זה היה רגע מכונן בתולדות הדמוקרטיה הישראלית, אולי החשוב ביותר בתולדותיה. השבוע לפני 35 שנה חל "המהפך" והסתיימו 29 שנים רצופות של שלטון תנועת העבודה. מיליוני ישראלים התחברו לדבריו של מנחם בגין, שהכריז כי "היום חל מפנה בתולדות העם היהודי ובתולדותיה של התנועה הציונית". מאז אותו לילה עברו שנות דור.
כל מי שהזהיר, בארץ ובעולם כולו, מפני חילופי המשמרות בצמרת השלטון הישראלי - התבדה. לא רק שהדמוקרטיה הישראלית לא נפגעה, היא התחזקה. מפלגת השלטון כבר לא היתה הריבון. עם ישראל הפך לריבון. בחירת העם בדרך הליכוד לא היתה "תקלה חד-פעמית", כפי שסברו ראשי השמאל. הזמן שחלף מזמין חשבון נפש, מה נעשה כאן מאז ומה עוד יש לעשות. שלושה דברים יסודיים ביותר שחלו הם: התבססות היישוב היהודי ביהודה ושומרון, שינויים דרמטיים בתפיסה הכלכלית-חברתית וזקיפת קומתן של אוכלוסיות רבות שהרגישו דחויות ומחוץ למחנה.
ערב כניסתה של ממשלת הליכוד הראשונה חיו ביהודה ושומרון כמה מאות ישראלים ביישובים קטנטנים ובתנאים של זמניות. "מפעל האדירים של ההתיישבות", במילותיו של בגין, הביא כמעט רבע מיליון ישראלים להתגורר ביישובים משגשגים ומתפתחים. מה שהבינו אז מחוללי המהפך ומבצעיו, מבינים היום בישראל ובעולם כולו - ההתיישבות תקבע את אופיו של כל הסדר עתידי. השינוי השני מתחדד בימים אלה מול מדיניות הכלכלה התחרותית, היוזמת והחופשית שהונהגה לאחר המהפך אך באה לידי ביטוי בעיקר בעשור האחרון. הדגלים האדומים החוזרים לרחובות מייצגים כלכלה ריכוזית, שבה הכוח נשלט במקום אחד - בידי הממשלה ופקידיה. זו כלכלה של ביורוקרטיה מסובכת ומסבכת, שבה שולטים "אנשי שלומנו".
הכלכלה הישנה, שדגלה בהטלת מיסים לצמצום גירעון, בפריצה תקציבית העלולה להסתיים בפשיטות רגל, כפי שקרה ביוון, בספרד ובפורטוגל - מרימה ראש. חוסר אחריות תקציבית מוביל לאבטלה המונית. פערים בחברה לא מצמצמים בדיבורים פופוליסטיים - מצמצמים אותם בהגברת התחרות, בחינוך ובתחבורה מהירה לכל קצות הארץ. והשינוי השלישי והמבורך: המהפך זקף את ראשן של קבוצות שלמות באוכלוסיית ישראל, שבמשך 30 שנה נדחקו מחוץ לחברה. הם לא רצו להיות "ישראל השנייה". מפלגת השלטון דחקה אותם לשם. הם לא היו שותפים בשלטון ולא בקבלת ההחלטות. ידעו לבקש את קולם, אך בלמו את שילובם. עולים חדשים מארצות המזרח ועולים ותיקים מארצות אירופה, לוחמי אצ"ל ולח"י וחניכי בית"ר הרגישו שכבודם חזר.
ומה לא נשתנה? בישראל לא אומצה השיטה האמריקנית לאיוש תפקידים בכירים בהנהגה. ומה שלא קרה באביב ההוא - הונצח לשנים ארוכות. מדוע מה שמקובל בוושינגטון לא טוב שיאומץ אצלנו? את מדיניות הדרג המדיני, הנבחר על ידי העם, יש להוציא לפועל בעזרתה של פקידות בכירה שתומכת בה. הכל לפי חוק ולפי תקנות נציבות שירות המדינה. בשיח המתפתח בישראל 2012, ערב שינוי צפוי בשיטת הממשל, כדאי לחשוב גם על היבט זה.
הכותב הוא סגן יו"ר הכנסת מטעם הליכוד
^
No comments:
Post a Comment