האלטלנה בחדשות

משט וטקס זיכרון בהשתתפות לוחמים שהיו בספינה

- הודעה מטעם מרכז מורשת מנחם בגין

▪ ▪ ▪
ביום שישי, ה- 20/6/08 בשעה 10:00 יערוך מרכז מורשת מנחם בגין בשיתוף איגוד השייטים הישראלי, החברה העירונית אתרים ומרינה תל אביב משט זיכרון וטקס זיכרון ימי לציון 60 שנה לפרשת אלטלנה תחת הסיסמה "מלחמת אחים לעולם לא".

60 שנה לאחר אחד האירועים הקשים בתולדות הקמת מדינת ישראל ייערך טקס האזכרה הימי ויתקיים במקום בו טובעה הספינה מול חוף פרישמן בתל אביב, בהשתתפות לוחמים שהיו על האלטלנה, סירות מכל רחבי הארץ, צופי ים ותנועת אתגרים. במהלך הטקס ייאמרו דברי זיכרון שיישמעו בכל ספינות המשט ברשת הקשר, יושלכו זרים מהספינות והן ישוטו במעגל שלוש פעמים סביב מקום ההטבעה המשוער כפי שנהוג בטקסים ימיים.

=========================

שיעור היסטוריה

מאת תום שגב

• האם שיפץ בן-גוריון את הפרוטוקולים על פרשת אלטלנה


1. תעלומת התותח הקדוש

אוניית העולים והנשק של אצ"ל "אלטלנה" הגיעה לחופי ישראל ב-20 ביוני 1948; לבואה קדם משא ומתן בין נציגי הארגון לבין הממשלה, אך המגעים נכשלו וצה"ל הפגיז את האונייה, מול חופי תל אביב. זו היתה אחת הפרשות הטראומטיות בתולדות הפוליטיקה הישראלית. העיתונים ייחסו לדוד בן-גוריון את המלים: "מבורך התותח שהפציץ את האונייה הזאת. תותח זה יהיה ראוי לעמוד בבית המקדש, אם ייבנה". זה היה "התותח הקדוש": צמד המלים שיוחס לבן-גוריון כראיה לעומק שנאתו למנחם בגין.

למעשה היתה זו המצאה עיתונאית: בן-גוריון לא אמר "תותח קדוש", אך אחת לכמה שנים עוד מתעוררת השאלה מה בדיוק הוא כן אמר. לכאורה, צריך רק לבדוק בפרוטוקול של ישיבת מועצת העם שנערכה ב-23 ביוני 1948. לפי הפרוטוקול אמר בן-גוריון: "מבורך הוא התותח שהפציץ את האונייה הזאת". ובהמשך: "מובן שטוב היה לולא היה צורך להשתמש בו, בנשק בכלל, ואילו היתה האונייה נמסרת לנו בשלמות - אבל לאחר שלא נמסרה - הדבר הטוב ביותר שאפשר היה לעשות היה - להטביע אותה".

מתברר שגם על פרוטוקולים קשה לסמוך. העיתונאי הוותיק שלמה נקדימון, היודע על "אלטלנה" יותר מכל חוקר אחר ועומד לפרסם מהדורה חדשה של ספרו על הפרשה, גילה שפרוטוקול הישיבה שופץ לקראת פרסומו. נקדימון יודע זאת מפני שהרישום המקורי שנעשה במהלך דבריו של בן-גוריון נשמר גם הוא באחד הארכיונים ועל פיו אכן אמר בן-גוריון שהתותח ראוי לעמוד בפתח בית המקדש, אך מלים אלה נמחקו מהפרוטוקול לפני שנמסר לדפוס. לא ברור אם בן-גוריון עצמו ניסה לרמות את ההיסטוריה או מישהו מטעמו. כך או כך, "ניקוי" פרוטוקולים לקראת פרסומם הוא נוהג מקובל בכנסת.

