Saturday, June 27, 2015

בני בגין מצטט מנחם בגין על זכויות האדם


 ח''כ בני בגין באוניברסיטת חיפה: ''השלטון אינו מעניק זכויות אזרח. הן הוענקו לו על ידי בוראו, הן איתו תמיד ובכל מצב, והשלטון אינו רשאי לשלול אותן''

"לא בנדיבות אנו נוהגים – זוהי חובתנו", הוסיף בטקס הסיום של בוגרי התואר הראשון של הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה "אציין כי אבי ומורי, ותנועת החרות שעמד בראשה, התנגדו נחרצות להפרת זכויות של כל אזרח". "השלטון אינו מעניק זכויות אזרח. הן הוענקו לו על ידי בוראו, הן איתו תמיד ובכל מצב, והשלטון אינו רשאי לשלול אותן", כך אמר הערב (יום ה') ח"כ בני בגין בטקס הסיום של בוגרי התואר הראשון בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה. 

עוד הוסיף ח"כ בגין כי, "אם הריבון לא מבין זאת, יש לחזק את הכלים המגבילים אותו". ח"כ בגין פתח דבריו באמירה כי ממשלות מוקמות בכדי לקיים את זכויות האזרח של האזרחים שלהן, אולם אמיתות אלה, שאמורות להיות מובנות מאליהן, אינן כאלה בישראל של השנים האחרונות. הוא יצא בחריפות נגד מה שהוא כינה, "סיסמא ישנה, שכאילו נשמעת הגיונית וקמה לאחרונה לתחייה" והיא שאין זכויות ללא חובות. "סיסמא זו מכוונת בעיקר כנגד אזרחי ישראל הערבים והיא מקשה מאוד על היחסים בין יהודים וערבים. אציין כי אבי ומורי, ותנועת החרות שעמד בראשה, התנגדו נחרצות להפרת זכויות של כל אזרח, גם בתואנה של בטחון האומה", אמר, כשהוא מזכיר שאביו, ראש הממשל וראש תנועת הליכוד מנחם בגין ז"ל התנגד למשטר הצבאי, שפגע בזכויות הציבור הערבי. לדבריו של ח"כ בגין, דווקא בגלל שאנחנו חיים במדינת הלאום של העם היהודי, בה יש רוב לעם היהודי, חלות על הרוב היהודי זכויות, מעצם היותו רוב, "להושיט יד תמיד, ליזום ולפעול בעקביות למימוש שוויון זכויות לכל אזרחי ארץ ישראל". 

הוא ציין כי הוא ער לעובדה שישנם מצעים פוליטיים או תוכניות ועמדות השוללות את היותה של ישראל מדינת העם היהודי ורוצות לשנות מציאות זו ולהפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה, אבל פעילויות אלה אינן פותרות את הרוב היהודי מעשייה מתמדת לכינון זכויות אזרח שוות. "לא בנדיבות אנו נוהגים – זוהי חובתנו". "ישנה סברה שטוענת שמכיוון שהכנסת מייצגת את העם והממשלה מייצגת, אם כך, את רצון העם, יש היתר לחוקק איזה חוקים שרוצים. השאלה היא האם לריבון מותר בכלל לפגוע בזכויות היחיד או המיעוט? גם אם היחיד עומד לבדו כנגד כל החברה, אין זכות לריבון לפגוע בזכויותיו. אם הריבון לא מבין זאת, יש לחזק את הכלים המגבילים אותו", אמר והתייחס לחשיבות של בג"צ ככלי שתפקידו להגביל את השרירות של הרוב. לדבריו, יש לקיים את החלטות בג"צ בכל עת, גם כשחושבים שהן שגויות. 

"בג"צ חופשי, שמקיימים את פסיקותיו הוא המבחן לחברה שיש בה חרות. ולכן יש לחזק ולשמור עליו". בסוף דבריו אמר ח"כ בגין כי הגיש לפני מספר ימים הצעת חוק "מדינת ישראל", שבה באחד הסעיפים כתוב בתחילתו כי ישראל היא מדינת העם היהודי ובסופו שהיא תקיים שיוויון זכויות לכל אזרחיה. "שני חלקי המשפט חיוניים יחדיו, והם לא נמצאים כיום בספר החוקים", אמר.

