ולכבוש את ממלכת ירדן, כולל החלק המזרחי, שבהם ראה חלק מארץ ישראל. </div>
<div style="text-align: right;">
בגין הקפיד, יחד עם העמדות המיליטנטיות, על שמירת חירויות האזרח ושלטון החוק. הוא שנא את תקנות החירום המנדטוריות, שאפשרו החזקת אנשים בכלא ללא משפט במשך חודשים ארוכים. הוא התנגד לממשל הצבאי שהוטל על יישובים ערביים בתחילת שנות המדינה. </div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: right;">
בגין בוודאי מתהפך היום בקברו אילו שמע על בן זיגייר, איש המוסד שהתאבד או חוסל בכלא איילון אחרי שהדביקו לו זהות בדויה ובעצם העלימו אותו, כפי שמדווחים מקורות זרים. לא היה רגיש ממנו לכבוד האדם וזכויות הפרט. </div>
<div style="text-align: right;">
<br />איש חזק והחלטי</div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: right;">
אילו היה בגין מתמודד היום על ראשות הליכוד, לא בטוח שהוא היה זוכה. ספק אם היה נבחר כחבר כנסת. בגין העריץ את עליונות המשפט. הוא לא האמין שהפרדת הרשויות מספקת דמוקרטיה, מכיוון שיש לממשלה רוב בכנסת, ולכן היא מטילה על הרשות המחוקקת את מרותה. </div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: right;">
בתנאים הללו נשאר עולם המשפט "המבצר האחרון של חירות האדם בימינו", כלשונו. בהזדמנות אחרת טבע בגין את האמרה "יש שופטים בירושלים", וכך הפגין את ההערכה שלו ליושבים בדין. </div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: right;">
בניגוד לימי בגין, בליכוד של היום מקדמים לצמרת הרשימה דווקא את אלה שתוקפים את בתי המשפט. כך מצאו את עצמם דני דנון ויריב לוין בצמרת הרשימה. כך מצא את עצמו משה פייגלין בכנסת. </div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: right;">
כך העמיד הליכוד בראשו את אביגדור ליברמן כשותף למנהיג הליכוד, בנימין נתניהו. כל אחד מהאנשים הללו סוחב מאחוריו התבטאויות קשות על בית המשפט העליון ו/או על רשויות החוק באשר הן. אנשים כמו בני בגין, דן מרידור או מיכאל איתן שהגנו על בתי המשפט וקראו לציית לחוק ולהחלטות בג"צ מצאו את עצמם בחוץ. </div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: right;">
מנחם בגין לא הגדיר מעולם את עצמו כימני. הוא חשב שהוא עומד בראש הזרם המרכזי, שצריך להוביל את המדינה. אחרי קום המדינה בגין התפלא על כך שהציבור לא מוסר את ההנהגה לידיו מכיוון שמחתרת האצ"ל שעליה פיקד, כך סבר, שחררה את הארץ. בהמשך דרכו הפוליטית בגין שאף למרכז, למרות שדוד בן גוריון דחק אותו לשוליים, כינה אותו האיש שיושב ליד חבר הכנסת באדר (כדי שלא לקרוא לו בשמו) ותבע כי הממשלה תקום לעד "בלי חרות ומק"י". </div>
<div style="text-align: right;">
<br />בגין הקים את הליכוד ב-1973, אחרי שצירף אליו את התנועה הליברלית. הוא קנה לגיטימציה וכבש בהדרגה את מרכז המפה הפוליטית. בינתיים הליברלים נעלמו ואת מקומם תפסה היום "ישראל ביתנו". בבחירות האחרונות נתניהו וליברמן פנו ימינה, רבו עם נפתלי בנט על הקולות וכך איבדו את המרכז. </div>
<div style="text-align: right;">
