על מרדכי אנילביץ

להלן מכתבו למערכת הארץ של משה פוקסמן-שעל שהתפרסם ביום השואה

מרדכי אנילביץ איש בית"ר

בתגובה על "לצרף אותם לפנתיאון" מאת משה ארנס ("הארץ", 10.4)

משה ארנס קובל במאמרו על אי ההכרה בחלקם של חברי האצ"ל בלחימה בגטו ורשה ומבקש לצרפם לפנתיאון הלאומי, כפי שעשו למרדכי אנילביץ ולמחתרת של תנועות השמאל. עובדה חשובה נפקדה מהמאמר והיא, שאנילביץ עצמו, שהיה מפקד הארגון היהודי הלוחם (ארגון ההתנגדות של השמאל הציוני), היה בית"רי בהכשרתו - עובדה שהועלמה ממרבית המקורות ההיסטוריים בנושא.

מעיון במכתבים של אנשי בית"ר ורשה שפורסמו בבטאון "מוזיאון הלוחמים הפרטיזנים" מאפריל 1983, עולה כי אנילביץ הצטרף לקן בית"ר ורשה כבר ב-1931, שם התבלט כחניך מצטיין ואף הוזמן לפגישה אישית עם זאב ז'בוטינסקי.

חיים לזר ליטאי כותב בספרו "מצדה של ורשה", כי אנילביץ היה בתנועת בית"ר עד 1938 ואף עבד במזכירות נציבות בית"ר. בשנת 1938, על רקע המאבקים בתנועה לאור הקמת תאי אצ"ל מתחרים בפולין, פרש אנילביץ' עם עוד 20 חברים והקים את בית"ר מתקדמת, אך לא הצליח להחזיק מעמד ונעלם. ואנשי בית"ר הופתעו לגלות כיצד צץ כמפקד מחתרת השמאל בגטו.

בשנותיו בגטו העיד אנילביץ כמה פעמים כי החינוך הבית"רי - שהטיף למאבק מזוין, להגנה על הכבוד והקיום היהודי - הוא שהניע אותו. דוד וודובינסקי, בספרו על חייו בגטו ורשה, "And We Are Not Saved", מצטט מדברי אנילביץ בחתונת אחד מחניכי בית"ר בינואר 1943, שלושה חודשים לפני פרוץ המרד: "למזלי הייתי בעבר חניך בית"ר ומשם אני נושא רוח מסוימת אותה אני היום נוטע בקרב היהודים הפציפיסטים".

למרות האמור לעיל, עובדות אלה אינן בנמצא במקורות ההיסטוריים העיקריים העוסקים בנושא; לא בתיאור הביוגרפי של אנילביץ באתר יד ושם ולא באנציקלופדיה של השואה שראתה אור בהוצאת עם עובד. לעומת זאת, מודגשים במקורות אלה השתייכותו בזמן המרד לתנועת השומר הצעיר.

משה פוקסמן-שעל

מודיעין