הנחת זר ליד חדר הגרדום בכלא ירושלים

לזכר פיינשטייןן וברזני: ביום הזכרון לחחלי מערכות ישראל לעצמאותו

מכתב תגובה של משה ארנס בעניין מרד גטו ורשה

ההנהגה היהודית ידעה

בתגובה לרשימתה של דינה פורת על ספרו של יוסף גורני "קריאה באין אונים" ("הארץ, ספרים", 7.4), ברצוני להעיר כי פורת כותבת "ההאשמה הרווחת מאז המלחמה, שהעיתונים כביכול ידעו יותר ממה שפירסמו... מתפוגגת עם הקריאה המדוקדקת של העיתונות", ומתעלמת מהסוגיה העיקרית, והיא שההנהגה היהודית - הסוכנות היהודית בארץ והמנהיגות היהדות ארצות הברית - לא העבירה לעיתונות בזמן אמת את הידיעות על השמדת יהדות אירופה כאשר ידיעות אלה הגיעו לידיה.

מברקו של גרהרד ריגנר, עובד המשרד של הקונגרס היהודי העולמי בז'נווה, אשר בישר על תוכנית גרמנית להשמדת יהדות אירופה, הגיע לידי סטיוון וייז, יושב ראש ארגון זה ומנהיג ציוני ארצות הברית, בניו יורק, באוגוסט 1942, ובאותה עת לידי הסוכנות היהודית בארץ. תוכן המברק שוחרר לידיעת הציבור רק כעבור שלושה חודשים, תקופה שבה נרצחו מאות-אלפי יהודים מדי חודש בחודשו. פורת כותבת שגורני מסכים עם הקביעה שממילא לא היה מה לעשות. קשה להצדיק קביעה גורפת זו. לפני שמאמצים את הקביעה הזאת יש לבדוק את פעילות לשכת "החלוץ" בז'נווה בראשותו של נתן שוולב, ואת פעילות יהדות ארצות הברית בשנות המלחמה.

שוולב היה בקשר מכתבים עם חברי "החלוץ" באירופה הכבושה וגם דאג להעברת חבילות לחברי התנועה מתוך תקציב זעום שהועמד לרשותו. בין אלה שהתכתב אתם היו צביה לובטקין וטוסיה אלטמן, נשים שהיו מוכרות בארץ, ולימים היו פעילות במרד גטו ורשה. במכתבים שהתקבלו אצלו, והועברו לסוכנות היהודית בארץ, נמסר על תהליך השמדת יהדות פולין וגם על ההכנות להתגוננות מזוינת מפני הגרמנים. נוכח העדר הנחיות, עצה וסיוע מצד נציג הארץ בז'נווה, נוצר רושם, כפי שכתבה טוסיה אלטמן במכתבה האחרון לשוולב, ש"מחקתם אותנו מהזיכרון".

הבעיה המרכזית שעמדה לפני אלה שהתכוננו למרד גטו ורשה היתה רכישת נשק והשגת הכספים שהיו דרושים לקניית נשק, כפי שמעיד דיווחו של עמנואל רינגלבלום על ביקורו במטה אצ"י ברחוב מורנובסקה, זמן קצר לפני פרוץ המרד, ששם היה עד למשא ומתן על קניית נשק מהפולנים.

גם אי"ל וגם אצ"י נאלצו להשתמש בפעולות סחיטה מאנשים אמידים בגטו לשם השגת כספים לרכישת נשק. אפשר היה לסייע להם מהארץ על ידי העברת כסף באמצעות ממשלת הגולה הפולנית, שעמדה בקשר עם המחתרת הפולנית, או בדרכים אחרות. זה לא היה מציל נפשות, אך יכול היה להגביר את כוחם של המורדים.

סוגייה אחרת היא פעולות ההסברה בארצות הברית בכוונה להפעיל לחץ על הממשל האמריקאי לנקוט פעולות המכוונות להצלת יהודים באירופה. היו כאלה שסברו כמו גורני ש"אין מה לעשות, כל זמן שלא ינוצח האויב אין תקנה לאלה שנפלו לידיו". אך דעה פשטנית זו לא איפיינה את כולם והיו שהרגישו חובה להתגייס לפעילות אשר תאלץ את הממשל לפעול. המובילה בתחום זה היתה משלחת האצ"ל בארצות הברית, בראשותו של הלל קוק (פיטר ברגסון), אשר הקימה את "ועד החירום להצלת יהודי אירופה", וצירפה אליו מספר רב של חברי קונגרס, מושלי מדינה ואמנים וסופרים רבים. פעילות זו הביאה בסופו של דבר להקמת "הוועד לפליטי מלחמה", על ידי הנשיא רוזוולט, שהצליח להציל אלפי יהודים בשנה האחרונה של המלחמה. המנהיגות היהודית והציונית הרשמית סירבה לשתף פעולה עם אנשי האצ"ל, ואף ניסתה לחבל בפעילות שלהם ולהביא לגירושם מארצות הברית.

