מאת: דן פתיר, מאמר אורח
יום שני, 14 בדצמבר 2009,
ראיתי מקרוב את שניהם שמים את טובת המדינה מעל לשיקול האישי. הם חסרים לי. ואני מניח שלא רק לי
.
לא הוטרדתי בשום לבטים כאשר נתבקשתי להשיב על השאלה: מי היא הדמות החסרה לי
היום, בשל התכונות, החשיבה, הערכים ויישום כל אלה במציאות. למען האמת, החסר
האולטימטיבי הוא לא בדמות אחת. בשתיים. ואני משיב כך משום שהכרתי אותם מקרוב, קרוב
מאד. גם את ראש הממשלה יצחק רבין וגם את ראש הממשלה מנחם בגין. למען השקיפות
הראוייה, אקדים ואומר כי נפל בחלקי לעבוד, ברצף של יותר משמונה שנים, עם שני
"לשעברים" אלה, כדוברם ויועצם לתקשורת. היכרתים מקרוב בהיכרות קרובה ביותר, שוטפת,
בלשכת ראש הממשלה, ומחוצה לה, גם בטווח הפונקציונלי, וגם בטווח האישי, בכל עונות
ואירועי השנה.
הם חסרים לי כיום משום התיפקוד שלהם, כמנהיגים וכבני אדם,
כיוזמים ומחליטים, כסופגי ביקורת וכמגינים על עמדותיהם מבלי לחשב מראש את מדדי
הפופולריות המלווים אותם בכל מעשיהם. הם חסרים לי משום שראיתים בכל מצב אפשרי,
במצוקה ואיומים מבית ומחוץ, ובימים מסבירי פנים ומעוררי התלהבות. הם חסרים לי כי
ראיתים בימים ובשעות של התכנסות פנימית, במילוי אחריותם הראשית לחיי בני אדם,
לאזרחי המדינה במדים ובלעדיהם כשיקול עליון, ובראייה האישית של מתן עדיפויות
אנושיות, אישיות, ומימשליות בעת ובעונה אחת.
חסרים, לא רק לי
אני
מבקש לומר זאת בהתייחסות אובייקטיבית אפשרית, ובלתי אפשרית, לשני אלה ששנות ההיכרות
איתם היקנו לי מימדים עמוקים ורחבים ביותר לבחינת מנהיגות אישית, גם בעידן השוטף
וגם בראייה לאחור.
השוני בין רבין לבגין בהופעותיהם הציבוריות, היה בסגנון
ובדגשים הרעיוניים והפוליטים. ודאי ברטוריקה. אף שלא התמודדו זה מול זה בבחירות,
ההקפדה על ניקיון כפיים בהתנהלות הפוליטית היתה משותפת לשניהם. הם התנצחו מעל דוכן
הכנסת, ומעל במות אחרות. הם חלקו לא פעם זה על זה, לעתים באוקטבות פוליטיות גבוהות,
אך ידעתי כי כל אחד מהם מקפיד בראש ובראשונה שלא לחצות קווים אדומים.
והם
ידעו "לפרגן". כאשר רבין ניהל את המאבק הקשה ואת התיכנון והביצוע של מבצע אנטבה,
הוא הקפיד ליידע את בגין מראש על השלבים המכריעים. וכאשר המדינה כולה חגגה את הצלחת
מבצע החילוץ הנועז, היה זה ראש האופוזיציה (בגין) שהעתיר בכנסת את השבח העילאי לראש
הממשלה (רבין) משום שעליו מוטלת האחריות העילאית להחלטות גורליות מעין זו.
וכאשר חזר ראש הממשלה בגין עטור ההישג בחתימת הסכמי קמפ דייוויד, היה זה
רבין, ראש הממשלה בדימוס, שמיהר לשבחו על כך. וכאשר בא המהפך הידוע של בחירות 1977,
ורבין פינה את כסאו לראש הממשלה הנבחר בגין, הוא פנה לכל שרי הממשלה היוצאת וחייב
אותם ואת מנכ"ליהם, להעביר את השלטון, כל שר ושר, כל משרד ומשרד בצורה המסודרת
ביותר, בכתב ובעל פה.
ראיתי מקרוב את שניהם. כל אחד מהם, מיד עם כניסתו
ללשכת ראש הממשלה, נותן עדיפות ראשונה, בתחילה לא בפומבי, לחיפוש דרכים וערוצים
אישיים למגעי שלום עם גורמים ערביים. רבין עם ירדן ומרוקו, בגין עם מרוקו ומצרים.
וראיתי מקרוב את שניהם, וכל אחד לחוד, מעלה במובהק את השיקול הלאומי, את טובת
המדינה, מעל לשיקול האישי.
הם, כל אחד מהם, ושניהם יחד, במנהיגותם, בערכיהם
ובהתנהלותם האישית, חסרים לי. ואני מניח, לא רק לי
No comments:
Post a Comment