בפעמים הבודדות שבהן הצטלבה דרכו של רם שפר עם זו של מנחם בגין, זה נגמר בדמעות.
אליענה שפר
רם שפר, עתודאי רפואה צעיר ואחי הבכור, חיפש דרך נוספת לגרד כמה שקלים כדי לממן רכב ראשון שרצה לרכוש. הוא פנה לחברת סיעוד וכוח אדם, וזו ביקשה ממנו להתייצב למשמרת לילה במחלקת שיקום אורתופדי בבית החולים איכילוב.
המשימה: "להשגיח על אדם קשיש". מנחם בגין סער יעקב,לע''מ
עם ספר טוב, ערמת עיתונים וכמה חטיפי שוקולד, כדי להעביר את הלילה, התייצב שפר הנינוח בשערי המחלקה. שני מאבטחים חמורי סבר ואחות דואגת קיבלו את פניו. "אתה יודע על מי אתה הולך להשגיח?" שאלה. "כן, על אדם קשיש שעובר שיקום", ענה אחי.
"זה לא סתם קשיש", נזעקה האחות. "אתה רואה את המאבטחים האלו? הם שומרים על החולה שלך, על מר מנחם בגין, ראש הממשלה לשעבר".
עד היום אחי זוכר את הרעד שתקף אותו. "הלב שלי עצר, התחלתי להרגיש זיעה קרה על המצח. נכנסתי לחדר ובשעה הראשונה פשוט בהיתי באדם שבעיני משפחתי ובעיניי היה ענק הענקים. בשעה הראשונה ישבתי והסתכלתי עליו. ידעתי שאסור לי להפריע לו. הוא לא היה הבגין שגדלנו על ברכיו, לא אותו הבגין שאמי כל כך העריצה, לא אותו הבגין שהלכנו לשמוע אותו בנאומי הכיכרות.
"הוא היה צנום מאוד, עייף, קטן, אבל החיוך שהופיע לרגע בעיניו הזכיר לי כי הוא אותו בגין. אלא שמעבר לבגין של העם, של כולם, רציתי לספר לו שהוא הוא הבגין שלי, הבגין של המשפחה שלי, הבגין שאני חייב לו מילה אחת גדולה: 'תודה'".
שם השולח: מנחם בגין
רם נקרא על שם אביה של אמי, אברהם, שעונה למוות בכלא מאזה שבדמשק. הוא היה מחסידיו והולכי דרכו של לא אחר מאשר מנחם בגין. הוא חינך בדרכו את שמונת ילדיו בחאלב שבסוריה, והשם מנחם בגין הוזכר לא מעט בביתם. אברהם שהינו הבריח מאות יהודים מסוריה לישראל, דרך הרי סוריה והרי הלבנון. לאחר שנתפס הוא עונה למוות במכות חשמל.
כשאמי ברחה ארצה, עם כמה מאחיה, לאחר מות האב, היא זכרה שאביה אמר לה לפנות לעזרה למנחם בגין או לרחל ינאית בן צבי, שהייתה אז אשת נשיא המדינה. רצה הגורל וגברת בן צבי היא שהושיטה יד ראשונה לילדיו של אברהם שהינו, ובימיהם הראשונים בישראל אמי ואחיה התגוררו בבית הנשיא.
רם אחי נולד עם בעיות אוזניים קשות. במשך השנים עבר יותר מ-20 ניתוחים
קשים כדי להציל את שמיעתו. במהלך הניתוחים, כשהיה בן שלוש, הוא הושם בגן ילדים שלא היה מותאם לצרכיו המיוחדים.
זה היה בתחילת שנות ה-70, בבת ים הקטנה ומול הביורוקרטיה של מוסדות מפא"י, שהייתה אז בשיאה. למרות פניות ובקשות אין-ספור של הוריי להעביר אותו לגן מתאים – הם לא נענו.
ואז, בצהריים אחד שבו הייאוש כמעט הפך לאדונם של הוריי, נזכרה אמי במשפט של אביה: "תפנו לבגין אם אתם צריכים עזרה". בגין היה אז ראש אופוזיציה לוחם, ולהגיע אליו ישירות היה אפשרי רק דרך מכתב. אמי ישבה, כתבה לבגין על אודות אחי רם, וסיפרה לו מי היה אביה. כעבור עשרה ימים בערך הגיע אבא עם מכתב וחיוך על הפנים. על המעטפה הייתה רשומה הכתובת שלנו בכתב יד, ושם השולח: מנחם בגין.
אמי פתחה את המכתב בידיים רועדות ושם נחו להם שלושה דפים, כולם כתובים בכתב ידו של בגין. המכתב היה מלא רגש ומילות תודה על מעשיו של אביה. בהמשכו סיפר בגין כי כבר יצר קשר עם הגורמים האחראים, ובתוך ימים ספורים ישלח מכתב קבלה לגן מתאים עבור אחי.
"אף ילד בישראל לא יישאר ללא חינוך וגן המתאימים לו", הוא כתב. וכך היה. אחי החולה, שאוזניו היו חבושות לאחר כמה ניתוחים, הועבר לגן מתאים.
כ-20 שנה מאוחר יותר ישב אתו רם בבית החולים וסייע לו לקרוא את כותרות העיתונים והמאמרים שבגין הצביע עליהם. "קראתי לו כמה כותרות והגרון שלי היה חנוק מדמעות", משחזר אחי, "ואז הפסקתי ופניתי אליו בראש מורכן, כמו שפונים לכהן הגדול בבית המקדש: 'מר בגין, תרשה לי לומר לך תודה על הזכות לפגוש אותך, ותודה גדולה יותר כי אני כאן היום לומד רפואה, כנראה הרבה בזכותך'.
"בגין חייך, ושאל רק: 'מדוע בחור?' סיפרתי לו מי אני, מה הוא עשה בשבילי ומה הייתה המשמעות שלו עבור משפחתה של אמי ושלנו. הוא חייך והורה לי לסיים את לימודי הרפואה וכך להודות לו. עבורי זה מפגש שסגר מעגל. בסיום אותה משמרת רצתי לטלפון הציבורי, התקשרתי לאמי וכשאני בוכה בלי הפסקה, וסיפרתי לה על הכבוד הענק שנפל בחלקי להיות במחיצתו, ולו ללילה אחד".
^
No comments:
Post a Comment