<br />הציבור זיהה את הכיוונים הללו, שמע את קולותיהם של השר לשעבר ליברמן וחברי הכנסת לוין, דנון, אלקין, פייגלין, מירי רגב ואקוניס. רבים נמלטו לכיוון של לפיד והותירו את הרשימה המשותפת עם 31 מנדטים בלבד. </div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: right;">
ובעניין הזה: בגין היה איש חזק והחלטי, גם אם אריאל שרון, שהיה שר הביטחון אצלו, זלזל בו וחשב שהוא איש חלש אופי ורכרוכי. מי שפיקד על האצ"ל והיה אחראי ל-300 פעולות, חלקן שנויות במחלוקת, לא יכול להיות רך לב. אולי קצת רע לב. אילו היה מתמודד היום ומגיע להשיג עלוב דוגמת זה של נתניהו, סביר להניח שהוא היה קם ומתפטר מיד מתפקידו. </div>
<div style="text-align: right;">
נתניהו הפסיד שליש מכוחו. בגין הפסיד בבחירות 1951 כמעט מחצית מכוחו (חירות ירדה מ-14 ל-8 מנדטים) והודיע כי הוא עוזב הכול והולך להשלים את לימודי המשפטים (כעבור חצי שנה הוא חזר לתפקידו בעקבות הסכם השילומים עם גרמניה). </div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: right;">
בגין היה ראש הממשלה במשך שש שנים ורבע, ממאי 1977, אז נבחר לראשונה ועד אוגוסט 1983, אז פרש. פעמיים הוא ניצח את הבחירות והקים ממשלות על חודו של קול. ב-1977 תמכו 63 חברי כנסת בממשלה שהקים. </div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: right;">
ב-1981 רק 61 חברי כנסת הרימו יד בעד. בקדנציה הראשונה הוא עשה את השלום עם מצרים ברוב עצום של 95 חברי כנסת, מה שפירק את הליכוד, אבל הותיר אותו כמנהיג היסטורי. האם נתניהו בנוי למהלך שכזה? קשה להאמין, לפי שעה מדברים אצלו בשפה הפוכה, זורקים את המתונים ופונים ימינה, לאו דווקא בכיוון דרך השלום. </div>
<div style="text-align: right;">
^</div>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-75757620462439283682012-12-15T23:16:00.000-08:002012-12-15T23:16:11.263-08:00דברי ראש הממשלה נתניהו בטקס הענקת פרס מנחם בגין <div style="text-align: right;">
</div>
<span style="font-size: large;"><a href="http://www.pmo.gov.il/MediaCenter/Speeches/Pages/speechbegin111212.aspx">דברי ראש הממשלה נתניהו בטקס הענקת פרס מנחם בגין</a> 11/12/2012 יום שלישי כ"ז כסלו תשע"ג </span><br />
<br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">"ברכותיי לך הרצי מקוב ולמרכז בגין ולפרס הנפלא הזה שאתם היטבתם לבחור. משה ויחיאל, יהושע, מרים טסה-גלזר ומאיר רוזן. אני חושב שהבחירות האלה הן מרגשות באופן מיוחד, ויעיד על כך ידידי שאני מוקיר את נוכחותו כאן – ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת. תודה לכם על התרומות הגדולות הללו. </span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">באתי לכאן ממשרד החינוך ושם ערכנו טקס קצר, אנחנו היום בעשירייה הראשונה במתמטיקה, אנחנו קפצנו קפיצה אדירה במדעים ובשפה העברית. דוברי העברית נמצאים במקום השני בעולם בהבנת הנקרא. </span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">משה, אתה מכיר את זה מהכלכלה, גם בישראל הייתה פעם כלכלה שהלכה ככה, והיום היא במקום טוב מאוד במערב. במתמטיקה יש רק שש מדינות לפנינו – יש