Thursday, May 17, 2007

מכתבי תגובה בהארץ על האצ"ל ושאלת הטרור

המפסיד הוא טרוריסט

בתגובה על מכתבים למערכת "הפורשים וישראל" ו"הטרור של אצ"ל" ("הארץ", 8.5 ו-13.5)

האצ"ל פתח בפעולות טרור נגד ערבים בעקבות רצח יהודים על ידי ערבים (בשנות ה-30) וכהתנגדות למדיניות ההבלגה של ההנהגה היהודית בארץ ישראל. כל המידע לקוח מהספר "דברי הימים למלחמת השחרור" מאת ישראל עמרמי (יואל) ומנחם מלצקי (אריה מליץ) - שניהם אנשי האצ"ל - בהוצאת שלח, 1951.

ציטוט מהספר: "ורק התגובה, אשר באה מידי הארגון הצבאי הלאומי, רק היא גאלה את הדם, גם מחרפה, גם מכשלון מדיני סופי, והפכה למערכה-מהפכנית ולשלב רב-ערך בתהליך ההתמרדות של האומה המתנערת".

הטרור נגד הבריטים, שאליו מתייחס המכתב מיום 8.5, התחיל בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כאשר בריטניה היתה עסוקה במלחמה נגד הצורר הנאצי. פעולות הטרור נגד ערבים כללו יריות על אוטובוסים, הנחת פצצות במקומות הומי אדם והנחת פצצות בקולנוע.

מלחמתו של המנצח היא תמיד "מלחמת חירות" ומלחמתו של המפסיד היא תמיד "פעולות טרור".

עליזה שליף

תל אביב


*

בתגובה על מכתב למערכת "הטרור של האצ"ל" ("הארץ", 13.5)

דן יהב בתגובתו על המכתב למערכת "הפורשים וישראל" ("הארץ", 8.5) טועה בקשר לפעילות המבצעית של האצ"ל. במלחמה להקמת המדינה תוך גירוש השלטון הבריטי פעל האצ"ל במחתרת בדומה לתנועות שחרור רבות בעולם, רק ברמה מוסרית גבוהה ביותר.

הבריטים שלחו את ילדיהם לבתי ספר שלא הותקפו, ישבו במסעדות שלא פוצצו, עיתונאיהם לא נחטפו, נשותיהם לא נורו. לא כן גוף אחר המתהדר בתואר תנועת שחרור לאומי, כגון אש"ף ודומיו. גם במקרה היחיד של פיצוץ המפקדה הצבאית הראשית ומשרדי המזכירות של ממשלת המנדט, שבו היה אובדן חיים לא מתוכנן, האצ"ל עשה הכל, כולל שיגור אזהרות, כדי להימנע מכך.

במלחמה האחרת נגד הערבים, שכבר בראשית המאבק על הארץ פתחו בפעולות של טרור אישי וכללי אך ורק נגד אזרחים בירושלים, בתל חי, בפתח תקוה, ביפו, בצפת ובחברון, אם רק לציין המעט, השתמש האצ"ל ב-1936-1939 וגם בתקופה שמיד לאחר החלטת האו"ם מדצמבר 1947, עת פרצו הערבים למרכז המסחרי בירושלים וצלפו לעבר כלי רכב בכבישים - באותן פעולות כמו האויב הערבי. האויב הוא שהכתיב את המלחמה, ולא נותר לאצ"ל אלא להתנהג כמו חברי הפלמ"ח בעין זיתון, בצפון הנגב ובמקומות אחרים ולהשיב מלחמה שערה כדי לשרוד מול יריב צמא דם.

ישראל מידד

שילה

Sunday, May 13, 2007

30 שנה למהפך יום עיון באוניברסיטה העברית בירושלים

יום עיון 30 שנה למהפך הפוליטי

תמורות פוליטיות, חברתיות וכלכליות בישראל

כ"ט באייר תשס"ז, 17 במאי 2007 בית-מאירסדורף, הר-הצופים, חדר 502

9:00
ברכות: עוזי רבהון, מנהל מרכז צ'ריק
ישראל ברטל, דיקן הפקולטה למדעי-הרוח
אלי לדרהנדלר, ראש המכון ליהדות זמננו ע"ש א. הרמן


9:30-11:10
מושב ראשון: המערכת הפוליטית בין שמאל לימין
יו"ר: נעמי חזן, המכללה האקדמית של תל-אביב-יפו
אשר אריאן, אוניברסיטת חיפה, אם כל המהפכים: התנהגות הבוחר ב- 1977 בהשוואה לבחירות 1992 ו-2006
אבי בראלי, אוניברסיטת בן-גוריון, פנייתה של תנועת העבודה ימינה: סכמה היסטורית
גיורא גולדברג, אוניברסיטת בר-אילן, הליכוד - מאופוזיציה לשלטון


