מתקיפת הכור ועד המשט: בנים מתנהגים כמו בנים
מאת ריצ'ארד אלן ניו יורק טיימס
התקיפה הנועזת של הכור העיראקי ב-1981 כמעט גררה צעדי ענישה מצד ארה"ב נגד ישראל, אך בסוף אותה שנה חתמו השתיים על הסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי
לנוכח המתקפה השנויה במחלוקת של ישראל, המככבת כעת בחדשות, נזכרתי במתקפה ישראלית אחרת שנויה במחלוקת, שהתרחשה לפני 29 שנה: תקיפת הכור הגרעיני שנבנה באותה עת בעיראק. התקיפה הנועזת והמסוכנת הסבה מהלומה קטלנית למאמצי סדאם חוסיין להשיג נשק גרעיני. באותה עת שימשתי העוזר לביטחון לאומי של הנשיא רונאלד רייגן, לאחר כמה שנים שבהם הייתי עוזרו הבכיר למדיניות חוץ.
באותו אחר צהריים של יום ראשון ישבתי במרפסת ביתי בארלינגטון, וירג'יניה, ועברתי על ניירת. את עיסוקי קטעה שיחת טלפון ממרכז התקשורת הסמוך לחדר המצב בבית הלבן. הדובר מעבר לקו ביקש שאעבור לקו הטלפון המאובטח שהיה שמור בכספת במרתף ביתי. לאחר שעשיתי כן דיווח האיש שמטוסי קרב ישראלים עושים באותו עת את דרכם בשמי סעודיה בדרכם חזרה מתקיפת הכור בעיראק.
לאחר הדיווח החלקי ביקשתי לקבל עדכונים שוטפים, ומיד לאחר מכן התקשרתי לבית הלבן וביקשתי לשוחח עם הנשיא רייגן. בתוך שניות ענה לשיחה קצין מקמפ דייוויד וביקשתי ממנו להעביר אותי מיד לנשיא. הוא היסס וענה: "אני מצטער, אדוני, הוא בדיוק עולה למסוק כאן".
הוריתי לו לבקש מהנשיא לרדת מהמסוק ולגשת לטלפון ללא דיחוי, אולם הוא התנגד ורמז שהדבר עלול להיות למורת רוחו של הנשיא. אמרתי שאם הנשיא לא ייגש לטלפון מיד עלולות להיות לכך השלכות.
בתוך דקותיים, שנדמו כנצח, נשמע מעברו השני של הקו קולו הנרגז במקצת של רייגן: "כן דיק, מה העניין?" סיפרתי מה קרה והוא ביקש ממני לחזור על ההודעה. לאחר כמה שניות שאל: "מדוע אתה חושב שהם עשו את זה?", עניתי שברור שהישראלים לא רוצים שהכור ייהפך לכור פעיל.
הנשיא שתק. ואז בביטחון עצמי אופייני שאל פתאום: "אתה יודע מה?", ועניתי: "מה, אדוני הנשיא?". ולכך השיב תשובה קלאסית: "זה לא מפתיע, בנים מתנהגים כמו בנים!". זו היתה תשובה אופיינית של רייגן. היתה לו היכולת להבין בו זמנית הן מידת החומרה של מצב מסוים והן את ההשלכות האסטרטגיות ארוכות הטווח שלו - ואז לתמצת את לב העניין בהערה קולעת.
למחרת, כשהידיעה עוררה סערה בכל ערוצי התקשורת, קיימו חברי קבינט ובכירי סגל הבית הלבן ישיבה ארוכה בניסיון להעריך את השפעת התקיפה הסנסציונית מכל זווית אפשרית. הדיון הער סיפק כמה הפתעות, כולל דעות שהשמיעו ג'ורג' בוש, ששימש אז כסגן נשיא, וג'יימס בייקר, ששימש כראש סגל הבית הלבן, שקראו לנקוט צעדי ענישה נגד ישראל, בהם ביטול העברה של כלי טייס. בתוך כך הגיעו דיווחים מפתיעים שלפיהם כמה מדינות חשובות במזרח התיכון הביעו בשיחות פרטיות שביעות רצון מהתקיפה הישראלית, אף שתגובתם הרשמית היתה זועמת. לאורך הדיון הנשיא עצמו אמר רק מעט והקשיב בסבלנות.
גם כיום, רק מעטים יודעים שרייגן הקדיש את השנים שקדמו לנשיאותו ללימוד של מדיניות חוץ, והקדיש זמן רב לקריאה, התכתבויות, נסיעות לחו"ל וקבלת תדרוכים ממומחים. הודות להכנה המקיפה שלו, רייגן גיבש עקרונות עמוקים בנוגע למדיניות חוץ, ואף שתמיד היה מוכן להקשיב לדעות מנוגדות לשלו, לא היה קל לשכנעו.
בתום הישיבה נשארתי בחדר והנשיא הפנה אליי את מבטו. "אז מה אתה חושב על כל זה?", שאל. אמרתי שהוא שמע למעשה את כל נקודות הראות - ושאת תגובתו שמעתי יום קודם. הוא חייך וחזר לניירות שעל שולחנו. בסוף השנה חתמו ארה"ב וישראל על הסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי.