משה ארנס

סביון

ספר תנחומים לנשיא פולין נפתח לצבור במרכז בגין

שרים, יו"ר הכנסת, ח"כים ואישים נוספים הגיעו היום לביקור תנחומים לנשיא פולין במרכז בגין בירושלים

בין המגיעים היו שר החוץ ח"כ אביגדור ליברמן, יו"ר הכנסת ח"כ ראובן ריבלין, שר התקשורת משה כחלון והשר בני בגין שכתבו בספר התנחומים. שגרירת פולין שנכחה במקום בחרה במרכז בגין, כיוון שהיה מקום אהוב על נשיא פולין ז"ל

שר החוץ, יו"ר הכנסת, שר התקשורת, השר בגין ואישי ציבור רבים אחרים, הגיעו היום לביקור תנחומים לנשיא פולין במרכז בגין בירושלים. שגרירת פולין שנכחה במקום בחרה במרכז בגין כיוון שהיה מקום אהוב על נשיא פולין ז"ל ספר הזיכרון המלא ישלח לממשלת פולין, הציבור מוזמן להגיע ולחלוק כבוד.
שר החוץ ח"כ אביגדור ליברמן: אני רוצה להביע צער על מותו הטראגי של נשיא פולין, רעייתו ופמלייתו. העם היהודי ועם ישראל איבדו את אחד החברים הנאמנים והטובים ביותר שידענו בתקופה האחרונה בקהילה הבינלאומית
יו"ר הכנסת ח"כ ראובן ריבלין: הנשיא היה מהנדבכים העיקריים ביחסים המתחדשים בין העם בישראל לעם הפולני, על אף משקעי העבר. כנסת ישראל, על 120 חבריה, מרכינה ראש לזכר חברי הפרלמנט שנספו באסון. במיוחד הכנסת מכבדת גם את זכרו של חבר הפרלמנט הצעיר, ארקדיוש רביצקי, ראש אגודת ידידי ישראל והפרלמנט הפולני
השר בגין: זה מרגש מאוד שגרירות פולין בחרה לערוך במרכז בגין את האירוע, דבר שמראה על יחסו החם של הנשיא ז"ל למדינת ישראל ולעם היהודי.
הרצל מקוב, ראש מרכז מורשת מנחם בגין: "לך קצ'ינסקי היה ידיד גדול לעם היהודי ולמדינת ישראל, שפעל רבות למען הידוק הקשרים בין ישראל ופולין ובהעלאה על נס את פועלם של חסידי אומות העולם הפולנים שהצילו יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה. במהלך ביקוריו בישראל ביקר הנשיא קצ'ינסקי מספר פעמים במרכז מורשת בגין וסייר יחד עם רעייתו במוזיאון בגין אותו העריך מאד כמפקד מחתרת ומנהיג ישראלי שנולד וגדל בפולין."


יו"ר הכנסת ראובן ריבלין

השר בני בגין

תום שגב שוב חוזר לסיפור של 'דיכוי' מרד בית"ר בגטו ורשה

המרד הנכון

מקובל לומר שתנועת העבודה, ששלטה בגיבוש המיתוסים הלאומיים של ישראל, העלימה בכוונה את חלקה של תנועת בית"ר במרד גטו ורשה, שהתחולל ב-1943. מאמר שהתפרסם לא מכבר בכתב העת "עיונים בתקומת ישראל", מציע תיזה שונה: חלקה של תנועת בית"ר במרד הועלם, בין היתר, מפני שמנחם בגין לא נאבק על מקומו בפנתיאון הלאומי.

מחבר המאמר, אמיר פלג, הוא דוקטורנט באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע ומתמחה בחקר יחסו של בגין אל השואה. מפקד המרד, מרדכי אנילביץ', היה איש "השומר הצעיר", ואנשי התנועה בארץ פיארו את המרד כמו התחולל בהשראת המתיישבים העברים בארץ ישראל. חלקם של אנשי בית"ר הועלם.

לא רק סיבות פוליטיות הביאו לכך, כותב פלג: רק מעטים מאנשי בית"ר שרדו והיו יכולים לגולל את סיפור גבורתם, וגם לא נשמר חומר רב המתעד אותו. הסיבה העיקרית שבשלה נמנע בגין ממאבק על מעמדו ההיסטורי של מרד גטו ורשה היתה אידיאולוגית: המרד סימל בעיניו את השואה עצמה, שכן הוא פרץ במצב של חוסר אונים שאסור היה להגיע אליו ושייצג את הגלות היהודית חסרת התקווה.

מרד אצ"ל בבריטים, לעומת זאת, סימל בעיני בגין את העתיד העברי מלא התקווה על אדמת ארץ ישראל. בגין נמלט מוורשה והשאיר את חניכיו מאחור, קודם שפרץ המרד. היו שלא סלחו לו על כך עד סוף ימיו. מטבע הדברים ביקש לפאר את המרד שהוא הנהיג, כמפקד אצ"ל בארץ ישראל.