11:10-11:30 הפסקת קפה


11:30-13:10
מושב שני: המחנה הדתי - מפלגות ותנועות חוץ-פרלמנטריות
יו"ר: רחל אליאור, האוניברסיטה העברית בירושלים
אליעזר דון-יחיא, אוניברסיטת בר-אילן, בגין והמחנה הדתי
גדי טאוב, האוניברסיטה העברית בירושלים, בין הריבוני לגאולי: ציונות וציונות דתית
מנחם פרידמן, אוניברסיטת בר-אילן, "חברת הלומדים" והמהפך


13:10-14:30 הפסקת צהריים


14:30-16:30
מושב שלישי: מרקם חברתי וזהות קבוצתית
יו"ר: סרג'ו דלה-פרגולה, האוניברסיטה העברית בירושלים
משה ליסק, האוניברסיטה העברית בירושלים, האם הקול העדתי הכריע את בחירות 1977?
עדנה לומסקי-פדר, האוניברסיטה העברית בירושלים, מלאומיות הרואית ללאומיות טראומטית: על מודלים מתחרים של לאומיות בטקסי זיכרון
נרי הורוביץ, מכון מנדל, המהפך והמדיניות החברתית – נקודת מפנה?
יצחק רייטר, מכון טרומן, האוניברסיטה העברית בירושלים; והמכללה האקדמית אשקלון, המהפך והשלכותיו על המעמד הפוליטי של המיעוט העברי


16:30-16:50 הפסקת קפה


16:50-19:00 מושב רביעי: כלכלה בתמורות האידאולוגיה הפוליטית
יו"ר ומגיב: דוד קליין, נגיד בנק ישראל לשעבר; ויו"ר בית השקעות מיטב
בן-ציון, זילברפרב, אוניברסיטת בר-אילן, המהפך הכלכלי: היה או לא היה?
אפרים קליימן, האוניברסיטה העברית בירושלים, מחיר ההימור
נתן זוסמן, האוניברסיטה העברית בירושלים, אביה ספיבק, אוניברסיטת בן-גוריון, האם הליברליזציה הכלכלית תרמה לצמיחת המשק הישראלי?
דן בן-דוד, אוניברסיטת תל-אביב, השבר הגדול


טל:
02-5882867

Thursday, May 10, 2007

מכתבו של אלכסנדר רופא נגד יוסי שריד

"הפורשים" וישראל


בתגובה על "עמים חופשיים בארצם" מאת יוסי שריד ("הארץ", 23.4)

יוסי שריד כותב, כי "הפעילות המחתרתית האלימה של אצ"ל ולח"י, שהוכתמה גם במעשי טרור, לא קידמה את עצמאות ישראל ואפשר שעיכבה אותה". האמת ההיסטורית היא שהאימפריה הבריטית ביקשה להמשיך לשלוט במזרח התיכון על ידי ברית עם הליגה הערבית, מעשה ידיה. לפיכך הצרה את רגלי היישוב היהודי בארץ ישראל. היישוב, קטן ודל ככל שהיה, התנגד על ידי ארגון ההעפלה בידי "ההגנה" ופעולות תקיפה של אצ"ל ולח"י.

ב-1947, פנתה בריטניה לאו"ם כדי לקבל את הרשאתו למדיניותה. היא סמכה על הרוב האנטי-ציוני בעצרת הכללית. אך באו"ם התחוללה הפתעה. הגוש הסובייטי חבר למדינות אחרות ותמך בהצעת החלוקה, וממילא בהקמת מדינה יהודית.

ההעפלה עוררה אהדה וחמלה כלפי ניצולי השואה, אך המאבק המזוין של "הפורשים" הראה לעולם, כי יהודי ארץ ישראל מתנגדים למעצמה המנדטורית. עם שנלחם על עצמאותו זוכה באופן טבעי לתמיכה בינלאומית.

נוח היה למצדיקי "הסזון" לכנות את פעולות הפורשים "מעשי טרור". אבל אצ"ל ולח"י לא רצחו אזרחים בריטים באשר הם, אלא תקפו מוסדות שלטון בריטי, מטרות צבאיות וחיילים. זו היתה מלחמת מחתרת ששמרה ככל האפשר על מגבלות וסייגים, גם כשנראה שמצבם של עם ישראל והיישוב היהודי בארץ הוא לאחר ייאוש.

אלכסנדר רופא

ירושלים

ציטטה מפי ח"כ ראובן ריבלין

מנחם בגין אמר פעם: "
איך היינו מגשימים את חלומנו, אם לא היה לנו המפא"יניק, הביצועיסט הלזה, טדי קולק". ירושלים לא היתה מתרחבת ונפרשת כך, אם לא תחת שרביטו של איש מופלא זה, אשר נפשי נקשרה בנפשו. טדי, אשר מעולם לא האמין באגדות או בחלומות, הפך לאגדת ירושלים עוד בחייו.

