איפה ישנם מנהיגים כמו בגין

איפה ישנם עוד מנהיגים כמן מנחם בגין

96 שנה להולדתו של בגין, טל לאור בת לבן קיבוץ מצליחה להתגעגע לאדם שלא הכירה. הצניעות, יושרו האישי אהבת האדם, אהבת משפחתו ואהבתו הגדולה למדינה, לתושביה ולרעיון הציוני

טל לאור 17/8/2009

אתמול, ב- 16 באוגוסט, צוין יום הולדתו ה-96 של ראש הממשלה המנוח מנחם בגין. אינני זוכרת מי שאל פעם, האם ניתן כלל להתגעגע לאדם שלא הכרת ולא פגשת מימייך, ויותר מכך, אדם אשר לא חשת בחייך את רוחו מנשבת מעל הווייתך הפיסית והרוחנית. כבת לאם מושבניקית ואב יוצא קיבוץ, שעד היום אינו מוכן לתלות דגל ישראל על הרכב ביום העצמאות, רק בכדי שלא יזהו אותו בטעות עם המחנה הלאומי, ניתן לומר בבהירות כי האידיאה הז'בוטינסקאית לא חלפה בביתנו.

יתרה מכך, אימי מספרת כי בשנת 1977, שנת המהפך, היא שנת הולדתי, הייתה בליבה
דאגה גדולה על העתיד לבוא עלינו כמדינה. היום, למרות השקפת עולמה הפוליטית השונה, כמעט אין מהדורת חדשות בה אינה ממלמלת כמה היא "מתגעגעת לבגין". לא מזמן, ביום הולדתי העברי, ביקש חבר יקר לצאת איתי לטיול בירושלים ובמהלכו ביקור "במרכז מורשת בגין". חודשים ארוכים הוא מבקש לקחתני לשם והפעם הסכמתי בתנאי שבשובנו לתל אביב מתאמים סיור גומלין "במרכז מורשת רבין".

"יאללה, בואי נבכה קצת", אמר לי כמי שיודע על מה הוא מדבר, כשנכנסנו פנימה אל חלל המוזיאון. הבטתי בו בתמיהה מנסה להסתיר את הציניות שבי. קשה היה לי להאמין שבאמת אוכל להתחבר אל הנושא ועוד עד דמעות. אחרי שעה וחצי של חוויה היסטורית מרגשת במוזיאון, הממוקם על כתף הינום ומשקיף לעיר העתיקה, יצאתי משם רועדת.

מעבר לעיצובו המרשים של המקום, הנוף והעיבוד האור-קולי והבלתי אמצעי לתחנות חייו המרכזיות של בגין (הכולל קטעי נאומים חיים, וידאו וביקור בסלון הפרטי והאותנטי של המשפחה) מעניק הביקור במקום תחושה חזקה של אינטימיות. אינטימיות שאפיינה כל כך את המנהיג הזה, אינטימיות סימבולית שנוצרה בדיעבד ביני לבין מנחם בגין ז"ל.מקשת תכונותיו, בולטת מעל לכל צניעותו הטבעית, יושרו האישי ואהבת האדם ששרתה בו. אהבה גדולה לאשתו עליזה, אהבתו למשפחתו ואהבתו הגדולה למדינה, לתושביה ולרעיון הציוני.

תחושת החמצה

בניגוד לרבים מעולם לא הערצתי את יכולת הרטוריקה שלו, כל שכן את תוכנה. להט האגרוף המתרומם ברעד משום מה, לא נגע בי. עדיין מהדהדת בי סצנה קשה מתוך הסרט "ילדי השמש" (סרטו הדוקומנטרי של רן טל) בה מדבר בגין בחריפות ובוטות כנגד דור חלוצי הקיבוצים, מיישבי הארץ, המצטופפים סביב מקלט רדיו רעוע להקשיב לדבריו והוא שח בהם בסוג של ביטול. בחירתו הטובה בקירוב עדות המזרח אל מרכז הקונצנזוס הישראלי הייתה מבורכת, אך התייחסותו המרוחקת והמפלה כלפי ציבור אחר, הייתה קשה עבורי.אבל באופן מוזר, ועל אף שמרבית השקפת עולמו המדינית וחזונו עדיין זרים לי ביסודם, הרגשתי כי התאהבתי בבגין האדם.

בבואי אל ביתי מלווה בתחושת החמצה אודות השנים האבודות שלי עם האיש, ניגשתי להשלים את החסר בקריאה ולמידה. יש בי תחושה כי רבים מחברי ובני דורי, טרם נחשפו לערכו האמיתי של בגין ז"ל וזאת ללא קשר לדרכו הפוליטית. ייתכן כי תחושת הפספוס או הגעגוע שחשתי אינה מנותקת מהמצב הפוליטי וההנהגתי הקשה בו אנו נמצאים כיום בישראל 2009.

האומץ המנהיגותי הנדיר, היכולת לוותר על עקרונות ערכיים שורשיים אשר ליווך שנים רבות למען טובת המדינה, הנועזות והדאגה הכנה לפרט, הפשטות והיושר האישי - הן תכונות שאינן נפוצות עוד במחוזותינו. בעידן בו ראשי המדינה נאחזים בכיסאם עד זוב דם או חקירה, איני יכולה שלא להיזכר במילותיו הפשוטות והעייפות לעת פרישתו והסתגרותו: "אינני יכול עוד". פשוט כמשמעו, חבל שאין כמותו עוד. אציין כי הרשימה לעיל מוקדשת לזכרו של מנחם בגין ז"ל ואין בדברים בכדי להשוות, להוסיף או לגרוע ממנהיגים אחרים בני דורו שאינם עמנו עוד.