חוזר מנכ"ל - הפעלת תכנית ייחודית בנושא עולי הגרדום – תחרות ארצית לתלמידים בכיתות ח'-ט'

9. תכניות לימודים

9.15 חינוך למורשת ישראל

(תשע) 1–9.15 הפעלת תכנית ייחודית בנושא עולי הגרדום – תחרות ארצית לתלמידים בכיתות ח'-ט'

1. רקע משרד החינוך מפעיל תכנית ייחודית בנושא "עולי הגרדום" המיועדת לתלמידים בכיתות ח'-ט' בבתי הספר במגזר היהודי. התכנית עוסקת בערכים של גבורה, הקרבה ודבקות ברעיון התחייה הלאומית סביב דמותם ופועלם של עולי הגרדום. לתלמידים תינתן הזדמנות לבטא את עמדתם ואת תחושותיהם ביחס לדמותם ולפועלם של עולי הגרדום באמצעות תחרות ארצית של חיבורים ויצירות אמנות בנושא זה. התחרות מופקת על ידי משרד החינוך בשיתוף "בית מורשת אצ"ג (אורי צבי גרינברג)" ו"מרכז מורשת מנחם בגין", והיא מאפשרת שימוש באמצעי ביטוי מגוונים: א. חיבורים/מאמרים/סיפורים/שירים וכד' ב. ציור/רישום/צילום/פיסול/מיצב/וידאו-ארט/ניו-מדיה. המורים מתבקשים לעודד את התלמידים לקחת חלק בתחרות וכן להנחות אותם בהגשת העבודה. התוצרים יוערכו על ידי צוות היגוי מקצועי, ולזוכים יוענקו פרסים ותעודות הוקרה במעמד שר החינוך. 2. נושאים לעבודות בתחרות שיחה דמיונית שקיימתי עם עולה גרדום ברגעיו האחרונים בכלא מכתב אחרון של עולה גרדום למשפחתו מכתבה של אם או חברה לעולה גרדום בימיו האחרונים אתה משתתף בוועדה להנצחת אישים; מה הם הנימוקים שתשתמש בהם להצדקת הנצחתם של עולי הגרדום? המסרים והערכים העולים ממעשה עולי הגרדום שנשאף להנחיל לדורות הבאים "במותם ציוו לנו את החיים"; האם התכונות והערכים שהנחו את דרכם של עולי הגרדום מתאימים גם לחיינו היום? "נאשמים מאשימים" – נאומיהם של הנידונים באוזני שופטיהם (מאפיינים של סגנון ותוכן) דמיון ושוני בין "הרוגי המלכות" מתקופת השלטון הרומי ובין "עולי הגרדום". 3. תבחינים להערכת היצירות 3.1 הבעה טקסטואלית (מאמר עיוני, שיר, מחזה) תוצרי הכתיבה יכולים להיות מסוגות שונות: שיר, סיפור, מאמר עיוני וכד'. יצירות הספרות תוערכנה על פי אמות מידה ביקורתיות מקובלות, תוכניות וצורניות כאחד, כגון עיצוב מקורי של הנושא, לשון ההולמת את הסוגה, מבנים רטוריים מעניינים, שימוש ייחודי ב"אמצעים אמנותיים" וכיו"ב. העבודות תוערכנה על פי שלוש קבוצות של תבחינים: תוכן, מבנה ולשון. א. בממד התוכן יבואו לביטוי: – דיון מעמיק בשאלה המוצגת במטלה; – הבעת עמדה אישית ברורה ומנומקת; – שימוש בדוגמאות