היום לפני 58 שנה: בגין מושעה מהכנסת בשל הסתה לאלימות
ליטל לוין
"כשדה קרב נראתה אתמול הרחבה שליד הכנסת בין בניין הכנסת לבין פינת הרחובות בן יהודה והמלך ג'ורג'", דיווח "הארץ" ב-8 בינואר 1952, "שוטרים ומפגינים עמדו אלה מול אלה במלחמת אבנים ואלות". ואכן זו היתה הכרזת מלחמה: מפלגת חרות התנגדה בכל עוזה להסכם שילומים עם גרמניה, ומנהיג המפלגה מנחם בגין, שהתייצב לנאום מעל המפגינים, נקט במלים הקשות והמפורשות ביותר שהיו באמתחתו.
"לא יקום ולא יהיה", קרא, "ניהרג ולא יעבור הדבר... זו תהיה מלחמה לחיים ולמוות", צווח, "היום אתן את הפקודה דם. ממשלה יהודית אשר תישא ותיתן עם גרמניה לא תהא עוד ממשלה יהודית", פסק. ואז, דיווח סופר "הארץ", עבר בגין לדבר ביתר פירוט על האפשרות של התנגדות. ראשית התרה בבן גוריון, והזכיר שלו עצמו ניסיון רב יותר בהתנגדות. הוא כינה את ראש הממשלה וכמה משרי הממשלה "פושעים" ו"עוכרי ישראל", וקרא לאזרחי המדינה להפסיק לשלם מסים למחרת היום שבו יוכרז הסכם עם גרמניה.
אבל ההתנגדות כוונה להיות אלימה במפורש. "אם נגזר עליי למות ולא לראות את בני - טוב לי המוות מהחרפה", קרא בגין נוכח תרועות המפגינים, והבהיר שאסון יהודי נוסף מתקרב: "זו לא תהיה מלחמה קצרה ולא קרה. ייתכן ששוב נהיה רעבים ללחם, ייתכן ששוב ניפרד מעל משפחותינו, ייתכן שנעלה לגרדום, אין דבר".
בגין סיים לנאום בקריאה למפגינים להתעמת עם השוטרים, שהיו חמושים ברימוני גז. "על אחריותי", צעק. האלפים פסעו קדימה, ובתוך דקות אחדות העכירו את האוויר פצצות עשן וגז מדמיע. גם קומוניסטים ממק"י הצטרפו אל המפגינים, על דש בגדם טלאי צהוב. תחנת מגן דוד אדום בעיר, דיווח "הארץ", נראתה זמן קצר אחרי שנגמרה ההתנגשות "כבית חולים צבאי מלא פצועים". השוטרים, שקיבלו הוראה לא להשתמש בנשק חם, לא הפרו את הפקודה, ולפי סופר "הארץ", גם מיעטו להשתמש באלותיהם.
למחרת הגיב ראש הממשלה מעל גלי קול ישראל. "אספסוף פרוע ומוסת של אנשי אצ"ל וקומוניסטים הסתער על בניין הכנסת וזרק לתוכו אבנים. כנופיות של פורעים התנפלו על שוטרי ישראל... ראשו ומארגנו של ?המרד' הזה, מר מנחם בגין, עמד אתמול בכיכר ציון בירושלים והסית את ההמונים". אל הכרזתו של בגין שהוא מתכונן למלחמה לחיים ולמוות התייחס בן גוריון ברצינות. "לא נעלם ממני מי היא המטרה הראשונה בתוכניתו של מר בגין במלחמה שהוא הכריז ?לחיים ולמוות'", אמר, "ואני רואה לחובתי להודיע לעם כראש הממשלה וכשר הביטחון - אל בהלה ואל פחד! יש די כוחות ואמצעים בידי המדינה להגן על ריבונותה וחירותה של ישראל ולמנוע השתלטות בריונים ורוצחים פוליטיים ומעשי טרור ממושכים במדינה". במאמר המערכת של "הארץ" נכתב כי על חרות להחליט אם מפלגה היא או ארגון לחימה מחתרתי.
מעט אחר כך העלתה ועדת הכנסת הצעה להשעות את בגין מהכנסת עד תום מושב הכנסת בפגרת הפסח; וב-21 בינואר, כשלושה שבועות אחרי ההפגנה האלימה, דנה הכנסת שבע שעות בהצעה. בסופן יצאה הודעה: "הכנסת מחליטה להפסיק את השתתפותו של חבר כנסת מ. בגין בישיבות הכנסת החל מהיום ועד סיום המושב הזה, כלומר עד פגרת הפסח, על אשר איים בנאומו בכנסת ביום ב', ט' בטבת תשי"ב (7.1.1952) על הכנסת במעשי אלימות".
למחרת נכתב ב"הארץ": "בעיה זו אינה חדשה: נאבקים בה כמעט בכל העולם החפשי. תפקיד הדמוקראטיה כפול הוא: להתגונן נגד התקפות ולהעניש את התוקף, ולהקפיד, בעת ובעונה אחת, שעצם אמצעי ההגנה והעונשין לא יפגעו בטיב המשטר הדמוקראטי".