עוד לאן לטפס. </span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">אמרתי שם שעם כל ההערכה שלי למדדים מדויקים, יש משהו בחינוך שמתווסף לזה, לפחות על סמך ניסיון אישי, משום שאבי שהיה היסטוריון, היה גם מחנך והוא חינך דורות של תלמידים – יהודים ולא יהודים – אבל הוא הסתכל בעיקר על היהודים וניסה לחדור לליבם. הוא אמר לי שחינוך זה שאר רוח. שאר רוח זה לא הדבר הנמדד, זה הדבר שיוצא מתוך הלב. </span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">בדרך הנה עברתי דרך התערוכה ואני ראיתי שאר רוח, שוב. כשאתה עובר בתחנות חייו של מנחם בגין, אתה רואה שאר רוח יהודי ואנושי שאין שני ממנו, פשוט נפלא. ושאר הרוח הזה הוא מה שמקיים את עמנו ונותן לו את העוצמה היתרה, חריפות השכל בוודאי, אבל האמונה והלהט שמן הלב. זה הסוד של הקיום שלנו והסוד של חזרתנו לארצנו ויכולתנו לעמוד מול כל מעצור ומיצר ולגבור עליהם.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">אני רואה את זה במידה רבה אצל הזוכים בפרס היום. אני חושב שלא היה אדם בישראל, אדם אחד, שלא התרגש עד שורשי הנשמה כשראינו אותך, נועם, עטוף שם בדגל ישראל, זוכה במדליה – זו הייתה המדליה של כל עם ישראל, זו הייתה גאווה בלתי רגילה, והיא נמשכת. אתה באמת קראת תיגר על כל מעצור ומיצר ואתה מחולל נפלאות. אני חושב שאתה נותן דוגמה לא רק לאנשים שיש להם מוגבלויות פיזיות, למי אין מוגבלות? מי איננו מתמודד עם כשלים, עם מכשולים וקשיים? ואני חושב שהדוגמה שאתה נותן, נותנת תקווה אנושית עמוקה – גם לאומית וגם כללית, ואני רוצה לברך אותך ואני רוצה לברך אתכם שהשכלתם לתת לנועם את הפרס הזה היום, על שמו של בגין.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">שנית, אני רוצה להודות לגרעינים הקהילתיים המשימתיים הללו. סיפר לי ראש העיר איזו עבודה נפלאה אתם עושים בירושלים, אני יודע את זה ואני שומע על כך בכל הארץ והעובדה שמדובר באנשים שמתנדבים, שנותנים מזמנם, שהולכים דווקא לאזורי המצוקה ועוזרים בצורה נפלאה – זוהי אחווה וסולידריות אמיתית, לא זו שנמצאת בכותרת. כי הרי הדברים שאתם עושים נעשים לשם שמיים ולא למען קבלת פרסים. ולכן מגיע לכם הפרס הזה במיוחד. אני רוצה להודות לכם בשם עם ישראל כולו.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">לבסוף אני רוצה לברך שוב את ד"ר יהודה דוד. אתה, כמו נועם וכמו אחרים בגרעיני המשימה, אתם שירתתם בצה"ל ונלחמתם בצה"ל עבור מדינת ישראל. ואתה בחרת, יהודה, להילחם בשדה קרב לא פחות קשה – בשדה הקרב על האמת. עם ישראל נמצא תמיד תחת מתקפה משולבת – גם מתקפה על קיומו הפיזי, אבל גם התקפה על הצדק המוסרי שלנו. והמתקפה הזאת נעשית על ידי עיוות האמת, אנחנו מכירים את זה בתולדות עמנו. </span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">במובן הזה שום דבר לא השתנה. מה שהשתנה זה לא שתוקפים את היהודים ואת מדינתם. מה שהשתנה, שקודם כל יש לנו את היכולות הפיזית להדוף את ההתקפות הללו בעזרת צבא ההגנה לישראל וזרועות הביטחון שלנו, ויש לנו גם את היכולת להגן על עצמנו, לפחות לדבר למען האמת, לדבר למען מדינת ישראל ולמען