עמים חופשיים בארצם
הערב נרים את ישראל לכבוד יום הולדתה; 59 פעמים נרים אותה - למי יעמוד הכוח בגילנו - ועוד פעם אחת, כן תזכי לשנה הבאה. במאי 1948, הורידה האימפריה את היוניון ג'ק, ואחרון חייליה עזב את חופי הארץ ולא הביט לאחוריו. בלי היסוסים ודמעות היא נפרדה, בריטניה הגדולה, ואנחת הרווחה - ברוך שפטרנו - נשמעה מכאן ועד לונדון.
לפני חודש פירסם "ידיעות אחרונות" מסמכים חסויים של ה-MI5, שנחשפו לאחרונה. הם מעידים על טדי קולק, שהעביר לסוכנות הביון מידע על פעילות אצ"ל ולח"י. העיתון פירסם, הסערה פרצה, כמו על פי רפלקס מותנה. לא רק הנפשות הפועלות מאז, גם טוקבקיסטים נסערים אמרו את דברם; והיו שהציעו למחות את שם טדי מהאיצטדיון, ולהחליפו בשמו של אברהם (יאיר) שטרן. ובאמת, לא נאה להיות מלשן-לחשן, ולא יאה להיות מוסר למלכות, ואף ידוע מה דינו של מויסר. אך ההכרח לא יגונה, לפעמים.
באוטוביוגרפיה שלו כותב קולק: "תמיד התנגדתי לאנרכיה בתוך השורות שלנו. היה זה חיוני שהסוכנות היהודית, הממשלה שלנו באותה תקופה, תפעל נגד קבוצות טרור הנוטלות לעצמן את הזכות לקבל החלטות ומסכנות את המדיניות... התנגדתי לאצ"ל וללח"י כמו שאחרי מלחמת יום הכיפורים התנגדתי לאלה שהקימו התנחלויות בניגוד למדיניות הממשלה".
קולק צדק; ומי שמבקש להשתכנע בצדקתו, מוזמן להתבונן בעמדה הישראלית כלפי הרשות הפלשתינית. היא נתבעת במפגיע להשתלט על הפורשים שלה מבית, ולהטיל עליהם מרות של שלטון מרכזי. ישראל גם מברכת על כל גילוי של שיתוף פעולה פלשתיני, אלא שלכל עם-תחת-עול-זר יש נטייה לראות בפורשיו גיבורים, ואת המשת"פים שמתוכו - לראות כבוגדים.
ההיסטוריה מלמדת שפורצי גדר ממיטים אסונות על תנועות שחרור לאומיות. לו הפלשתינאים היו בולמים את ההתנגדות-האלימה-ללא-הבחנה, והיו ממירים אותה במרי אזרחי, כבר מזמן היו פורקים עול כיבוש. הטרור פוגע במאבקם הצודק לעצמאות; כל פיגוע רק דוחה את קץ שעבודם.
הפעילות המחתרתית האלימה של אצ"ל ולח"י, שהוכתמה גם במעשי טרור, לא קידמה את עצמאות ישראל, ואפשר שעיכבה אותה. מפעם לפעם שב ומתלקח הוויכוח מי באמת גירש את הבריטים מכאן - היישוב המאורגן או העושים-מאבק-לעצמם - ונדמה שעד היום אין ויכוח יותר לוהט מזה, המוציא את כל הדובים מיער התקומה.
ההיסטוריון יהודה באואר כותב - "איש לא גירש אותם; הם החליטו ללכת מפני שראו בכך את הביטוי הטוב ביותר לאינטרסים שלהם, לאחר שאבדה להם התמיכה האמריקאית, והיא אבדה בשל השלכות השואה". וחיים גורי אמר לי פעם, ש"אקסודוס" אחת בים, עמוסת פליטים, היתה שקולה כנגד כל המבצעים ביבשה - מההתנקשות בחיי הלורד מוין ועד פיצוץ מלון המלך דוד.
בן-גוריון, קולק, וחבריהם להנהגה, הבינו, שמנוי וגמור עם בריטניה לקפל את האימפריה, והיישוב חייב להתכונן בעוד מועד למלחמת העצמאות האמיתית שלו - נגד הערבים - ואסור לכלות כוח במלחמת מאסף נגד אויב מדומה. לאחר מלחמת העולם היה ברור שהאימפריה היא נטל ולא נכס, ואזרחי הממלכה התעניינו יותר בחימום ביתם מאשר בשמש הודו וציילון שאינה שוקעת לעולם; ופלשתינה עניינה אותם כשלג דאשתקד.
אנגליה הצילה את עצמה, משהשילה מעליה את מושבותיה; מוטת השליטה היתה גדולה ממידותיה הדמוקרטיות ומצרכיה החיוניים. ובעקבותיה ניווטו יתר המעצמות הקולוניאליות, שהשליכו מהסיפון מושבה אחר מושבה, מנדט אחרי מנדט, בטרם יטבעו.
בעוזבה, היא השאירה כאן שני עמים מדממים, שעדיין נאבקים על עצמאותם - זה כנכבש וזה ככובש. ובשנה הבאה, במלאות 60 לסיום המנדט - להיות עמים חופשיים בארצם; כמה טוב, שתמיד ממתינה שנה באה להשליך עליה יהב.
מאמרו של נרי אברנרי
No comments:
Post a Comment