בהארץ
עינו של אמיר אורן נתעכבה על המודעה מטעם משרד הביטחון: חללי אלטלנה מוגדרים בה כ"נרצחים". ואין נרצחים בלי רוצחים - הלא הם בן-גוריון ויצחק רבין.
האזכרה נערכה השבוע בנוכחות המשפחה הלוחמת וממשיכי דרכה. מלת הסתייגות לא נשמעה, גם לא מפי ראש הממשלה. רק לפני שבועיים הם נרעשו למשמע השוואה שערכתי, בתיקון ליל שבועות ב"צוותא", בין מנחם בגין ויצחק שמיר ליאסר ערפאת - הם כמוהו נגועים בטרור. "השריד הזה ירד מהפסים", הגיבו.
אנלוגיות היסטוריות אינן חביבות עלי במיוחד. דין המשווה כדין המשנה - ידו על התחתונה, כי תמיד יימצאו ההבדלים.
אבל השגיאה המתודולוגית שלי אינה מתקנת את הביוגרפיה שלהם. רבים העומדים בראש תנועות לשחרור לאומי אימצו שיטות התנגדות אלימות וחסרות הבחנה, שסופות תמימים עם רשעים, אזרחים עם חיילים וזורעות במזיד בהלה כללית. צריך להצטער, לא צריך להתכחש, ולמשכתבים אל תהיה תקווה. לימים הפכו הטרוריסטים למנהיגים לגיטימיים, לנשיאים ולראשי ממשלות; ובגין ושמיר בכלל זה.
ב. מיכאל הפנה פעם את תשומת הלב לספר "דברי הימים למלחמת השחרור", שנכתב על ידי בעלי דבר מיוצאי אצ"ל ולח"י, ומתבסס על מסמכים מארכיוני צה"ל ואצ"ל, ממכון ז'בוטינסקי וממוזיאון בית"ר. המחברים זיכו בתודתם את א.צ. גרינברג, אבא אחימאיר, ארתור שיק, שמואל שניצר ושמואל תמיר; דברי פתיחה וסיכום מאת ישראל אלדד שייב.
קצרה היריעה מלפרט את כל הפעולות שעליהן נטלו הארגונים אחריות. להלן מקרים מייצגים בלבד: 4.11.1937 - 5 הרוגים, 8 פצועים ביריות על אוטובוס ברוממה; 16.7.38 - 10 הרוגים, 3 פצועים, ובהם 4 נשים ועוד נער וילדה, מפצצה בסל ירקות; 26.7.38 - 27 הרוגים, 46 פצועים מפצצה בשוק הערבי בחיפה; 29.5.39 - 5 הרוגים, 18 פצועים מהתפוצצות מוקשים בקולנוע "רקס" בירושלים, גם אשה וגבר יהודים נפצעו קשה; 20.6.39 - 78 הרוגים מפצצה בשוק הירקות בחיפה.
ולא הזכרנו את הזכור יותר: הפיצוץ במלון המלך דוד, הטבח בדיר יאסין, ההוצאות להורג של יהודים שנחשדו בשיתוף פעולה עם הכובש הזר (עשרה מקרים לפחות), ההתנקשות בחייהם של כמה מנציגי ממשלת-הוד-מלכותו-מלכותה ושל הקהילה הבינלאומית באזור ובארץ.
מסוף 1937 ועד לאמצע 1939 - בפחות משנתיים, הפיל הטרור של אצ"ל ולח"י 232 קורבנות בנפש ועוד 370 פצועים, גברים, נשים וטף. והכל לפי נתוני הספר הרשמי למחצה, שראה אור מחודש ב-1981 בסיוע משרד הביטחון.
את המספר המדויק של כל מאות ההרוגים בשנות הטרור - 1946-1948 - התקשיתי לחשב. המעוניין ברשימה המלאה ישיג את "דברי הימים למלחמת השחרור", ויעשה את החשבון בעצמו.
מעשה אבות סימן לבנים, וגם לאחר 1948 ו-1967 לא חדלו מעשי טרור יהודי. רבים מהטרוריסטים מתהלכים חופשי, ואלה שנתפסו והורשעו - זכו לחנינה.
כל עם מאמץ לחיקו את הטרוריסטים שלו, רואה בהם גיבורים. ואם יש מי שמרגישים בחילה, גם הם אינם פוסלים מחילה: ישראל, אף על פי שחטא - ישראל הוא.
אך עדיין נותרו מתי מעט, שכל הטרוריסטים בעולם, בלי הבדל גזע ודת, מוקצים בעיניהם מחמת אותה מידה של מיאוס, יהיו מניעיהם אשר יהיו. המטרה, לדעתם, אינה מקדשת את כל האמצעים, אבל אמצעים מטמאים מטרה.
No comments:
Post a Comment