עם ישראל. </span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">זו יכולת שלא הייתה קיימת לפני כמה עשרות שנים, כי לא היה אדם בכל העולם שידבר עבורנו. לא הייתה לנו היכולת להשתמש בדבר הזה – בבמה כזו או אחרת, והיום אנחנו עושים זאת – עדיין מול קושי רב. אתה הכרת את הקושי הזה ואתה יכולת לו, והלכת מול השמצה ברורה עם האמת שלך, שהיא האמת שלנו, ונלחמת למען כבודם של חיילי צה"ל ועשית דבר יוצא מן הכלל, כמו לוחם אמיתי. </span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">אני מברך אותך על כך, משום שאתה בעצם ניפצת את אחד השקרים הגדולים וחשפת את אחת משתי האמיתות הגדולות שנוגעות לסכסוך שלנו עם אויבינו. אתה נגעת בשיטת הלוחמה שכמובן קשורה בשקרים שמופצים נגדנו, אבל השקר הגדול ביותר הוא שאנחנו פוגעים בכוונה תחילה באזרחים. זה בדיוק ההיפך מהנכון – האויבים שלנו מסתתרים מאחורי אזרחים ומכוונים את האש לאזרחים, בעוד שצה"ל עושה את ההיפך הגמור. </span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">הדבר הזה בא לידי ביטוי ייחודי במקרה שאותו חשפת, אבל אני רוצה לומר שזה רק חלק מהשוני, כי השיטה של האויבים שלנו, הטרור הרצחני שלהם, הוא אומר הרבה מאוד גם על הכוונות והמטרות שלהם. לא רק השיטה פסולה, המטרה פסולה. מי שרוצח אזרחים, ילדים, תינוקות בכוונה תחילה – פניו אינם לשלום, פניו גם אינם לזכויות אדם. אלה אנשים שרומסים את כל זכויות האדם עד עפר, עד דק, והכוונה האמיתית שלהם נגלית ברגע שמגיעים ליכולת לתקוף אותם. מה שהם עושים לקבוצת אזרחים הם היו רוצים לעשות למדינה כולה, ומי שהיה זקוק לתזכורת לכך קיבל אותה בעזה לפני ימים אחדים. הנה אותם טרוריסטים מצהירים בצורה הכי גלויה – כוונתם היא לא "לשחרר" חבל ארץ זה או אחר, כוונתם היא להשמיד את מדינת ישראל. זהו שורש הסכסוך. </span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">הסכסוך הזה איננו על גבולות כאלה ואחרים, אף על פי שיש לנו קשר עמוק מאוד לארץ ישראל ולעירנו ירושלים, שאנחנו לא מתכחשים, לא לעולם, וגם לא מוכנים שאחרים יטשטשו אותו וימחו אותו. אבל הסכסוך הזה אף פעם לא היה על גבולות וגם היום איננו על גבולות. הסכסוך הזה הוא על עצם הקיום שלנו בגבולות כלשהם. ושתי האמיתות הללו – השיטות של האויבים שלנו והמטרה שלהם – אלה אמיתות יסוד שאנחנו צריכים להמשיך להיאבק עליהן, ואם יש משהו שצריך לעודד אותנו ולתת לנו חיזוק נוסף להמשך המאבק הזה, שהוא קשה והוא ממושך והוא עוד יתמשך – זו הדוגמה שאתה נתת, ד"ר יהודה דוד.</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">אני מברך שוב את שלושת הזוכים ואת מנחם בגין, שידע לעמוד על האמת של עם ישראל, האמת שלנו. אני מברך אתכם. תודה רבה לכם, חג חנוכה שמח".</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">^ </span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;"> </span><br />
<span style="font-size: large;"> </span><br />
<br />
<span style="font-size: large;"> </span><br />
<br />
<br />
<span style="font-size: large;"> </span><br />
