האלטלנה בחדשות

משט וטקס זיכרון בהשתתפות לוחמים שהיו בספינה

- הודעה מטעם מרכז מורשת מנחם בגין

▪ ▪ ▪
ביום שישי, ה- 20/6/08 בשעה 10:00 יערוך מרכז מורשת מנחם בגין בשיתוף איגוד השייטים הישראלי, החברה העירונית אתרים ומרינה תל אביב משט זיכרון וטקס זיכרון ימי לציון 60 שנה לפרשת אלטלנה תחת הסיסמה "מלחמת אחים לעולם לא".

60 שנה לאחר אחד האירועים הקשים בתולדות הקמת מדינת ישראל ייערך טקס האזכרה הימי ויתקיים במקום בו טובעה הספינה מול חוף פרישמן בתל אביב, בהשתתפות לוחמים שהיו על האלטלנה, סירות מכל רחבי הארץ, צופי ים ותנועת אתגרים. במהלך הטקס ייאמרו דברי זיכרון שיישמעו בכל ספינות המשט ברשת הקשר, יושלכו זרים מהספינות והן ישוטו במעגל שלוש פעמים סביב מקום ההטבעה המשוער כפי שנהוג בטקסים ימיים.

=========================

שיעור היסטוריה

מאת תום שגב

• האם שיפץ בן-גוריון את הפרוטוקולים על פרשת אלטלנה


1. תעלומת התותח הקדוש

אוניית העולים והנשק של אצ"ל "אלטלנה" הגיעה לחופי ישראל ב-20 ביוני 1948; לבואה קדם משא ומתן בין נציגי הארגון לבין הממשלה, אך המגעים נכשלו וצה"ל הפגיז את האונייה, מול חופי תל אביב. זו היתה אחת הפרשות הטראומטיות בתולדות הפוליטיקה הישראלית. העיתונים ייחסו לדוד בן-גוריון את המלים: "מבורך התותח שהפציץ את האונייה הזאת. תותח זה יהיה ראוי לעמוד בבית המקדש, אם ייבנה". זה היה "התותח הקדוש": צמד המלים שיוחס לבן-גוריון כראיה לעומק שנאתו למנחם בגין.

למעשה היתה זו המצאה עיתונאית: בן-גוריון לא אמר "תותח קדוש", אך אחת לכמה שנים עוד מתעוררת השאלה מה בדיוק הוא כן אמר. לכאורה, צריך רק לבדוק בפרוטוקול של ישיבת מועצת העם שנערכה ב-23 ביוני 1948. לפי הפרוטוקול אמר בן-גוריון: "מבורך הוא התותח שהפציץ את האונייה הזאת". ובהמשך: "מובן שטוב היה לולא היה צורך להשתמש בו, בנשק בכלל, ואילו היתה האונייה נמסרת לנו בשלמות - אבל לאחר שלא נמסרה - הדבר הטוב ביותר שאפשר היה לעשות היה - להטביע אותה".

מתברר שגם על פרוטוקולים קשה לסמוך. העיתונאי הוותיק שלמה נקדימון, היודע על "אלטלנה" יותר מכל חוקר אחר ועומד לפרסם מהדורה חדשה של ספרו על הפרשה, גילה שפרוטוקול הישיבה שופץ לקראת פרסומו. נקדימון יודע זאת מפני שהרישום המקורי שנעשה במהלך דבריו של בן-גוריון נשמר גם הוא באחד הארכיונים ועל פיו אכן אמר בן-גוריון שהתותח ראוי לעמוד בפתח בית המקדש, אך מלים אלה נמחקו מהפרוטוקול לפני שנמסר לדפוס. לא ברור אם בן-גוריון עצמו ניסה לרמות את ההיסטוריה או מישהו מטעמו. כך או כך, "ניקוי" פרוטוקולים לקראת פרסומם הוא נוהג מקובל בכנסת.

============================

כך נערכו הכוחות למתקפה על אלטלנה

בפקודת המבצע לקראת המתקפה על 'אלטלנה', הנחשפת לאחר 60 שנה כותב המח"ט ציון אלדד: "היוזמה נתונה במקרה זה בידי האויב..."
שמעון כהן


לאחר שישים שנה נחשף תיעוד ממוסמך של היערכות כוחות צה"ל למתקפה על אוניית הנשק 'אלטלנה' שבימים אלה מצוין יום השנה לטיבועה מול חופי תל אביב. ההיסטוריון הצבאי, ד"ר אורי מילשטיין, המציג את המסמכים קובע כי אלה לא הוצגו מעולם בציבור, ואף בפני מומחים וחוקרים של הפרשה הכואבת לא נחשפו המסמכים.

