דבריו של ראש המרכז לרגל אירוע יום השנה ה- 69 לזאב ז'בוטינסקי

משפחת ז'בוטינסקי, רוני מילוא , גרשון סתיו, פרופ' יהודה פרידלנדר, מירון איזקסון

"זאב ז'בוטינסקי היה מוח שאפשר לקרוא לו כולל. מוחות כאלה קמים פעם אחת במשך דורות רבים, כמו אריסטו , לאונרדו דה וינצ'י, הרמב"ם שלנו".

כך תיאר מנחם בגין, המובהק, והבכיר בתלמידי ראש בית"ר את מורו ורבו.
מהיום שאני עומד על דעתי, ואולי אף לפני כן אני מנהל שיח עם זאב ז'בוטינסקי בעיקר אני מנסה לעמוד על סוד קסמו של האיש, על מקור העוצמה. הרי זה מדהים לחשוב על מידת העוצמה הנדרשת, כדי לגרום לאנשים רבים כל כך, אנשים אינטליגנטים ומוכשרים, לשנות את אורח חייהם, להפוך את כיוון התפתחותם הטבעי להקדיש את החיים, להיות מוכנים בעת מבחן למסור אותם ולהגיע ממש עד מעלות הגרדום, כדי להגשים את תורתו של אדם שהם בקושי מכירים. חלקם ראו אותו, או פגשו אותו פעם אחת בחייהם.

לא נתוניו הפיזיים היו הסיבה לנהיה אחריו, לא איש יפה תואר ולא גבה קומה היה. אולי להיפך. גם כסף לא היה בידיו וכיסו היה נקוב תמיד.

אולי חלק מהתשובה לשאלה הגדולה הזאת מה היה סוד קסמו, טמון בנושא שבו אנו עוסקים הערב, היותו של זאב ז'בוטינסקי, מנהיג משורר.

אחת מתכונות היסוד של משורר, בשונה מטכנאי של מילים או פזמונאי היא החיבור לאמת.
כדי לומר דברי שירה אתה צריך להיות מחובר לאמת.

וזאב ז'בוטינסקי היה איש של אמת. אמת גדולה, אמת נצחית, אמת שורפת. נדמה לי שהיכולת והכישרון לחשוף ולהציג במילים, הן בכתב והן בנאום את האמת הזו שלו, היא חלק מההסבר למקור כוחו. ואת האמת הזו הוא חצב מסלעי המציאות, מתוך התבוננות ישירה בעובדות, הבנתן לעומק ותיאורן ללא כחל וסרק. לא מתוך אשליות ותקוות שווא.

ואת האמת הזו שאב מעקרונותיהם של גדולי עולם אותם למד.

ואת האמת הזו ינק מאמונה תמימה, אינטואיטיבית ולוהטת בנצח ישראל.

והאמת הזו כדרכה של האמת חיה, קיימת ותקפה עד היום. ומהי ההוכחה לכך? אם תרצו ההוכחה החזקה ביותר היא הרצון והניסיון הקיימים עד היום לצנזר את ז'בוטינסקי. אין מקבילה לכך שהוגה ומנהיג מדיני מצונזר כ 70 שנה לאחר מותו. אנו רואים זאת באקדמיה המתעלמת ומוחקת. אנו רואים זאת למשל בניסיון של שרי חינוך מסוימים, (יש אולי לומר פוליטרוקים) המנסים לבטל את נוכחותו, הקלה יש לומר, במערכי הלימוד ואפילו יש לומר בניסיונות התמימים של פקידים למנוע הקראה של פרק כזה או אחר ממשנתו, ביום האזכרה, כי הקטע עלול להרגיז או להביך את ראש הממשלה המכהן.

למה שקטע כזה ירגיז או יביך? כי הוא אקטואלי והוא תקף והוא אמת. והאמת יש לה נטייה להרגיז בעיקר פוליטיקאים. אז בעצם אנו הרואים עצמנו תלמידיו לא צריכים להיעלב מניסיונות ההשתקה והצנזורה,אנו צריכים לראות בכך מחמאה גדולה למורנו ולתקפות תורתו.
אסור לנו חלילה להשלים ולקבל את הצנזורה, עלינו להלחם בה, כפי שהוא לימדנו, מתוך הדר ובעזרת תגר. חובה להפיץ את תורתו ואת דבריו.

יש המתחכמים ואומרים בעיקר מקרב המומרים הנוטשים את תורתו, כי אילו ז'בוטינסקי היה חי היום הוא היה מצביע למרץ. אני לא יודע להגיד עבור מי הוא היה מצביע, אבל אני משוכנע שלמרץ הוא לא היה מצביע.

ולמה למרץ אומרים המתחכמים, כי ז'בוטינסקי היה ליברל, קביעה זו נכונה אבל היא חצי מהאמת שכידוע, גרועה משקר. ז'בוטינסקי היה המבשר של הלאומיות הליברלית היהודית, הוא אכן דיבר על מתן זכויות מלאות למיעוט ולגר, אבל הענקת הזכויות גם הייתה קשורה למסגרת הכוללת של מדינה עברית משתי גדות הירדן.ז'בו היה חסיד האיזון, איזון בין לאומיות צרופה לבין ליברליות קנאית, מתח שלא פשוט לקיימו ולכן רבים נשברו, במיוחד בקרב בני תלמידיו. מעבר לכך הליברליות של ז'בוטינסקי לא הייתה, כפי שנהוג בימינו שם קוד למאבק של זכויות לאומיות של מיעוט ספציפי וכרסום בזכויות הלאומיות של העם היהודי. הייתה זו השקפה כוללת בדבר מרכזיותו וזכויותיו של כל פרט ופרט ללא הבדל. כפי שהוא כתב:

" עברי גם בעוני -בן שר:
אם עבד, אם הלך
נוצרת בן מלך
בכתר דוד נעטר".

חיברתי את השורות הללו והתכוונתי לכל אדם, יווני או באנטו, צפוני או אסקימו. הם כולם בצלם אלוהים נוצרו: ("בני מלכים" המשקיף 25.4.1941).

זאת היא ליברליות אמיתית ולא נאורות מזויפת, אבל יש עוד הבדל לגבי תפיסת ז'בוטינסקי וגישות ליברליות עכשוויות. שורש תפיסתו של ז'בוטינסקי הוא "המוסר" אבל להפעלת המוסר יש תנאי, כפי שנוסח בתביעתי:

כאשר בא אלינו יהודי, בפרט יהודי צעיר, הוא קם
ומכריז בפני העולם כולו: "אני תובע משפט וצדק בעבורי ואם לא אקבלהו, ייהפך כל העולם למדבר שממה.
במקום בו אני מלך בין מלכים אחרים – שם תהיה הקידמה שרירה וקיימת. אך אם גורלי הוא, להיות מוצא מחוץ למסגרת – לא איכפת לי אם תעלו כולכם חיים באש. עוד אוסיף שמן למדורה.

אין גאולה לעולם – אם אין חלקי בה. בראשית ברא אלוהים את תביעתי".

זאת היא עמדה, ולא חשוב אם היא תנעם לחיך או לא.
עמדה היא, שכדאי להילחם בעבורה, לסבול למענה ולהקדיש למענה את החיים.

("הקדיש שלי", "המשקיף", 13.8.1940)

כנראה שגם לעמדה זו, הבהירה כל כך , הפשוטה כל כך הצודקת כל כך גם היה חלק בסוד הקסם של אישיות יוצאת הדופן, מנהיג משורר, אשר כבשה את ליבם של רבים כל כך, בעוצמה רבה כל כך, בדרכו נלך.