זכרונות של עיתונאי על בואו של סאדאת לירושלים

לא רק במצרים מאת: עוזי בנזימן

תאריך פרסום: 12/02/2011 מבחנו של העיתונאי יהיה תמיד יושרתו האישית – בעקבות וידויו של עורך "אל-אהראם" על התנהלות עיתונו בתקופת מובארכ וזכרונות מביקור סאדאת בירושלים

האווירה באותו ערב במלון המלך דוד בירושלים היתה מעורבת. מצד אחד היו המארחים הישראלים, ובראשם ראש הממשלה מנחם בגין, שניסו ככל יכולתם לשוות למעמד אופי חגיגי ושמח. מהצד האחר היו האורחים המצרים, ובראשם הנשיא אנואר סאדאת, עצורים וחמוצי פנים.

זה היה בערב יום ראשון, ה-20 בנובמבר 1977, לאחר נאומו הדרמטי של הנשיא המצרי במליאת הכנסת. התגובה הישראלית לביקורו המפתיע של הנשיא המצרי בירושלים איכזבה את האורחים. סאדאת ופמלייתו הבהירו למארחיהם כי הם ציפו שעל המחווה הנועזת שלהם יגמלו בגין ועוזריו ברוח נדיבה. הם קיוו שבמענה לעצם נכונותו של סאדאת לשבור את המחסום הפסיכולוגי ולהגיע להידברות ישירה עם ראשי השלטון בישראל ישיב בגין בהיענות לדרישות המצריות במלואן.

סאדאת רצה לשוב הביתה כשהוא נושא עימו הכרזה פומבית של ישראל על נכונותה לסגת מכל חצי האי סיני ולממש את זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית. בגין לא עמד בציפיות הנשיא המצרי: בנאום התשובה שלו בכנסת אמנם הצטרף להכרזתו של האורח שתם עידן שפיכות הדמים בין שתי המדינות ושמעתה והלאה הן יפתרו בדרכי שלום בלבד את הסוגיות השנויות במחלוקת ביניהן, אך אמירה גורפת המקבלת את העמדה המצרית לא היתה בדבריו.

האכזבה של המשלחת המצרית ריחפה מעל סעודת הערב ההדורה. שיחות הנימוסים ליד שולחן הנשיאות היו מאולצות. סאדאת כמעט שלא נגע באוכל שהוגש לו. שר החוץ משה דיין החליף מלים עם עמיתו המצרי, בוטרוס בוטרוס ראלי, ולמד ממנו על פער הציפיות העמוק החוצץ בין שתי המדינות.

רק שר הביטחון עזר וייצמן הצליח לעורר חיוכים באנקדוטות שסיפר ובמחמאות שחלק לנשיא המצרי. הרוח הצוננת שנשבה מראשי המשלחת המצרית הכתיבה את נימת השיחות שניהלו גם העיתונאים האורחים עם עמיתיהם הישראלים.

המסר היה ברור והוא הידהד בדייקנות את העמדה שקבעו סאדאת ועוזריו: ישראל אינה מבינה את גודל הסיכון שלקח על עצמו הנשיא המצרי בבואו לירושלים. עליה לגמול לו במחווה גדולה, ולא בפרוטות קטנות; העולם הערבי מפתח נגדו עוינות עזה ומייחל לכשלון מהלכו; במקום לעסוק בזוטות – קביעת נוהל להמשך המו"מ, מיקוח על ניסוח הודעת הסיכום – על בגין לצייד את סאדאת בתמורה מלאה, מספקת, שבה יוכל לנפנף מול העולם הערבי האורב לו.

 

המשך...