רשימתו של הרצל מקוב על השלום עם מצרים

גבול של שלום

מאת הרצל מקוב

הסדרים לעולם אינם סופיים. תמיד יש להביא בחשבון שההסדר יהיה רק זמני. ראוי להזכיר זאת במלאות 33 שנה להסכם קמפ דייוויד. מאז נחתם ההסכם, צבא מצרים לא פתח באש לאורך הגבול הדרומי של ישראל.

הסכמי המסגרת לשלום במזרח התיכון, שהושגו ב-17 בספטמבר 1978, בתום ועידת קמפ דייוויד, עומדים כעת בפני המבחן המשמעותי ביותר מאז נחתמו. הם שרדו את תקיפת הכור בעיראק, הם צלחו את רצח נשיא מצרים אנואר סאדאת, הם נשמרו בתקופת מלחמת שלום הגליל והם גברו על אין-ספור משברים נוספים.

אבל אירועי העבר אינם יכולים להבטיח שגם לאחר המשבר הנוכחי יישאר הסכם השלום בתוקף. איש אינו יכול להעריך כיצד תצא שותפתנו להסכם מהמשבר הפנימי שבו היא נתונה. אין איש שיכול לחזות איזה משטר יונהג בה, מי יהיו שליטיה ומה יהיה יחסם לישראל.

אבל הבה נחזור לרגע 33 שנים לאחור. לקמפ דייוויד הגיעו שני ראשי מדינה שהיו נחושים לשנות את המסלול שבו הלכה מדינתם זה עשרות שנים. סאדאת בא לשיחות אחרי מלחמת יום הכיפורים, שהשיבה למצרים את גאוותה הלאומית, אבל הגיע למסקנה שאי אפשר לנצח את ישראל. לאחר ששינה את האוריינטציה הגלובלית של מצרים - ממדינה בחסות ברית המועצות למדינה פרו-מערבית - הבין שללא הסכם שלום לא יצליח לטפל בבעיות הכלכליות של עמו. מנחם בגין, ראש ממשלה שנבחר זה עתה, הבחין בשינויים שעברה מצרים והחליט שלא להניח להזדמנות לחמוק.

שני המנהיגים נזקקו לשירותי ארצות הברית, אבל היו צריכים לגבור על ג'ימי קרטר - נשיא עם אמביציה גדולה, שכשל בכל מהלכיו הן במדיניות הפנים והן במדיניות החוץ. קרטר ראה בשיחות בין מצרים וישראל הזדמנות גדולה להצליח, אבל לא הבין עד תום את המציאות המזרח תיכונית ואת הפוליטיקה הבינלאומית וגם לקה בקצת אנטישמיות בסיסית (לא, אין כאן בלבול בין ביקורת על ישראל לאנטישמיות. האיש נגוע באנטישמיות, ראו עדותו של פרופסור קנת שטיין, שעבד עם קרטר שנים אחדות לאחר תום תקופת כהונתו).

בשלושה עשר ימי הוועידה התגבש ההסדר, שעיקריו: ייחתם הסכם שלום בין ישראל למצרים. ההסכם יכונן יחסים דיפלומטיים מלאים בין ישראל לחזקה שבאויבותיה. ישראל תיסוג אל קווי הגבול הבינלאומי (לא לקווי 1967), ותמשיך לשלוט ברצועת עזה. בלי קשר להסכם עם מצרים, נקבע כי הסוגיה של הפלסטינים (ערביי ארץ-ישראל על פי לשונו של בגין ועל פי הנוסח העברי של ההסכם) תידון במשא ומתן, שבו יגובש הסדר ביניים ותוחל אוטונומיה מינהלית, ובהמשך יידון הסדר הקבע.

חתימת ההסכם ומימושו הביאו לשינוי דרמטי במצב הגיאופוליטי של ישראל. מצרים, מנהיגת העולם הערבי, שהובילה את כל המלחמות נגד ישראל, יצאה ממעגל המלחמה. ישראל בהנהגת בגין סיפקה לעולם כולו הוכחה ששאיפתה לשלום אינה מסתכמת בהצהרות וכי מדובר במדיניות. ישראל זכתה לתקופת חסד בינלאומית, אשר בה היתה יכולה, בהתאם למדיניות הממשלה, להוביל מפעל התיישבות נרחב ביהודה, שומרון, חבל עזה ורמת הגולן.

כיום עומד הסכם השלום מול המבחן הקשה ביותר שלו. מכיוון שכאמור לעיל הסדר הוא מצב זמני - גם אם ארוך טווח - יש לבנות את ההסכם גם למצב שבו מסתיימת המוטיווציה לקיימו. מי שיקרא את הנספח הצבאי להסכם עם מצרים יראה ששיקול זה הובא בחשבון. פירוז סיני מבטיח לישראל מרחב וזמן התרעה מפני פעילות התקפית נגדה. שנית, הסכם יש לחתום עם הנהגה חזקה ואמינה, שתוכל להבטיח את קיומו.

במצב הנוכחי, כל ניסיון לסכם את הסדרי קמפ דייוויד עלול להתגלות כתלוש מן המציאות בתוך זמן קצר. עם זאת, ראוי לברך על כך שב-33 השנים האחרונות נותר גבול מצרים - למעט מעשי טרור בודדים - גבול של שלום.

________________________

הכותב הוא ראש מרכז מורשת בגין