 25/6/2015

ועוד מקור

▪ ▪ ▪



יממה אחרי המתקפה במליאת הכנסת של סגן שר הפנים ירון מזוז נגד חברי הכנסת הערבים, מביע עמיתו לסיעת הליכוד, חבר הכנסת בני בגין עמדה שונה בתכלית. "השלטון אינו מעניק זכויות אזרח. הן הוענקו לו על-ידי בוראו, הן איתו תמיד ובכל מצב, והשלטון אינו רשאי לשלול אותן. אם הריבון לא מבין זאת, יש לחזק את הכלים המגבילים אותו".

בגין, שנאם בטקס הסיום של בוגרי התואר הראשון בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה, פתח דבריו באמירה כי ממשלות מוקמות כדי לקיים את זכויות האזרח של האזרחים שלהן, אולם אמיתות אלה, שאמורות להיות מובנות מאליהן, אינן כאלה בישראל של השנים האחרונות. הוא יצא בחריפות נגד מה שהוא כינה, "סיסמה ישנה, שכאילו נשמעת הגיונית וקמה לאחרונה לתחייה", והיא שאין זכויות ללא חובות. "סיסמה זו מכוונת בעיקר כנגד אזרחי ישראל הערבים, והיא מקשה מאוד על היחסים בין יהודים וערבים". הוא לא שכח להזכיר את אביו מנחם בגין, ואמר: "אציין כי אבי ומורי, ותנועת החרות שעמד בראשה, התנגדו נחרצות להפרת זכויות של כל אזרח, גם בתואנה של ביטחון האומה". הוא הזכיר שאביו, ראש הממשלה וראש תנועת הליכוד התנגד למשטר הצבאי, שפגע בזכויות הציבור הערבי.

לדברי בגין, דווקא בגלל שאנחנו חיים במדינת הלאום של העם היהודי, בה יש רוב לעם היהודי, חלות על הרוב היהודי זכויות, מעצם היותו רוב, "להושיט יד תמיד, ליזום ולפעול בעקביות למימוש שוויון זכויות לכל אזרחי ארץ ישראל".
הוא ציין כי הוא ער לעובדה שישנם מצעים פוליטיים או תוכניות ועמדות השוללות את היותה של ישראל מדינת העם היהודי ורוצות לשנות מציאות זו ולהפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה, אבל פעילויות אלה אינן פוטרות את הרוב היהודי מעשייה מתמדת לכינון זכויות אזרח שוות. "לא בנדיבות אנו נוהגים - זוהי חובתנו".

"ישנה סברה שטוענת שמכיוון שהכנסת מייצגת את העם והממשלה מייצגת, אם כך, את רצון העם, יש היתר לחוקק איזה חוקים שרוצים. השאלה היא האם לריבון מותר בכלל לפגוע בזכויות היחיד או המיעוט? גם אם היחיד עומד לבדו כנגד כל החברה, אין זכות לריבון לפגוע בזכויותיו. אם הריבון לא מבין זאת, יש לחזק את הכלים המגבילים אותו", אמר והתייחס לחשיבות של בג"ץ ככלי שתפקידו להגביל את השרירות של הרוב. לדבריו, יש לקיים את החלטות בג"ץ בכל עת, גם כשחושבים שהן שגויות. "בג"ץ חופשי, שמקיימים את פסיקותיו הוא המבחן לחברה שיש בה חרות. ולכן יש לחזק ולשמור עליו".

בסוף דבריו, אמר ח"כ בגין כי הגיש לפני מספר ימים הצעת חוק "מדינת ישראל", שבה באחד הסעיפים כתוב בתחילתו כי ישראל היא מדינת העם היהודי ובסופו שהיא תקיים שוויון זכויות לכל אזרחיה. "שני חלקי המשפט חיוניים יחדיו, והם לא נמצאים כיום בספר החוקים", דבריו.

^

Sunday, March 15, 2015

ייערך השבוע כנס על מאמצי בנות הברית להצלת יהודים בזמן השואה

מרכז בגין מארח כנס אקדמי על פועלן של בנות הברית בסוגיית הצלת יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה.

