Thursday, May 24, 2012

שנת בגין ובן-גוריון במערכת החינוך


כמדי שנה- שר החינוך, גדעון סער, מכריז על הנושא המרכז בו תעסוק בהרחבה מערכת החינוך במהלך השנה. שנת הלימודים הבאה, תשע"ג, תעמוד בסימן לימוד מנהיגותם של ראשי הממשלה לשעבר, דוד בן גוריון ומנחם בגין, כך על פי החלטתו של שר החינוך.

בשנת הלימודים הבאה- תשע"ג- 2013- נציין 100 שנה להולדת מנחם בגין (1913) ו- 40 שנה למותו של דוד בן גוריון (1973). שר החינוך, גדעון סער: "העיסוק של התלמידים בחזונם ובפעילותם של שניים מגדולי המנהיגים של מדינת ישראל יאפשר היכרות מעמיקה עם אישים שהטביעו חותם על אופייה ודמותה של מדינת ישראל כמו גם עם אירועים היסטוריים בחיי מדינת ישראל".

"זו הזדמנות טובה עבור התלמידים ללמוד על ההיסטוריה של מדינת ישראל, ועל מנהיגות" אמר השר סער "התלמידים ילמדו על ההחלטות המשמעותיות שקיבלו מנהיגים אלה תוך הכרת מורכבות ההחלטות, שיקול הדעת ומערכת הערכים שהנחתה אותם".

לצורך גיבוש התכנית להטמעת הנושא השנתי במערכת החינוך מינה שר החינוך ועדת היגוי לה שותפים נציגי היחידות המקצועיות במשרד החינוך, נציגי מדרשת בן גוריון והמרכז למורשת מנחם בגין. התכנית שתגובש תשולב בתחומי הדעת ובתכניות החינוכיות הנלמדים במערכת החינוך במקצועות השונים.

במסגרת הפעילויות השונות בנושא מנהיגות מעצבת- חזון ומעש לאור דמותם של דוד בן גוריון ומנחם בגין התלמידים יעסקו בסוגיות השונות, ביניהן: חינוך למנהיגות: חזון ומעשה בחיי מנהיג. הבנת החשיבות של החזון והדרכים ליישומו, הבנת המורכבות של תהליך קבלת החלטות לאור מציאות משתנה. בן גוריון ובגין, מנהיגים פורצי דרך: חזונם לאור אירועים מכוננים וציוני דרך בהיסטוריה של מדינת ישראל. חשיבות הזיכרון של דמויות מופת במורשת הדורות המתאפיינים במחויבות לעם, לארץ ולמוסר הנביאים.

מה ניתן ללמוד ממנהיגותם של האישים: מחזונם, ממעשיהם ומהחלטותיהם הערכיות הפעילות במסגרת הנושא השנתי תהיה מגוונת ותכלול פעילויות לימודיות לצד פעילויות חווייתיות, לדוגמא: ימי שדה, סיורים באתרים ובמוזיאונים הקשורים לאישים: בית בן גוריון, שדה בוקר, מוזיאון בגין, מוזיאון האצ"ל וכו'. כמו כן יתקיימו פעילויות העשרה נוספות דוגמת צעדות בעקבות תחנות בחייהם של שני האישים ותחרות חיבורים ארצית.

 ^

Thursday, May 17, 2012

חוברת על בגין כליברלי ודמוקרט

מעם המכון הישראלי לדמוקרטיה.


^

Wednesday, May 16, 2012

ועוד מאמר על 35 שנה מאז נצחון הליכוד בבחירות 1977


היום לפני 35 שנים יצא לדרך המהפך הפוליטי, שהעלה את הליכוד לשלטון, ומנחם בגין נבחר לראשות הממשלה אחרי המתנה ארוכה ב"'שירות העם באופוזיציה". מאז אותו מהפך היסטורי, למעט קדנציות קצרות שבהן חזר השמאל לשלטון, הימין הפוליטי אוחז אמנם בחוזקה בהגה ההנהגה, אך לעיתים נראה כי הספינה מנווטת לפי ידיים שמאליות.

במובנים רבים, נתניהו הוא ראש הממשלה החזק ביותר שכיהן מאז קום המדינה. קואליציית הענק של 94 חברי כנסת היא רק הוכחה להיעדר אופוזיציה של ממש בישראל. המציאות הזאת, שבה לראש הממשלה אין מתחרים, נובעת במידה רבה ממותו של השמאל המדיני ומניצחון התפיסה הימנית בציבור. השמאל עסוק יותר בהגנה על עובדים זרים ובניסיונות להשיב את הסוציאליזם מאשר בהפגנות נגד כיבוש.

