Showing posts with label חינוך. Show all posts
Showing posts with label חינוך. Show all posts

Monday, December 28, 2009

עקיבא אלדר תוקף את התוכנית על עולי הגרדום

עקיבא אלדר | מחבלים או עולי גרדום

בעוד כמה שנים, לא רבות, יש לקוות, יפרסם שר החינוך של פלסטין איגרת לתלמידים לקראת השקתה של תוכנית לימודים חדשה שיזם משרדו. התוכנית תעלה על נס את פועלם של לוחמי חירות פלסטין, שהוצאו להורג בידי כוחות הכיבוש הישראליים. התוכנית תכלול תחרות חיבורים על פועלם של ראאד סוכארג'י, ענאן סובוח ורסאן אבו שאראח, שלושת תושבי שכם, שנורו בידי חיילי צה"ל ב-26 בדצמבר 2009, בחשד שהתנקשו בחייו של מתנחל יהודי על אדמת פלסטין. "אני מקווה שהתוכנית, המספרת על מסירות הנפש של השאהידים למען קוממיות פלסטין, תהווה מנוף לחיזוק הקשר והידע של התלמידים על מאבקו של אש"ף להקמת המדינה", יאמר השר הפלסטיני. "אני מאמין שסיפורם של השאהידים, אמונתם ומסירות נפשם יהוו מופת ערכי לבני הנוער שלנו".

נכון, השורות האלה, בשינויים המתבקשים, לקוחות מתוך דברי הברכה של שר החינוך גדעון סער, שיזם פעילות לימודית חדשה סביב תריסר עולי הגרדום, שהוצאו להורג או התאבדו בתקופת המנדט הבריטי. גורם במשרד החינוך טען, שסער רתם את היחידות המקצועיות כדי לקדם את הנושאים הערכיים הקרובים ללבו. הוא מחה באוזני כתב "הארץ" אור קשתי, על שהשר מכניס את האידיאולוגיה שלו לחומר הלימודים. היסטוריון בכיר הוסיף, שהיותם של עולי הגרדום קורבנות אינה מצדיקה את הפיכתם לנושא ללימוד.

אז מה נספר לילדה מרחוב שלמה בן יוסף, שתתעניין בפועלו של חלוץ עולי הגרדום, שהשתתף בהתקפה על אוטובוס נוסעים ערבי והוצא להורג בידי הבריטים ביוני 1938? מה נאמר לילד משדרות האצ"ל, שישאל שאלות על המחתרת שהציגה "תג מחיר" לכובש הזר? "נעבור נושא", או שמא נדבר סרה בארגון, שהגיב על ההוצאה להורג של אנשיו בידי הכובש הבריטי ברצח של יותר מ-70 גברים, נשים וילדים ערבים בפיגועי טרור בשווקים בערים מעורבות?

מובן מאליו, שסער אינו מבקש מהמורים והמורות לעודד את התלמידים והתלמידות להטמין פצצות באוטובוסים של ערבים. "עולי הגרדום" הם - לטוב ולרע - חלק מהאתוס הציוני. אומות מנציחות ואף מייפות את סיפור חייהם ומותם של אלה שנפלו בדרך להשגת החירות. אנחנו הגענו לחירות. הפלסטינים מצויים, במקרה הטוב, באמצע הדרך. דווקא השר סער וחבריו בימין, שמטפחים את מורשת הטרור וההקרבה, צריכים להבין שגם לפלסטינים יש חוב מוסרי וחינוכי ל"נופלים" שלהם. לא רק לנו מותר להזכיר בספרי הלימוד את "הגיבורים", ש"מסרו את נפשם" במאבק נגד הכיבוש. מי שמעלה על נס את הפריצה לכלא עכו, כדי לשחרר "אסירים ביטחוניים" יהודים, אינו יכול להתנגד לשחרורם של "מחבלים" פלסטינים עם "דם על הידיים" - במטרה לשחרר את גלעד שליט.

ואולם, אתוס המוות והאדרת מעשי טבח בפלסטינים (או אף ביהודים, דוגמת אלטלנה) הם ההיפך המוחלט של "המופת הערכי", שהשר כתב עליו באיגרת למורים. את הערכים הנכונים - פיוס, שוויון ואי-אלימות - עליו לחפש במחוזות אחרים; עליו לעודד את מנהלי בתי הספר להזמין לכיתות את פעילי תנועת "לוחמים לשלום" - צעירים ישראלים ופלסטינים שראו אלה את אלה דרך כוונות הרובים, והחליטו להניח את נשקם ולהילחם כתף אל כתף למען השלום.