 נציין כמה הרצאות תחשובות

יום שני 16 במרץ, 2015  בשעה 19:00:           פרופ' רפאל מאדוף, 
                                                    המכון לחקר השואה על שם ע"ש ווימן, וושינגטון, ארה"ב
                               "יהדות וציונות בעיניי הנשיא פרנקלין.ד. רוזוולט: חידושים ומחלוקות". פרופ' מדוף מומחה לנושא של תגובת ארה"ב לשואה בוחן את תפקידו של רוזוולט בזמן מלחמת העולם השנייה אל מול הידיעות על שואת יהודי אירופה. פרופ' מדוף מנתח את תפישותיו הבעייתיות של רוזוולט כלפי היהודים והציונות והביטוי שקיבלו תפישות אלו בהחלטותיו למנוע את פתיחת שערי ארה"ב לפליטים היהודים המנסים לברוח ממכונת ההשמדה הגרמנית ולדחיית כל בקשה לנסות ולהפעיל את צבא ארה"ב על מנת לשבש את מכונת ההשמדה הנאצית.

יום רביעי, 18 במרץ, 20159:00-9:50    ,   פרופ' לורל ליף, אוניברסיטת נורת'איסטרן, ארה"ב
                   "הסבר או תירוץ: הערכת הפחדים מגל אנטישמית בעקבות תגובה אמריקאית 
כלפי השואה". פרופ' לורל ליף המתמחה בחקר השיח של האליטות בארה"ב והקהילה היהודית תדון בתירוץ של "עליית האנטישמיות" בו השתמש הממשל האמריקאי כלפי הדרישות שהופנו כלפיו לפתוח את השערים לפליטים היהודים מחד וכלפי הדרישות להפנות חלק ממשאבי הצבא על מנת לפגוע במסילות הרכבת המובילות יהודים למחנות ההשמדה. אותו תירוץ היה גם נפוץ בקרב הקהילה היהודית בארה"ב על מנת להצדיק את רפיון התגובה שלהם כלפי הממשל ואי פעילותם בנושא. פרופ' ליף מראה כי הנימוק בעליית האנטישמיות היה חשש אמיתי בקרב הקהילה היהודית דבר שמנע ממנה פעילות אמיתית אך שימש כתרוץ בקרב הממשל האמריקאי.


13:30-14:30 יום רביעי, 18 במרץ, 2015    פרופ' קנט וורל,אוניברסיטת רדפורד
                     "רחוק, מסובך, אך מעשי? האם יכלו בעלות הברית להפציץ את אושוויץ?". פרופ' וורל הוא אחד ההיסטוריונים הצבאיים המובילים בארה"ב ושימש כמרצה במכללות המובילות של צבא ארה"ב בנושא של מלחמות אוויר וחיל האוויר על תיפקודו במערכות השונות של ארה"ב והוא בעצמו שירת כטייס קרב בצבא ארה"ב. פרופ' וורל מנתח בפעם הראשונה את היכולת המבצעית של חילות האוויר של בעלות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה והאם באמת היה ביכולתם להפציץ את מחנות ההשמדה הגרמניים ואת הדרכיים אליהם כל זאת מפרספקטיבה צבאית ויכולת מבצעית אל מול המטלות האחרות שהוטלו עליהן.