אך מול אשליית הממשלה הכל-יכולה מתגלה חולשה מקוממת. הימין בשלטון אבל בסוגיות הליבה אין קולו נשמע. העובדה שעדיין מתווי השמאל מהסכמי אוסלו, הזכורים לרע, ממשיכים לנהל את החשיבה המדינית במקום להציג אלטרנטיבה תפיסתית ראויה לעקרון שתי המדינות, היא דוגמה מרכזית לכך. בקדנציה הזאת הפכו הדיבורים על החלת הריבונות על יישובי יהודה ושומרון נחלתם של רוב חברי הליכוד. למרות זאת, הפחד לעשות גובר על ההיגיון הבריא, שהינחה את בגין כשבחר לספח את רמת הגולן מול עמדתה העוינת של הקהילה הבינלאומית.

כך גם לגבי חוק הסדרת המאחזים. המציאות הזאת, שממשלת ענק עומדת במבוכה מול חמישה בניינים בשכונה בבית אל שנקנו בכסף מלא, היא הוכחה נוספת לחשש מלמשול.
התקשורת ובית המשפט העליון הם כתובת משנית לבעיות. הרי ברוב תיקי המאחזים היתה זאת "המדינה", כפי שיוצגה באמצעות פרקליטיה, שלא גיבתה את ההתיישבות היהודית במאחזים. במצב של שלטון ימין מתוקן לא היינו ממשיכים לגרום לאוכלוסייה של 350 אלף אזרחים להיות שבויים בידי הצבא ושר הביטחון באשר לכל היתר בנייה ורכישת מקרקעין. במצב של שלטון ימין מתוקן היינו מחילים ריבונות על היישובים היהודיים בשטחי יהודה ושומרון. במצב של שלטון ימין מתוקן היינו ממשיכים את המאבק במימון עמותות השמאל, שיוצרות נזק הסברתי אדיר למדינה.

החולשה הזאת היא לא גזירה משמיים. בעבר כיהנו כאן ממשלות אחדות משום שהמאבק הבין-גושי לא הוכרע, אולם התיקו הפוליטי הזה נשבר מזמן לטובת הימין. היציבות השלטונית של הממשלה הנוכחית נשענת על רוב ימני מוצק, שהיה שמח לראות את החוק הישראלי מוחל על יהודה ושומרון.

התחושה היא שכל שלטון ימין מפחד להיות ימין. כל זעקת "פשיסטים" גורמת לנו להיבהל, אף שמדובר לרוב בדמגוגיה זולה. צריך להבהיר למקהלת העיתונאים, שנהנים לנופף במילות הקסם "הרס הדמוקרטיה" על כל מהלך שיש בו מדרכו של הימין, שגם כיבוד עמדת הרוב היא עיקרון דמוקרטי חשוב.

נפתח חלון ההזדמנויות לממשלת הענק הזו להטביע חותם היסטורי בסוגיית הגרעין האיראני ובסוגיית הגיוס לכל. אבל זאת גם הזדמנות לקבוע עובדות בנוגע למעמד ההתיישבות ביהודה ושומרון וביצירת איזונים נכונים מול מערכת המשפט. אז יושלם המהפך.

הכותבת היא חברת כנסת מטעם הליכוד

מסיבה לכבודו של מנחם בגין - בשנת 1942!


בהמשך לבלוג זה
^

Tuesday, May 15, 2012

בין פינוי ימית וההינתקות


אבי פרחן שגורש מביתו פעמיים רואה הבדל עצום בין הדרך בה עשתה ממשלת בגין את פינוי סיני לבין הדרך בה גרש שרון את תושבי גוש קטיף.

אבי פרחן ממפוני ימית ועלי סיני, סיפר בראיון לערוץ 7, על שיקומם המחודש של מפוני עצמונה, בקיבוץ נוה ים.

"אחרי שפונינו כבר כמה פעמים אנחנו מתחילים מחדש להעמיק שורשים בקהילת "אל הים" בקיבוץ נווה ים. עשינו זאת מכספנו המועט וללא עזרת ממשלה. רכשנו, ארבע-עשרה משפחות, מבנים יבילים, תשתיות של מים וביוב, ועלינו לקרקע. בקיץ יצטרפו אלינו עוד שתי משפחות", סיפר פרחן.