מתחומים שונים ומגוונים; – כתיבה המשקפת מקוריות ויצירתיות. ב. בממד המבנה יבואו לביטוי: – קשר לוגי ברור בין רכיבי המבנה; – פתיחה וסיום הולמים. ג. ההיבט הלשוני ישקף שימוש מדויק ומגוון בלשון, בהקשרים ובאמצעים הרטוריים המתאימים לסוגה. הכתיבה תכלול עד 1,000 מילים, ותודפס בקובץ WORD, גופן "דוד", גודל 12 ורווח 1.5. יש לשמרה בסיומת (R.T.F.) Rich Text Format. 3.2 הבעה אמנותית (ציור, פיסול, קומיקס) המשתתפים יוכלו לבחור במגוון אמצעים: ציור, רישום, צילום, פיסול, מיצב, קומיקס. לכל יצירה יצורף דף עמדה שבו יתאר התלמיד, בשפת האמנות את תהליך היצירה ויסביר את הקשר שבין התוכן למימושו באמצעים אמנותיים. 4. המסגרת הארגונית 4.1 הלמידה העיונית את התכנית ילמדו בכיתות ח'-ט' מורים המלמדים מורשת תרבות ישראל, מורים להיסטוריה ו/או מחנכים: הזמן המומלץ להוראת הנושא הוא כ-3 שיעורים עיוניים. גיליון למידה ומדריך למורה בנושא עולי הגרדום נשלחו לבית הספר ואפשר למצאם גם באתר המטה למורשת ותרבות ישראל: www.education.gov.il/mate. 4.2 כרזת מידע בימים הקרובים תישלח לבתי הספר כרזה הכוללת מידע מפורט על התחרות. מנהלי בתי הספר מתבקשים לתלות כרזה זו על גבי לוח קיר מרכזי בבית הספר ולהסב את תשומת לב התלמידים אליה. 4.3 הערכת העבודות תהליך ההערכה ייעשה על ידי ועדה ארצית שישתתפו בה נציגים של משרד החינוך, "בית מורשת אצ"ג" ו"מרכז מורשת מנחם בגין" בהתאם לתבחינים שצוינו לעיל. 4.4 טקס הענקת הפרסים טקס הענקת הפרסים יתקיים ביום שלישי, כ"ג באדר התש"ע (9.3.10), ב"מרכז מורשת מנחם בגין" בירושלים. הטקס יועבר בשידור חי בטלוויזיה החינוכית וישתתף בו שר החינוך. 4.5 הפרסים לזוכים פרסים יוענקו לשלושה זוכים מתחומי הבעה שונים בכל אחד משלושת המקומות הראשונים: – מקום ראשון: 3,000 ש"ח – מקום שני: 2,000 ש"ח – מקום שלישי: 1,000 ש"ח 5. לוח הזמנים 5.1 למידה עיונית בכיתות: עד יום שישי, כ"ט בטבת התש"ע (15.1.10) 5.2 הגשת העבודות לתחרות: עד יום שישי, י"ד בשבט התש"ע (29.1.10) 5.3 הערכת העבודות: עד יום חמישי, ד' באדר התש"ע (18.2.10) 5.4 טקס הענקת הפרסים: ביום שלישי, כ"ג באדר התש"ע (9.3.10). 6. דרכי העברת העבודות העבודות תועברנה אל משרד החינוך, לכתובת זו: המטה למורשת ותרבות ישראל, המזכירות הפדגוגית, רחוב דבורה הנביאה 2, ירושלים 91911. אפשר להעביר עבודות גם בדואר האלקטרוני tehilaam@education.gov.il.