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-4483827973353035942012-11-15T03:52:00.003-08:002012-11-15T03:52:38.584-08:00על העברית של מנחם בגיןגזר עיתון של "דבר" מלפני הרבה שנים<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjRjmPuNSciXUy-FdHKvUX9L4oa-4TMhi9rnfvq-2XmH25j2d8I972CuycRQX6HYFWDQZOZPyBcus-p1wa4gJClwtljwyRZDQGE3UMkYs9SrhIuEb_tImO3CHURfoLojqUA56WhOiaq4j4/s1600/z.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="315" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjRjmPuNSciXUy-FdHKvUX9L4oa-4TMhi9rnfvq-2XmH25j2d8I972CuycRQX6HYFWDQZOZPyBcus-p1wa4gJClwtljwyRZDQGE3UMkYs9SrhIuEb_tImO3CHURfoLojqUA56WhOiaq4j4/s320/z.png" width="320" /></a></div>
<br />
שמזכיר <a href="http://www.radio-yasoo.com/wscraft/page.php?id=4&dgclay_showtopic=7391">קטע זה</a> מספרו של עמוס עוז<br />
<br />
<div style="text-align: right;">
</div><blockquote>
<div style="text-align: right;">
הספר "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז הוא סיפור ילדותו של הסופר בירושלים, שיש בו אהבה ועצב. אבל יש בו קטע מאוד מצחיק. זוהי סצינה שבה הילד הבגיניסטי עמוס נוכח באסיפה של מנחם בגין בקולנוע "אדיסון" בירושלים בראשית שנות ה50:<br /><br />"אחת לכמה שבועות היתה חצי ירושלים נאספת בימי שבת, באחת-עשרה בבוקר, לשמוע את נאומיו חוצבי הלהבות של מנחם בגין באסיפות של תנועת החירות באולם אדיסון בירושלים, שהיה האולם הגדול ביותר בעיר...<br /> האולם היה מלא תמיד מפה לפה באוהדי האצ"ל ובמעריציו של מנחם בגין האגדי, כמעט כולם גברים... אבל ניכר היה איזה קו דק, סמוי, שחצץ בין שלוש-ארבע השורות הקדמיות, השורות שנשמרו לאינטליגנטים נשואי הפנים, ותיקי מערכות בית"ר, עסקני התנועה הרוויזיוניסטית, מפקדיו לשעבר של ארגון האצ"ל, שהיו כמעט כולם יוצאי פולין וליטא וביילורוס ואוקראינה, לבין ההמון הספרדי, הבוכרי, התימני, הכורדי והחלבי שאכלס את כל חלקי האולם. ההמון הלוהט הזה הצטופף ביציעים, במעברים, לאורך הקירות ואף באולם המבוא וברחוב, ברחבה שלפני אולם אדיסון."<br /> </div>
<div style="text-align: right;">
"מר בגין פנה לדבר על אודות המלחמה הבאה ועל מרוץ החימוש המתחולל במלוא עוזו ברחבי המזרח התיכון,אלא שבפי מר בגין,כמו בפיותיהם של כל בני דורו,מכל המפלגות, כלי נשק נקראו בשם כלי זין.החימוש נקרא זיון..."<br /><br />"מר בגין לגם שתיים-שלוש לגימות מכוסו, סקר את הקהל, הניע בראשו שלוש-ארבע פעמים מעלה-מטה, כמסכים עם דברי עצמו, או כמקונן, והחל למנות בקול מר ומאשים, כקטגור זועף המטיח שורה בלתי מעורערת של טענות מחץ עוקצניות:<br /> "הנשיא אייזנהאואר מזיין את משטרו של נאצר! <br />בולגנין מזיין את נאצר! <br />גי מולה ואנתוני אידן מזיינים את נאצר!! <br />כל העולם כולו מזיין יומם ולילה את אוייבנו הערבים!!!: <br />פאוזה, קולו של הנואם נמלא בוז וגועל: <br />"ומי מזיין את ממשלת בן גוריון?" <br />דומיית תדהמה ירדה על האולם, אבל מר בגין לא חש בה. הוא הרים את קולו והריע בנצחנות:<br /> "לו אני הייתי ראש הממשלה כעת – כולם, כולם היו מזיינים אותנו!! כולם!!!" <br />כמה מחיאות-כפיים רפות ומהוססות נשמעו פה ושם בין קשישי השורות האשכנזיות של האולם. ואילו על כל עומק ההמון שמאחור ריחפו כנראה היסוס, אי-אמון למשמע אוזניהם, או אולי הלם קל. בתוך כל השקט הנבוך שהשתרר לרגע בכל רחבי אולם אדיסון היה רק ילד אחד, ילד לאומי אחד, כבן שתים-עשרה, ילד פוליטי עד שורשי שערותיו, ילד בגיניסטי שרוף בחולצה לבנה ובנעליים מצוחצחות כמו ראי, שלו יכול היה להכיל והתפוצץ פתאום מצחוק...<br /> והילד הזה ניסה בכל כוחו להחניק את צחוקו,רצה למות בו במקום מבושה,אבל הצחוק המבועת,ההיסטרי,כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ: צחוק משתנק,שטוף דמעות כבר,צחוק ניחר עם פרצי צוויחה צורמים,צחוק דומה להתייפחות ודומה לחנק.<br /> וכבר גם הנואם הבחין בו, והפסיק מנאומו, והמתין, סבלני, מחייך לו בנדיבות ובטאקט, עד שסבא אלכסנדר, סמוק והמום ומרותח כמי שחרב עליו כל עולמו, תפס באוזנו של הילד והקים אותו בשצף-כוח וגרר אותו "בעד האוזן" קבל כל השורה השלישית, קבל כל קהל המוני אוהבי המולדת שבירושלים, משך וגרר משך וגער משך ונהם בייאוש...<br /> וכאשר יצאו שלושתם מאדיסון, הגורר הרותח מזעם והנגרר הנחנק ודומע בצחוקו והאוזן העלובה שכבר האדימה כסלק, הניף סבא את ימינו וסטר לי באבי-אבי על לחיי הימנית, ואחר כך הרים את שמאלו וסטר על לחיי השמאלית בכל תנופת שנאתו היוקדת לשמאל, ומפני שהיה ימני מאוד בהשקפתו ולא רצה לסיים בשמאל אלא חזר וסטר לי על לחיי הימנית, לא סטירה חלשלושה-גלותית-פייסנית ברוח תולעת יעקב כי אם סטירת לחי אמיצה, לאומית-ניצית, סטירה זקופת קומה ורווית הדר וזעם.<br /> ... תנועת החירות ומפלגת הליכוד, מצידן, הפסידו באותו בוקר את מי שאולי יכול היה ליהפך ברבות הימים לאחד מנסיכיהן הזוטרים, נואם קדחתן, אולי חבר כנסת רטורי ואולי אף סגן-שר בלי תיק..."<br /><br />(עמוס עוז "סיפור על אהבה וחושך" עמוד 479)</div>
<div style="text-align: right;">
</div>
<div style="text-align: right;">
</blockquote>^</div>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-213167143613363668.post-78163054695078086902012-11-12T21:23:00.001-08:002012-11-12T21:23:03.431-08:00על פעולות להציל יהודי אירופה וקבוצת ברגסון<br />
<div style="text-align: right;">
<br />דעות<br /><span style="font-size: large;"><a href="http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1862757">כן, העולם שתק</a></span><br /><br /> רפאל מדוף ואוריאל לוי<br /> 12.11.2012<br /></div>
<blockquote>
לא מזמן הלך לעולמו הסנטור ג'ורג' מקגוורן, שהיה מהטייסים האמריקאים שהפציצו את אושוויץ. מקגוורן לא סלח לעצמו כל חייו על שלא הפציץ את תאי הגזים, מה שהפך לסמלו המובהק של החטא הנורא: אדישות העולם לנוכח שואת יהודי אירופה.<br /><br />כמה אירוני הדבר, ששבוע לאחר מותו של מקגוורן טען תום שגב בכתבה ב"הארץ", כי רק לקראת סוף שנות ה-60 החלו להופיע בארצות הברית מחקרים שגינו את הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט על הפקרת היהודים במלחמת העולם השנייה ("האם העולם באמת שתק בזמן השואה?", 27.10). שגב כתב, כי "זו היתה דרכם של חוקרים, רבים מהם יהודים צעירים, להשתלב בגאווה הלאומית שהוליד ניצחונה של ישראל במלחמת ששת הימים: לא עוד יהודונים מתרפסים לפני הפריץ כי אם פטריוטים גאים".