^

Sunday, December 28, 2014

הבן של ליבוביץ על בגין


אליה ליבוביץ
 27.12.2014 

 ביום 25 בספטמבר 1997 ביקש אהוד ברק סליחה בשם מפלגת העבודה לדורותיה ובשמו שלו, על "הפגיעה ההיסטורית" בעדות המזרח. למחרת פשטו להקות של סוקרים על הציבור בישראל במטרה למדוד את הגידול הצפוי, בעקבות הנאום הדרמטי, בהצבעה עתידית של בני יוצאי ארצות המזרח למפלגתו של ברק "ישראל אחת". האירוע המגוחך הזה מקפל בתוכו כבקליפת אגוז את אחת הטעויות הגורליות, שמאז המהפך הפוליטי של מנחם בגין בשנת 1977 נעשית על ידי מנהיגי מפלגות בישראל ועל ידי פרשנים פוליטיים ועיתונאים, בפרט אלה שמתיימרים להיות אופוזיציה במדינה. זוהי טעות, שבגין עצמו לא עשה במשך כל חייו הארוכים כאופוזיציונר. הימנעותו מטעות זו היא אחת הסיבות שזיכו אותו לבסוף בשלטון, ועם ישראל נענש מאז בחדירה עמוקה לקרבו של משנתו המדינית־לאומנית. מה שבגין הבין, ומאז 1977 לא הבין שום מנהיג ישראלי אחר, הוא, שבהעדר קטסטרופה כמו מלחמה או אסון לאומי אחר, הזמן האופייני לשינויים ניכרים לעין בתהליכי יסוד מדיניים וחברתיים במדינה — אלה שנוגעים לקיומה הפיסי ו/או לשורשי תרבותה — נמדד בעשרות שנים. כשבגין התחיל את דרכו, עם הקמת המדינה, כמנהיג המפלגה הפוליטית חרות, הוא הפנים את העובדה, שבפרק הזמן שנמדד בין מערכת בחירות אחת לזאת שבאה בעקבותיה אין לו צל של סיכוי לזכות בשלטון, ובפרט לא לשנות את תרבות תנועת העבודה השלטת, מפא"י של אותן שנים. לכן נטה בגין את אוהלו באופוזיציה ועבד ללא ליאות — לא בניסיונות נואלים להחליף את השליטים בקומבינציות קיקיוניות עם אנשים רודפי כבוד, שררה ומנעמי השלטון, אלא בהכנה יסודית, עקבית וסבלנית של דעת הקהל במדינה לקראת מהפך שאולי יתרחש אי פעם בעתיד. והמהפך אכן התחולל 29 שנים אחר כך, והוא התרחש לאחר קטסטרופה צבאית. בעת הזאת עוסקת כל מדינת ישראל במשחק לאומי המכונה "קדם בחירות". החידון המרכזי הוא השאלה, אם באפריל 2015 תהיה במדינה ממשלת מרכז־שמאל, או ממשלת ימין־ימין קיצוני. אך בכל הרחש־בחש הרכילותי והתעמולתי הנוכחי, המפרנס בהרחבה את ענף הפרסום, חסר אלמנט אחד של פוליטיקה אמיתית. חסרה אופוזיציה למשטר הקיים. גורל מדינת ישראל תחת ממשלת יש עתיד־העבודה־מרצ־ש"ס לא יהיה שונה באופן מהותי מגורלה תחת ממשלת הליכוד־הבית היהודי־ישראל ביתנו־ש"ס. התפקיד של אופוזיציה אמיתית בישראל, מדינה שהמשך קיומה מוטל בספק, איננו להחליף את ראש הממשלה או את המפלגות שבקואליציית השלטון. אופוזיציה צריכה לחתור לשינוי תפישה רדיקלי, ואם נקרא לילד בשמו — היא מוכרחה להסביר לאומה, כי אין קיום למדינת היהודים בעולם שבו אריאל היא עיר ישראלית בריבונות ישראלית. וכאן אריאל משמשת כסמל לכלל ההתנחלות הישראלית מעבר לקו הירוק, כולל היצור הלשוני שנקרא בשם "גושי ההתנחלות". למנהיגי אופוזיציה אמיתית, גם אלה שמבינים כי ברירת הקיום הבסיסית של ישראל היא בין אריאל עיר עברית לבין ישראל מדינה עברית, אסור לשגות באשליות, כאילו אחרי מערכת בחירות מוצלחת, בעזרת מניפולציות ודילים פוליטיים גאוניים, הם יזכו לכוח פוליטי שיאפשר להם לבצע שינויים מהותיים בעמדות מדיניות הנוגעות לבסיס קיומה של המדינה. כפי שמוכיחות 50 השנים האחרונות, הרכבה או השתתפות בממשלה שמטרתה העיקרית המוצהרת איננה נסיגה מהשטחים בלא תנאי, ושאינה עושה שום צעד נראה לעין לקראת תהליך כזה, משדרות לאומה את המסר ההפוך. תלמיד התיכון בנהריה והתלמידה בקרית מלאכי מסיקים מכך, בצדק, שגם ה"אופוזיציה" מסכימה שמדינת ישראל יכולה ואף צריכה להתקיים בלא נסיגה. ומכאן, שכל דבר אחר שהם שומעים באוזן שמאל הוא תבוסתנות הגובלת בבגידה. לכן, בלא תלות בסיסמאות ובהכרזות ש"אופוזיציה" כזאת מפריחה באוויר, עצם ההשתתפות בשלטון היא תמיכה בכיבוש הישראלי. בישראל כמו בבריטניה, אורוגוואי, ארצות הברית ואסטוניה, גורל המדינה אינו תלוי כלל בשאלה מי יהיו ראש הממשלה או הנשיא. אבל שלא כמו כל מדינות העולם, מדינת ישראל נמצאת בסיכון קיומי, ומאות, אלפים, או יותר, מאזרחיה חיים בצל איום ממשי על חייהם ורכושם. במציאות כזאת, תפקיד האופוזיציה איננו החלפת האיש שבראש המדינה, אלא עשיית מאמץ עילאי למזער את המכה העתידה לנחות על ישראל, זו שתביא את ממשלתה, כל ממשלה, לבצע את הנסיגה הבלתי נמנעת מהשטחים. את זאת יכולה האופוזיציה לעשות רק על ידי קניית נפשות בציבור הישראלי להבנת הברירה המכאיבה. שכן ככל שיגדל מספר אזרחי ישראל שיפנימו את רצינותה בטרם פורענות, כך ממדי האסון שיביא למהפך האמיתי יוכלו להיות קטנים יותר. הפעולה האופוזיציונית האמיתית היחידה היום בישראל היא לכן הצגה בפני הציבור, בהתמדה, בעקביות, בחוכמה ובלא יראה, של האמת — של התובנה האכזרית, שנסיגה מאריאל היא תנאי הכרחי להמשך קיומה של המדינה העברית. כל זאת על האופוזיציה לעשות חרף הנזק האלקטורלי שאמירה כזאת עלולה לגרום לה במערכת הבחירות. אופוזיציונר במדינת ישראל, אם הוא אמיתי, צריך להפנים את ההבנה, שבשנים הבאות של חייו הוא לא יהיה  ראש, ואף לא שר בממשלת ישראל.