לבירורים ולשאלות אפשר לפנות אל המטה למורשת ותרבות ישראל (מטה שנהר), טל' 02-5603537 ו-02-5603543, דוא"ל tehilaam@education.gov.il.

מכתבים ל"הארץ" בנושא עולי הגרדום

בתגובה על "היסטוריונים: תוכנית הלימוד של שר החינוך מקדשת את המוות" מאת אור קשתי ("הארץ", 22.12)
הופיע מכתבי:

בידיעה מובאים קולות של "מורה ותיק להיסטוריה בתיכון בתל אביב" וכן "היסטוריון בכיר", היוצאים נגד התוכנית ללמד את תלמידי ישראל על גבורתם של יחידים מול השלטון הזר הבריטי, במאבק המזוין לשחרור לאומי.

אני תוהה, הרי בשנים האחרונות נשמעו קולות שתבעו לימוד של נושאים אחרים הנתונים במחלוקת, כגון שירי מחמוד דרוויש וה"נכבה". האם אותם אנשים שצוטטו, אפילו בעילום שם, יצאו נגד היוזמות הללו בזמנן, או אולי רק נרטיב אחד מקודש מבחינה פדגוגית במדינת ישראל - זה של האויב?

ישראל מידד

וכן מכתבו של יהודה קידר:

אין דבר הממחיש יותר את החיוניות של יוזמת שר החינוך, גדעון סער, מאשר דבריו של אבשלום חביב בפני בית הדין הצבאי שדן אותו למוות: "העוז ותעצומות הנפש נשאבים כאן משני מחצבים: המגע המחודש של הנוער העברי עם אדמת אבותיו, המחזיר לו את מסורת העוז של גיבורי העבר, ולקח השואה, המלמד אותו כי אנו עומדים במערכה לא רק על חירותנו, כי אם על עצם קיומנו" (הוצא להורג ב-29 ביולי 1947).

חיזוק לדבריו נשמע מגרונם החנוק של חבריו עולי הגרדום, ויחיאל דרזנר: "יצאנו להוכיח לכם, שיש בארץ זו דור עברי חדש שלא יסבול השפלה... ויילחם על כבודו בכל מחיר" (הוצא להורג ב-16 באפריל 1947). חבריהם שעלו לגרדום הוסיפו, שכבוד העם ודבקותם במולדת דחפו אותם למעשי הגבורה, שאולי נראית לדור של ימינו כ"מקדשת את המוות", ולא היא.

אין בקולם גם לא מלה אחת על מוות, ולא חלילה על ההתאבדות, אף כי המצב שבו היו נתונים הביא עליהם גורל מר כזה.

בשיחות הרבות שהיו לי עם בחורים יפי נפש אלה שמעתי אותם מביעים את רצונם להוכיח לעולם, שהעם שלנו הוא עז נפש, ושהדור שלהם/ שלנו לא צמא דם הוא אלא שואף לחיים בריאים במולדת הנכספת.

חשתי תמיד בשיחותי עם דוב גרונר (שעלה לגרדום ב-16 באפריל 1947) ועם מאיר פיינשטיין (שהתאבד בצינוק בתלייה ב-21 באפריל 1947) את עומק הצער על השואה: אני שומע את גלגלי הרכבות שהובילו את אחינו ואחיותינו לשמד. הרעש הזה לא נותן לי מנוחה, אמר פיינשטיין.

לא היו לי מלים בפי לנחמם.

בבגדים אדומים, נידונים למוות על ידי בתי משפט צבאיים של המנדט הבריטי, בחצר הקטנה של הכלא התהלכו הלוך וחזור. כבוד העם שלנו היה משאת נפשם.

הם לא היו דתיים במובן הריטואלי, אבל חרדים היו לגורל העם, שהיה נתון תחת הכיבוש האכזרי הזר, שחסם את הדרך להצלת שארית הפליטה. גיבורים היו מאונס. לא בחרו להיות גיבורים. לא קידשו את המוות. קידשו את החיים.

אומץ לבם ונחישותם מוכרחים להיות נר לא רק לרגלי הנוער שלנו בדור הזה, אלא יסוד ומסד לדורות הבאים. חובה על מערכת החינוך להנציח מורשת זאת למען בניית חברה מוסרית שורשית ולמען עתידנו בארץ.

פרופ' יהודה קידר

אסיר ציון/פדוי שבי, לוחם פלמ"ח

ערד

עקיבא אלדר תוקף את התוכנית על עולי הגרדום

עקיבא אלדר | מחבלים או עולי גרדום

בעוד כמה שנים, לא רבות, יש לקוות, יפרסם שר החינוך של פלסטין איגרת לתלמידים לקראת השקתה של תוכנית לימודים חדשה שיזם משרדו. התוכנית תעלה על נס את פועלם של לוחמי חירות פלסטין, שהוצאו להורג בידי כוחות הכיבוש הישראליים. התוכנית תכלול תחרות חיבורים על פועלם של ראאד סוכארג'י, ענאן סובוח ורסאן אבו שאראח, שלושת תושבי שכם, שנורו בידי חיילי צה"ל ב-26 בדצמבר 2009, בחשד שהתנקשו בחייו של מתנחל יהודי על אדמת פלסטין. "אני מקווה שהתוכנית, המספרת על מסירות הנפש של השאהידים למען קוממיות פלסטין, תהווה מנוף לחיזוק הקשר והידע של התלמידים על מאבקו של אש"ף להקמת המדינה", יאמר השר הפלסטיני. "אני מאמין שסיפורם של השאהידים, אמונתם ומסירות נפשם יהוו מופת ערכי לבני הנוער שלנו".