<br /><br />למעשה, הספר הראשון שמתח ביקורת על הנשיא האמריקאי בשל נטישת יהדות אירופה, היה "While Six Milion Died: A Chronicle of American Apathy" (בזמן ששישה מיליון מתו). כותבו לא היה "יהודי לאומי" אלא ארתור מורס, תחקירן רשת החדשות סי-בי-אס, שהיה ידוע במאבקו בגזענות ובמקארתיזם. הספר אמנם יצא לאור בשנת 1967, אך מאמרים של מורס בנושא פורסמו שנים רבות לפני כן.<br /><br />אחריו פורסם הספר "1941-Paper Walls: America and Refugee Crisis 1938" (חומות של נייר) מאת פרופ' דייוויד ס. ויימן, על עומס הביורוקרטיה שיצר ממשל רוזוולט, שמנע מפליטים, רבים מהם יהודים, להיכנס לארצות הברית. גם ויימן לא היה יהודי. בשנת 1970 פורסם הספר "The Politics of Rescue" (פוליטיקת ההצלה) מאת פרופ' הנרי פיינגולד, מנהיג תנועת העבודה הציונית בארה"ב, שבו נכתב כי "יהדות אירופה נטחנה בין אבני הריחיים של רוצחים נאצים קפדניים מצד אחד, ובעלות ברית אדישות להירצחם מצד שני".<br /><br />בשנים שלאחר מכן פורסמו דברי ביקורת רבים על מדיניותו של רוזוולט, על ידי יהודים ושאינם יהודים, מימין ומשמאל. למעשה, אחד הנושאים היחידים שבהם יש הסכמה רחבה בקהילה היהודית היום, הוא הביקורת על תגובתה של ארה"ב לשואה. אז הבה נשאיר את הפוליטיקה הישראלית והיהודית מחוץ לוויכוח, וניתן את הבמה לעובדות:<br /><br />מתי העולם ידע? שגב מצטט את חוקר השואה פרופ' יהודה באואר, שטוען כי ארצות הברית ידעה על השואה הרבה יותר מאוחר, והרבה פחות ממה שמקובל לטעון. מדוע שגב מתייעץ עם פרופ' באואר ולא מאמין לטענותיהן הפשוטות של בעלות הברית? בדצמבר 1942 ארה"ב, בריטניה, ברית המועצות ובעלות בריתן פירסמו הודעה לציבור המאשרת כי הגרמנים משמידים באופן שיטתי את העם היהודי באירופה.<br /><br />כמה יהודים ניתן היה להציל? לפי פרופ' באואר ניתן היה להציל אולי כמה אלפים. אולם מדוע להעלות השערה? למה לא לבדוק כמה ניצלו בפועל? בתחילת 1944, תחת לחץ אדיר מהקונגרס בעקבות המחאה של קבוצת ברגסון, הקים הנשיא רוזוולט את "המועצה לפליטי המלחמה". במהלך חודשיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה לחצה המועצה על ממשלת רומניה להרחיק 48 אלף יהודים מנתיבו של הצבא הגרמני הנסוג, שהשמיד את כל היהודים שנקלעו בדרכו. המועצה מימנה יוזמות להגנה על יותר מ-10,000 יהודים בשטחי הציר, אירגנה פינוי של יותר מ-15,000 יהודים מאזורים אלה, והובילה את הלחץ הבינלאומי לעצירת ההשמדה של יהודי הונגריה באושוויץ, דבר שהציל 120 אלף יהודים בבודפשט. בסך הכל המועצה מילאה תפקיד מרכזי בהצלתם של כ-200 אלף יהודים.<br /><br />האם בעלות הברית יכלו להפציץ את אושוויץ? לפי המאמר, פרופ' באואר טוען כי "לא היתה אפשרות להרוס את מתקני ההשמדה בהפצצה מהאוויר, אלא במחיר חייהם של יהודים רבים". אולי הוא צודק ואולי הוא טועה, אך בטוח שלא זו היתה הסיבה לסירובו של רוזוולט להפציץ את אושוויץ.