09/03/2011 - יום רביעי ג' אדר ב תשע"א
-הטקסט עבר התאמת עריכה-
ידידי ורעי יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין, נשיאת בית המשפט העליון השופטת דורית בייניש ושופטי בית המשפט העליון עדנה ארבל, מרים נאור וחנן מלצר, בני משפחת בגין, חסיה, לאה, רותי ובני.
וידוי אישי. אני הכרתי את בני לאורך השנים, אבל לא באמת הכרתי אותו. ואחת הזכויות שנפלו בחלקי כראש ממשלה היא להכיר את בני, באמת להכיר אותו, וללמוד להעריך אותו, ואני מקווה שלא אגרום לך להסמיק, ללמוד לאהוב אותו אחרי זה כפי שאתם אוהבים אותו.
והרבה פעמים כשאני שומע את בני אני שומע את אביו, לא בחיקוי אלא מתוך מעיינות אמת שנובעים ופורצים על פני השטח, לפעמים בשנינות, לפעמים בלהט, לפעמים בקור רוח בניתוח אנליטי, אבל תמיד בעקרוניות צרופה ובאמת ובכנות. ואני חושב שזו תרומה ייחודית לחיים הציבוריים שלנו. ואני רוצה להביע בזה גם את הערכתי למשפחת בגין הרחבה שכוללת פה גם רבים מידידיו שסייעו בידו, יחיאל, שרים שמכהנים היום כמו דן מרידור, ושרים שכיהנו בעבר כמו יורם מרידור, אני רואה כאן גם את אמנון רובינשטיין, וחברי כנסת בעבר ובהווה, ואתכם כל מוקירי זכרו ומכבדי מורשתו של אחד המנהיגים הגדולים שקמו לעם ישראל בעת החדשה.
תזדקק אדוני היושב ראש להרבה סמינרים כדי למצות את משמעות מנהיגותו ואת תרומתו למדינתנו ולעמנו, אבל בחרת היום לדון על מנחם בגין והפרלמנטריזם הישראלי. היום אנחנו מדברים הרבה על צירוף המילים: מדינה יהודית ודמוקרטית. ובכן מנחם בגין היה יהודי בכל מאודו, והוא היה דמוקרט בכל הווייתו. יהודי זה מובן מאליו, הוא היה ספוג במורשת ישראל, בתולדות עמנו, בצו ההיסטוריה שהועידה לו תפקיד מרכזי בשיקום ריבונותנו במולדתנו.
גם כשהיה ראש ממשלה הכנסת הייתה המקום החשוב ביותר בעיניו, ואני מוכרח להגיד גם החביב ביותר בעיניו. הוא אהב את ההתנצחויות, הוא אהב את המליאה, הוא אהב את מלאכת הנאום שהוא היה גדול בה. הוא אהב להקשיב ולהשיב למבקריו, זה אגב לפני דיוני ארבעים חתימות שהנהגנו פה כל עשרים ואחד יום. מנחם בגין לא ראה שום סתירה בין לאומיות יהודית ודמוקרטיה. להיפך, הוא ראה בהם כלים שלובים שמזינים זה את זה, ניזונים זה מזה. והוא ראה בדמוקרטיה שני דברים יסודיים. קודם כל, שני עקרונות שכדאי לשים לב להם היום משום שהנושא הזה עומד על סדר היום העולמי ביתר שאת. הדבר הראשון הוא שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ועל כן חילופי השלטון נעשים על ידי החלטת הרוב. נו, זה לכאורה דבר ברור אבל הוא איננו מובן מאליו.
קודם כל משום שרוב העולם, רוב האנושות איננה חיה תחת שלטון דמוקרטי גם היום, והדמוקרטיה התפתחה לאט מאד. היא התפתחה על אי מסוים, שבו טבחו בני אותו האי זה בזה במשך מאות שנים והגיעו למסקנה שצריך לסייג את שפיכות הדמים הזאת באיזון של כוחות, תחילה של אצילים מול המלך ואחר כך מול שכבות אחרות בעם. ואחר כך עשו לזה קודיפיקציה, התחילו לארגן את זה בעקרונות ונכנסו לזה פילוסופים ייעודיים, ואחר כך יישמו את הפילוסופיה הזאת בפרקטיקה נוספת, ונוצר משטר פרלמנטארי שנדד מזרחה לצרפת מאנגליה, מערבה לארצות הברית, אבל עדיין לא כבש את כל העולם. ולכן לא היה מובן מאליו שהעם היהודי שלא חווה חיים ריבוניים במשך אלפי שנים יכונן מחדש את ריבונותו במשטר פרלמנטארי דמוקרטי, זה בכלל לא מובן מאליו. לנו זה נראה מובן מאליו, אבל כשאנחנו רואים עמים אחרים שנדרשים לכונן שיטת ממשל אנחנו מבינים עד כמה העיקרון הפשוט הזה שהשלטון מוכתב על ידי רצון העם ומוחלף על ידי רצון העם, לא בהפגנות בכיכרות, אלא בתהליך סדור ומתוקן, עד כמה הדבר הזה הוא קשה.