נכון, השורות האלה, בשינויים המתבקשים, לקוחות מתוך דברי הברכה של שר החינוך גדעון סער, שיזם פעילות לימודית חדשה סביב תריסר עולי הגרדום, שהוצאו להורג או התאבדו בתקופת המנדט הבריטי. גורם במשרד החינוך טען, שסער רתם את היחידות המקצועיות כדי לקדם את הנושאים הערכיים הקרובים ללבו. הוא מחה באוזני כתב "הארץ" אור קשתי, על שהשר מכניס את האידיאולוגיה שלו לחומר הלימודים. היסטוריון בכיר הוסיף, שהיותם של עולי הגרדום קורבנות אינה מצדיקה את הפיכתם לנושא ללימוד.

אז מה נספר לילדה מרחוב שלמה בן יוסף, שתתעניין בפועלו של חלוץ עולי הגרדום, שהשתתף בהתקפה על אוטובוס נוסעים ערבי והוצא להורג בידי הבריטים ביוני 1938? מה נאמר לילד משדרות האצ"ל, שישאל שאלות על המחתרת שהציגה "תג מחיר" לכובש הזר? "נעבור נושא", או שמא נדבר סרה בארגון, שהגיב על ההוצאה להורג של אנשיו בידי הכובש הבריטי ברצח של יותר מ-70 גברים, נשים וילדים ערבים בפיגועי טרור בשווקים בערים מעורבות?

מובן מאליו, שסער אינו מבקש מהמורים והמורות לעודד את התלמידים והתלמידות להטמין פצצות באוטובוסים של ערבים. "עולי הגרדום" הם - לטוב ולרע - חלק מהאתוס הציוני. אומות מנציחות ואף מייפות את סיפור חייהם ומותם של אלה שנפלו בדרך להשגת החירות. אנחנו הגענו לחירות. הפלסטינים מצויים, במקרה הטוב, באמצע הדרך. דווקא השר סער וחבריו בימין, שמטפחים את מורשת הטרור וההקרבה, צריכים להבין שגם לפלסטינים יש חוב מוסרי וחינוכי ל"נופלים" שלהם. לא רק לנו מותר להזכיר בספרי הלימוד את "הגיבורים", ש"מסרו את נפשם" במאבק נגד הכיבוש. מי שמעלה על נס את הפריצה לכלא עכו, כדי לשחרר "אסירים ביטחוניים" יהודים, אינו יכול להתנגד לשחרורם של "מחבלים" פלסטינים עם "דם על הידיים" - במטרה לשחרר את גלעד שליט.

ואולם, אתוס המוות והאדרת מעשי טבח בפלסטינים (או אף ביהודים, דוגמת אלטלנה) הם ההיפך המוחלט של "המופת הערכי", שהשר כתב עליו באיגרת למורים. את הערכים הנכונים - פיוס, שוויון ואי-אלימות - עליו לחפש במחוזות אחרים; עליו לעודד את מנהלי בתי הספר להזמין לכיתות את פעילי תנועת "לוחמים לשלום" - צעירים ישראלים ופלסטינים שראו אלה את אלה דרך כוונות הרובים, והחליטו להניח את נשקם ולהילחם כתף אל כתף למען השלום.

ילדי ישראל יכולים להכיר את פועלו של לוחם האצ"ל שלמה בן יוסף, שכתב ערב הוצאתו להורג "אני הולך למות, ואני בכלל לא מצטער, מפני שאני הולך למות בעד ארצנו!" אבל ילדי ישראל חייבים להכיר את יצחק פרנקנטל, מייסדו של "חוג ההורים - פורום המשפחות השכולות". זה 15 שנה, מאז שבנו החייל, אריק, הוצא להורג בידי החמאס, הוא לא חדל להטיף נגד מעשי אלימות של שני העמים ובעד שחרור מעול הכיבוש. כך, אולי, ילדי 2020 מרחוב עולי הגרדום לא יצטרכו ללמוד על מעשי ההקרבה של חיילי 2010.

