נימוקי ועדת השופטים של פרס בגין 2006

פרס בגין תשס"ז
תושבי שדרות
על עמידתם האמיצה במשך כמעט שש שנים בירי בלתי פוסק של טילים, הנורים על ידי ארגוני הטרור הפלשתינאים מרצועת עזה.
מה-15 באפריל 2001 נורו על העיר שדרות מאות טילים יום וליל, מפגיעתם נהרגו שבעה תושבים, מהם ארבעה ילדים, נפצעו עשרות תושבים ומאות לקו בחרדה.
תושבי שדרות, אשר הפכו בן לילה מאזרחים שלווים לחיילים בחזית המאבק, ממשיכים בחייהם, בטיפוח המשפחה, בקליטת העלייה מכל קצוות תבל ובעשייה האישית והקהילתית. כל זאת, תחת איום קיומי האורב להם בכל זמן ובכל מקום ומפר את שגרת החיים התקינה.
שדרות ותושביה הפכו לסמל של עמידה איתנה בפני התקפות המחבלים, המאפיינת את עם ישראל מאז תקומתו. בעמידתם זו הם מהווים מופת ודוגמא לנחישות ולאחיזה איתנה בארץ ישראל נוכח מתקפות האויב, המבקש להשמידנו.
בזכות נחישותם ועמידתם של 20,000 תושבי שדרות בימים קשים אלו מוענק להם פרס מנחם בגין לשנת תשס"ז.

תעודות הוקרה תשס"ז
סא"ל עמנואל מורנו ז"ל
קצין בכיר בסיירת מטכ"ל. אחד הלוחמים האמיצים וקרי הרוח ביחידה שמעלליה רבים.
סא"ל מורנו התבלט, הן ביכולת התכנון של פעולות נועזות והן בביצוע יוצא דופן והיה ללוחם שהשתתף במספר המבצעים הרב ביותר בהיסטוריה של היחידה. פעילותו וקור רוחו גם במצבי לחץ קיצוניים ומסוכנים הבדילה לא פעם בין הצלחה לכישלון. פעמים רבות השליך את חייו מנגד והציל חיי פקודים וחברים ליחידה. מפקדיו אומרים כי מאז בר כוכבא לא קם לוחם כזה לעם ישראל.
איש חרב אשר ראה את בשירותו הצבאי שליחות גדולה, לה התמסר בכל מאודו, ומאידך, תלמיד שקדן, אשר הקדיש כל דקה פנויה ללימוד תורה ולמעשי חסד ועזרה לסביבתו. שימש מופת לחייליו בסיירת מטכ"ל, כשהלוחמים הולכים אחריו באש ובמים, וסומכים עליו שיחזירם בשלום.
בכ'ה באב תשס"ו יצא סא"ל מורנו בראש כח של 100 חיילים לפשיטה בעורף האוייב בגזרת בעל בק, מעוז החזבאללה, הנמצאת בעומק שטח לבנון, לפעולה עלומה אשר מטרתה למנוע הברחת אמצעי לחימה מאיראן וסוריה לחיזבאללה. יעדי הפעולה הושגו במלואם אך בדרך חזרה נתקלו החיילים במארב של חיזבאללה. עמנואל, שהלך, כתמיד, בראש חייליו נפגע ומת זמן קצר אחר כך מפצעיו.
בן 35 במותו. השאיר אחריו רעיה - מאיה ושלשה ילדים: אביה בת החמש, נריה (שנתיים וחצי) ונועם (חצי שנה).

רס"ן רועי קליין ז"ל
סגן מפקד גדוד 51 של חטיבת גולני. לאחר שירותו הסדיר ביחידות "עורב" ו"אגוז" פנה רועי ללימודי הנדסה אותם סיים בהצטיינות, אך למרות זאת החליט לזנוח קריירה מצליחה כמהנדס והחליט לחזור לשרות קבע מתוך אהבה גדולה לעמו ולארצו.
רועי התקדם במהירות בסולם הדרגות כאשר פקודיו ומפקדיו משבחים את קור רוחו ומסירותו במהלך השירות, ואת הנחישות והעצמה שגילה בשדה הקרב, אליו נשלח לא פעם כאשר הוא עומד ראשון בראש הכח. על אחד מהמבצעים בהם השתתף זכה בציון לשבח.
בעת מלחמת לבנון, הוטלה על יחידתו של רועי המשימה הקשה להשתלט על הכפר בינת ג'בל, המפקדה הקדמית של ארגון החזבאללה בדרום לבנון, אשר ממנו נורו מאות קטיושות על ערי הצפון. בקרב קשה שנועד לטהר את הכפר ממחבלים ומשגרי קטיושות נתקלו רועי ולוחמיו בהתנגדות עיקשת שכללה אש תופת של טילים ורימונים. כאשר הבחין רועי ברימון שהושלך לעבר חייליו ולא ניתן היה להתגונן מפניו, הוא זינק עליו ובגופו ספג את מרבית ההדף וחייליו ניצלו. חייליו סיפרו כי זעק "שמע ישראל" שעה שקפץ על הרימון.
במהלך הקרב חיסל הכח בראשות רועי 23 מחבלים וניטרל כמות גדולה של חומר נפץ.
רועי מסר את נפשו על הגנת העם והארץ והותיר אחריו רעיה, שרה, ושני ילדים- גלעד בן שלוש ויואב בן שנה וחצי. הובא למנוחות בב' באב תשס"ו , ביום הולדתו ה-31.