^

Thursday, November 14, 2013

בגין והמוסד המרכזי לביון של ארה"ב


 ה-CIA לקרטר ב-1978: מנחם בגין פרובוקטור סוכנות הביון האמריקנית פרסמה 1,400 מסמכים מסווגים מהמו"מ על הסכם השלום בין ישראל למצרים, בהם פרופילים אישיים על בגין וסאדאת שהוגשו לקרטר והתבססו על ציתותים אחריהם. 

"סאדאת רצה להיזכר כרודף שלום", נכתב במסמך שכותרתו "תסביך פרס נובל לשלום של סאדאת" יצחק בן-חורין, וושינגטון ציתותים ומעקבים אחר מנהיגים - גם בשנות השבעים ידעו עשו את זה לא פחות טוב מעכשיו: סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית, ה-CIA, התירה היום (יום ד') לפרסום 1,400 מסמכים מודיעיניים מסווגים שנוגעים להסכמי קמפ דיוויד שנחתמו ב-1978 בין מנהיגי ישראל ומצרים, מנחם בגין ואנואר סאדאת, בתיווכו של נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר. המסמכים המסווגים שפורסמו כוללים פרופילים פוליטיים ואישיים על הנשיא המצרי וראש הממשלה הישראלי שקרטר קיבל לידיו לפני הפסגה שנמשכה 13 ימים במעון נופש של נשיא ארה"ב במדינת מרילנד. קרטר גם קיבל פרופיל שלישי שמשווה בין האישיות של שני המנהיגים וסגנון המשא ומתן שלהם. בראיון שהעניק היום מאטלנטה אמר קרטר שהמסמכים שקיבל מסוכנות הביון האמריקנית סייעו לו להתכונן למשא ומתן שהסתיים בסופו של דבר בהסכם שלום היסטורי בין ישראל לבין מצרים, אחת מאויבותיה הגדולות ביותר בעולם הערבי. "ניגודים הולכים וגדלים באישיות של בגין" במסמכים ניתן למצוא גם תמלילים מדיונים של המועצה לביטחון לאומי ומסיכומים של פגישות בין גורמים אמריקניים, מצריים וישראליים. כל המסמכים שפורסמו נוגעים לתקופה שבין ינואר 1977 למרס 1979. בפרופיל על בגין נכתב כי המנהיג הישראלי התעסק בפרטים ובדיוק ושה-CIA מצא באישיות שלו "ניגודים הולכים וגדלים". לחיזוק טענתה כתבה סוכנות הביון באחד ממסמכיה לקרטר על נטייתו הטבעית להעניק הצהרות פרובוקטיביות בתגובה לשאלות עיתונאים. באשר לסאדאת, הדוחות שחיבר ה-CIA במהלך השנים על הנשיא המצרי ציינו שהוא מאוד רצה להיזכר כמי שרדף אחרי השלום והכותרת שנתנו לפרופיל עליו נקראה "תסביך פרס נובל לשלום של סאדאת".