המשך לפולמוס סביב תוכנית הלימודים אודות עולי הגרדום

המוות מעולם לא היה משאת נפש"

פרופ' קידר ישב במעצר עם דב גרונר ומאיר פיינשטיין. הוא משיב לתוקפי התכנית ללימוד קורותיהם: מעולם לא ראינו במוות משאת נפש.

בימים אלה החלה יוצאת לפועל יוזמתו של שר החינוך, גדעון סער, לשלב במערכת החינוך היכרות עם פועלם וקורות חייהם של עולי הגרדום. יוזמה זו זכתה לביקורת בעיתון 'הארץ' שציטט היסטוריון עלום שם שהגדיר את המהלך כחלק מאג'נדה פוליטית, כקידוש המוות וכמרטיריות בה נוקט סער.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם פרופ' יהודה קידר, איש הפלמ"ח בעברו, שנכלא על ידי הבריטים כשבאמתחתו מכשיר אלחוט. הוא נכלא לאחר שהועמד לדין בחשד לריגול ובמהלך ימי שהותו בכלא שהה בתא אחד עם דב גרונר, מאיר פיינשטיין ואחרים שלאחר תקופת מה הועלו לגרדום.

בדבריו הוא מגיב למתקפה כלפי השר סער ותכנית הלימוד החדשה שלו, לדבריו "בלשון שאותה שמעתי אותם עצמם, את פיינשטיין, חביב וגרונר. קיימנו שיחות נפש רבות בהן הבנתי את עומק הרגשות והמחשבות שלהם. יש אולי מי שחושב שהם פעלו ממניע מפלגתי אבל זה לא נכון. הם היו נוער שקיבל פקודות. הייתה בהם אידיאולוגיה. היו בהם תחושות ברמת האדם הלוחם ולא ברמת הסכסוך הפוליטי. הייתה זו תחושה של נוער שחש את גודל השעה של החזרה לארץ האבות, נוער שחש את הפגיעה של השואה בעם היהודי. כולנו יחד חשבנו איך לעשות משהו כדי להרים את הדגל שכל כך הושפל בשואה, איך לפתוח את שערי הארץ".

בהתייחסו ישירות לטענות על קידוש המוות מבהיר פרופ' קידר ושוב ומבהיר כי "לא דיברנו בינינו על המוות. איש מאיתנו לא רצה למות. דקות לפני העלייה לגרדום אמר לי גרונר שאומר למי שיוציא את גווייתו מחדר הגרדום שבקפל שבשולי מכנסיו הוא מסתיר את צוואתו. כשפתחו את שולי המכנסיים נמצאה שם הצוואה ובה הוא כתב שאם הייתה ניתנת לו ההזדמנות לחזור על חייו לא היה משנה מהם מאומה".

"התיידדתי עם מאיר פיינשטיין ושוחחנו ארוכות בטיול החצר היומי שהיה לנו, טיול שארך שעה ביום. במשך השיחות הללו הוא חזר על כך שהוא שומע עד היום את רעש הרכבות שמובילות את האחים שלנו לשמד, וזה טורד את מנוחתו. חשנו כאב פיזי שקשה להבין אותו היום. היום אנחנו בדור אחר. מעולם לא העלנו על דל שפתנו את המושג מוות או התאבדות. משימת חיינו הייתה לא למות אלא להקים חיים בגן העדן שבארץ הזו".

ובאשר לטענות ולפיהן יוזמת השר סער מובילה לקידוש המוות בעיני בני נוער, אומר קידר כי החשש היחיד שקיים הוא חשש שמא במציאות חיינו הסוערת תהיה זולות של מונח המוות, ולכן אולי ראוי לשקול עם פסיכולוגים מה תהיה ההשלכה הנפשית של בני נוער שכותבים חיבור שאינו אלא מכתב לעולה גרדום.

.

