שיחת היום
מאת אילן ליאור
שישים ושלוש שנה אחרי שהוטבעה, יוזמים משרד ראש הממשלה והמרכז למורשת מנחם בגין מבצע בניסיון למשות את שרידי אניית האצ"ל אלטלנה ממצולות הים, מול חופי תל אביב. צוללנים צפויים להתחיל בחיפושים אחר השרידים בתוך כמה שבועות. אם ייאתרו חלקים מהאנייה יפעלו להעלותם אל החוף ואחר כך ייעשה בהם שימוש להקמת אנדרטה. הרצל מקוב, ראש מרכז מורשת מנחם בגין, הוא ממובילי היוזמה.
הרצל מקוב, אחרי 63 שנה הגיע הזמן להוציא את השלדים מהארון?
"בהחלט כן. יכול להיות שמזמן הגיע הזמן, אבל ההזדמנות היא היום כיוון שהממשלה החליטה על פרויקט מורשת. אנחנו חושבים שזה חלק מהמיתוסים, האתוסים שמלווים את הקמת מדינת ישראל".
למה העליתם דווקא עכשיו את היוזמה?
"מבחינתנו, העניין של אלטלנה לא מת אף פעם. לפני שלוש שנים עשינו משט הצדעה של ספינות, לציון 60 שנה לאירוע. לא מזמן נקבעה אנדרטה מחודשת בחוף תל אביב בטיילת, מול המקום שבו זה אירע. כרגע אנחנו חושבים שיש הזדמנות לעשות את זה בעקבות ההחלטה של הממשלה להקצות כספים לאתרי מורשת".
מה המטרה של הוצאת האנייה מהמצולות? מה תעשו איתה?
"זה מותנה קודם כל במה אפשר יהיה להוציא. עברו למעלה מ-60 שנה ולא ברור באיזה מצב זה יהיה. הכוונה היא ליצור אנדרטה בעזרת החלקים שיימשו".
שווה להשקיע בזה כל כך הרבה אנרגיה וכסף?
"אנחנו לא יודעים עוד להגיד אם זה כל כך הרבה כסף. מדברים כרגע על 200-300 אלף שקל, זה לא סכום גדול להשקעה במונומנט כזה. אנחנו חושבים שהמסר - לא רק תיקון העוולות ההיסטורי - המסר לחברה הישראלית היום שעולה מאלטלנה, המסר שיצר מנחם בגין של 'מלחמת אחים לעולם לא' הוא מסר מאוד רלוונטי".
ראש הממשלה אמר השבוע שהלקח מפרשת אלטלנה הוא הצורך באחדות בעם. אתה לא חושש שהוצאת האנייה תשיג בדיוק את המטרה ההפוכה ותעורר שוב ויכוח והאשמות?
"לא. אני חושב שזה היתרון של הזמן שעבר, כבר אין האשמות. מצד אחד לא יאמרו שמדובר על ניסיון לפוטש, ומצד שני הכאב על אובדן החיים ועל הפגיעה שהיתה הוא כבר כזה שזה יאפשר לראות את העתיד ולא את העבר".
אתה מזדהה עם המודעה שפרסם משרד הביטחון לקראת טקס האזכרה שלפיה אנשי אלטלנה נרצחו?
היום, אחרי 63 שנים, לא הייתי משתמש במונח הזה. אבל אני חושב שבהחלט זה לא מופרך לומר אותו".
למה לא היית משתמש בו?
"משום הרצון שלא באמת לפתוח את הפצעים האלה".
אתה עוד כועס על מה שקרה?
"יש בי כאב, כבר לא כעס. הכאב נובע מכמה מישורים. המישור הראשון והמשמעותי ביותר זה אובדן של חיים. הכאב הנוסף הוא על אובדן כלי המלחמה, כלי הנשק, שהיו יכולים לשרת את מדינת ישראל ההולכת וקמה אז. בשל חוסר האמון שהיה אז, זה הלך לאבדון. הכאב הנוסף האחרון הוא באמת על רמת האי אמון ששררה אז בין החלקים השונים של הציבור שבמידה רבה הביאה לטרגדיה הזאת".
במודעה לא נכתב מי היו הרוצחים. אתה יכול להצביע עליהם?
"האחריות היא של ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון. אין פה שאלה. יש להצטער על ההתלהבות של חלק מהאנשים שהיו מעורבים במילוי פקודתו".
מבחינתך האיש מאחורי הרצח הוא ראש הממשלה דאז?
"אני לא השתמשתי במלה רצח, אבל האיש שעומד מאחורי הטרגדיה הזאת ונושא באחריות לה הוא דוד בן גוריון".
No comments:
Post a Comment