 "סינדרום ברברה וולטרס של סאדאת" בהערכה קודמת שחיבר ה-CIA על סאדאת בשנת 1977 נכתב כי הייתה לו חיבה גדולה לפרסום שזכתה לכינוי "סינדרום ברברה וולטרס" של סאדאת. עוד נכתב על סאדאת כי הוא דאג מאוד למקום שיהיה לו בהיסטוריה ושהוא העסיק את עצמו רבות ב"תמונה הגדולה". בארוחת צהריים אחת שערך קרטר בקמפ דיוויד לאחר פריצת דרך בשיחות המשא ומתן הוא אירח את הנשיא המצרי ורעייתו, מזכיר המדינה לשעבר הנרי קיסינג'ר (שייעץ לקרטר בשיחות) והדיפלומט האמריקני הרמן פרדריק אילטס, שכיהן בין היתר בתפקיד שגריר ארה"ב במצרים. אילטס חשף פרטים מארוחת הצהריים שהראו כיצד השתמש קרטר בחומר המודיעיני שקיבל על סאדאת. כך הוא סיפר: "כבודו", אמר קיסינג'ר לנשיא המצרי והרים את כוס השתייה שלו. "לולא ראיית ההיסטוריה הרחבה שלך וסירובך להתעכב על כל פרט קטן, לעולם לא היינו מגיעים ליום הזה". סאדאת השיב לו: "לא, הנרי. זו הייתה יכולת המשא ומתן שלך שהביאה אותנו ליום הזה". קיסינג'ר לא ויתר ואמר בחזרה: "לא כבודו. זו הייתה היכולת שלך לחשוב במונחים אסטרטגיים ש...". בנקודה זו התערבה גברת סאדאת ואמרה בקול רם לשגריר אילטס: "אוי לא, הנה שוב זה מתחיל". בביקור שערך במטה ה-CIA באוגוסט 1978 שאל קרטר את האנליסטים ואנשי המודיעין כיצד הם יכולים לעזור לו לפני פסגת קמפ דיוויד, שזמן קצר קודם לכן הוכרז על קיומה. על פי מסמך שחיבר ג'רולד פוסט מה-CIA, הנשיא האמריקני הדגיש שהוא רוצה במיוחד "לחפור באישיות של בגין וסאדאת". אחד המסמכים מצביע על כך שה-CIA ביצע מעקב אחר בגין וסאדאת. נכתב בו בין היתר כי לשם עריכת פרופילים על מנהיגי ישראל ומצרים נדרש "מחקר רקע רציני כמו גם מעקב מתמשך אחר שני המנהיגים". ה-CIA סירב אתמול לאשר אם בגין וסאדאת היו תחת מעקב לפני שיחות המשא ומתן בקמפ דיוויד. במסמך אחר נכתב כי המידע האישי על ראש הממשלה הישראלי ונשיא מצרים הגיע לידי סוכנות הביון האמריקנית משיחות עם גורמי ממשל וגורמים מהמגזר הפרטי שניהלו "קשרים אישיים משמעותיים" עם השניים. אחת ההערכות היא שה-CIA ביצע מעקב אלקטרוני אחר בגין וסאדאת וצותת לשיחות שניהלו עם אנשיהם בחדרי חדרים. סוכנות ה-CIA וקרטר יערכו היום סימפוזיון בספרייה הנשיאותית על שם ג'ימי קרטר באטלנטה. במהלך הסימפוזיון הם יתייחסו למעורבות של סוכנות הביון האמריקנית בהסכמי קמפ דיוויד.

^

Thursday, October 31, 2013

בגין והדירה ברח' שינקין

אחרי מות || האשה שהסתירה את בגין מתה בגיל 101 

לוקה וקס, שנישאה למזכירו של ז'בוטינסקי, אירחה בדירתה בשינקין בתל אביב את צמרת האצ"ל וזכרה היטב את האקדחים והכסף שהוחלפו מתחת לשולחן בימי הסזון

 עופר אדרת 31.10.2013

 דירתה של משפחת וקס, ברחוב שינקין 74 בתל אביב, היתה מקום התכנסות ומקלט לחברי האצ"ל. בדירה התקיימו מפגשים רבים בין מנחם בגין לחבריו למפקדת הארגון, לעיתונאים ולמנהיגים נוספים. בפגישות נכחו אנשי או"ם דוגמת אֶנְרִיקֶה פַבְּרֶגָט, חבר המשלחת המיוחדת של האו"ם שהציעה את תוכנית החלוקה ב-1947. גם יאיר שטרן ביקר שם, לפני הפילוג של האצ"ל והלח"י. לצד זאת, ביקרו בדירה אליהו לנקין, לימים מפקד האונייה "אלטלנה", חיים לנדאו, ממפקדי האצ"ל ולימים ח"כ ושר, ויעקב עמרמי, מלוחמי האצ"ל.