ביקורת על תוכנית פדגוגית של מרכז בגין ובית אצ"ג

22/12/2009

היסטוריונים: תוכנית הלימוד של שר החינוך גדעון סער מקדשת את המוות

מש' החינוך יוזם תוכנית על עולי הגרדום

מאת אור קשתי

משרד החינוך יוזם פעילות לימודית חדשה סביב 12 עולי הגרדום, שהוצאו להורג או התאבדו בתקופת המנדט הבריטי. בנוסף לשיעורים בנושא, תכלול התוכנית, המיועדת לתלמידים בכיתות ח'-ט' במגזר היהודי, גם תחרות כלל ארצית של חיבורים ויצירות אמנות, בשיתוף "בית מורשת אורי צבי גרינברג" ו"מרכז מורשת מנחם בגין". בין הנושאים האפשריים לעבודות: "שיחה דמיונית שקיימתי עם עולה גרדום ברגעיו האחרונים בכלא" ו"מכתב אחרון של עולה גרדום למשפחתו".

"השר גדעון סער רתם את היחידות המקצועיות כדי לקדם את הנושאים הערכיים הקרובים ללבו. זו דוגמה לאופן שבו נכנסת האידיאולוגיה שלו לחומר הלימודים", אמר גורם במשרד החינוך. "זה מטריד שדווקא משרד החינוך בוחר להעביר מסר שמקדש את המוות ורואה בו דבר נשגב", הוסיף היסטוריון בכיר באחת האוניברסיטאות.

באיגרת לרגל התוכנית החדשה, כתב סער, כי הוא "מקווה שהתוכנית, המספרת על מסירות הנפש של עולי הגרדום במאבקם לקוממיות ישראל, תהווה מנוף לחיזוק הקשר והידע של התלמידים למאבק של התנועה הציונית להקמת המדינה. אני מאמין שסיפור עולי הגרדום, אמונתם ומסירות נפשם יהווה מופת ערכי לבני הנוער שלנו".

אתמול גם הודיע משרד החינוך כי בשבוע הבא יצוין "יום ז'בוטינסקי" במערכת החינוך. בתחילת החודש פורסמה הוראה בחוזר מנכ"ל, לפיה על בתי הספר להיערך לקיום פעילויות חינוכיות-ערכיות, לרבות טקסים, לציון היום וכן להקדיש שיעורים לעיסוק בדמותו ובפועלו של ז'בוטינסקי. שר החינוך עצמו יעביר שיעור אזרחות שיעסוק בז'בוטינסקי בתיכון במעלה אדומים.

משרד החינוך אף פרסם נושאים לעבודות אפשריות בתחרות התלמידים. בין השאר: "שיחה דמיונית שקיימתי עם עולה גרדום ברגעיו האחרונים בכלא", "מכתב אחרון של עולה גרדום למשפחתו", "מכתבה של אם או חברה לעולה גרדום בימיו האחרונים", "הנימוקים להצדקת הנצחתם של עולי הגרדום, במסגרת הוועדה להנצחת אישים", ו"המסרים והערכים העולים ממעשה עולי הגרדום שנשאף להנחיל לדורות הבאים".

במסגרת התחרות, יכולים התלמידים להגיש חיבורים, מאמרים, שירים, ציורים וכד'. תהליך ההערכה ייעשה על ידי ועדה ארצית משותפת של נציגי משרד החינוך, "בית מורשת אצ"ג" ו"מרכז מורשת מנחם בגין" .

"יש הבדל בין לימוד על הרצל וז'בוטינסקי לבין ההתייחסות לעולי הגרדום", אומר מורה ותיק להיסטוריה בתיכון בתל אביב, "חשוב ללמוד על האידיאולוגיה של ראשי הציונות, אבל במקרה השני ההצדקה העיקרית היא מעשיהם של לוחמי המחתרות, ובעיקר סופם".

