מכתב תגבוה לביקורת על הספר "המפקד" בהארץ

תגובות ומכתבים מוסף "ספרים", הארץ, 4.7.2012

שאלות מוסריות

פרופ' יחיעם ויץ, יש להודות, יודע הרבה על מנחם בגין ועל תנועת החירות. אך רשימת הביקורת שלו, "בעיניים מצועפות" ("הארץ ספרים", 6.6) על ספרו של ד"ר יעקב מרקוביצקי, "המפקד: מנחם בגין כמנהיג של ארגון גרילה עירוני", איננו מצטיין, וזאת בלשון המעטה - לא בניתוח בגין בתפקידו כראש מחתרת, ולא של המחבר כהיסטוריון צבאי. הוא מתרעם על דברי ההקדמה של משה יעלון; אכן מציין ש"הספר מעלה תובנות חשובות"; נוגע במהלך הפוליטי-פנימי של בגין בנוגע להפרדת האצ"ל מהמפלגה הרביזיוניסטית; ולבסוף, הוא מתרכז בשלוש סוגיות תוך קביעה שהמחבר "מתעלם" מנקודות שנראו לוויץ כמכריעות (למשל, תגובות מנהיגי היישוב לפיצוץ משרדי מזכירות הממשלה באגף הדרומי של מלון "המלך דוד").

אבל מדוע הספר לא נמסר להיסטוריון צבאי? האצ"ל בשנים 1944-1948 ביצע מאות פעולות, גדולות וקטנות, של התקפה, רכש, החרמת אמצעים בארץ ובחו"ל, מול השלטון הבריטי, ונגד, החל בסוף 1947, האויב הערבי, תוך ניהול קרב תעמולתי נגד היישוב המאורגן - להוציא את תקופת "תנועת המרי העברי" שממנה דווקא מתעלם ויץ - ואף פעמיים מול שני מבצעי "סיזון" נגד האצ"ל. האם האסטרטגיה לשתק את תנועת הרכבות מספטמבר 1946 היתה מוצלחת? האם הפחדת הבריטים מלהתקרב לכותל כדי למנוע תקיעת שופר בספטמבר 1944 היתה מהלך מבריק? האם תליית שני הסרג'נטים ביולי 1947, שנדונה פעמיים בתוך שבוע אחד בקבינט הבריטי, היתה מוסרית ומוצדקת? כל זה ויותר אינו משתקף בביקורת. גם כשמדובר בבגין, לא הפוליטיקה היא הכל.

ישראל מידד

שילה

^