חמש שאלות לגלילה רון פדר-עמית | לבבות הילדים פתוחים
איך הפכה גלילה רון פדר-עמית לסופרת לילדים ונוער בזכות מנחם בגין, איך משתנה תהליך הכתיבה שלה כאשר היא כותבת על דמות בשר ודם, איך מתמודדים עם דמות שנויה במחלוקת ולמה היא לא היתה בוחרת לכתוב על אף מנהיג בן ימינו
מאת ורד לי
16/06/2010
"אף שגדלתי בבית מפא"יניקי אין קשר פוליטי בין ה'מהפך' שעברתי לבין כתיבה לבני נוער על דמויות מן הימין הפוליטי", אומרת גלילה רון פדר-עמית, "המשיכה לכתוב על דמויות מהאצ"ל נבעה מתחושה שהוסתרו ממני פרטים ומתוך ההזדהות שלי עם הנרדפים". בימים אלה יוצא ספרה חדש, "בעוז ובהדר: סיפורו של מנחם בגין" (מודן), המתחקה אחר ילדותו ודרכו של מנחם בגין. עד כה פרסמה רון פדר-עמית יותר מ-300 ספרים לבני נוער, ביניהם סיפורים ביוגרפיים על חייהן של דמויות היסטוריות, סדרות ספרים לבני הנוער כמו "אל עצמי", "בחינת בגרות" ועוד.
למה בחרת עכשיו במנחם בגין?
"בגין היה בחייו דוגמה אישית ומופת למנהיגות אמיתית, אבל הבחירה לכתוב עליו היא גם מאוד אישית: בתקופת התבגרותי כתבתי רומן על נערה החיה בתקופת המנדט ומאוהבת בלוחם אצ"ל. מכיוון שגדלתי בסביבה שהשתייכה לזרם המרכזי של בן גוריון ומפא"י לא הכרתי אף אדם שהיה באצ"ל שיוכל להעיר לי הערות ולכן פניתי לבגין שהיה אז שר בממשלתו של לוי אשכול. להפתעתי, בגין לא רק קרא את הסיפור, אלא גם הזמין אותי לביתו, ומאז נקשר בינינו קשר מיוחד. אני חבה לו תודה, כי בזכותו התחלתי לכתוב לילדים ולבני נוער. בגין חיזק אותי כשאמר לי: ?אם את רוצה לכתוב ללבבות תכתבי לילדים, כי רק הלבבות של הילדים פתוחים'".
בגין הוא דמות שנויה במחלוקת, פעולות אצ"ל בהנהגתו מתפרשות גם כפעולות טרור, הוא מזוהה עם השלום אבל גם עם מלחמת לבנון. קשה לכתוב על דמות כזו?
"כאשר הכתיבה באה מאהבה לדמות ומנאמנות לאמת ולא מצורך חבוי לנסות לשכנע את הקוראים, אין בעיה להציג דמות שנויה במחלוקת. לא עלי מוטל התפקיד לקבוע האם הנאומים של בגין מבריקים או מסיתים, ולכן הם מובאים במלואם. אותו דבר אמור לגבי מלחמת לבנון. ניסיתי להביא את הארועים כפי שהתרחשו. תיארתי מעט מתחושותיו הכבדות של גיבור הספר והטלתי על הקוראים את התפקיד לגבש עמדה".
"בעוז ובהדר" אינו ביוגרפיה, אבל בשלב שבו את כותבת על מלחמת לבנון או על ערוב ימיו של בגין את נצמדת לשפה דיווחית. מדוע?
"בשני החלקים הראשונים של הספר עמדו לרשותי ספריו של בגין עצמו, ?בלילות לבנים' (דביר, 1995) וה'מרד' (אחיאסף, 1992), והייתי בטוחה בתיאור רגשותיו ומחשבותיו, כי שאבתי אותם מהמקור. בחלק האחרון נאלצתי להסתמך על נאומיו, מאמריו ועל מה שאחרים כתבו. זו תקופה עמוסה והחלטתי לתמצת אותה, ומכאן נוצר האופי ה'דיווחי'. בגין עצמו אמר שלמרות שזכה לעמוד בראש ממשלת ישראל, לחתום על הסכם שלום ולקבל את פרס נובל, התקופה המשמעותית ביותר בחייו היתה ימיו במחתרת שבהם הצליח למנוע מלחמת אחים".
מה ההבדל בין כתיבה על נוער בסיכון לבין כתיבה על דמויות היסטוריות?
"כסופרת הכותבת לבני נוער אני נוהגת להגדיר את עצמי כמראה שמשקפת את עולמם. בתור שכזו איני שופטת אותם וגם לא מנסה לחנך, אלא לכוון זכוכית מגדלת ולמקד, כדי שקוראי יתבוננו ויסיקו את מסקנותיהם. קל לי להסיר מעצמי את עצמי ולהיכנס לדמות שעליה אני כותבת. בכתיבה על נוער בסיכון קולה של הדמות פורץ מתוכי באופן ספונטני ואני מרגישה כמו כלי ריק שמתמלא. התהליך המרתק הזה אינו חל עלי בכתיבה על דמויות היסטוריות. כאן אני מתלבטת, שואלת את עצמי הרבה שאלות ונתקעת לעתים קרובות, ולכן התהליך הרבה יותר קשה".
על איזה מנהיג ישראלי עכשווי היית יכולה לכתוב ספר לבני הנעורים?
"לצערי לא הייתי בוחרת באף אחד. מבחינתי דמות מופת אינה נולדת בבחירות לכנסת. לאחר פיצוץ מלון המלך דוד, כשהתברר שיש הרבה נפגעים, אמר בגין: ?לא משנה מה קרה שם, אני אחראי לכל, כי אני שלחתי אתכם!', אם אמצא מנהיג שיתבטא כך, לא אחרי הצלחה גדולה, אלא אחרי מה שמצטייר כאסון, אשקול לכתוב עליו".