"התוכנית החדשה ?מחבקת' את המרטיריות ומעריצה את הקורבן בגלל שהוא קורבן", אומר ההיסטוריון הבכיר, המכיר גם את תוכניות הלימודים בהיסטוריה, "אי אפשר להתחיל בקביעה שמכיוון שעולי הגרדום הוצאו להורג הם גם קדושים. היותם קורבנות לא מצדיקה את הפיכתם לנושא לימודי".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי "מדובר בפרויקט חינוכי חשוב ביותר, וסיפורם של לוחמי המחתרות שעלו לגרדום איננו עניין פוליטי". עוד נמסר ש"טקסים ממלכתיים עירוניים רבים מציינים את סיפורם של עולי הגרדום".

על חומותיך שומרים

רשימתו של דן פתיר על בגין ורבין

רבין ובגין חסרים לי

מאת: דן פתיר, מאמר אורח

יום שני, 14 בדצמבר 2009,

ראיתי מקרוב את שניהם שמים את טובת המדינה מעל לשיקול האישי. הם חסרים לי. ואני מניח שלא רק לי

לא הוטרדתי בשום לבטים כאשר נתבקשתי להשיב על השאלה: מי היא הדמות החסרה לי
היום, בשל התכונות, החשיבה, הערכים ויישום כל אלה במציאות. למען האמת, החסר
האולטימטיבי הוא לא בדמות אחת. בשתיים. ואני משיב כך משום שהכרתי אותם מקרוב, קרוב
מאד. גם את ראש הממשלה יצחק רבין וגם את ראש הממשלה מנחם בגין. למען השקיפות
הראוייה, אקדים ואומר כי נפל בחלקי לעבוד, ברצף של יותר משמונה שנים, עם שני
"לשעברים" אלה, כדוברם ויועצם לתקשורת. היכרתים מקרוב בהיכרות קרובה ביותר, שוטפת,
בלשכת ראש הממשלה, ומחוצה לה, גם בטווח הפונקציונלי, וגם בטווח האישי, בכל עונות
ואירועי השנה.

הם חסרים לי כיום משום התיפקוד שלהם, כמנהיגים וכבני אדם,
כיוזמים ומחליטים, כסופגי ביקורת וכמגינים על עמדותיהם מבלי לחשב מראש את מדדי
הפופולריות המלווים אותם בכל מעשיהם. הם חסרים לי משום שראיתים בכל מצב אפשרי,
במצוקה ואיומים מבית ומחוץ, ובימים מסבירי פנים ומעוררי התלהבות. הם חסרים לי כי
ראיתים בימים ובשעות של התכנסות פנימית, במילוי אחריותם הראשית לחיי בני אדם,
לאזרחי המדינה במדים ובלעדיהם כשיקול עליון, ובראייה האישית של מתן עדיפויות
אנושיות, אישיות, ומימשליות בעת ובעונה אחת.

חסרים, לא רק לי

אני
מבקש לומר זאת בהתייחסות אובייקטיבית אפשרית, ובלתי אפשרית, לשני אלה ששנות ההיכרות
איתם היקנו לי מימדים עמוקים ורחבים ביותר לבחינת מנהיגות אישית, גם בעידן השוטף
וגם בראייה לאחור.

השוני בין רבין לבגין בהופעותיהם הציבוריות, היה בסגנון
ובדגשים הרעיוניים והפוליטים. ודאי ברטוריקה. אף שלא התמודדו זה מול זה בבחירות,
ההקפדה על ניקיון כפיים בהתנהלות הפוליטית היתה משותפת לשניהם. הם התנצחו מעל דוכן
הכנסת, ומעל במות אחרות. הם חלקו לא פעם זה על זה, לעתים באוקטבות פוליטיות גבוהות,
אך ידעתי כי כל אחד מהם מקפיד בראש ובראשונה שלא לחצות קווים אדומים.

והם
ידעו "לפרגן". כאשר רבין ניהל את המאבק הקשה ואת התיכנון והביצוע של מבצע אנטבה,
הוא הקפיד ליידע את בגין מראש על השלבים המכריעים. וכאשר המדינה כולה חגגה את הצלחת
מבצע החילוץ הנועז, היה זה ראש האופוזיציה (בגין) שהעתיר בכנסת את השבח העילאי לראש
הממשלה (רבין) משום שעליו מוטלת האחריות העילאית להחלטות גורליות מעין זו.