============================

כך נערכו הכוחות למתקפה על אלטלנה

בפקודת המבצע לקראת המתקפה על 'אלטלנה', הנחשפת לאחר 60 שנה כותב המח"ט ציון אלדד: "היוזמה נתונה במקרה זה בידי האויב..."
שמעון כהן


לאחר שישים שנה נחשף תיעוד ממוסמך של היערכות כוחות צה"ל למתקפה על אוניית הנשק 'אלטלנה' שבימים אלה מצוין יום השנה לטיבועה מול חופי תל אביב. ההיסטוריון הצבאי, ד"ר אורי מילשטיין, המציג את המסמכים קובע כי אלה לא הוצגו מעולם בציבור, ואף בפני מומחים וחוקרים של הפרשה הכואבת לא נחשפו המסמכים.

תחת הכיתוב 'סודי ביותר – מידי' כותב ציון אלדד (קליינמן), קצין המבצעים החטיבתי של חטיבת עציוני, את פקודת המבצע לאבטחת כיתורה של האנייה. "אלדד היה ממפקדי הסזון ומקורב מאוד לבן גוריון", מציין ומזכיר מילשטיין.

"לאור התפתחות המאורעות בחלקים אחרים של הארץ יש חשש שחלקים מסוימים של האוכלוסייה היהודית במרחב החטיבה יתמרדו נגד השלטון הישראלי", כותב אלדד למפקדי הצבא הרלוונטיים. אלדד מעלה חשש שמא אותם חלקים באוכלוסיה, כהגדרתו, "ינסו לפגוע בכוחותינו ו/או להשתלט על אובייקטים חשובים של כוחותינו".

על מנת להבהיר את נחיצות ההיערכות הצבאית נגד אנשי 'אלטלנה', אנשי האצ"ל ותומכיהם, מוסיף אלדד ומזהיר את מפקדי הצבא: "חלקי האוכלוסייה העלולים להתמרד מאורגנים במסגרת צבאית הפועלת בחלקה במסגרת רשת ההגנה של כוחותינו".

בהמשך פקודת המבצע מגדיר אלדד את הכוחות תוך הבהרה חד משמעית של 'מי לנו ומי לצרנו'. את פירוט אנשי האצ""ל כולל מפקד המבצעים אלדד תחת הכותרת "האויב", ומנגד את סד"כ הצבא הנערך למתקפה על האונייה הוא מגדיר כ"כוחותינו".

התיוג 'אויב' שב ומופיע לאורך הפקודה כולה כלפי אנשי האצ"ל. כך, בין השאר גם בסעיף 'המועד'. בסעיף זה קובע אלדד כי "מאחר שהיזמה במקרה זה נתונה בידי האויב יש לנקוט מיד בכל הסידורים הדרושים".

בסעיף המטרה קובע אלדד בפקודה כי זו "לדכא כל ניסיון פגיעה בכוחותינו, בבסיסנו או בכל אובייקט אחר. למנוע כל תגבורת מזוינת מלהגיע לירושלים".

בהמשך הפקודה מופיעים פרטי ההיערכות כאשר כוחות מתחמשות בקו ראשון ואילו כוחות רזרבה נערכים בעורף. זאת בשעה בה כוחות אחרים, מכוחות גדוד בית חורון, עורכים מחסומי ביקורת בכבישים. במחסומים אלה אמורים, ע"פ התכנון, הכוחות לערוך "זיהויים לקביעת הזהות הצבאית או האזרחית של הנוסעים, ויפרוק את הנשק מכל האזרחים המזוינים ויעצרם, וכן יעצור כל אזרח הידוע כאיש אצ"ל".

גם אמצעי הלחימה בהם ישתמשו כוחות הרזרבה מפורטים בפקודת המבצע: "משוריינים נושאי תותח ומכונת ירייה, משוריינים נושאי שני מקלעים, ג',מ,ס, עם חוליית נושאית תתי מקלע". כמו כן מפרט אלדד את דרכי ההתקשרות בין הכוחות ומפקדים.

אלדד מציין בסוף פקודת המבצע כי "במידה שהמבצעים מזדקק לכוחות נוספים יפקיעם מהגדודים, מן היחידות המתאמנות". עם זאת ציין בסעיף הבא כי "בדרך כלל אין להוריד נשק או כוחות מן הכוח המוצב בקווים מכל קווי האויב הערבי".