כתבתו של דרור אידר:
23 בספטמבר, יום חיסולו של גטו וילנה (1943), נקבע כיום השואה בליטא. עברנו ליד ארמון הנשיאות בווילנה ודגלי הלאום היו מורדים לחצי התורן. בשל חופשת יום ראשון הועברו הטקסים ליום המחרת, 24 בספטמבר, ובתוכם הטקס המרכזי ביער פונאר, לשם הובלו עשרות אלפי יהודי וילנה ונרצחו בקברי אחים ענקיים.
השנה, לפני הטקס הגדול, נוספה עוד לבנה במשא הזיכרון הליטאי והיהודי
.72 שנה לאחר שנאסר בידי השלטון הסובייטי ונחקר בעוון השתייכות (והובלה) של תנועה ציונית (בית"ר), נקבע על חומות בית הכלא לוקישקי בווילנה, ליטא, שלט הנצחה לזכרו של מנחם בגין שנכלא בין כותלי כלא זה ב"עוון" היותו ראש בית"ר בפולין וב"עוון" חברותו "במפלגה הבורגנית-לאומנית האנטי-מהפכנית הציונית רביזיוניסטית" כלשון חוקר הנ.ק.וו.ד (המשטרה החשאית הסובייטית שלימים היתה לקג"ב).
על השלט נכתב בעברית, באנגלית ובליטאית: "מנחם בגין, ליטבק, ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, חתן פרס נובל לשלום, נכלא בין השנים 1941-1940 על ידי הנ.ק.וו.ד בכלא לוקישקי ומשם נשלח לביצוע עבודות פרך בכפייה במחנה העבודה פיצ'ורה בצפון רוסיה".
את קורות חקירתו בכלא לוקישקי - החקירות שכללו ויכוחים רעיוניים של בגין הנחקר עם חוקרו, שאף הוא היה יהודי - ולאחר מכן שהותו הקשה במחנה העבודה פיצ'ורה, שם נשלח ל"חינוך מחדש", פירסם בגין ב-1953 בספרו "בלילות לבנים". עם התמוטטות המשטר הסובייטי נחשף תיק החקירה שתאם את הדברים שבגין כתב מזיכרונו (הספר פורסם שוב ב-1995 עם המסמכים המקוריים).
בטקס שנערך ליד חומות הכלא אמר שר המשפטים הליטאי רמיגיוס שימָשוּס, כי בגין נאסר בימים שבהם מערכת הצדק נלחמה באנשים שעשו צדק, וכי בייחוד יהודים סבלו מהמשטר ההוא. ראש ועדת החוץ בפרלמנט הליטאי ויו"ר ועדת הידידות ישראל-ליטא, עמנואליס זינגריס, אמר שאזכורו של בגין נוגע לעבר הסובייטי של ליטא ושחשוב להתמודד גם עם העבר הנאצי.
מהצד הישראלי נכחו בטקס שרת החקלאות אורית נוקד ושגרירת ישראל חגית בן יעקב. השרה נוקד ציינה בנאומה שבגין העניק השראה לאסירים פוליטיים בכל העולם ושמורשתו היא אנדרטה לליברליזם, לצדק חברתי ולמאבק נגד עריצות ודיכוי. היא הודתה לממשלת ליטא וציינה את היחסים הטובים והאמיצים בין שתי המדינות. מנכ"ל מרכז בגין, הרצל מקוב, אמר כי סיפורו המיוחד של מנחם בגין הוא חלק מסיפורם המפואר והטרגי של יהודי וילנה וכי האמת ההיסטורית צריכה לעמוד בבסיס היחסים הטובים בין ליטא לישראל.
לאחר מכן נסענו ליער פונאר. שם, בגיא ההריגה, נערך טקס מרגש עד דמעות בהשתתפות ההנהגה הליטאית, נציגי ישראל ושגרירים רבים. יו"ר ועדת החוץ, עמנואליס זינגריס, התייחס בנאומו בפונאר לאמירה שנשמעה השבוע מצד בכיר במשמרות המהפכה האיראניים, שלפיה לאיראן יש לגיטימציה לבצע התקפת מנע נגד ישראל. האמירה הזאת מצטרפת לשלל איומי ההשמדה הנשמעים דרך קבע מצד טהרן כלפי ישראל. זינגריס אמר שבשנה הבאה ליטא תקבל את כס יו"ר האיחוד האירופי ושעליה לעמוד לצד ישראל במאבקה מול איראן ולעזור בגיבוש כל הקהילה האירופית בנושא זה, "כדי שלא תהיינה עוד מצבות כאלה במקום ישראל כמו בפונאר".
הטקס נחתם בשיר הפרטיזנים שהושר ביידיש כפי שנכתב במקורו. לידינו עמדה פַניה בראנצבסקי, פרטיזנית יהודייה שהצטרפה לשיר. אנחנו שרנו את המילים בעברית. "זה יום נכספנו לו עוד יעל ויבוא, ומצעדנו עוד ירעים: 'אנחנו פה!'". אחר כך הלכנו לאחד הבורות הענקיים שבתוכם נרצחו יהודי וילנה וקראנו בספר יחזקאל (פרק ל"ז) את חזון העצמות היבשות שקמו לתחייה על אדמת ישראל
^
.
No comments:
Post a Comment