יהי זכרו ברוך.

רשימתו של דני דנון על בגין

געגועיי לבגין

דני דנון מייחל למנהיג בעל שיעור קומה, שברור להיכן הם מעוניינים לנווט את מדינת ישראל, וכיצד


בשבוע שעבר ציינו 15 שנה ללא אחת הדמויות המשמעותיות בתולדות מדינת ישראל - מנחם בגין ז"ל. מעניין מה היה אומר מר בגין לנוכח המחדלים האחרונים והשחיתויות הנחשפות חדשות לבקרים. סביר להניח שבגין היה יוצא בנאומים חוצבי אש ולהבות כנגד ראשי המדינה, המובילים אותה לדעתי אט-אט אך בבטחה אל סף תהום.

בגין הצליח בכוח אישיותו הכובשת ויכולתו הרטורית המופלאה לחולל בשעתו מפנה חברתי-מדיני שלו היתה זקוקה המדינה זמן כה רב. הוא הציב אלטרנטיבה ברורה לשלטון מפא"י הרקוב והמושחת, וסחף עימו את המוני העם. כוחו הרב של בגין בציבור נבע מכך שהיה מנהיג שפיו וליבו שווים. אידיאליסט אמיתי שלא נרתע מעימות עם מנגנונים שהנציחו חוסר שוויון וקיפוח.

מעולם לא היתה מורגשת בישראל תחושה כה חזקה של ואקום מנהיגותי כפי שמורגשת היום. שתי הדמויות המשמעותיות ביותר בפוליטיקה בישראל, ראש הממשלה ושר הביטחון, עסוקים במאבקי הישרדות ובקושי מצליחים לתקשר אחד עם השני. הגדיל לעשות ראש הממשלה, שטען בראיון לפני מספר חודשים שהוא אינו זקוק כלל לאג'נדה על מנת למלא את תפקידו.

עכשיו יותר מאי פעם, זקוק העם למנהיג מוסרי בעל עקרונות וחזון מגובש בדמותו של בגין. אזרחי ישראל מאסו בפוליטיקאים חלולים, שלא ברור כלל להיכן הם מעוניינים לנווט את מדינת ישראל, וכיצד. המדינה ניצבת מול איומים פנימיים וחיצוניים אדירים, ואין בנמצא קול ברור וסמכותי שניתן להסתמך עליו.


מסך עשן וסיסמאות סתומות


התופעה ההרסנית הנקראת "קדימה" יצרה בלבול רב בנושא הזהות של המפלגות הגדולות. הציבור מאמין שאין כל הבדל בין המנהיגים, ובמידה רבה בצדק. כולם יורים את אותן קלישאות שלא מעוררות טיפת אמון.

30 שנה לאחר המהפך, תנועת הליכוד הרוויזיוניסטית, ביתו החם של מנחם בגין, צריכה לשוב ולכבוש את מעמדה כתנועה אידיאליסטית המציבה אלטרנטיבה רעיונית לריק ששורר כיום. אסור ללכת שולל אחר פופוליזם זול ולנסות ולחזות על ידי יועצים ומקורבים מה הציבור מעוניין לשמוע.

בגין מעולם לא חשש לומר את אשר על לבו ולא הסתתר מאחורי מסך עשן וסיסמאות סתומות. עלינו לשוב ולהוכיח לציבור שיש בכוחנו לחולל שינוי אמיתי במדינת ישראל, להגדיר אידיאולוגיה ברורה ולהפוך את האיומים להזדמנויות. תפקידו של מנהיג אינו לנחש מה הציבור מעוניין לשמוע, אלא להציב דרך ברורה ולנסות לשכנע שדרכו היא הנכונה, גם אם היא אינה חלק מהקונצנזוס.

מורשת בגין חייבת להיות נר לרגליהם של מנהיגי תנועת הליכוד. השתתפות באזכרה השנתית אינה מספקת. מנהיגי התנועה חייבים לקום ולהשמיע בקול ברור, שאינו משתמע לשני פנים, את דעתם על אירועי השבועות האחרונים. הם חייבים לגבש יחד עם חברי המפלגה תורה סדורה שלאורה אנו נלך ובעזרתה נסחף שוב את ההמונים, שכה צמאים למנהיגות אמיתית ולאלטרנטיבה. זוהי צוואתו של בגין, ועלינו מוטלת החובה לממש אותה.


הכותב הוא יו"ר הליכוד העולמי

מתוך כתבה על סיעת הליכוד ומורשת בגין

מנסים לחדש את מורשת בגין?