פרחן מקווה שהם לא יאלצו לעבור שוב את הטראומה של הפינוי, "בשנות השבעים, ירדנו בשליחות הממשלה לימית, הקמנו חבל ארץ נהדר. אחרי פינוי ימית הקמנו מחדש אל עלי סיני ועצמונה ואת ישובי העוטף, לצערנו שוב נעקרנו. אנחנו מקווים שמכאן לא נעקר יותר".

פרחן טוען, כי בניגוד לבגין, שרון ויורשיו לא טיפלו במפונים באופן יעיל, "עם כל הביקורת על בגין, שיצר את הנוסחה של שטחים תמורת שלום, לזכותו יאמר, שהוא שיקם את העקורים מחבל ימית בהגינות וביעילות. את זה אי אפשר לומר על ממשלת שרון, אולמרט ונתניהו".

לדבריו, למרות שאלה שביצעו את הגרוש מגוש קטיף טרם הביעו חרטה, כולם מבינים היום, שהם טעו, "בגין הסתגר בביתו ברחוב צמח, לאחר שהביע חרטה על פינוי היישובים. בגין הסתגר עד מותו לא בגלל מלחמת לבנון אלא בגלל הפינוי. לעומתו, המנהיגים שעקרו גוש קטיף לא הביעו חרטה פומבית, אבל כל ילד בבית ספר, יודע היום, שזה היה מקח טעות".

פרחן מאמין שבסופו של דבר, צה"ל יחזור גם לסיני וגם לגוש קטיף, "כשרצו שנצא מעזה, טענו, שאנחנו מעמסה על הצבא. היום משקיעים פי מאה כוחות, כדי להגן על יישובי עוטף עזה. אני מעריך שלא ירחק היום שנחזור לגוש קטיף ולמרחבי סיני, ולא בגלל שאנחנו רוצים לכבוש, אלא כי הערבים יאלצו אותנו".

^

אופיר אקוניס על 35 שנה לניצחון הליכוד בבחירות


זה היה רגע מכונן בתולדות הדמוקרטיה הישראלית, אולי החשוב ביותר בתולדותיה. השבוע לפני 35 שנה חל "המהפך" והסתיימו 29 שנים רצופות של שלטון תנועת העבודה. מיליוני ישראלים התחברו לדבריו של מנחם בגין, שהכריז כי "היום חל מפנה בתולדות העם היהודי ובתולדותיה של התנועה הציונית". מאז אותו לילה עברו שנות דור.

כל מי שהזהיר, בארץ ובעולם כולו, מפני חילופי המשמרות בצמרת השלטון הישראלי - התבדה. לא רק שהדמוקרטיה הישראלית לא נפגעה, היא התחזקה. מפלגת השלטון כבר לא היתה הריבון. עם ישראל הפך לריבון. בחירת העם בדרך הליכוד לא היתה "תקלה חד-פעמית", כפי שסברו ראשי השמאל. הזמן שחלף מזמין חשבון נפש, מה נעשה כאן מאז ומה עוד יש לעשות. שלושה דברים יסודיים ביותר שחלו הם: התבססות היישוב היהודי ביהודה ושומרון, שינויים דרמטיים בתפיסה הכלכלית-חברתית וזקיפת קומתן של אוכלוסיות רבות שהרגישו דחויות ומחוץ למחנה.

ערב כניסתה של ממשלת הליכוד הראשונה חיו ביהודה ושומרון כמה מאות ישראלים ביישובים קטנטנים ובתנאים של זמניות. "מפעל האדירים של ההתיישבות", במילותיו של בגין, הביא כמעט רבע מיליון ישראלים להתגורר ביישובים משגשגים ומתפתחים. מה שהבינו אז מחוללי המהפך ומבצעיו, מבינים היום בישראל ובעולם כולו - ההתיישבות תקבע את אופיו של כל הסדר עתידי. השינוי השני מתחדד בימים אלה מול מדיניות הכלכלה התחרותית, היוזמת והחופשית שהונהגה לאחר המהפך אך באה לידי ביטוי בעיקר בעשור האחרון. הדגלים האדומים החוזרים לרחובות מייצגים כלכלה ריכוזית, שבה הכוח נשלט במקום אחד - בידי הממשלה ופקידיה. זו כלכלה של ביורוקרטיה מסובכת ומסבכת, שבה שולטים "אנשי שלומנו".