ואני חושב שהוא הוטמע בעמנו במורשות שונות אבל הוא בוצע הלכה למעשה על ידי האבות המייסדים של מדינת ישראל, ואחד מהם הוא ללא ספק מנחם בגין. העובדה שהוא קיבל ללא עוררין, אף פעם, ללא מילה, ללא הברה של עוררין את החלטת הבוחר במשך שנים רבות להערכתי סייעה וחיזקה את ההבנה שחילופי השלטון כשהתבצעו סוף סוף גם הם התקבלו ללא עוררין. ואחר כך זה מתחלף שוב, ושוב ושוב. אבל זו ההבחנה היסודית ביותר, זה הדבר הראשון שהוא נראה מובן מאליו, הוא איננו מובן מאליו. ולמנחם בגין יש כאן תרומה חשובה מאד בהפיכתו למובן מאליו. הדבר השני, ואנחנו כמובן מבינים את זה כדמוקרטים, כל אחד מכם מבין את זה, זה שכשאתה נמצא בשלטון כוחך מוגבל. גם זה רעיון לא פשוט. הוא מוגבל על ידי זכויות מוקנות, זכויות מיעוט וזכויות הפרט, ועל ידי איזון, אדוני היושב ראש, איזון בין שלוש רשויות. והאיזון הזה הוא ששומר על הדמוקרטיה.
שמירה על הזכויות זה מה ששומר על הדמוקרטיה, גם מנחם בגין הבין את זה, הוא הבין שאין אדם אחד שמורם מעל החוק, אין דבר כזה. החוק לא פוסח על אף אחד ואיש אינו פטור מעולו. הוא אמר: יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודים בה. המשפט הזה היה נר לרגליו, הוא חי אותו, אבל אני רוצה להגיד לכם, זה רעיון מאד יהודי. זה רעיון שהיהודים הביאו לעולם, שיש חוק מעל כל אדם גם אם יהיה מלך. לא מאד מהפכני, רק שלפני שלושת אלפים שנה אם הייתם אומרים דבר כזה, לחמורבי או למי שזה לא יהיה אחר, זה לא באמת תפס. אבל נתן הנביא מוקיע את דוד המלך ואומר אתה האיש, ולא רק שהוא חי אחר כך, גם כתבו את זה בספר הספרים: איש אינו מעל החוק, לא המלך ולא האזרח. וכן, יש שופטים בירושלים.
מנחם בגין כיבד את מערכת המשפט ושמר עליה משום שהמשולש לא נשמר אם אחד מקודקודיו נשבר. אבל החוק חל על כולם, הוא נקבע ונאכף ומבוצע במשולש הזה בין הרשות המבצעת והרשות המחוקקת והרשות השופטת, והוא חל על כולם. אני אומר את זה דווקא היום, ודווקא כשאנחנו מדברים על אדם שאהב את ארץ ישראל, בנה בארץ ישראל, בנה את ארץ ישראל, דיבר על הרבה אלוני מורה. הוא אהב את המתיישבים כמו אב, אבל הוא לא היה עושה הנחות. ואני משוכנע שאילו היה נמצא כאן בינינו היום, הוא לא היה מתאפק מלהביע תרעומת וגם זעזוע אל מול אותו מיעוט קטן ושולי, קטנטן וקיצוני מקרב אחינו המתיישבים שפוגע היום גם בשליחי החוק והמשפט וגם באנשים חפים מכל פשע רק משום שהם ערבים. מדינת ישראל לא תסבול ולא תשלים עם התנכלות לתושבים ערבים כשיטת מחאה נגד הממשלה.
זה עיוות מוחלט, מוחלט של מושג המחאה האזרחית, של תפיסת המוסר האנושי, ושל רוח הצדק היהודי. הדמוקרטיה של מנחם בגין לא הייתה רק שיטת הכרעה טכנית אלא השקפת עולם ועיקרון חיים. היא הייתה אחד מארבעה עמודי התווך שמרכיבים את היסודות עליהם עומדת מדינת ישראל. השלושה האחרים, וקצרה היריעה מלהרחיב בהם כאן, הם המחויבות המוחלטת לעם היהודי, להיסטוריה שלו ולעתידו, החתירה לשלום, והשמירה על הביטחון. אני חייב להגיד שבמשך התקופה, הלא ארוכה אבל המכרעת, של עמידתו של מנחם בגין ליד הגה המדינה הוא הביא לידי ביטוי נחוש ואמיץ גם את החתירה הבלתי נלאית לשלום, גם את השאיפה העקשנית לצדק ולשוויון, וגם את השמירה הבלתי מתפשרת על ביטחון המדינה, על שלום הגליל ועל שמיים נקיים מאיום גרעיני.
למרות כל השינויים, והם כבירים, שחלו בישראל ובעולם בשנים האחרונות, בשנים שחלפו מאז הליכתו של מנחם בגין זכרונו לברכה, אני עדיין רואה בעקרונות היסוד הללו של מנחם בגין כתמרורים ומורי דרך רלוונטיים להמשך דרכנו, ובדרכו נוסיף ללכת.
תודה רבה.
^
No comments:
Post a Comment