סיעת הליכוד קיימה היום ישיבה בשכונת התקווה והח"כים קראו להניף מחדש את הדגל החברתי


מגלים מחדש את הצד החברתי? חברי סיעת הליכוד קיימו היום את ישיבת הסיעה שלהם בשכונת התקווה בתל-אביב לאות הזדהות עם תושבי השכונה ובמחאה על כך שהממשלה החליטה להוציא ממסגרת הפרויקט לשיקום שכונות עשרות שכונות ברחבי הארץ ובהן כל השכונות בדרום תל-אביב וביפו. חברי המפלגה מתחו ביקורת על הקיצוץ שביצעה ממשלת אולמרט בתקציב שיקום השכונות, אך בחרו להתעלם מהקיצוצים הנרחבים שביצעו הממשלות בראשותם.חברי הליכוד, בראשות היו"ר בנימין נתניהו ניצלו את ההזדמנות כדי לתקוף את ממשלת קדימה ואת השר מאיר שטרית על הקיצוץ. "הממשלה הזו אטומה לעניינים חברתיים", אמר ח"כ סילבן שלום. "ההחלטה הזו היא הנפת גרזן על הפרויקט, צריך לגבש מתווה פעולה חברתי כדי שהנושאים האלו יהיו תחת מתקפה שלנו". נתניהו מצידו הבטיח כי כאשר ישוב הליכוד לשלטון תדאג המפלגה לטפל בנושאים החברתיים. "התקבולים ממסים צריכים לשמש לנושאים חברתיים, אין מחסור בכסף", הבהיר. "כשנחזור לשלטון נשקם את החברה כפי ששיקמנו את הכלכלה".חברי הכנסת משה כחלון ולימור לבנת הפצירו בנתניהו לחזור ולהציב את הנושאים החברתיים בראש סדר היום של הליכוד. "יש ציפייה גדולה מאיתנו לפעול בנושא ובצדק", אמרה לבנת. "הליכוד היה הראשון שטיפל בנושאים חברתיים בזמן מנחם בגין".

לחזור לדרך בגין

חברי הסיעה ציינו בגאווה כי פרויקט שיקום השכונות היה הדגל החברתי שנשאה המפלגה ואשר הביא את המהפך ב-1977, כשמנחם בגין הוביל את הליכוד לניצחון, שהיה בעיקר על רקע חברתי. אולם, נראה כי התקף הנוסטלגיה שפקד את הח"כים של הליכוד, שהעלו על נס את תקופת כהונתו של ראש הממשלה המנוח, מנחם בגין, שהשקיע מדי שנה בפרויקט השכונות מאות מיליוני שקלים, גרם להם להתעלם מהשנים האחרונות בהן היה הליכוד בשלטון וקיצץ בכל שנה עוד ועוד תקציבים שיועדו לפרויקט.

תמונה מהעלייה לסבסטיה


מימין לשמאל: מנחם בגין גאולה כהן הרב צבי יהודה קוק יצחק שמואלי

מאמר דעות של אודי לבל על הזכרון הממלכתי

הממלכתיות שאבדה

בואקום שיצרה ההנהגה הנוכחית, על חוסר הממלכתיות שבה, מצא לעצמו גאידמק מקום של כבוד. אודי לבל חושב שכיבושו של יום העצמאות על ידי של האוליגרך מהווה יעד נוסף בדרך לכנסת

23/4/2007


מאז הוקמה המדינה נתבע המותג "ממלכתיות" ככזה המעניק לעומדים בראשה את מעמדם המועדף ואת התמיכה הציבורית בהם. לא, איש לא חשב לרגע כי הם אינם עושים לביתם. אך בד בבד לקידום אינטרסים פרטיים חזו הכול כיצד ההנהגה המורמת מעם נוקטת גישה 'ממלכתית' כאשר שמה את ענייני הציבור בראש מעייניה, עושה בקרים כלילות לאיתור מצוקות הכלל ולזיהוי 'האינטרס הכללי' הראוי לקידום. שנים לקח למנחם בגין לחדור לאתוס הממלכתיות שזוהה בלעדית עם בן גוריון ועם הסתלקותו של דור הנפילים נהנו מן המותג בעיקר קצינים בכירים, גם הם יצאו לקידום אינטרסים עסקיים ופוליטיים אך חמושים בדימוי ממלכתי של מי שנתנו את מיטב שנותיהם לביטחון האומה.


וגם קטע זה

בעבר הייתה זו ההנהגה הממלכתית שניצחה על חגיגות העצמאות. מצעד צבאי הצדיע לדוד בן גוריון וללוי אשכול ברמלה ובראשון לציון, תזמורת צה"ל ניגנה כאשר על בימת הכבוד באיצטדיון האוניברסיטה העברית בירושלים ישב מנחם בגין, מטס חיל האוויר ביצע תרגילי אקרובאטיקה באוויר לאחר שיצחק רבין הזניקו מחוף הילטון בתל אביב. השנה ינצח על חגיגות העצמאות גאידאמק. מי שרק יכול ליהנות מן העובדה כי ממשלת ישראל סירבה לשתף עימו פעולה, לקרבו למטבחיה הפוליטיים והבירוקראטיים ולעשות עימה יד אחת לטובת הציבור. ממשלה הנתפסת כבלתי ממלכתית, שנואה ואליטיסטית, מושחתת ומיותרת עד כדי כך שהוא מהווה לה ניגוד מבורך שהעם כה חפץ בו