ריצ'ארד אלן, עמית בכיר במכון הובר, שימש כיועץ לביטחון לאומי של הנשיא רונלד רייגן בשנים 1982-1981
מאת ריצ'ארד אלן ניו יורק טיימס
התקיפה הנועזת של הכור העיראקי ב-1981 כמעט גררה צעדי ענישה מצד ארה"ב נגד ישראל, אך בסוף אותה שנה חתמו השתיים על הסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי
לנוכח המתקפה השנויה במחלוקת של ישראל, המככבת כעת בחדשות, נזכרתי במתקפה ישראלית אחרת שנויה במחלוקת, שהתרחשה לפני 29 שנה: תקיפת הכור הגרעיני שנבנה באותה עת בעיראק. התקיפה הנועזת והמסוכנת הסבה מהלומה קטלנית למאמצי סדאם חוסיין להשיג נשק גרעיני. באותה עת שימשתי העוזר לביטחון לאומי של הנשיא רונאלד רייגן, לאחר כמה שנים שבהם הייתי עוזרו הבכיר למדיניות חוץ.
באותו אחר צהריים של יום ראשון ישבתי במרפסת ביתי בארלינגטון, וירג'יניה, ועברתי על ניירת. את עיסוקי קטעה שיחת טלפון ממרכז התקשורת הסמוך לחדר המצב בבית הלבן. הדובר מעבר לקו ביקש שאעבור לקו הטלפון המאובטח שהיה שמור בכספת במרתף ביתי. לאחר שעשיתי כן דיווח האיש שמטוסי קרב ישראלים עושים באותו עת את דרכם בשמי סעודיה בדרכם חזרה מתקיפת הכור בעיראק.
לאחר הדיווח החלקי ביקשתי לקבל עדכונים שוטפים, ומיד לאחר מכן התקשרתי לבית הלבן וביקשתי לשוחח עם הנשיא רייגן. בתוך שניות ענה לשיחה קצין מקמפ דייוויד וביקשתי ממנו להעביר אותי מיד לנשיא. הוא היסס וענה: "אני מצטער, אדוני, הוא בדיוק עולה למסוק כאן".
הוריתי לו לבקש מהנשיא לרדת מהמסוק ולגשת לטלפון ללא דיחוי, אולם הוא התנגד ורמז שהדבר עלול להיות למורת רוחו של הנשיא. אמרתי שאם הנשיא לא ייגש לטלפון מיד עלולות להיות לכך השלכות.
בתוך דקותיים, שנדמו כנצח, נשמע מעברו השני של הקו קולו הנרגז במקצת של רייגן: "כן דיק, מה העניין?" סיפרתי מה קרה והוא ביקש ממני לחזור על ההודעה. לאחר כמה שניות שאל: "מדוע אתה חושב שהם עשו את זה?", עניתי שברור שהישראלים לא רוצים שהכור ייהפך לכור פעיל.
הנשיא שתק. ואז בביטחון עצמי אופייני שאל פתאום: "אתה יודע מה?", ועניתי: "מה, אדוני הנשיא?". ולכך השיב תשובה קלאסית: "זה לא מפתיע, בנים מתנהגים כמו בנים!". זו היתה תשובה אופיינית של רייגן. היתה לו היכולת להבין בו זמנית הן מידת החומרה של מצב מסוים והן את ההשלכות האסטרטגיות ארוכות הטווח שלו - ואז לתמצת את לב העניין בהערה קולעת.
למחרת, כשהידיעה עוררה סערה בכל ערוצי התקשורת, קיימו חברי קבינט ובכירי סגל הבית הלבן ישיבה ארוכה בניסיון להעריך את השפעת התקיפה הסנסציונית מכל זווית אפשרית. הדיון הער סיפק כמה הפתעות, כולל דעות שהשמיעו ג'ורג' בוש, ששימש אז כסגן נשיא, וג'יימס בייקר, ששימש כראש סגל הבית הלבן, שקראו לנקוט צעדי ענישה נגד ישראל, בהם ביטול העברה של כלי טייס. בתוך כך הגיעו דיווחים מפתיעים שלפיהם כמה מדינות חשובות במזרח התיכון הביעו בשיחות פרטיות שביעות רצון מהתקיפה הישראלית, אף שתגובתם הרשמית היתה זועמת. לאורך הדיון הנשיא עצמו אמר רק מעט והקשיב בסבלנות.
גם כיום, רק מעטים יודעים שרייגן הקדיש את השנים שקדמו לנשיאותו ללימוד של מדיניות חוץ, והקדיש זמן רב לקריאה, התכתבויות, נסיעות לחו"ל וקבלת תדרוכים ממומחים. הודות להכנה המקיפה שלו, רייגן גיבש עקרונות עמוקים בנוגע למדיניות חוץ, ואף שתמיד היה מוכן להקשיב לדעות מנוגדות לשלו, לא היה קל לשכנעו.
בתום הישיבה נשארתי בחדר והנשיא הפנה אליי את מבטו. "אז מה אתה חושב על כל זה?", שאל. אמרתי שהוא שמע למעשה את כל נקודות הראות - ושאת תגובתו שמעתי יום קודם. הוא חייך וחזר לניירות שעל שולחנו. בסוף השנה חתמו ארה"ב וישראל על הסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי.
ריצ'ארד אלן, עמית בכיר במכון הובר, שימש כיועץ לביטחון לאומי של הנשיא רונלד רייגן בשנים 1982-1981
No comments:
Post a Comment