וכאשר חזר ראש הממשלה בגין עטור ההישג בחתימת הסכמי קמפ דייוויד, היה זה
רבין, ראש הממשלה בדימוס, שמיהר לשבחו על כך. וכאשר בא המהפך הידוע של בחירות 1977,
ורבין פינה את כסאו לראש הממשלה הנבחר בגין, הוא פנה לכל שרי הממשלה היוצאת וחייב
אותם ואת מנכ"ליהם, להעביר את השלטון, כל שר ושר, כל משרד ומשרד בצורה המסודרת
ביותר, בכתב ובעל פה.

ראיתי מקרוב את שניהם. כל אחד מהם, מיד עם כניסתו
ללשכת ראש הממשלה, נותן עדיפות ראשונה, בתחילה לא בפומבי, לחיפוש דרכים וערוצים
אישיים למגעי שלום עם גורמים ערביים. רבין עם ירדן ומרוקו, בגין עם מרוקו ומצרים.
וראיתי מקרוב את שניהם, וכל אחד לחוד, מעלה במובהק את השיקול הלאומי, את טובת
המדינה, מעל לשיקול האישי.

הם, כל אחד מהם, ושניהם יחד, במנהיגותם, בערכיהם
ובהתנהלותם האישית, חסרים לי. ואני מניח, לא רק לי

.

שוב "מפוצצים" את מלון המלך דוד

חוזרים בזמן: פיצוץ של מלון המלך דוד בי-ם

לפני 63 שנה פוצץ האצ"ל את המלון שבו שכנו המשרדים של הבריטים וגרם להרג 91 איש. כעת מבקש ערוץ בריטי לשחזר האירוע לצורך סדרה


בפברואר הקרוב יוכלו תושבי ירושלים לחזות בשחזור של אחד הרגעים ההיסטוריים הכי זכורים בתולדות העיר: פיצוץ האגף הדרומי של מלון המלך דוד בידי ארגון האצ"ל ביולי 1946 והרס את משרדי המנדט הבריטי ששכנו באותו אגף.

במכתב שהגיע השבוע למשטרת מחוז ירושלים ולעיריית הבירה מערוץ 4 של הטלוויזיה הבריטית, מבקש הערוץ אישור לצלם ברחוב המלך דוד שחזור של הפיצוץ.

בעוד הפיצוץ עצמו יצולם באולפנים בבריטניה, הרחוב עצמו אמור להפוך לזירת צילומים עם הריסות, עשן ועשרות נפגעים. הצילומים צפויים להתקיים ב-11 בפברואר ונראה כי בכוונת העירייה והמשטרה לאשר את צילום הסצנות המדוברות.

כזכור, פיצוץ המלון בידי ארגון האצ"ל, שבו נהרגו 91 איש ונפצעו עשרות רבות, נועד "לעודד" את שלטון המנדט הבריטי לעזוב את הארץ. 63 שנים אחרי כן מפיק הערוץ הבריטי סדרת דרמה היסטורית חדשה בשם "הומלנד" (ארץ מולדת), המתרחשת בישראל של ימינו ובפלסטינה המנדטורית.

הסדרה מבוימת בידי הבמאי עטור הפרסים פיטר קוסמינסקי ומופקת בארץ על ידי חברת למה הפקות, החתומה על הצלחות כמו "מדוזות", " מסעות ג'יימס בארץ הקודש", " יוסי וג'אגר", "ללכת על המים" ועוד.

"נצלם שחזור של פיצוץ מלון המלך דוד אשר התרחש בשנת 1946, ונראה פינוי נפגעים לכיוון הדשא של בניין ימק"א", נכתב בפניית הערוץ הבריטי למשטרת המחוז.

"לצורך הצילום נצטרך לחסום את הכביש חסימה 'נושמת', ונשאיר נתיב מעבר אחד לכלי הרכב הבאים מצפון ודרום. ידוע לנו שזהו ציר מרכזי בירושלים ואנו מעוניינים למזער את ההפרעה לתושבים עד למינימום. הנהלות מלון דוד המלך וימק"א משתפות עמנו פעולה, וכמובן עיריית ירושלים".

תחרות חיבורים בשותפות משרד החינוך ומרכז מורשת אצ"ג