הכלכלה הישנה, שדגלה בהטלת מיסים לצמצום גירעון, בפריצה תקציבית העלולה להסתיים בפשיטות רגל, כפי שקרה ביוון, בספרד ובפורטוגל - מרימה ראש. חוסר אחריות תקציבית מוביל לאבטלה המונית. פערים בחברה לא מצמצמים בדיבורים פופוליסטיים - מצמצמים אותם בהגברת התחרות, בחינוך ובתחבורה מהירה לכל קצות הארץ. והשינוי השלישי והמבורך: המהפך זקף את ראשן של קבוצות שלמות באוכלוסיית ישראל, שבמשך 30 שנה נדחקו מחוץ לחברה. הם לא רצו להיות "ישראל השנייה". מפלגת השלטון דחקה אותם לשם. הם לא היו שותפים בשלטון ולא בקבלת ההחלטות. ידעו לבקש את קולם, אך בלמו את שילובם. עולים חדשים מארצות המזרח ועולים ותיקים מארצות אירופה, לוחמי אצ"ל ולח"י וחניכי בית"ר הרגישו שכבודם חזר.

ומה לא נשתנה? בישראל לא אומצה השיטה האמריקנית לאיוש תפקידים בכירים בהנהגה. ומה שלא קרה באביב ההוא - הונצח לשנים ארוכות. מדוע מה שמקובל בוושינגטון לא טוב שיאומץ אצלנו? את מדיניות הדרג המדיני, הנבחר על ידי העם, יש להוציא לפועל בעזרתה של פקידות בכירה שתומכת בה. הכל לפי חוק ולפי תקנות נציבות שירות המדינה. בשיח המתפתח בישראל 2012, ערב שינוי צפוי בשיטת הממשל, כדאי לחשוב גם על היבט זה.


הכותב הוא סגן יו"ר הכנסת מטעם הליכוד

^

Sunday, May 13, 2012

תום שגב על בגין כמפקד ודיר יאסין

כותב תום שגב בעיתון "הארץ":-


המרכז למורשת בגין הוא מפעל הנצחה ממלכתי הפועל בירושלים מכוח חוק. באחרונה פירסם המרכז, באמצעות הוצאת "כרמל", ספר מאת יעקב מרקוביצקי, מרצה בכיר להיסטוריה צבאית ויישובית באוניברסיטת חיפה והמרכז האקדמי כרמל. הספר, "המפקד", מתאר את בגין "כמנהיג של גרילה עירונית" ומציגו כמין מצביא עליון. מרקוביצקי מסתמך על ארכיונים ועל חומר תיעודי שטרם פורסם, אך הולך בעיקר בעקבות ספרו של בגין עצמו: "המרד". כדי לתאר את חלקו של בגין בפעולות האצ"ל יש לברר בין היתר באיזו מידה אכן כיוון את פעולות הארגון והיה מעורה בפרטיהן ויש צורך לעסוק בשורה של פרשיות מביכות ופעולות שנויות במחלוקת, כגון הסגרת אנשי לח"י לידי הבריטים, הפיגוע במלון המלך דוד, רצח הסרג'נטים הבריטים, "אלטלנה" ועוד.

בתוך כך יש כמובן עניין לדעת כיצד מטפל המרכז למורשת בגין באירועי דיר יאסין, הכפר שזוועות כיבושו באפריל 1948 הגבירו את מנוסתם של ערביי הארץ מבתיהם. בגין עצמו כינה את הפרשה "הכזב הגדול". מחבר "המפקד" אינו חוזר על גרסת בגין, אך גם אינו מספר מה באמת קרה שם, ולמעשה אינו מתייחס לפרשה כלל. כיבוש הכפר "במבצע משותף עם לח"י" מוזכר רק באותיות זעירות, על גבי מפה.

למעשה, לא היה קשר רציף ותמידי בין המפקדה המקומית של האצ"ל בירושלים לבין המפקדה הראשית בגלל ניתוק הדרכים והקשר המשובש.  למפקדה בירושלים ניתנה שיקול דעת רחב ועצמאי ולפי המקורות, בגין לא היה מעורב בתכנון וההכנות המבצעיות לכיבוש הכפר.

^