<br /><br />למעשה, כשמשרד המלחמה האמריקאי דחה את בקשותיהם של ארגונים יהודיים להפציץ את אושוויץ, כלל לא הוזכרה סכנת הפגיעה באזרחים. ג'ון מק'קולי, סגן שר המלחמה האמריקאי, טען שלאחר שלמד את הנושא, הסיק שעל מנת להפציץ את אושוויץ יש "להסית" את המפציצים משדות הקרב. מק'קולי שיקר. לא היה צורך להסית מפציצים, שכן רבים מהם טסו בשמי אושוויץ והפציצו מפעל שמן במרחק של פחות משמונה קילומטרים מתאי הגזים.<br /><br />ג'ורג' מקגוורן, שהיה הטייס של אחד המפציצים שטסו בשמי אושוויץ אמר דברים דומים. "היינו צריכים להפציץ את אושוויץ", הוא אמר בראיון, "זו היתה הזדמנות מצוינת להרוס את מסילות הרכבת ובכך להקשות על הובלת היהודים למוות ולמחוק את תאי ההשמדה מפני האדמה".<br /><br />האם היהודים התנגדו להפצצת מחנות ההשמדה? לפי המאמר, "הסוכנות היהודית התנגדה להפצצת אושוויץ". על פי פרוטוקול דיון מ-11 ביוני 1944, דוד בן-גוריון אכן התנגד לקריאה לדרוש מבעלות הברית להפציץ את אושוויץ, בטענה ש"אנחנו לא יודעים מה באמת המצב בפולין". אבל כעבור שבועיים הגיע לירושלים דו"ח האסירים נמלטים מאושוויץ, רודולף ורבה ואלפרד וצלר, אשר חשף את האמת על מחנה ההשמדה. מאותו הרגע הסתובבו מנהיגי הסוכנות היהודית בעולם והתחננו בפני שגרירי בעלות הברית להפציץ את מחנות ההשמדה: חיים וייצמן ומשה שרת בלונדון, נחום גולדמן בוושינגטון, שליחו הסודי של בן-גוריון בקהיר אליהו אפשטיין, ושליחי הסוכנות בבודפשט, ז'נווה וירושלים. אחת מהם היתה גולדה מאירסון, שדרשה מפעילי תנועת העבודה בניו יורק להפעיל לחץ רב ככל האפשר על הממשל כדי שיורה על הפצצת אושוויץ.<br /><br />פרופ' באואר נשמע כמי שמגן על כבודו של ממשל רוזוולט בטענה שלארצות הברית לא היתה מחויבות חוקית להציל את יהודי אירופה שלא היו אזרחי ארה"ב, בדיוק כשם שלא התערבה אצל הבריטים ב-1943, כששני מיליון מתושבי הודו מתו ברעב. אך בקשתם של הארגונים היהודיים היתה צנועה בהרבה מדרישה להאכיל מיליונים בהודו: המטוסים האמריקאיים כבר טסו בשמי אושוויץ, הם יכלו בקלות להפיל כמה פצצות על המשרפות. ספינות משא של חיל הים האמריקאי שבו לארה"ב ריקות - לעתים אף מילאו אותן באבנים על מנת לשמור על יציבותן - אפשר היה בקלות להעביר בהן פליטים יהודים מאירופה ולהציל את חייהם. הבריטים יכלו לפתוח את שערי הארץ לפליטים באוניות המעפילים. במקום זאת, הם עצרו ואף טיבעו את אוניות המעפילים של עלייה ב'.<br /><br />סירובם של ממשל רוזוולט ובעלות בריתו לנקוט את הצעדים הללו הוא חטא בל יכופר שאסור להכחישו, במיוחד לנו כיהודים. הצלת מאות אלפי יהודים על ידי חסידי אומות העולם, והידיעה שהיתה אפשרות להיאבק בהשמדת היהודים, הם סמנים מוסריים עליונים בעולם שלאחר אושוויץ, עולם שבו עמים ממשיכים לעמוד בסכנת השמדה על ידי משטרים אכזריים.</blockquote>
<div style="text-align: right;">
<br /><i>ד"ר מדוף הוא המייסד וראש מרכז דייוויד ס. ויימן ללימודי השואה בוושינגטון. אוריאל לוי הוא רכז הוועד למאבק ברצח עם וחבר בתנועת "דרור ישראל"</i></div>
YMedadhttp://www.blogger.com/profile/14333122797414935958noreply@blogger.com0