מאמר דעות אל יעקב אחימאיר

תקשורת בהפתעה

יעקב אחימאיר תוהה: איך לפתע גילו הפרשנים שלבני אינה הדמות שהם הציגו? התשובה: שטחיות
7/5/2007

אז מה, רבותיי הפרשנים ובעלי הטורים, פתאום התעוררתם בוקר אחד, אחרי הופעתה של שרת החוץ, וגיליתם פוליטיקאית בשם ציפי לבני, והיא לא מה שחשבתם? ממש הופתעתם? כולנו קראנו ושמענו את מכתמי הלגלוג וחידודי הלשון העוקצניים שכוונו אל ציפי לבני. בין השאר היא מתוארת כמוגת לב, מהססת, לא בטוחה בעצמה, נעדרת סגולת המנהיגות, מתאימה להיות מזכ"ל נעמ"ת או נשיאת ויצ"ו העולמית, אך לא ראש ממשלה בישראל. והכל משום שלא קמה והתפטרה מממשלת אולמרט, לאחר שהיא עצמה הטיחה בו: "תתפטר, אינך ראוי‭."‬

רבותיי וגבירותיי, פרשנים ופרשניות, אני שואל: אל מי אתם באים בטענות לפני שאתם יושבים אל המקלדת ומפשפשים באוצר המילים שמתוכו ביקשתם לדלות את כל המילים הנרדפות כדי לתאר את רפיסותה של לבני? הלא אתם עצמכם, ברובכם הגדול, ציירתם לנו ציפי לבני אחרת,לא כמו זו שהתייצבה אל מול העיתונות העולמית.

אכן, בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל עוד לא היה פוליטיקאי שתואר כמותה כ"הבטחה הגדולה‭"‬. מה יש לדבר, כוכב. הדיבור הלא מתלהם, המתינות המדינית ששידרה, מי שהיא באמת "פוליטיקאית מזן אחר‭,"‬ מרוחקת, אף מרחפת, מעל הזירה המבעבעת. אבל בעיקר, מי שחוקרי משטרה לא התייצבו בלשכתה, וסביר להניח שמפגש כזה אף לא יתרחש במהלך חייה הציבוריים. אכן, כליל השלמות. תופעה ממש נדירה אצלנו, אולי, להוציא מטאור אחד שהפציע בשמי המדינה, אך זמן קצר לאחר מכן צנח לו. יגאל ידין.

באווירה של ימי ‭,1977‬ כאשר פצעי מלחמת יום כיפור טרם הגלידו, כאשר גילויי השחיתות היכו במפלגת השלטון - המערך, כשמה אז - נראה היה כי ידין, הפרופסור הרהוט לארכיאולוגיה הוא הוא האיש, הוא מצילה של מדינת ישראל. בתחום קבלת החלטות היה לפרופסור ידין עבר מפואר, ולא רק בתחום האקדמי. למעשה, הוא היה רמטכ"ל ללא תואר זה בימי מלחמת השחרור, תחת הרמטכ"ל רא"ל יעקב דורי, שבריאותו אז היתה רופפת. כלומר, ידין כבר נצרף בכור קבלת ההחלטות בימי חירום ומלחמה, עוד לפני שהתמנה לרמטכ"ל השני של צה"ל.

לחתירתו להנהגת המדינה היה, אפוא, על מה להתבסס. אבל הוא לא היה מתאים לפוליטיקה. רק אשתו כרמלה, כך אומרים, ידעה את מגרעתו זו של בעלה. ידעה ונצרה את הסוד. אבל התקשורת אז, לפני שלושים שנה בדיוק, קשרה לראשו של ידין כתרים, כך עד שהסכים לכהן כסגן ראש ממשלה בממשלה בראשותו של מנחם בגין. ומרגע צירופו לממשלה, החל המטאור ידין לצנוח עד שנשרף כליל.

כתבה במעריב: תיק סודי 94,495: מנחם בגין

תיק סודי 94,495: מנחם בגין

שנים רדפו שלטונות המנדט אחרי מנחם בגין, ומחומר שהותר לפרסום כעת עולה כי הבריטים חשדו שבגין הוא סוכן סובייטי, ועקבו אחריו גם לאחר קום המדינה

אורי יבלונקה

שלטונות המנדט הבריטי בארץ ישראל היו מוכנים לעשות הרבה כדי לשים את ידיהם על אויבם המר, מפקד ארגון האצ"ל מנחם בגין. אלא שכעת מסתבר שהחשדנות הבריטית כלפי בגין לא נעלמה עם תום תקופת המנדט. מסמכים מסווגים מתוך התיק הסודי שניהל המודיעין הבריטי נגד ראש הממשלה לשעבר, אשר הותרו לאחרונה לפרסום, מגלים כי גם אחרי קום המדינה המשיכה הממלכה הבריטית להשקיע משאבים עצומים בריגול, במעקב ואף בהאזנות סתר - בניסיון לאסוף מידע על בגין בהיותו יושב ראש תנועת חירות וחבר בכנסת ישראל.

