הרב יצחק הלוי הרצוג על האצ"ל

מתוך גנזך המדינה

ב.1 'הבלגה או תגובה': הרב הרצוג וארגוני הפורשים

הרב הרצוג נכנס לתפקידו בעיצומו של 'המרד הערבי', שהחל באפריל 1936 ונמשך לסירוגין עד שלהי 1939. האירועים הקשים והנפגעים הרבים בקרב האוכלוסייה היהודית הביאו את ארגון האצ"ל לפתוח בסתיו 1937 בשורה של פעולות טרור נגדי כלפי האוכלוסייה הערבית. מעשי האצ"ל נעשו תוך הפרת המרות של הנהגת 'היישוב', שדגלה במדיניות של הבלגה ונקיטת פעולות הגנתיות בלבד, והנחתה את ארגון ה'הגנה' להימנע בכל דרך מפגיעה בחפים מפשע. הפולמוס 'הבלגה או תגובה' הסעיר את היישוב והרבנים הראשיים הביעו תמיכה במדיניות ההבלגה וחתמו על כרוז ציבורי שהוכתר בשם 'לא תרצח' וגינה במילים חריפות את פעולות הנקמה של האצ"ל. בכינוס של הנהגת הוועד הלאומי ונציגי רשויות מקומיות ביולי 1938 הביע הרב הרצוג התנגדות אישית חריפה לפעולות האצ"ל, הגדיר אותן 'דרך רשעי הגויים' ותיאר אותן כמעשי רצח של חפים מפשע, הפסולים מבחינה מוסרית ודתית (תעודה מס' 21).

גם בשנות הארבעים החזיק הרב הרצוג באותה עמדה והתנגד למעשי הטרור של 'ארגוני הפורשים', האצ"ל והלח"י נגד השלטון הבריטי. הוא חבר אל הראשון לציון, הרב הראשי הספרדי בן-ציון מאיר חי עוזיאל ויחד פרסמו כרוז הפונה 'לארגונים הפורשים' שבו הביעו התנגדות חריפה לפעולותיהם וקראו להם לחדול מהן: 'הדרך אשר אתם הולכים בה פסולה היא, אסורה היא באיסור חמור מאוד מדין תורתנו הקדושה, פיגול היא מבחינת מוסר היהדות, מבאישה היא את ריחנו, משמיצה היא את יהדותנו בין העמים, והיא מוליכה את ישובנו להרס ולאבדון...", כתבו הרבנים (תעודה מס' 22).

עם זאת, בינואר 1945 שלחו שני הרבנים הראשיים מכתב לרב הראשי למצרים, ובו ביקשו ממנו לפעול למען חנינה לאנשי לח"י אליהו חכים ואליהו בית-צורי, שנידונו למוות במצרים על רצח הלורד מוין, אם כי את מעשה התנקשות עצמו כינו 'תועבה' (תעודה מס' 23). מכתב זה נותן ביטוי לפעולות שנקט הרב הרצוג כדי לסייע לאסירי המחתרות מטעמים הומניטריים למרות התנגדותו לפעולותיהם

^