תחת הכיתוב 'סודי ביותר – מידי' כותב ציון אלדד (קליינמן), קצין המבצעים החטיבתי של חטיבת עציוני, את פקודת המבצע לאבטחת כיתורה של האנייה. "אלדד היה ממפקדי הסזון ומקורב מאוד לבן גוריון", מציין ומזכיר מילשטיין.

"לאור התפתחות המאורעות בחלקים אחרים של הארץ יש חשש שחלקים מסוימים של האוכלוסייה היהודית במרחב החטיבה יתמרדו נגד השלטון הישראלי", כותב אלדד למפקדי הצבא הרלוונטיים. אלדד מעלה חשש שמא אותם חלקים באוכלוסיה, כהגדרתו, "ינסו לפגוע בכוחותינו ו/או להשתלט על אובייקטים חשובים של כוחותינו".

על מנת להבהיר את נחיצות ההיערכות הצבאית נגד אנשי 'אלטלנה', אנשי האצ"ל ותומכיהם, מוסיף אלדד ומזהיר את מפקדי הצבא: "חלקי האוכלוסייה העלולים להתמרד מאורגנים במסגרת צבאית הפועלת בחלקה במסגרת רשת ההגנה של כוחותינו".

בהמשך פקודת המבצע מגדיר אלדד את הכוחות תוך הבהרה חד משמעית של 'מי לנו ומי לצרנו'. את פירוט אנשי האצ""ל כולל מפקד המבצעים אלדד תחת הכותרת "האויב", ומנגד את סד"כ הצבא הנערך למתקפה על האונייה הוא מגדיר כ"כוחותינו".

התיוג 'אויב' שב ומופיע לאורך הפקודה כולה כלפי אנשי האצ"ל. כך, בין השאר גם בסעיף 'המועד'. בסעיף זה קובע אלדד כי "מאחר שהיזמה במקרה זה נתונה בידי האויב יש לנקוט מיד בכל הסידורים הדרושים".

בסעיף המטרה קובע אלדד בפקודה כי זו "לדכא כל ניסיון פגיעה בכוחותינו, בבסיסנו או בכל אובייקט אחר. למנוע כל תגבורת מזוינת מלהגיע לירושלים".

בהמשך הפקודה מופיעים פרטי ההיערכות כאשר כוחות מתחמשות בקו ראשון ואילו כוחות רזרבה נערכים בעורף. זאת בשעה בה כוחות אחרים, מכוחות גדוד בית חורון, עורכים מחסומי ביקורת בכבישים. במחסומים אלה אמורים, ע"פ התכנון, הכוחות לערוך "זיהויים לקביעת הזהות הצבאית או האזרחית של הנוסעים, ויפרוק את הנשק מכל האזרחים המזוינים ויעצרם, וכן יעצור כל אזרח הידוע כאיש אצ"ל".

גם אמצעי הלחימה בהם ישתמשו כוחות הרזרבה מפורטים בפקודת המבצע: "משוריינים נושאי תותח ומכונת ירייה, משוריינים נושאי שני מקלעים, ג',מ,ס, עם חוליית נושאית תתי מקלע". כמו כן מפרט אלדד את דרכי ההתקשרות בין הכוחות ומפקדים.

אלדד מציין בסוף פקודת המבצע כי "במידה שהמבצעים מזדקק לכוחות נוספים יפקיעם מהגדודים, מן היחידות המתאמנות". עם זאת ציין בסעיף הבא כי "בדרך כלל אין להוריד נשק או כוחות מן הכוח המוצב בקווים מכל קווי האויב הערבי".

ערבי הרג את ארלוזורוב

שיעור היסטוריה

מאת תום שגב

1. ממה מת ארלוזורוב

ביום שישי 16 ביוני 1933, בשעות הערב, יצאו חיים וסימה ארלוזורוב לטייל בחוף תל אביב. ארלוזורוב, ממנהיגי מפא"י, לא חזר הביתה. הוא נורה ומת בבית החולים "הדסה". 75 שנה לאחר מכן נמשך הוויכוח מי רצח אותו בעוצמה רגשית ופוליטית המזכירה את סערת הוויכוח שהביאה ב-1982 להקמתה של ועדת חקירה. מרכז רבין יזם השבוע דיון אחד, מרכז ז'בוטינסקי דיון שני. אלה טוענים אתם אשמים, אלה משיבים - הערבים עשו את זה.

הפוליטיקה מאפילה בתוך כך על פרט חשוב, והוא שארלוזורוב מת כתוצאה מהזנחה רפואית. אילו קיבל טיפול נכון, מיד, ייתכן מאוד שהיה נשאר בחיים. אך בדומה לשאלה מי לחץ על ההדק ומדוע, יש עדויות סותרות גם על הטיפול שקיבל ארלוזורוב בבית החולים.

