געגועי לאמרסון
בתגובה על "היום שבו מנחם בגין נהפך לבריון" מאת יחיעם ויץ ("הארץ", 10.12)
בסוף הכתבה על הפגנת תנועת החרות מינואר 1952 נגד הסכם השילומים עם גרמניה נותרה נקודה סתומה. אין מענה לשאלה המתבקשת, מדוע המפגינים לא הועמדו לדין אף שנעצרו 395 איש ונפצעו כ-300 (בהם 93 שוטרים).
התשובה המאלפת היא בסיפורו של ח"כ יוחנן בדר ז"ל בספרו "הכנסת ואני". בדר מספר, כי נפגש לאחר ההפגנה עם היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן (לימים שופט בית המשפט העליון) והסביר לו, כי אם יהיה משפט - זה יספק במה ציבורית לנאשמים.
כהן שאל את בדר, מה דעתו על ההפרעות, ובדר השיב: "דעתי כדעתו של רלף אמרסון" (הוגה דעות מדיני אמריקאי), שאמר: "אנשים טובים אינם צריכים לציית באופן עיוור לחוקים". כהן צחק וענה: "האם זאת באמת אמרתו של אמרסון? היא מתאימה לאנשי אצ"ל שלך".
מי שמכיר את ההווי הפוליטי של אותם ימים יכול להיות משוכנע, שהיועץ הביא את הסוגיה להחלטת דוד בן-גוריון, והוא אישית קיבל את דעתו של אמרסון, ולכן לא היו משפטים. גרסתו של בדר בוודאי נכונה - לא רק מפני שנהנה מאמון כללי ביושרו האישי ויושרתו, אלא גם כי כהן לא הכחיש את הדברים עד סוף ימיו.
לו היו בתקופתנו יועצים משפטיים בעלי רמה גבוהה כזאת - לא היו מגישים שום משפטים נגד המתנחלים ונגד מקימי המאחזים ונגד המפגינים של משה פייגלין נגד הסכמי אוסלו - שהרי כל אלה הם יהודים טובים ופטריוטים של ארץ ישראל. אך אין לנו יותר בדרים, כהנים ובן-גוריונים - ואמרסון "לא מזיז" יותר ליועצים המשפטיים.
אהרן פאפו, עו"ד
תל אביב
Monday, December 17, 2007
Subscribe to:
Post Comments (Atom)
No comments:
Post a Comment