בס"ד אור לכ"ט כסלו, נר חמישי של חנוכה, תשס"ז
דברים במעמד הענקת אות הוקרה לרס"ן רועי קליין הי"ד מטעם מרכז בגין
_____________________
נתנאל אלישיב
משפחת בגין היקרה,
חברי מרכז מורשת מנחם בגין,
אל"מ הרצי הלוי,
משפחות מורנו וקליין,
תושבי העיר שדרות,
ושאר האנשים הטובים שטרחו ובאו לערב שכולו קודש להעלאת הגבורה הישראלית על נס.
בשם משפחת קליין, חבריו ומוקיריו של רועי, ברצוני להודות למרכז מורשת מנחם בגין על שבחר להעניק את אות ההוקרה השנה לרועי. ולא פחות ממה שאני מודה לכם, אני גם מברך אתכם על בחירתכם, כי יותר ממה שכבוד הנופלים חשוב לבני משפחותיהם, שמכבדים אותם ומתגעגעים אליהם בלאו הכי, חשוב הוא לאלו שחולקים את הכבוד, שיודעים לאן להפנות את הרגש האצילי של הכבוד, שמחוּלל לעתים קרובות מדי בהענקת כבוד לדברים פעוטים ולאנשים שאינם ראויים לו.
בחרתם לקיים טקס זה דווקא בחג החנוכה, ואני מבקש לספר לכם על מחלוקת שקיימת בין הגננות החילוניות לגננות הדתיות ביחס לאחד משירי החנוכה...
בגני הילדים החילוניים, נוהגים לשיר שהדלקת נרות החנוכה נעשית "על הנסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים." נוסח זה, שיש בו התייחסות אל האדם כמחולל הנס ולא אל הקדוש ברוך הוא, צרם לאוזניהן של הגננות הדתיות, אשר לימדו את חניכיהן לשיר במקום זאת: "על הנסים ועל הנפלאות אשר חולל ד' למכבים".
לאחר שנים רבות שבהן אני שר את הנוסח של הגננות הדתיות, בשנה זו, בה ראינו את מעשה גבורתו של רועי, התחלתי לראשונה לשיר לפי הנוסח של הגננות החילוניות. זאת בעקבות דברי האדמו"ר השני של חסידות גור, הרב יהודה אריה לייב אלתר, אשר התפרסם בעולם היהודי בזכות חיבורו הדרשני החשוב 'שפת אמת'.
בביאורו לפסוק מספר תהלים "נתת ליראיך נס להתנוסס" (תהלים ס ו) הוא מסביר שבני ישראל ראויים לנסים שנעשים להם, משום שהם "עושים דברים היפוך הטבע", וכיוון שהם עושים דברים שמנוגדים אל הטבע, במידה כנגד מידה ראויים הם שהקדוש ברוך הוא יעשה עבורם אף הוא דברים שהם היפוך הטבע[1].
וממשיך ה'שפת אמת' לבאר:
"כי באמת כל ניסיון הוא נס הנעשה על ידי האדם..."
הנה כי כן, כאשר אדם עומד בניסיון בו הוא נדרש לעשות מעשים העומדים בסתירה לטבע האדם, זהו נס.
החשמונאים יצאו למלחמה כנגד כוחות לחלוטין לא פרופורציונליים לכוחותיהם שלהם, הן בהיבט הכמותי והן בהיבט הלוגיסטי, ולמרות זאת, קבוצה קטנה זו מתוך עם קטן הצליחה להביס מעצמה אדירה. זהו מעשה על טבעי, ועל כן, מותר לומר שהמכבים חוללו נס.