המסמכים ההיסטוריים המתארים את המעקב המתמשך אחר מנחם בגין כלולים בתיק האישי שניהל נגדו שירות המודיעין הבריטי, ה-SIS, הידוע גם כ-MI6. מסמכים אלה הותרו לאחרונה לעיונו של הציבור בארכיון הלאומי הבריטי, לאחר שבמהלך שנת 2006 בוטל סיווגם הסודי.

מהמסמכים שהגיעו לידי מעריב עולה כי גם לאחר קום המדינה חשדו הבריטים כי מנחם בגין הינו מחבל מסוכן שיש לנהל מעקב אחר תנועותיו. התיק מגלה כי במהלך השנים שאחרי 1948 אסף המודיעין הבריטי מידע על בגין בין היתר על אדמת ניו-זילנד, קולומביה, צרפת, בלגיה וכן בערים נוספות בדרום ובצפון אמריקה.

המסמכים בתיק האישי - שמספרו 94,495 - מגלים עוד כי הבריטים סברו שיושב ראש תנועת חירות הוא למעשה סוכן סובייטי הנוסע ברחבי העולם בזהות בדויה. כך למשל, בנובמבר 1948 צורף לתיק האישי מברק סודי ביותר, שנשלח בבהילות ממשרד החוץ הבריטי אל שגרירות בריטניה בוושינגטון.




במברק מתבקש השגריר הבריטי להעביר מסר חשאי לאמריקנים בבקשה שלא יעניקו לבגין אישור כניסה למדינה. הנימוק: בגין "עלול להיות סוכן סובייטי".

באותו מברק מתוארת גם פעילותו המחתרתית של בגין נגד הבריטים. "הוא אסון. הוא טרוריסט. אנו לא מאמינים שהפך לפוליטיקאי וממשיכים להתייחס אליו כגנגסטר", נכתב במברק. "אנו מאמינים שפעילותו בארצות-הברית עלולה להזיק ליחסי אנגליה - ארצות-הברית בהקשר לפלשתינה". עיון נוסף בתיק מגלה כי מאמצי הסיכול של הבריטים נכשלו וכי בגין קיים את ביקורו בארצות-הברית כמתוכנן.

מספרי חשבונות בנק ותמלילי שיחות

בדוח נוסף המסווג כסודי מ-13 בדצמבר מפורט ביקורו של בגין בארצות-הברית תחת הכותרת: "ישראל - מודיעין פוליטי נגדי - מנחם בגין". על פי אותו דוח, "בגין אסף תרומות למפלגתו ומארצות-הברית המשיך לפריז, שם ישהה חמישה עד שישה ימים".

לדיווח בסיסי זה נוספה פסקה ממקור מודיעיני ישראלי ובה פורט כי "בגין שמר את כספי התרומות בשלושה חשבונות שמספרם: 8765 שבו הלפרין רשאי לחתום, ו-9276 שבו הלפרין רשאי לחתום עם אדם נוסף". עוד נכתב בדוח: "בחשבונות ישנה כעת יתרה של 100 אלף לערך. הכסף שנמשך מהחשבונות האלה הומר ללירות ישראליות בתמורה לסחורות".

בדוחות המודיעיניים מוזכרים גם תמלילי שיחות טלפון שניהלו אנשי תנועת חירות. כך למשל מוזכרות שיחות טלפון שהתקיימו ב-9 וב-12 באוקטובר 1949 בין חיים לנדאו, אז כבר חבר בכנסת הראשונה, עם אדם נוסף הקשור לתנועה. התמלילים עצמם אינם מצורפים לדוח, וייתכן שהם עדיין חסויים.

בעקבות ההפסד בבחירות לכנסת השנייה, בשנת 1951, הצהיר בגין על פרישתו מהחיים הפוליטיים, אליהם שב בראשית 1952 עם תחילת הוויכוח הציבורי על אודות הסכם השילומים מגרמניה. באותה תקופה, ב-19 ביוני 1952, שלחו גורמים ב-MI6 (הגוף המקביל למוסד הישראלי) ל-MI5 (הגוף המקביל לשב"כ הישראלי) מברק שעליו הוטבעו המילים "סודי ביותר" ו"מקור רגיש", וכן הכיתוב "לא להפיץ מעבר לכך ללא אישור".