ילדי ישראל יכולים להכיר את פועלו של לוחם האצ"ל שלמה בן יוסף, שכתב ערב הוצאתו להורג "אני הולך למות, ואני בכלל לא מצטער, מפני שאני הולך למות בעד ארצנו!" אבל ילדי ישראל חייבים להכיר את יצחק פרנקנטל, מייסדו של "חוג ההורים - פורום המשפחות השכולות". זה 15 שנה, מאז שבנו החייל, אריק, הוצא להורג בידי החמאס, הוא לא חדל להטיף נגד מעשי אלימות של שני העמים ובעד שחרור מעול הכיבוש. כך, אולי, ילדי 2020 מרחוב עולי הגרדום לא יצטרכו ללמוד על מעשי ההקרבה של חיילי 2010.

Sunday, December 27, 2009

המשך לפולמוס סביב תוכנית הלימודים אודות עולי הגרדום

המוות מעולם לא היה משאת נפש"

פרופ' קידר ישב במעצר עם דב גרונר ומאיר פיינשטיין. הוא משיב לתוקפי התכנית ללימוד קורותיהם: מעולם לא ראינו במוות משאת נפש.

בימים אלה החלה יוצאת לפועל יוזמתו של שר החינוך, גדעון סער, לשלב במערכת החינוך היכרות עם פועלם וקורות חייהם של עולי הגרדום. יוזמה זו זכתה לביקורת בעיתון 'הארץ' שציטט היסטוריון עלום שם שהגדיר את המהלך כחלק מאג'נדה פוליטית, כקידוש המוות וכמרטיריות בה נוקט סער.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם פרופ' יהודה קידר, איש הפלמ"ח בעברו, שנכלא על ידי הבריטים כשבאמתחתו מכשיר אלחוט. הוא נכלא לאחר שהועמד לדין בחשד לריגול ובמהלך ימי שהותו בכלא שהה בתא אחד עם דב גרונר, מאיר פיינשטיין ואחרים שלאחר תקופת מה הועלו לגרדום.

בדבריו הוא מגיב למתקפה כלפי השר סער ותכנית הלימוד החדשה שלו, לדבריו "בלשון שאותה שמעתי אותם עצמם, את פיינשטיין, חביב וגרונר. קיימנו שיחות נפש רבות בהן הבנתי את עומק הרגשות והמחשבות שלהם. יש אולי מי שחושב שהם פעלו ממניע מפלגתי אבל זה לא נכון. הם היו נוער שקיבל פקודות. הייתה בהם אידיאולוגיה. היו בהם תחושות ברמת האדם הלוחם ולא ברמת הסכסוך הפוליטי. הייתה זו תחושה של נוער שחש את גודל השעה של החזרה לארץ האבות, נוער שחש את הפגיעה של השואה בעם היהודי. כולנו יחד חשבנו איך לעשות משהו כדי להרים את הדגל שכל כך הושפל בשואה, איך לפתוח את שערי הארץ".

בהתייחסו ישירות לטענות על קידוש המוות מבהיר פרופ' קידר ושוב ומבהיר כי "לא דיברנו בינינו על המוות. איש מאיתנו לא רצה למות. דקות לפני העלייה לגרדום אמר לי גרונר שאומר למי שיוציא את גווייתו מחדר הגרדום שבקפל שבשולי מכנסיו הוא מסתיר את צוואתו. כשפתחו את שולי המכנסיים נמצאה שם הצוואה ובה הוא כתב שאם הייתה ניתנת לו ההזדמנות לחזור על חייו לא היה משנה מהם מאומה".

"התיידדתי עם מאיר פיינשטיין ושוחחנו ארוכות בטיול החצר היומי שהיה לנו, טיול שארך שעה ביום. במשך השיחות הללו הוא חזר על כך שהוא שומע עד היום את רעש הרכבות שמובילות את האחים שלנו לשמד, וזה טורד את מנוחתו. חשנו כאב פיזי שקשה להבין אותו היום. היום אנחנו בדור אחר. מעולם לא העלנו על דל שפתנו את המושג מוות או התאבדות. משימת חיינו הייתה לא למות אלא להקים חיים בגן העדן שבארץ הזו".

ובאשר לטענות ולפיהן יוזמת השר סער מובילה לקידוש המוות בעיני בני נוער, אומר קידר כי החשש היחיד שקיים הוא חשש שמא במציאות חיינו הסוערת תהיה זולות של מונח המוות, ולכן אולי ראוי לשקול עם פסיכולוגים מה תהיה ההשלכה הנפשית של בני נוער שכותבים חיבור שאינו אלא מכתב לעולה גרדום.

.