אף אנו, היינו עדים בקיץ האחרון למסירות נפש על טבעית מצדו של רועי, במערכה בלבנון. אולי הרצון הטבעי והחזק ביותר שקיים באדם הוא הרצון לשרוד, הרצון לשמור על החיים ולהימלט מן הסכנה. זהו טבע שיורד עד לרמת האינסטינקט והרפלקס. וכשאדם מגיע, בשבריר שנייה, למסקנה שהדבר הנכון בְּסיטואציה מחרידה שנוצרה היא למסור את חייו כדי להציל לפחות את חייהם של פקודיו ורעיו, והוא אף מוצא בקרבו את היכולת הנפשית לפעול בניגוד לאינסטינקט הבסיסי ביותר שלו תוך קריאת 'שמע ישראל' – זהו נס. ועם הנס הזה יכולים אנו לגשת אל ריבונו של עולם ולבקש ממנו לפרוע את חלקו ולעשות נסים למען עם ישראל ומדינת ישראל, בדין, ולא בחסד.
ממשיך ה'שפת אמת' ואומר שכשאדם עושה מעשה שהוא בניגוד לטבע, "הוא אות על זה האדם שיש בו התדבקות בשורש עליון, למעלה מהטבע...".
זכינו לראות את פריחתו המופלאה של רועי במשך שנים רבות.
זכינו לראות אדם שמטפס ממדרגה למדרגה, לא קופא לרגע על שמריו, הולך ומתעלה, שואב כוחות מבית המדרש ומתמלא במסירות נפש למען כלל ישראל.
זכינו לראות אדם שמגיע לשלמות בכל מעגלי חייו: במשפחתו, בתורתו ובשדה הקרב.
זכינו לראות אותו הולך ונדבק בשורש עליון, ורק באותו יום נורא, בכל המובנים של המילה הזו, ראינו עד היכן הדברים מגיעים.
אשרי העם שככה לו, אשרי העם שמצמיח מקרבו בנים כמו רועי.
ולנו, שנותרנו כאן, לא נותר אלא לדרוש מעצמנו בכל יום ויום, להיות ראויים למסירות הנפש של רועי ושל שאר קדושי ישראל.
תודה לכם.
[1] 'שפת אמת' על ראש השנה, שנת תרל"ז, ד"ה "במדרש פרשת העקידה".
דברים במעמד הענקת אות הוקרה לרס"ן רועי קליין הי"ד מטעם מרכז בגין
_____________________
נתנאל אלישיב
משפחת בגין היקרה,
חברי מרכז מורשת מנחם בגין,
אל"מ הרצי הלוי,
משפחות מורנו וקליין,
תושבי העיר שדרות,
ושאר האנשים הטובים שטרחו ובאו לערב שכולו קודש להעלאת הגבורה הישראלית על נס.
בשם משפחת קליין, חבריו ומוקיריו של רועי, ברצוני להודות למרכז מורשת מנחם בגין על שבחר להעניק את אות ההוקרה השנה לרועי. ולא פחות ממה שאני מודה לכם, אני גם מברך אתכם על בחירתכם, כי יותר ממה שכבוד הנופלים חשוב לבני משפחותיהם, שמכבדים אותם ומתגעגעים אליהם בלאו הכי, חשוב הוא לאלו שחולקים את הכבוד, שיודעים לאן להפנות את הרגש האצילי של הכבוד, שמחוּלל לעתים קרובות מדי בהענקת כבוד לדברים פעוטים ולאנשים שאינם ראויים לו.
בחרתם לקיים טקס זה דווקא בחג החנוכה, ואני מבקש לספר לכם על מחלוקת שקיימת בין הגננות החילוניות לגננות הדתיות ביחס לאחד משירי החנוכה...
בגני הילדים החילוניים, נוהגים לשיר שהדלקת נרות החנוכה נעשית "על הנסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים." נוסח זה, שיש בו התייחסות אל האדם כמחולל הנס ולא אל הקדוש ברוך הוא, צרם לאוזניהן של הגננות הדתיות, אשר לימדו את חניכיהן לשיר במקום זאת: "על הנסים ועל הנפלאות אשר חולל ד' למכבים".