המברק כלל "מידע ממקור ישראלי" ונאמר בו כי "המצורף כאן הועבר אלינו בחשאי ב-18 ביוני. מפלגתו של מנחם בגין, חירות, איבדה כל חשיבות ואין לה כל תוכנית פוליטית. מתחים פנימיים הובילו לסיעות המנסות לפרוץ החוצה ובגין נאבק לעוצרן".

מי עיין בתיק לאחר שבגין נבחר לראשות הממשלה?

לא כל חומרי המודיעין הגיעו ממקורות חשאיים. כך למשל, במסמך ממארס 1951, ששוגר בבהילות ממטה ה-MI6 שבלונדון אל תחנת הארגון במצרים, התבקש ראש היחידה המצרית לאתר עיתונים בערבית שבהם ייתכן שיופיעו תרגומים מתוך ספר חדש שכתב בגין - זאת מפני ש"ייתכן שיש בדבר תועלת מודיעינית". בסוף המברק צויין כי במקרה שלא יימצאו תרגומים בערבית "נמתין לפרסומו של הספר בשפה האנגלית ונרכוש ממנו עותק".

המעקב הצמוד אחר תנועותיו של בגין התנהל לפחות עד אמצע שנות ה-50. בשנת 1953 צורף לתיק האישי של ראש הממשלה לשעבר מסמך הערכה חדש, שבו נקבע כי בגין ככל הנראה אינו איש ביון סובייטי. עם זאת, המסמך קבע כי ייתכן שבתקופה מסוימת בגין אמנם ניהל קשרים עם גורמים סובייטים על רקע סיוע לפעילותו הפוליטית.

בשל העובדה שרק חלק מהמסמכים בתיק האישי הותרו עד כה לפרסום, לא ניתן לדעת בבירור עד מתי בדיוק המשיכו הבריטים לרגל אחר בגין. ואולם, דבר אחד ברור: התיק של בגין ב-MI6 המשיך לעניין את מערכת הביטחון הבריטית הרבה אחרי קום המדינה.

על פי כריכת התיק, במהלך סוף שנות ה-60, אז כיהן בגין כשר בממשלת אחדות לאומית, נשלף תיקו מהארכיון מספר פעמים לצרכים לא ידועים. ב-23 במאי, שישה ימים אחרי המהפך ההיסטורי שהציב את בגין לראשונה על כיסא ראש ממשלת ישראל, נשלף תיקו מהארכיון פעם נוספת. במהלך החודשים הספורים שלאחר מכן נמסר התיק לידיהם של שלושה גורמי ביטחון בריטים נוספים.

על פי הרישומים העדכניים, תיק בגין כבר נסגר. עם זאת, על פי התיעוד שהותר לעיון, מאות מסמכים נוספים העוסקים בראש ממשלת ישראל לשעבר טרם הותרו לפרסום. מסמכים אלה עשויים לשפוך אור נוסף על מאמצי הביון שהשקיעו הבריטים נגד מנחם בגין במהלך שנות פעילותו הפוליטית.

אגב, בתגובות שם במעריב מצאנו את זה

תמונה מהביקור של מנחם בגין בקולומביה ב-1948
עמנואל חיים, כפר-סבא, 06/05/07 10:37

לאחר מלחמת השחרור בשנת 1948 אכן ביקר מנחם בגין בברנקייה שבקולומביה (היכן שנבחרת ישראל בכדורגל לאחר עשרות שנים שיחקה נגד קולומביה) והתקבל בכבוד מלכים. בשדה התעופה התקבל ע''י ילדי בית הספר היהודי בהמנון העיר והתקווה. המשטרה המקומית ליוותה אותו במשמר כבוד של אופנועים משדה התעופה שם קיבלה אותו הקהילה היהודית המקומית. הוא ביקר בביה''ס היהודי המקומי והצטלם עם 50-60 ילדי ביה''ס היהודי שהמורות שלו היו מקומיות אינדיאניות ורק המנהלת יהודיה. הילדים למדו עד כתה ה' בבית הספר הנ''ל.
לאחר יותר מ- 50 שנה סגרתי מעגל כשבנו בני בגין עמד בראש האיחוד הלאומי וביקר בכפר-סבא. בני בגין היה מופתע ולא זכר שאביו ביקר בקולומביה לאסוף כספים למען המדינה. סיפרתי לו שהקהילה היהודית קיבלה אותו כגיבור ישראל.