ליטל לוין
"כשדה קרב נראתה אתמול הרחבה שליד הכנסת בין בניין הכנסת לבין פינת הרחובות בן יהודה והמלך ג'ורג'", דיווח "הארץ" ב-8 בינואר 1952, "שוטרים ומפגינים עמדו אלה מול אלה במלחמת אבנים ואלות". ואכן זו היתה הכרזת מלחמה: מפלגת חרות התנגדה בכל עוזה להסכם שילומים עם גרמניה, ומנהיג המפלגה מנחם בגין, שהתייצב לנאום מעל המפגינים, נקט במלים הקשות והמפורשות ביותר שהיו באמתחתו.
"לא יקום ולא יהיה", קרא, "ניהרג ולא יעבור הדבר... זו תהיה מלחמה לחיים ולמוות", צווח, "היום אתן את הפקודה דם. ממשלה יהודית אשר תישא ותיתן עם גרמניה לא תהא עוד ממשלה יהודית", פסק. ואז, דיווח סופר "הארץ", עבר בגין לדבר ביתר פירוט על האפשרות של התנגדות. ראשית התרה בבן גוריון, והזכיר שלו עצמו ניסיון רב יותר בהתנגדות. הוא כינה את ראש הממשלה וכמה משרי הממשלה "פושעים" ו"עוכרי ישראל", וקרא לאזרחי המדינה להפסיק לשלם מסים למחרת היום שבו יוכרז הסכם עם גרמניה.
אבל ההתנגדות כוונה להיות אלימה במפורש. "אם נגזר עליי למות ולא לראות את בני - טוב לי המוות מהחרפה", קרא בגין נוכח תרועות המפגינים, והבהיר שאסון יהודי נוסף מתקרב: "זו לא תהיה מלחמה קצרה ולא קרה. ייתכן ששוב נהיה רעבים ללחם, ייתכן ששוב ניפרד מעל משפחותינו, ייתכן שנעלה לגרדום, אין דבר".
בגין סיים לנאום בקריאה למפגינים להתעמת עם השוטרים, שהיו חמושים ברימוני גז. "על אחריותי", צעק. האלפים פסעו קדימה, ובתוך דקות אחדות העכירו את האוויר פצצות עשן וגז מדמיע. גם קומוניסטים ממק"י הצטרפו אל המפגינים, על דש בגדם טלאי צהוב. תחנת מגן דוד אדום בעיר, דיווח "הארץ", נראתה זמן קצר אחרי שנגמרה ההתנגשות "כבית חולים צבאי מלא פצועים". השוטרים, שקיבלו הוראה לא להשתמש בנשק חם, לא הפרו את הפקודה, ולפי סופר "הארץ", גם מיעטו להשתמש באלותיהם.
למחרת הגיב ראש הממשלה מעל גלי קול ישראל. "אספסוף פרוע ומוסת של אנשי אצ"ל וקומוניסטים הסתער על בניין הכנסת וזרק לתוכו אבנים. כנופיות של פורעים התנפלו על שוטרי ישראל... ראשו ומארגנו של ?המרד' הזה, מר מנחם בגין, עמד אתמול בכיכר ציון בירושלים והסית את ההמונים". אל הכרזתו של בגין שהוא מתכונן למלחמה לחיים ולמוות התייחס בן גוריון ברצינות. "לא נעלם ממני מי היא המטרה הראשונה בתוכניתו של מר בגין במלחמה שהוא הכריז ?לחיים ולמוות'", אמר, "ואני רואה לחובתי להודיע לעם כראש הממשלה וכשר הביטחון - אל בהלה ואל פחד! יש די כוחות ואמצעים בידי המדינה להגן על ריבונותה וחירותה של ישראל ולמנוע השתלטות בריונים ורוצחים פוליטיים ומעשי טרור ממושכים במדינה". במאמר המערכת של "הארץ" נכתב כי על חרות להחליט אם מפלגה היא או ארגון לחימה מחתרתי.
מעט אחר כך העלתה ועדת הכנסת הצעה להשעות את בגין מהכנסת עד תום מושב הכנסת בפגרת הפסח; וב-21 בינואר, כשלושה שבועות אחרי ההפגנה האלימה, דנה הכנסת שבע שעות בהצעה. בסופן יצאה הודעה: "הכנסת מחליטה להפסיק את השתתפותו של חבר כנסת מ. בגין בישיבות הכנסת החל מהיום ועד סיום המושב הזה, כלומר עד פגרת הפסח, על אשר איים בנאומו בכנסת ביום ב', ט' בטבת תשי"ב (7.1.1952) על הכנסת במעשי אלימות".
למחרת נכתב ב"הארץ": "בעיה זו אינה חדשה: נאבקים בה כמעט בכל העולם החפשי. תפקיד הדמוקראטיה כפול הוא: להתגונן נגד התקפות ולהעניש את התוקף, ולהקפיד, בעת ובעונה אחת, שעצם אמצעי ההגנה והעונשין לא יפגעו בטיב המשטר הדמוקראטי".
No comments:
Post a Comment