על פי הדו"ח של ועדת החקירה, יצאו כשעתיים וחצי מפציעתו ועד שהחל ארלוזורוב לקבל את הטיפול הנכון. הדו"ח ציטט את אחד הרופאים שניתחו אותו, ד"ר מכס מרכוס: הוא האמין שאילו הקדימו לתת לפצוע עירוי דם - הוא היה ניצל. כשהובא ארלוזורוב לבית החולים לא היה שם רופא שיכול לבצע ניתוח חירום. זה היה המחדל הגדול. ראשוני האנשים שהגיעו לבית החולים לא היו רופאים, אלא עסקנים פוליטיים. הרופאים הגיעו בזה אחר זה. בחלק מהזמן הזה ארלוזורוב עוד היה בהכרה, אחות נתנה לו זריקות לשיכוך כאבים.

בהקשר זה קיימת עדות שוועדת החקירה לא הכירה כנראה, של מלי דנציגר, אחותו של שר המשפטים הראשון, פנחס רוזן. היא נכללת בעדויות מפי ותיקי תל אביב, שהקליט שמשון חלפי ובתו רחל הוציאה לאור כמה מהם ("חולמים בחולות", הוצאת משרד הביטחון). על פי עדותה, בא לביתם שליח על אופנוע כדי להזעיק להדסה את בעלה, ד"ר פליקס דנציגר, שהיה רופא. עד שהגיע, היה מאוחר מדי.

ועדת החקירה ציינה את שמותיהם של חמישה רופאים שטיפלו בארלוזורוב, שמו של דנציגר אינו ביניהם. בעת שמסרה את עדותה, היתה מלי דנציגר בת 97. בנה מיכאל השלים את עדותה: "אבי חזר באותו הלילה הביתה והיה כל כך מרוגז ממה שקרה, שלא יכול היה לדבר. ד"ר מרכוס, כירורג שעבד עם אבי והיה אתו באותו לילה בחדר הניתוח, חזר אתו וסיפר לאמי ולי: הציוד הרפואי בהדסה היה לקוי. כשד"ר דנציגר נתן הוראה לעירוי של מי מלח - מה שצריך היה לעשות שלוש שעות קודם - התברר כי צינור העירוי נוזל. הרופא האחראי של הדסה קשר את החורים בצינורות עם מטפחת. ד"ר דנציגר ביצע את הניתוח והוציא את הכדור. כשהתברר שארלוזורוב מת, הוריד דוקטור דנציגר את כפפות המנתחים, זרק את המכשירים בכוח על הרצפה וקרא: 'לא הערבי הרג את ארלוזורוב - כי אם דיר החזירים הזה!'" לדנציגר היה באותה תקופה בית חולים משלו.

כתבה על האלטלנה במעריב

האם אתם מזהים את עצמכם על האלטלנה?
60 שנה אחרי שטובעה מול חופי ת"א במרכז למורשת בגין מקווים שפרסום צילומים נדירים מאוניית האצ"ל יסייעו לאתר ניצולים שעדיין חיים

מיכל שפירא | 17/6/2008 9:03

60 שנה לאחר הפגזת אוניית המעפילים אלטלנה נחשפות לראשונה תמונות מתוך האונייה, ובהן ניתן לראות את לוחמי האצ"ל רגע לפני ההגעה לישראל, מחזיקים בכלי נשק, מחוייכים ונרגשים.

לוחמי האצ''ל על האלטלנה באדיבות המרכז למורשת בגיןצילומים נדירים שהגיעו לאחרונה למרכז מורשת בגין בירושלים חושפים לראשונה את אוניית האלטלנה מבפנים. עד היום נראו רק תמונות של אוניית המעפילים בחופי תל אביב, כשהיא עולה באש לאחר הפגזת צה"ל. בצילומים ההיסטוריים החדשים מופיעים עשרות מעפילים, לוחמי ארגון האצ"ל, כשהם מחזיקים בכלי ירייה, מטיילים על סיפון האונייה ונרגשים לקראת ההגעה לחופי ארץ ישראל.

את התמונות החזיקה עד היום פנינה הורוביץ, אחת מניצולות אלטלנה, שמתנדבת כיום במרכז בגין. לדברי הרצל מקוב, מנכ"ל המרכז, המטרה היא למצוא עוד מניצולי הספינה שעדיין חיים.