אז הנה תמונה מהאירוע

Thursday, May 3, 2007

מיומניו של רייגן

אחרי הפצצת הכור כתב רייגן ביומנו: ארמגדון מגיע

מיומניו של הנשיא האמריקני המנוח, המתפרסמים בימים אלו לראשונה, חושפים טפח על אמנותו הדתית של מנהיג את המעצמה הגדולה בעולם. רגע אחרי שקיבל דיווח על הפצצה ישראלית בכור העיראקי, ב-1981, כתב רונלד רייגן: "אני נשבע שאני מאמין שארמגדון מתקרב"יצחק בן-חורין, וושינגטון

"אני נשבע שאני מאמין שארמגדון מתקרב". כך כתב נשיא ארצות הברית המנוח, רונלד רייגן, ב-7 ביוני 1981, אחרי שנודע לו כי ישראל הפציצה את הכור בעיראק. הדברים נכתבו ביומניו הפרטיים של רייגן, שתקציר שלהם מתפרסם בימים אלה לראשונה. ביומנים מתאר רייגן את ההפתעה המוחלטת שלו מההפצצה הישראלית של הכור העיראקי "אוסיראק", והביע חשש שההפצצה היא מבוא למלחמת גוג ומגוג, המתוארת בברית החדשה.

רייגן היה סבור, כך מתברר, כי ישראל טעתה טעות חמורה בהפצצת הכור. לדעתו ניתן היה לפתור את המשבר על ידי פעולה משותפת של ארה"ב וצרפת. "קיבלתי דיווח על הפצצה ישראלית בכור הגרעיני של עיראק", כתב רייגן ביום ראשון, 7 ביוני 1981, על פי תקציר שמתפרסם בשבועון "ואניטי פייר". "אני נשבע שאני מאמין שארמגדון מתקרב", הוסיף (על פי הברית החדשה המלחמה האחרונה בין כוחות האור והחושך תהיה בקרבת מגידו, ארמגדון בשמה היווני - יב"ח).

"בשעה שלוש אחר הצהריים חזרתי לבית הלבן. מתקבל דיווח נוסף על ההפצצה. ראש הממשלה בגין דיווח לנו לאחר מעשה", כותב רייגן ביומנו הפרטי.

עוד הוא כותב יומיים לאחר מכן: "יום שלישי, 9 ביוני. לסיום היום, ישיבה של המועצה לבטחון לאומי. פגישה על ההפצצה בעיראק. ראש הממשלה בגין עמד על כך שהכור היה מוכן לייצור נשק גרעיני לשימוש נגד ישראל. אילו המתין עד שהצרפתים יעבירו את מטען האורניום 'החם', אי אפשר היה להורות יותר על ההפצצה בגלל הקרינה הרדיואקטיבית שהיתה משתחררת מעל בגדד".

מוסיף רייגן ביומנו: "אני יכול להבין את חששו, אבל אני חש שהוא בחר באופציה מוטעית. הוא היה צריך לומר לנו ולצרפתים. יכולנו לעשות משהו להסרת האיום".

מה עושים עכשיו? "בכל אופן, אנחנו לא נפנה בזעם לישראל כי זה עלול להזמין את הערבים לתקוף", כותב רייגן ומציין ש"הגיע הזמן לעורר את העולם כולו לפתרון בעיית המזרח התיכון. מה שקורה הוא כתוצאה מפחד וחשד של שני הצדדים. אנחנו צריכים דחיפה רצינית לשלום יציב".

Wednesday, May 2, 2007

על ערב שירי מחתרות

במסגרת אירועי 40 שנה לאיחוד ירושלים:

ערב שירי מחתרות

מרכז מורשת מנחם בגין, 7 במאי, 2007, י"ט באייר, תשס"ז בשעה 19.30.


האירוע יתקיים במסגרת אירועי 40 שנה לאיחוד העיר ירושלים ולציון 25 שנה לפטירתו של המשורר שלמה סְקוּלְסְקִי ("ראש פינה", "לילות לטרון", "לנשק אחים אל הנשק", "שיר המעפיל", "שיר המרד", "מן המחתרת") ולציון 60 שנה לפריצת כלא עכו.

הערב בהנחיית יהודה בלכר, ובהשתתפות: ליאור ייני ועוזי רוזנבלט.

שלמה סקולסקי, 1912-1982 מחנך, משורר ומתרגם ספרי ילדים רבים. עלה ארצה ב- 1941 והצטרף לפלוגות הגיוס של בית"ר בראש-פינה. היה חברו של שלמה בן-יוסף, עולה הגרדום הראשון, ועליו כתב בשירו "ראש פינה": "אלונים נדים צמרת, דום שרים לבן-יוסף, בין הבקע לכינרת, קבר עז חוצב, אין כובשים את ראש הסלע, אם אין קבר במורד". שימש עורך "ידיעות אחרונות לילדים", מוספי הספרות של "המשקיף" ו"חרות", תרגם את ספריו של דה' אמיצ'ס ("הלב") וז'ול וורן לעברית.

סקולסקי מעולם לא זכה בפרסים במדינת ישראל בהיותו "פורש", בית"רי, רוויזיוניסט ואיש תנועת החירות, אולם, זכה בפרס מממשלת פולין וממכון תרבות פולין בניו-יורק על תרגומיו משירת המשורר הפולני אדם מיצקביץ'.

סקולסקי קבור בנחלת יצחק לצד גיסו, יוחנן באדר.