ושוב, מורשת בגין במאמר דעות

מרדכי קרמניצר ועמיר פוקס: ב"ישראל היום" -

מורשת בגין והחקיקה החדשה

"

עליונות המשפט - למה? יש וישאלונו - בשם הדמוקרטיה, כמובן - כלום זה דמוקרטי שחמישה או שבעה או אחד עשר אנשים, אשר לא נבחרו על ידי העם, יוכלו לבטל על ידי החלטתם הקרויה 'פסק דין' החלטה שנתקבלה בצורת חוק על ידי נבחרי העם?... למדנו כי רוב פרלמנטרי נבחר יכול להיות מכשיר בידי קבוצת שליטים ומסווה לעריצותם.

על כן חייב העם, אם הוא בוחר

בחירות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו, המשרת את השלטון יותר מאשר הוא מפקח עליו, לשלול את הזכויות הללו. את זאת אפשר להשיג רק בדרך של 'עליונות המשפט'. לשם כך נדרש חוק יסוד הקובע את זכויות האזרחים ובית משפט המוסמך לבטל חוק הסותר את החירויות האזרחיות. חיוני שבית המשפט הזה יהיה עצמאי". תזה זו נקבעה על ידי מנחם בגין בשנת 1952.

"יש אומרים כי אי אפשר לנו לתת שיווי זכויות מלא לאזרחים הערבים של המדינה, משום שאין חל עליהם שיווי חובות מלא. אף זאת טענה מוזרה... נכון, אנחנו החלטנו לא לחייב את התושבים הערבים, בניגוד לדרוזים, בשירות בצבא. אבל כך החלטנו מרצוננו החופשי. ואני סובר שהנימוק המוסרי הוא בר תוקף. והיה כי תקראנה מלחמה, איננו רוצים שאזרח ערבי אחד יעמוד לפני הניסיון האנושי החמור הזה, בו עמדו בני עמנו במשך דורות... של התנגשות מזוינת נגד בן עמו". דברים אלה נאמרו בכנסת על ידי מנחם בגין בשנת 1962, בהנמקה להצעתו לבטל את תקנות ההגנה (שעת חירום), שאיפשרו הטלת משטר צבאי על הערבים הישראלים. "היינו מציעים שהבית, בחוק הנוגע לו, יגביל מרצונו החופשי את סמכויותיו ויאמר שהכנסת לא תחוקק שום חוק שיש בו הגבלת חופש הביטוי בכתב או בעל פה או הגבלת התאגדות ועוד זכויות יסודיות של האזרח והאדם שאת פירוטן נביא לפני ועדת החוקה, חוק ומשפט" - מתוך נאומו של בגין בכנסת ב-1956, שבו הציע להעניק לחופש הביטוי וההתאגדות מעמד חוקתי של זכות מוחלטת. בגין לא הסתפק בדרישת דמוקרטיה ליברלית אלא גם קיים. כשפסק בג"ץ נגד חוקיות ההתנחלות באלון מורה, הגיב ב"יש שופטים בירושלים", אף שהפסיקה עמדה בניגוד קוטבי לשורש השקפתו הפוליטית.

האם "המציאות השתנתה", כדברי מספר "ליכודניקים חדשים"? טיעון זה יכול לפעול דווקא בכיוון ההפוך: מצבה הביטחוני של ישראל טוב מאשר בשנות ה-50 וה-60, כאשר עצם קיומה עמד בסכנה. ודווקא בתקופה ההיא הניח בית המשפט העליון את יסודות שלטון החוק ופיתח - יש מאין - מגילת זכויות אדם שיפוטית. כלומר, היה אקטיביסטי יותר מאשר בכל תקופה אחרת.

לא נכון לעסוק בשאלה שלא ניתן להשיב עליה בוודאות: מה היה מנחם בגין חושב על כל אחת מהצעות החוק העומדות בפני הכנסת. עם זאת, אפשר ללמוד מדבריו ומכתביו מהי דמוקרטיה ליברלית, ולאורה של תפיסה זו לשפוט יוזמות חקיקה אלה בשיפוט עצמאי. יש לקבוע שההתנכלות לערביי ישראל, הפגיעות בחופש הביטוי ובחופש ההתאגדות והניסיונות לפגוע בסמכויות בית המשפט העליון ולערער את עצמאותו עומדים בסתירה מובהקת למורשתו הדמוקרטית-ליברלית של בגין. חשוב להכיר בכך שבגין, למרות השקפת עולמו הלאומית ודאגתו לביטחון המדינה - היה ליברל ודמוקרט, שהגן בתקיפות על שלטון החוק ועל זכויות האדם והאזרח. מכאן שדווקא הזרם הליברלי בליכוד הוא ממשיך דרכו של בגין ופועל בתוך מסורת לאומית ליברלית, כשם תנועת הליכוד. חברי הכנסת מהליכוד, המקדמים חקיקה אנטי ליברלית, הם אלה שאיבדו את דרכם. גירסתם, שלפיה הדמוקרטיה מתמצה בהכרעות רוב שאין עליו כל רסן והוא רשאי לפגוע במיעוט ככל שיחפוץ, סותרת בעליל תפיסה דמוקרטית-ליברלית. הם הופכים את הליכוד לזנבה של ישראל ביתנו הלאומנית, האנטי ליברלית. אם זו תמשיך להיות דרכו של הליכוד, הוא עלול להעביר במו ידיו את השלטון לישראל ביתנו.