מכתב מערכת בדוי גורם לסערה במפלגת חרות
מאת ליטל לוין
6.9.1966 היום לפני 43 שנים:
כשנטלו את עיתון "הארץ" ב-26 ביולי 1966, חברי מפלגת חרות והנהלתה נדהמו למצוא מכתב למערכת שנפתח כך: "המשטר המלאכותי הנמשך עכשיו בחרות וביחוד בהרכב הנהלתה מוכיח בעליל עד כמה עלולה קבוצת בגין להיות מסוכנת אם אי פעם תגיע חלילה לשלטון". המלים צלצלו כמלותיו של בעל עניין, אך אף אחד במפלגת חרות לא הכיר את החתום עליהן, אדם בשם ש. רוזנבאום. אם לדייק, כמעט אף אחד.
מי הוא ש. רוזנבאום? הנהלת חרות פתחה בחקירה נמרצת לבירור זהותו. כחודש וחצי מאוחר יותר, כאשר ב-3 בספטמבר 1966 החליט יעקב מרידור לפזר את הנהלת מפלגתו, ידעו הכל שש. רוזנבאום לא היה ולא נברא; שהוא לא אחר מחיים אמסטרדם, חבר המרכז ועוזרו הקרוב של חבר ההנהלה וחבר "הגוש החופשי" בתנועת חרות, שמואל תמיר. הכתובת שציין "רוזנבאום" במכתבו, גורדון 2 בתל אביב, היתה שייכת לרחל הלפרין, אלמנתו של ירמיהו הלפרין. "למחרת ביקר אצלה עו"ד ש. מינצר", סיפר "הארץ", "שביקש ממנה שאם תישאל תאמר, כי היא מכירה את רוזנבאום הנ"ל והוא מקבל מכתבים על כתובתה". לפי הודאתה, ביקשה להתייעץ עם תמיר - וזה הורה לה "לעשות מה שמינצר יאמר לך".
"לאור הדברים האלה ברור לי, כי ההנהלה שהורכבה על ידי לא תוכל עוד למלא את תפקידה", אמר מרידור, שהבהיר שכשהקים את ההנהלה הצהיר בלא התנגדות מאיש כי מטרתו היא להשיב את בגין לראשות המפלגה. אבל תמיר התעקש שאין לו כל קשר למכתב; הוא קבל על "עריפת ראשים" ו"השמצות ללא יסוד".
ד"ר בדר, נגדו הגיש תמיר תביעה ל"בית הדין העליון של תנועת חרות" בשל "הפצת ידיעות כוזבות", סיפר לסופר "הארץ" שמעון סאמט כי "בימים האחרונים - עם גילוי פרשת אמסטרדם, שוב סר ממר בגין דכאונו בו היה שרוי מאז הועידה והוא מלא מרץ ורעננות לקראת הבאות".
אך גם בתמיר הפיחה הפרשה רוח עזה. בסניף חרות בירושלים גינה את ההנהגה הוותיקה בפני 150 חברי מרכז. "אין עתיד לתנועה אם סגנונה הוא דיכוי חופש הדיבור והאופוזיציה ומצד שני טיפוח של שלטון יחיד", אמר בלהט, "לא חשוב שהתנועה תזדקן ותתנוון ובלבד שאף אחד לא יזוז ממקומו מפני שהתנועה שייכת למישהו". תמיר וחברי הכנסת שוסטק וטיאר, חבריו ל"גוש החופשי" בחרות, סברו כי ההחלטה על פיזור ההנהלה והרכבתה מחדש נועדה "לחסל את ח"כ תמיר ללא משפט צדק וללא הגינות ציבורית-תנועתית". ההנהלה הארצית של צעירי חרות, שהתכנסה בבית ז'בוטינסקי בתל אביב ב-6 בספטמבר 1966, הצביעה ברוב גדול בעד "הזדהות עם ח"כ שמואל תמיר" ו"עמידה לימינו", דיווח שמעון סאמט. אפילו נבחר למועצה יו"ר חדש במקום יצחק סגל שהתפטר - יו"ר שתומך בקבוצת שוסטק-תמיר-טיאר: עקיבא נוף.
בהמשך השבוע החריפו נאומיו של תמיר. "בוץ אחד גדול ולכלוך שהנפש בוכה על כך", אמר; "כעבור זמן נביט אחורה ונאמר כי היו אלה ימים של בית מטורפים"; "מעשים היאים לג'יימס בונד" - וכיו"ב. בישיבה סוערת ב-8 בספטמבר "בריונים הטילו מוצצי פה של תינוקות לעבר שולחן האופוזיציה בראשות חברי הכנסת תמיר, שוסטאק וטיאר, וקראו לעברם ?אתם ילדים! תינוקות!", דיווח סופר "הארץ" דן מרגלית. כינו את תמיר סרטן, שטן, עוכר ישראל. חברי האופוזיציה יצאו מהישיבה ובחוץ חיכו להם אגרופי בריונים. "ראשי האופוזיציה לא נפגעו", הבהיר מרגלית.
לא חלף שבוע, ו"הארץ" דיווח שהמשבר הסתיים: הורכבה הנהלה חדשה, בלי תמיר. "אולם למעשה נמשך המשבר", הבהיר מאמר המערכת ב-14 בספטמבר. מי שעקב אחר העלילה בשבוע האחרון "והביט אל תהום זו של שנאת אחים, יתקשה להאמין כי מפלגה זו תוכל לאורך ימים לשמור על ליכודה", נכתב בנימה עגומה. וח"כ תמיר? הוא, אשר "שש אלי קרב מדיני", "נחל כשלון חרוץ בשדה שהוא קבע להתמודדות... אחת היא המסקנה: הסתערות האופוזיציה נגד ההנהגה הותיקה של חרות נהדפה"
Subscribe to:
Post Comments (Atom)
No comments:
Post a Comment