"אני תמיד רואה את הספה הזו עם שני אקדחים. אקדח-אקדח. הם היו מביאים שני אקדחים והיו מקבלים בוחטה של כסף. כמו היום אני זוכרת. היו מביאים להם נשק, כאילו מוכרים נשק", סיפרה לוקה בראיון וידאו לסרט "פרשת הסרג'נטים" של פלג לוי, בהתייחסה לפגישות שקיימו בדירתה אנשי האצ"ל. הישיבות נערכו סביב שולחן עץ עגול שרכשו בני הזוג ברחוב הרצל. בגין קרא לו "השולחן העגול". הם היו יושבים במטבח, לבושים במלוא בגדיהם, כדי שאם מישהו היה דופק בדלת, יוכלו לומר שהם בדרך החוצה. לוקה היתה מכניסה לבגין ולאורחיו את הכיבוד - תה וקוניאק. "בגין אהב התם חם, חזק ומתוק", אמרה. בגין נהג לעשן הרבה סיגריות. במשך עשרות שנים שמרו את החפיסות הריקות. כחודשיים לפני תחילת הסזון, התקיימה בדירה פגישה בין משה סנה (ראש המפקדה הארצית של ההגנה) לבין בגין. מטרת הפגישה, שנערכה ביוזמתו של בן גוריון, הייתה לשכנע את בגין להפסיק את פעולות האצ"ל נגד השלטון הבריטי. הפגישה התנהלה באווירה ידידודית, נמשכה חמש שעות, אך לא הניבה תוצאות.

"הם ישבו כאן לילה שלם... אחרי זה היו עוד הרבה פגישות”, סיפר ישראל וקס בראיון ל"מעריב" ב-1985. לצד זאת, שימשה הדירה גם כתא תואר מחתרתי לאצ"ל. "היו זורקים לתיבה שלנו מכתבים עם סימון מיוחד - נקודה קטנה בצד - ואנחנו לא היינו נוגעים בהם. יום יום בשעה שלוש על השעון, היה מגיע אברהם (חיים לנדאו) ולוקח את הדואר", סיפרו בני הזוג. כשיצא לאור הספר "המרד”, מחברו, מנחם בגין, נתן לבני הזוג וקס עותק מהודר עם כריכה דמוית עור חום, שעליה מתנוסס סמל האצ"ל. הוא גם כתב להם הקדשה בכתב ידו. בעמוד 381 של הספר כתב: "הפגישה התקיימה בביתו החם של ידידנו ישראל וקס".

לוקה ובעלה, ישראל, עלו לארץ ישראל ב-1934 מפולין, שם הכירו. ישראל היה מזכירו של זאב ז'בוטינסקי ומילא תפקידים בתנועה הרביזיוניסטית בפולין. בזכותו, הפכה לוקה תומכת נלהבת של ז'בוטינסקי. בוורשה הכירו השניים את בגין. "בל'ג בעומר, היה טיול, שכל הבי"תרים והרויזיוניסטים נסעו. שם הכרתי את מנחם בגין... הוא היה אז סטודנט של הפקולטה למשפטים. בחור גבוה, רזה, נעים, מאוד מנומס. הנימוסים של הפולנים, של הג'נטלמן הפולני, עם הנשמה של היהודי הגדול", סיפרה בראיון וידאו ל"מרכז מנחם בגין". לימים הסבירה לוקה, כי היא ובעלה לא נרתעו מהסיכון שבהפיכת דירתם למקלט של האצ"ל, כי לאחר שאיבדה את משפחתה בשואה כבר לא חששה מדבר. לוקה ניצלה מהשואה ברגע האחרון. ב-1934 היא עלתה עם בעלה לארץ ישראל, שם נולד בנם עוזי.

