האם בגין הרס את כלכלת ישראל?

דעות

בגין דווקא היה שמאלני

אבי שילון 

כשפרופ' דני גוטווין ניתח ב"מגש הכסף" — הסדרה של דורון צברי ואמיר בן דוד ששודרה באחרונה בערוץ 8 — את תולדות הכלכלה הישראלית, הוא הציג את מנחם בגין כאדריכל ההרס המכוון של מדינת הרווחה. כצפוי, ממרכז מורשת בגין שוגרה למועצת הכבלים תלונה בגין "הנראטיב השקרי".

בקדנציה של בגין אכן נעשה הצעד הראשון והמכריע לשינוי דיוקנה הכלכלי־החברתי של ישראל. ואולם, התזה המבריקה של גוטווין עושה חסד עם בגין כשהיא מתארת את הנהגתו הכלכלית כנובעת מתוכנית מחושבת. למעשה, יחסית לרוב ראשי הממשלה שכיהנו כאן, בגין נטה דווקא שמאלה מבחינה כלכלית.

אצל דוד בן־גוריון הוכפף הסוציאליזם לאינטרס הממלכתי. בערוב ימיו אף הציע לאסור בחוק שביתות מורים ורופאים. חניכו שמעון פרס הוא שאחראי למחיקתו האירונית של המונח סוציאליזם ממצע "רשימת פועלי ישראל" (רפ"י). האופן שבו סיכל יצחק רבין, בנה של "רוזה האדומה", את הצעת אברהם שוחט להטיל מס על רווחי הון הלם את נטיית לבו. על הסוציאליזם של אהוד ברק ואהוד אולמרט מיותר לדבר. לא במקרה אריאל שרון, שגדל בבית פרו־ליברלי, גיבה את בנימין נתניהו כשר האוצר.

לעומת זאת, בגין התעקש להגדיר את חרות כ"תנועתו של האדם העמל". באחד מכנסי הבחירות אף הכריז: "יש לקחת אמצעים מהעשירים לטובת העניים". כשהשתומם מהעדר מחיאות הכפיים, הסב יוחנן בדר את תשומת לבו לכך שאוהדיו נחרדו מההד הקומוניסטי שנשמע בדבריו. בגין נזהר מלשוב על הצהרתו, אך הסיסמה שהציג עם עלייתו לשלטון, "להיטיב עם העם", היתה גלגול של השקפותיו המוקדמות.

על רקע המאבק ההיסטורי בין תנועת העבודה לרוויזיוניסטים, אימוץ עמדה סוציאל־דמוקרטית נתפשה אפוא בעיניו כבלתי אפשרית. בגין התייחס לסוציאליזם כאל מושג פוליטי/מפלגתי. מסיבות דומות תמך בתוכנית שהציג שר האוצר שמחה ארליך — לא משום שירד למשמעותה הכלכלית־החברתית, אלא כי זיהה בה ביטוי לרעיונות הרוויזיוניסטיים של ליברליזם וחירות הפרט.

בשלב מסוים, הבין בגין, ש"המהפך הכלכלי" מאפשר להחזיק דולרים, אך פוגע בחלשים. הוא התנגד להצעת ארליך לבטל חלק מהסובסידיות, והתנגד גם לקיצוצים שרצה לבצע שר האוצר יגאל הורביץ. בדיעבד טען הכלכלן מילטון פרידמן, מיועצי הממשלה, שהאינפלציה וכישלון התוכנית הכלכלית נבעו, בין היתר, מחוסר העקביות של בגין.

גוטווין צודק, אפוא, באבחנתו העקרונית ביחס להשפעת "המהפך" על המצב הכלכלי־החברתי גם בימינו. אך בתוך הנראטיב הזה היה בגין מנהיג תועה — לא אסטרטג. כשדפוס מנהיגות דומה הוביל להסתבכות במלחמת לבנון — הוא הודה שאינו יכול עוד.

^