תיק החקירה של מנחם בגין בידי הנ.ק.וו.ד. בוילנה ל"יד ושם"

ידיעה אודות קבלת תיק חקירת בגין מרוסיה ב"ישראל היום", 27.1.2012:-

^

מנחם בגין מופיע בועידת יהודי בריה"מ השניה

בריסל פברואר 1976

^

מוכרים את מפת המבצעים של המחתרות בירושלים גם בהוצאת אריאל

כאן.

^

היכונו: מירוץ ע"ש בגין

משה ארנס על הסכם השלום עם מצרים במבט לאחור

ההימור של בגין

בשנת 1867 קנתה ארצות הברית את אלסקה מידי רוסיה. יותר ממיליון וחצי קמ"ר, שטח בגודל של טקסס, תמורת 7.2 מיליון דולר. הצאר אלכסנדר השני מכר, ושר החוץ ויליאם סיוורד קנה. במשך שנים התייחסו לקנייה כאל "השיגעון של סיוורד". אלא שזה לא היה שיגעון. זו היתה עסקת הנדל"ן המשתלמת ביותר מאז ומעולם.

לפני כ-30 שנה בוצעה עסקת נדל"ן אחרת. ישראל הסכימה לוותר על חצי האי סיני, 60 אלף קמ"ר - שטח גדול פי שלושה משטח מדינת ישראל - לטובת מצרים, בתמורה להסכם שלום. זה היה ההימור של מנחם בגין. לאחר 12 ימים של משא ומתן חשאי עם נשיא מצרים אנואר סאדאת בקמפ דייוויד, ובנוכחות נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר, חתם בגין על העסקה. זו היתה עסקת הנדל"ן הגדולה ביותר במאה ה-20. האם היתה זו עסקה טובה? כעת הזמן המתאים להביט לאחור כדי לענות בקור רוח על השאלה.

שתי שאלות בעניין הסכם השלום - שנחתם ב-1979 - הועלו אז, והן רלוונטיות גם היום. האם היה על בגין לפעול להשגת תנאים טובים יותר? והאם יהיה הסכם השלום, שמחירו כה יקר, לא יותר מהסדר זמני שעליו חתם רודן, שיוחלף מן הסתם? ואם כך, האם ראוי ההסדר הזמני למחיר ששולם?

המחיר ששילמה ישראל היה חסר תקדים בתולדות היחסים הבינלאומיים. מעולם לא פוצה תוקף שהובס, בגין הפסדיו. מצרים תקפה את ישראל ארבע פעמים ונחלה מפלה אחר מפלה. והנה כל השטח שאיבדה יוחזר לה. אין בהיסטוריה תקדים לגמול כזה על תוקפנות. איזה תקדים יהיה זה לתוקפנים בעתיד? ואיך ישפיע על שיחות עתידיות של ישראל עם שכנותיה האחרות?

ישראל ויתרה על עומק אסטרטגי חשוב, שכיום חסר לה מאוד, על בסיסים צבאיים, על נוכחות חיל הים בים האדום ועל שטחים שנהפכו לאתרי תיירות מבוקשים, כל זאת בנוסף לפינוי ההתנחלויות שהוקמו בסיני. האם היה בגין יכול להתעקש על עסקה טובה יותר, על פשרה טריטוריאלית בסיני, בלי לוותר על הכל? או שמא היתה פורצת אז מלחמה נוספת עם מצרים?

גם אם הדבר לא נראה סביר, לאחר תבוסת מצרים ב-1973, לעולם לא נדע את התשובה לשאלה.

בגין החליט לא להתעקש על תנאים טובים יותר, וסאדאת קיבל את כל מה שביקש. נורמליזציה ביחסים, כפי שקיווה לה בגין, לא התממשה, אך הושכן שלום.

יש הטוענים, כי בגין ניסה לכלול בעסקה גם את רצועת עזה, אך סאדאת סירב לקבלה. זו אינה האמת. בגין התגבר על הסתייגותו מוויתור על חצי האי סיני משום שלא ראה בסיני חלק מארץ ישראל. לעומת זאת, מבחינתו, רצועת עזה היתה חלק בלתי נפרד מארץ ישראל, ושם לא היה מוכן לוויתור המזערי ביותר.

אפשר להטיל ספק בטענת סאדאת, ולפיה כל חצי האי סיני שייך למצרים כחוק. רק ב-1906 אילצה בריטניה, ששלטה אז במצרים, את הטורקים לסגת מזרחה, לקו שהוא כיום תוואי הגבול בין ישראל למצרים.

האם היה ההסכם אמור להיות ארוך טווח? חלק מהתשובה כבר בידינו. הסכם השלום החזיק מעמד, בהפרעות מזעריות, 32 שנים. האם סבר בגין, שהיות שהוא חותם על הסכם עם רודן, קיום ההסכם לאורך זמן מוטל בספק? מי יודע. בגין החליט להמר.

ההסכם שרד לאחר רצח סאדאת ב-1981; האם ישרוד לאחר המהומה הנוכחית במצרים? מוקדם מדי לדעת.

^