ב-1939, סמוך לפרוץ המלחמה, היא ביקרה את הוריה בלודז' כדי להראות להם את נכדם, שהיה אז בן השנתיים. עם פלישת הנאצים לפולין היא נלקחה לביקורות במשרדי הגסטאפו, בהיותה תושבת ארץ ישראל ובעלת דרכון בריטי. בסוף הצליחה, בדרך לא דרל, לצאת לברסלאו ומשם לווינה ובהמשך לעיר הנמל האיטלקית טריאסטה, משם הפליגה עם בנה לארץ ישראל. לצד דירת המסתור שהעניקה לאצ"ל, לוקה סייעה לארגון גם בתפקידה כקשרית ושליחה. “הייתי נראית, כמו שאומרים, חנטרישית. עם כל מיני שמלות שלא מהעולם הזה. כמו 'גורנישט מיט גורנישט'. אז ידעו שאלי אף אחד לא ייגש. שלחו אותי להעביר פתקים, אמרו לי 'תלכי ליפו, מאחורי אבו גוש, יש ירקן ערבי...”, סיפרה בראיון לסרט "פרשת הסרג'נטים".
...
.

Wednesday, September 11, 2013

30 שנה להתפטרותו של בגין - אסופת מכתבי תמיכה

בעיתון ישראל היום:-

שלושים שנה לאחר שמנחם בגין הודיע על התפטרותו מראשות הממשלה במילים "איני יכול עוד", בשבוע הבא יציג לראשונה מרכז המורשת על שמו שבירושלים אסופת מכתבים של אישים בכירים מהארץ ומהעולם שהביעו צער על כך. חלק מהכותבים אף הפצירו בבגין לחזור בו מהחלטתו להתפטר בעקבות אירועי מלחמת לבנון ופטירת רעייתו.
 
כך, למשל, כתב נשיא ארה"ב לשעבר ריצ'רד ניקסון במכתב שנשלח לבגין, זמן קצר לאחר התפטרותו ב־15 בספטמבר, 1983: "חוץ מהפגישה שקיימתי איתך ב־1947 [1974?] בירושלים והפגישה בעת הלווייתו של סאדאת בקהיר, לא היתה לי הזכות להכירך טוב יותר, אבל תמיד כיבדתי אותך על האינטליגנציה, על האומץ ועל התעוזה שלך. אני בטוח כי היורש שלך יוכל להיכנס לנעליים הגדולות שהשארת מאחור".
 
בכירים נוספים מארה"ב שיגרו לבגין מכתבים, ובהם הסנאטור ג'ון גלן, שהיה גם האסטרונאוט הראשון שהקיף את כדור הארץ. "לנוכח פרישתך אני כותב לך את הערכתי על 50 שנות שירותך למען העם היהודי ולמען ישראל", כתב, "מקומך בהיסטוריה מובטח לאור ההרואיות שלך במהלך חתימתך בקמפ דיוויד". הסנאטור דניאל קן איניווי, מגיבורי מלחמת העולם השנייה בצבא ארה"ב, ציין במכתבו: "אף על פי שיש אנשים שהתנהגו אליך ביד קשה, אני בטוח שתיכתב בדפי ההיסטוריה".
 
גם בארץ לא נותרו אדישים לפרישת בגין, אולם אחד מהמכתבים המפתיעים שיוצגו הוא זה שכתב לבגין ח"כ לשעבר יוחנן בדר, מייסד תנועת החירות ואחד ממתנגדיו הגדולים. "תוצאות הבחירות עלולות לקבוע את המשך ההתנחלות...", הסביר בדר במכתבו, "בטוחני ששובך לראש התנועה ורשימתה ותרומתך במערכת הבחירות עשויים להכריע על תוצאותיהן. ואם כוחך איתך - תשוב!"
 
מכתב מיוחד אחר שנשלח לבגין הוא של מירי נטף מצרפת, שכתבה: "אני בת 10 וטיילתי עם כיתתי בתל אביב. פתאום עיני קלטה אותך, מר בגין, וצרחתי מהתרגשות, ואתה ליטפת את ראשי, שאלת לשמי ונתת לי סוכרייה. זוהי תמונה שלא אשכח. היום אני בת 33. מר בגין, גם בשעות קשות אלה דמותך הדגולה אינה נשכחת... ממך למדתי שפשטות הינה חוכמה".