לאחר שנים רבות שבהן אני שר את הנוסח של הגננות הדתיות, בשנה זו, בה ראינו את מעשה גבורתו של רועי, התחלתי לראשונה לשיר לפי הנוסח של הגננות החילוניות. זאת בעקבות דברי האדמו"ר השני של חסידות גור, הרב יהודה אריה לייב אלתר, אשר התפרסם בעולם היהודי בזכות חיבורו הדרשני החשוב 'שפת אמת'.
בביאורו לפסוק מספר תהלים "נתת ליראיך נס להתנוסס" (תהלים ס ו) הוא מסביר שבני ישראל ראויים לנסים שנעשים להם, משום שהם "עושים דברים היפוך הטבע", וכיוון שהם עושים דברים שמנוגדים אל הטבע, במידה כנגד מידה ראויים הם שהקדוש ברוך הוא יעשה עבורם אף הוא דברים שהם היפוך הטבע[1].
וממשיך ה'שפת אמת' לבאר:
"כי באמת כל ניסיון הוא נס הנעשה על ידי האדם..."
הנה כי כן, כאשר אדם עומד בניסיון בו הוא נדרש לעשות מעשים העומדים בסתירה לטבע האדם, זהו נס.
החשמונאים יצאו למלחמה כנגד כוחות לחלוטין לא פרופורציונליים לכוחותיהם שלהם, הן בהיבט הכמותי והן בהיבט הלוגיסטי, ולמרות זאת, קבוצה קטנה זו מתוך עם קטן הצליחה להביס מעצמה אדירה. זהו מעשה על טבעי, ועל כן, מותר לומר שהמכבים חוללו נס.
אף אנו, היינו עדים בקיץ האחרון למסירות נפש על טבעית מצדו של רועי, במערכה בלבנון. אולי הרצון הטבעי והחזק ביותר שקיים באדם הוא הרצון לשרוד, הרצון לשמור על החיים ולהימלט מן הסכנה. זהו טבע שיורד עד לרמת האינסטינקט והרפלקס. וכשאדם מגיע, בשבריר שנייה, למסקנה שהדבר הנכון בְּסיטואציה מחרידה שנוצרה היא למסור את חייו כדי להציל לפחות את חייהם של פקודיו ורעיו, והוא אף מוצא בקרבו את היכולת הנפשית לפעול בניגוד לאינסטינקט הבסיסי ביותר שלו תוך קריאת 'שמע ישראל' – זהו נס. ועם הנס הזה יכולים אנו לגשת אל ריבונו של עולם ולבקש ממנו לפרוע את חלקו ולעשות נסים למען עם ישראל ומדינת ישראל, בדין, ולא בחסד.
ממשיך ה'שפת אמת' ואומר שכשאדם עושה מעשה שהוא בניגוד לטבע, "הוא אות על זה האדם שיש בו התדבקות בשורש עליון, למעלה מהטבע...".
זכינו לראות את פריחתו המופלאה של רועי במשך שנים רבות.
זכינו לראות אדם שמטפס ממדרגה למדרגה, לא קופא לרגע על שמריו, הולך ומתעלה, שואב כוחות מבית המדרש ומתמלא במסירות נפש למען כלל ישראל.
זכינו לראות אדם שמגיע לשלמות בכל מעגלי חייו: במשפחתו, בתורתו ובשדה הקרב.
זכינו לראות אותו הולך ונדבק בשורש עליון, ורק באותו יום נורא, בכל המובנים של המילה הזו, ראינו עד היכן הדברים מגיעים.
אשרי העם שככה לו, אשרי העם שמצמיח מקרבו בנים כמו רועי.
ולנו, שנותרנו כאן, לא נותר אלא לדרוש מעצמנו בכל יום ויום, להיות ראויים למסירות הנפש של רועי ושל שאר קדושי ישראל.
תודה לכם.
[1] 'שפת אמת' על ראש השנה, שנת תרל"ז, ד"ה "במדרש פרשת העקידה".
No comments:
Post a Comment