Wednesday, December 23, 2009

ביקורת על תוכנית פדגוגית של מרכז בגין ובית אצ"ג

22/12/2009

היסטוריונים: תוכנית הלימוד של שר החינוך גדעון סער מקדשת את המוות

מש' החינוך יוזם תוכנית על עולי הגרדום

מאת אור קשתי


משרד החינוך יוזם פעילות לימודית חדשה סביב 12 עולי הגרדום, שהוצאו להורג או התאבדו בתקופת המנדט הבריטי. בנוסף לשיעורים בנושא, תכלול התוכנית, המיועדת לתלמידים בכיתות ח'-ט' במגזר היהודי, גם תחרות כלל ארצית של חיבורים ויצירות אמנות, בשיתוף "בית מורשת אורי צבי גרינברג" ו"מרכז מורשת מנחם בגין". בין הנושאים האפשריים לעבודות: "שיחה דמיונית שקיימתי עם עולה גרדום ברגעיו האחרונים בכלא" ו"מכתב אחרון של עולה גרדום למשפחתו".

"השר גדעון סער רתם את היחידות המקצועיות כדי לקדם את הנושאים הערכיים הקרובים ללבו. זו דוגמה לאופן שבו נכנסת האידיאולוגיה שלו לחומר הלימודים", אמר גורם במשרד החינוך. "זה מטריד שדווקא משרד החינוך בוחר להעביר מסר שמקדש את המוות ורואה בו דבר נשגב", הוסיף היסטוריון בכיר באחת האוניברסיטאות.

באיגרת לרגל התוכנית החדשה, כתב סער, כי הוא "מקווה שהתוכנית, המספרת על מסירות הנפש של עולי הגרדום במאבקם לקוממיות ישראל, תהווה מנוף לחיזוק הקשר והידע של התלמידים למאבק של התנועה הציונית להקמת המדינה. אני מאמין שסיפור עולי הגרדום, אמונתם ומסירות נפשם יהווה מופת ערכי לבני הנוער שלנו".

אתמול גם הודיע משרד החינוך כי בשבוע הבא יצוין "יום ז'בוטינסקי" במערכת החינוך. בתחילת החודש פורסמה הוראה בחוזר מנכ"ל, לפיה על בתי הספר להיערך לקיום פעילויות חינוכיות-ערכיות, לרבות טקסים, לציון היום וכן להקדיש שיעורים לעיסוק בדמותו ובפועלו של ז'בוטינסקי. שר החינוך עצמו יעביר שיעור אזרחות שיעסוק בז'בוטינסקי בתיכון במעלה אדומים.

משרד החינוך אף פרסם נושאים לעבודות אפשריות בתחרות התלמידים. בין השאר: "שיחה דמיונית שקיימתי עם עולה גרדום ברגעיו האחרונים בכלא", "מכתב אחרון של עולה גרדום למשפחתו", "מכתבה של אם או חברה לעולה גרדום בימיו האחרונים", "הנימוקים להצדקת הנצחתם של עולי הגרדום, במסגרת הוועדה להנצחת אישים", ו"המסרים והערכים העולים ממעשה עולי הגרדום שנשאף להנחיל לדורות הבאים".

במסגרת התחרות, יכולים התלמידים להגיש חיבורים, מאמרים, שירים, ציורים וכד'. תהליך ההערכה ייעשה על ידי ועדה ארצית משותפת של נציגי משרד החינוך, "בית מורשת אצ"ג" ו"מרכז מורשת מנחם בגין" .

"יש הבדל בין לימוד על הרצל וז'בוטינסקי לבין ההתייחסות לעולי הגרדום", אומר מורה ותיק להיסטוריה בתיכון בתל אביב, "חשוב ללמוד על האידיאולוגיה של ראשי הציונות, אבל במקרה השני ההצדקה העיקרית היא מעשיהם של לוחמי המחתרות, ובעיקר סופם".

"התוכנית החדשה ?מחבקת' את המרטיריות ומעריצה את הקורבן בגלל שהוא קורבן", אומר ההיסטוריון הבכיר, המכיר גם את תוכניות הלימודים בהיסטוריה, "אי אפשר להתחיל בקביעה שמכיוון שעולי הגרדום הוצאו להורג הם גם קדושים. היותם קורבנות לא מצדיקה את הפיכתם לנושא לימודי".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי "מדובר בפרויקט חינוכי חשוב ביותר, וסיפורם של לוחמי המחתרות שעלו לגרדום איננו עניין פוליטי". עוד נמסר ש"טקסים ממלכתיים עירוניים רבים מציינים את סיפורם של עולי הגרדום".