ביום שישי הקרוב בשעה 10:00 בבוקר, בשיתוף עם מרינה תל אביב ואיגוד השייטים הישראלים, הם מתכוונים לערוך משט זיכרון לציון 60 שנה לפרשת אלטלנה, תחת הסיסמה "מלחמת אחים לעולם לא". הטקס יתקיים במקום בו טובעה הספינה מול חוף פרישמן בתל אביב, ומארגני האירוע מקווים שבאמצעות פרסום הצילומים הנדירים ניתן יהיה להגיע ללוחמים שהיו על סיפון האלטלנה.




הכירו על הסיפון
אחת הניצולות הידועות של האלטלנה היא אסתר (במבי) קדישאי, רעייתו של יחיאל קדישאי, מי שהיה ראש לשכתו המיתולוגי של ראש הממשלה מנחם בגין. קדישאי שמחה לשמוע על חשיפת התמונות, וסיפרה על חוויותיה.

"אני זוכרת הכל, היתה שמחה גדולה באונייה", היא אמרה. "לא שהיו שם תנאים טובים, אבל זה בכלל לא עניין אותנו. אני אמנם לא הייתי מעורבת בעניינים של המפקדים ולא היה לי מושג ממה שהולך, רק היינו שמחים שאנחנו באים לארץ".

קדישאי הוסיפה כי על אף הצילומים שבהם נראים המעפילים
מחזיקים בכלי ירייה, הם לא תכננו להילחם בצה"ל. "כל מה שקרה כשהגענו לישראל היה בשבילי הפתעה גמורה. אם החזקנו רובה זה רק בשביל להתאמן למקרה שתהיה עלינו התקפה בזמן הנסיעה, חלילה לא כדי להתקיף אנשים בארץ", היא מזדעקת.

"כל ההפלגה הזאת היתה בהסכמתו של בן גוריון. כל מה שקרה אחר כך לא היה צריך לקרות, ולא היה צריך להטביע את האונייה. זה אסון נוראי". עבור בני הזוג קדישאי לפחות, יצא דבר אחד טוב מהמסע בספינה: הם הכירו על הסיפון, ועד היום הם נשואים באושר.


13 לוחמים הרוגים
אלטלנה הוא שמה של אוניית נשק של ארגון האצ"ל, עליה היו 900 מעפילים ניצולי שואה שהפליגו לישראל בזמן מלחמת העצמאות. ראשי היישוב חששו כי בכוונת האצ"ל לבצע הפיכה, ולאחר שראשי הארגון סירבו למסור לידיהם את השליטה המלאה בספינה, הפגיז אותה צה"ל ב-22 ביוני 1948, מול חופי תל אביב, והטביע אותה. 13 לוחמי אצ"ל ועוד שלושה לוחמי צה"ל נהרגו בקרב.


האונייה נרכשה בשנת 1947 על ידי האצ"ל, ושמה "אלטלנה"-נדנדה באילטקית-היה שם העט של המנהיג הרוחני של הפלג הרוויזיוניסטי ביישוב, זאב ז'בוטינסקי. תחילה תוכננה האונייה להיות רק ספינת מעפילים, אך לבסוף הוחלט להסב אותה לספינת נשק. לפי עדות מפקד האונייה, היו ארוזים בבטנה 5,000 רובים , 450 מקלעים, 5 זחל"מים, כמה אלפי פצצות מטוסים וכארבעה מיליון כדורים.

משט אלטלנה

משט זיכרון לציון 60 שנה לפרשת אלטלנה

"מלחמת אחים לעולם לא"

-20/6/200819


המרכז למורשת בגין,איגוד השייטים הישראלי, החברה העירונית אתרים ומרינה תל אביב

מזמינים אותכם למשט "אלטלנה":


יום חמישי, ה- 19/6/08 :

11:00: מפגש בעלי ספינות ושייטים בים, מול כפר וויתקין ויציאה למשט העממי שישחזר את מסעה האחרון של האלטלנה- כפר ויתקין- חוף פרישמן, עגינה במרינה תל אביב.

19:00: קבלת פנים, והתכנסות במרינה תל אביב.

19:30: ערב בנושא פרשת האלטלנה יתקיים ברחבת מרינה תל אביב. נא להרשם לצורך השתתפות.

יום שישי, ה- 20/6/08:

8:30: תדרוך שייטים וכלי שייט לקראת המשטים במועדון המרינה בתל אביב ויציאה לים.

10:00: טקס אזכרה ימי מול חוף פרישמן, בהשתתפות סירות מכל רחבי הארץ, צופי ים ותנועת אתגרים. לכל המעוניינים להשתתף תצא ספינה מנמל יפו אשר תקח חלק בטקס.

11:00: משט תחרותי


פרטים והרשמה:

משה פוקסמן שעל, מרכז בגין 025652004, mfuksman@begincenter.org.il

תיקון ליל שבועות

דוכן מרכז בגין בשבוע הספר בירושלים